רע"א 369/15 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. עיד אבו קרון

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת נ' נצר ) מיום 29.12.2014 בגדרה נפסק למשיב 1 (להלן: המשיב ) תשלום תכוף.

המשיב נפצע בתאונת דרכים ביום 4.2.2014. בהחלטת בית משפט קמא נאמר, כי בשל הפגיעה אושפז המשיב ולימים אף עבר תהליך שיקומי בבית החולים לווינשטיין. המשיב הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ובצדה בקשה לתשלום תכוף. בהחלטה נאמר כי "הבקשה לתשלום תכוף שהוגשה במקורה אומתה בתצהירו של בנו של התובע [המשיב], שעל פי הטענה, מונה כאפוטרופוס בעבורו", וכי בבקשה נטען, כי המשיב מטופל ברעייה ובשישה ילדים קטינים. בדיון שהתקיים בבקשה קבע בית משפט קמא, כי אין באפשרותו להיעתר לבקשה אשר לא צורף לה תיעוד מספק, אך התיר למשיב להגיש בקשה מתוקנת, וכך אכן נעשה. בית משפט קמא סבר, כי גם בקשה זו אינה מספקת מבחינת התיעוד שצורף לה, והדבר מעורר קושי, שכן לא ייתכן שבית המשפט יחייב את "הצד שכנגד בסכומים משמעותיים מבלי שניתן לעגן ולו באופן חלקי קביעות שיפוטיות אלו". ואולם, בית משפט קמא סבר, כי על אף האמור, יש מקום לפסוק תשלום תכוף מסוים, שכן בסופו של יום, נראה כי תאונת הדרכים קטעה את יכולת ההשתכרות של המשיב, ויכולתו לתמוך במשפחתו. בשים לב לדמי המחייה שנהוג לפסוק לקטינים במסגרת פסיקת מזונות ובהתחשב במעט הנתונים שסופקו באשר להכנסות המשפחה, העריך בית המשפט, כי אין בהכנסות התא המשפחתי כדי לספק את הוצאות המחייה של הקטינים וצרכיו המיוחדים של המשיב. נוכח האמור נפסק, כי יש להכיר בזכות המשיב לתשלום תכוף בסך של 10,000 ש"ח לחודש וזאת לפרק הזמן שממועד התאונה ועד למתן ההחלטה, וכן לתקופה נוספת של שישה חודשים. הודגש, כי, ככל שתבוא בקשה נוספת לתשלום תכוף, עליה להיתמך במסמכים מתאימים ולפרט ביתר הרחבה את הנתונים בדבר הכנסות המשפחה.

כלפי החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה נטען, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא דחה את הבקשה לתשלום תכוף "על הסף או לגופם של דברים". המבקשת מלינה על כך שבית המשפט לא דחה את הבקשה אף שזו לא הוגשה באופן הנדרש, כפי שגם בית משפט קמא ציין בהחלטתו. כן נטען, כי ממילא לא עלה בידי המשיב להוכיח את זכאותו לתשלום תכוף, ובוודאי שלא בסכום שנפסק. לבסוף נטען, כי לא היה מקום לפסוק למשיב תשלום תכוף עבור הוצאות המחיה בעבר, ובכלל זאת בתקופת אשפוזו.

דיון והכרעה

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה. כפי שציין בית משפט קמא, וכפי שחזר ושנה בית משפט זה "בית משפט שלערעור אינו נוהג כדבר שבשגרה להתערב בהחלטות הנוגעות לגובה התשלום התכוף. מאופיו של תשלום זה – כסעד מיידי וזמני, סעד של חירום – נגזר כי יש ליתן משקל רב לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, המחליטה בעניין על בסיס החומר שבפניה" (רע"א 1520/04 דוידוב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

(7.6.2004)). בענייננו, לא ראיתי להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת, אשר החלטתה מאזנת בין צרכי המשיב ומשפחתו לבין הנתונים העובדתיים שהובאו בפניה. ויודגש, גם אם - כטענת המשיב - סכום התשלום התכוף שנפסק לא הוכח כדבעי ונפסק סכום מופרז, ואינני קובע כי כך הדבר, הרי שבסופו של יום "בתום המשפט מנוכים התשלומים התכופים מסכום הפיצוי הכולל" (רע"א 1861/07 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' ק.ע (6.5.2007) וראו גם רע"א 5703/90 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עצמון (19.2.1991)). דברים אלה נכונים בענייננו, בפרט כאשר בבקשה לא עולה, כי המבקשת טוענת שהתאונה בה נפגע המשיב אינה בגדר "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הנ"ל. לבסוף אציין, כי בית משפט קמא קבע כי החלטתו תעמוד בתוקף לשישה חודשים נוספים בלבד, כלומר המדובר בתקופה לא ארוכה, שבסיומה תהיה רשאית המבקשת להעלות שוב את טענותיה כלפי בקשה מחודשת לתשלום תכוף, ככל שזו תוגש.

דיון בבקשה לתשלום תכוף אמור להיות קצר ומהיר, ואת ההחלטה יש ליתן מיד בסיום הדיון (תקנה 9 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), התשמ"ט-1989). הוראה זו משליכה גם על היקף ההתערבות הערעורית בהחלטת ביניים זו, שאינה יוצרת מצב בלתי הפיך, במיוחד כאשר יש יסוד להניח כי גם אם לא היה מקום לפסוק תשלום תכוף המבטחת לא תיפגע, שכן תשלום זה ינוכה מהפיצוי שייפסק בסיום ההליך, שלכאורה יעלה על סכום התשלום התכוף. נמצא, שגם אם שגה בית משפט קמא, לא ייגרם למבקשת נזק. מצב זה מוליך, ככלל, למסקנה כי אין מקום לבחינת הסוגיה במסגרת ערעור על החלטת ביניים.

סוף דבר, הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.