רע"א 1520/04 לירז דוידוב נ. הראל (לשעבר סהר-ציון)חברה לביטוח

המבקשת נפגעה, ביום 14.1.2003, בתאונת דרכים קשה, ושהתה בבית החולים במשך קרוב לשנה. עתה היא מטופלת באשפוז יום, סובלת מכאבים ובעיות בגפיים, וכן מבעיות מוטוריות, קוגניטיביות ואחרות – הכל כמפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר פסק לה תשלומים תכופים. בהחלטה מיום 10.7.2003 נפסקו למבקשת תשלומים תכופים בסך 70,000 ש"ח עד ליום 31.12.2003, ובהחלטה נוספת – היא ההחלטה נשוא הבקשה – נפסקו תשלומים תכופים נוספים.

בית המשפט המחוזי קבע, כי לעניין טיפולי השיניים, ספק אם תהא המבקשת מסוגלת, לאור מצבה הרפואי, לקבל את הטיפול המתואר בהצעת המחיר שהגישה, ולכן, כך קבע בית המשפט, ימונה לעניין זה מומחה רפואי. בית המשפט המחוזי קבע כי עמדתו דומה גם לגבי הניתוח הפלסטי הקוסמטי שהמבקשת חפצה בו. עוד נפסק, כי מעבר לקצבת הנכות הכללית שמקבלת המבקשת, ישולמו לה דמי מחייה בסך 2,500 ש"ח; בגין דמי שכירות, ישולמו לה 2,500 ש"ח לחודש; בגין הוצאות סיעוד ישולמו לה 5,000 ש"ח לחודש – זאת בהתחשב בכך שאמה של המבקשת מעניקה לה את הסיעוד הנדרש ואין ראיה – כך נקבע – כי בדעתה לעזוב את המבקשת או להעסיק עזרת צד ג, וכן בנתונים נוספים, ובהם השתכרותה של האם עובר לתאונה; בגין הוצאות ניידות, ישולם סך של 4,000 ש"ח לחודש; ובגין הוצאות רפואיות – סך של 1,500 ש"ח לחודש. הכל – לתקופה של 6 חודשים. הסכום הכולל שנפסק למבקשת עבור תקופה זו הוא 93,000 ש"ח ובנוסף 11,000 ש"ח בגין הוצאות חד-פעמיות.

כנגד החלטה זו מלינה המבקשת. היא מתארת את הנזקים שהסבה לה התאונה, וטוענת כי הסכום שנפסק נמוך באופן בלתי-סביר מן הסכום הראוי. בין היתר נטען, כי הסכום שנפסק בגין עזרה וסיעוד אין בו די כדי לענות על צרכי המבקשת ומשמעותו שלילת אפשרותה של האם לשוב לביתה ולעבודתה. כמו-כן טוענת המבקשת כי הסכומים שנפסקו בגין צורכי דיור, ניידות ודמי מחייה – נמוכים מדי, וכי היה מקום לפסוק לה הוצאות בגין טיפולי שיניים וטיפולים קוסמטיים, בלא להקדים לכך מינוי מומחה רפואי.

עיינתי בבקשה ובתגובה לה, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית משפט שלערעור אינו נוהג כדבר שבשגרה להתערב בהחלטות הנוגעות לגובה התשלום התכוף. מאופיו של תשלום זה – כסעד מיידי וזמני, סעד של חירום – נגזר כי יש ליתן משקל רב לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, המחליטה בעניין על בסיס החומר שבפניה. כך בכלל, וכך גם בענייננו. אינני מוצא בטענות המבקשת עילה מספקת להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. התשלום התכוף נפסק על ליום 1.7.2004, ובמועד זה תוכל המבקשת, אם תחפוץ בכך, להגיש בקשה נוספת, ובה להעלות את טענותיה, לרבות הטענה כי האם מתקשה לעמוד בנטל הכרוך בטיפול במבקשת.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה 1 בסכום של 2,500 ש"ח.