פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
367/11
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. מרגלית קריינר
2. משה בוזגלו
נ ג ד
המשיבה:
מנולייף ישראל -חברה לביטוח חיים בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה ברע"א 48095-10-10
שניתן ביום 20.12.2010 על-יד כבוד השופט מ' רניאל
בשם המבקשים:
עו"ד עמרם חיימי
החלטה
1.
בשנת 1986 התקשרה המבקשת 1 (להלן – המבקשת ) עם המשיבה –
מנולייף ישראל - חברה לביטוח חיים בע"מ – בהסכם ביטוח חיים. בין היתר, כללה פוליסת הביטוח מנגנון חסכון, שלפיו בתמורה לתשלום פרמיה חודשית מצד המבקשת, יקבל המבקש 2 – נכדה של המבקשת (להלן – הנכד ) – פיצוי בשיעור מסוים בהגיעו לגיל 21. לטענת המבקשת, הוסכם במקור על פיצוי בשיעור של 75,000 דולר ארה"ב, וזאת בניגוד לשיעור הפיצוי שנזכר בפועל בפוליסה – 40,000 דולר ארה"ב. לשיטתה, סוכן ביטוח מטעם המשיבה הטעה אותה לחשוב כי התקשרה בחוזה ביטוח בשיעור גבוה מזה שהתקשרה בו בפועל, באופן העולה כדי יצירת מצג שווא המקים לה עילה נזיקית לפיצוי. על רקע זה פנתה המבקשת בחודש פברואר 2007 לבית משפט השלום.
2.
בית משפט השלום (כבוד השופטת ח' לפין הראל ) נדרש לשאלה אם התביעה התיישנה. נקבע, כי במקרה שלפנינו התביעה לא
התיישנה, מן הטעם שעילת התביעה נולדה במועד קרות אירוע הביטוח – כפי שהוגדר בפוליסה – כלומר, בהגיע הנכד לגיל 21, בחודש מרץ 2007. מאחר והתביעה הוגשה, כאמור, בחודש פברואר 2007 – נקבע כי התביעה הוגשה
בטרם
חלפה תקופת ההתיישנות. זאת, הן בהתאם להוראות חוק ההתיישנות, ה תשי"ח-1958 , אשר לפיו
תקופת ההתיישנות היא בת שבע שנים, הן לפי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 ( להלן – חוק חוזה ביטוח ), הקובע תקופת התיישנות בת שלוש שנים בלבד.
3.
המשיבה לא השלימה עם החלטה זו, ופנתה לבית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' רניאל ), אשר קיבל את בקשת רשות הערעור שהוגשה ואת הערעור עצמו. נקבע, כי מדובר במקרה זה בעילה נזיקית
של מצג שווא , ומשכך היא מתגבשת במועד בו נוצר המצג העוולתי . קרי, במקרה זה עילת התביעה הנזיקית נולדה בעת עריכת ההסכם (או בסמוך אליו), ולא במועד קרות אירוע הביטוח. "מקרה הביטוח", כך נקבע, "אינו שייך לעילת התביעה הנזיקית בשל מצג השווא". במקרה שלפנינו, נקבע כי הסכם הביטוח נערך בשנת 1986, ומשחלפו מאז למעלה משבע שנים – התביעה התיישנה. בית המשפט המחוזי המשיך וקבע, כי לא הוכח שהעובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מעיני המבקשים מסיבות שאינן תלויות בהם ושאף בזהירות סבירה לא היו יכולים למנוע אותן. להיפך – נקבע, כי מעדות המבקשת עצמה עולה שהעובדות הרלוונטיות נודעו לה לראשונה בשנת 1986 בעת שהגיעה לידיה פוליסת הביטוח, ואף בשנת 1992 כשקיבלה, לבקשתה, דיווח מיוחד מן המשיבה אשר כלל, בין היתר, פרטים בנוגע לסכום הפיצוי. במילים אחרות, לכל המאוחר בשנת 1992 עמדה למשיבה האפשרות להגיש את תביעתה, ומשכך, כאמור – התביעה שהוגשה בשנת 2007 התיישנה.
4.
מכאן הבקשה שלפני. טענותיהם של המבקשים מופנית בעיקר לקביעתו של בית המשפט המחוזי באשר למועד התגבשות העילה. לטענתם, העילה נולדה ביום קרות אירוע הביטוח , ולא במועד עריכת ההסכם. כך עולה, לשיטתם, הן מחוק חוזה הביטוח הן מההסכם עצמו. אף אם ידעה המבקשת על הפער בסכום הביטוח בשנת 1986, או בשנת 1992, לא יכלה לעשות דבר בנידון, שכן – כך נטען – במועדים אלה אירוע הביטוח טרם הגיע לפרקו. לצד טענות אלה, מעלים המבקשים שלל השגות לגבי התנהלותה של המשיבה בשנים שחלפו מאז נחתם הסכם הביטוח, לרבות שגיאות אשר נפלו – לשיטתם – בגביית הפרמיה.
דין הבקשה להידחות. כידוע, בית המשפט ייעתר לבקשת רשות ערעור מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית המצריכה בירור נוסף (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לאחר שבחנתי את הבקשה, לא מצאתי כי מתעוררת במקרה שלפנינו שאלה משפטית העונה על אמות המידה האמורות. בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי מדובר במקרה זה בתביעה נזיקית בעילה של מצג שווא, וכי במקרה כזה מתגבשת העילה במועד יצירת המצג . בהקשר זה, כך הודגש, אין משמעות לכך שמדובר בחוזה ביטוח. העוולה נעוצה במצג הרשלני, ואינה נגזרת מאופיו של החוזה הנדון, בין אם כלול בו מנגנון פיצוי כזה או אחר. במקרה זה התגבשה העילה – כך נקבע – כבר בשנת 1986, ולכל המאוחר בשנת 1992. קביעת בית המשפט בדבר המועד בו מתחיל מירוץ ההתיישנות מעוגנת בעובדותיו ובנסיבותיו הקונקרטיות של הסכסוך, ואינה מצדיקה דיון מחודש בגלגול שלישי בסוגייה זו.
התוצאה היא שהבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
11003670_M01.doc
יל
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il