רע"א 9612/09 עידו יוסף נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)

1.

לפני בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ) בעניין תשלום תכוף.

המבקש, יליד שנת 1984, נפגע ביום 10.11.09 בתאונת דרכים בעקבותיה אושפז ארבעה ימים בבית חולים. כתוצאה מן התאונה נגרמו לו שברים בחוליות, בעקבותיהם הוא סובל מכאבי גב ומצוי במעקב אורטופדי. בנוסף פיתח המבקש תגובה דיכאונית בגינה הוא מצוי במעקב פסיכיאטרי. מאז שחרורו מבית החולים ביום 12.2.09 אין הוא עובד. המבקש הציג לבית המשפט המחוזי תעודת אי כושר מן הפסיכיאטר המטפל עד ליום 18.11.09.

לאחר התאונה שולמו למבקש שני תשלומים תכופים: האחד ביום 1.1.09 על סך 15,000 ש"ח והשני ביום 17.5.09 על סך 22,500 ש"ח, תוך שהוסכם שלא תוגש כל דרישה לתשלום תכוף עד ליום 17.9.09. ביום 13.9.09 פנה המבקש בבקשה נוספת לתשלום תכוף, במסגרתה עתר לתשלום תכוף בסך 7,900 ש"ח לחודש בגין צרכי מחיה, צרכי ריפוי וצרכי סיעוד (עזרת צד ג'). בסיכומיו זנח המבקש את דרישתו לצרכי סיעוד.

2.

בית המשפט המחוזי עמד על כך שבבקשתו הקודמת, טען המבקש להוצאות מחיה בסך 3,000 ש"ח לחודש, בבקשתו הנוכחית טען הוא להוצאות מחיה בסך 5,000 ש"ח ואילו ב"הודעות על צירוף מסמכים בבקשה לתשלום תכוף" כבר טען ל- 5,955 ש"ח. עוד צוין כי המבקש מתגורר ממועד שלפני התאונה בדירת הוריו, ולא נשא לפני התאונה או לאחריה בכל תשלום הנוגע להוצאות הדיור. בבקשתו ציין המבקש כי יש לכלול בהוצאות המחיה גם את הוצאות הדיור (מחצית מחוב המשכנתא של אימו, ארנונה וחשמל), וזאת בשל גירושי הוריו ומאחר שעל פי הסכם הגירושין עליו לעזוב את הבית. ואולם בעת הדיון בבקשה הובהר כי המבקש ממשיך להתגורר בדירת הוריו וכי אביו הוא שעוזב את הבית. נוסף על הוצאות המחיה טען המבקש להוצאות רפואיות בסך 1,400 ש"ח לחודש עבור השתתפותו בהוצאות טיפולי כירופרקטיקה, דיקור סיני, טיפולי פיזיותרפיה, טיפולים פסיכולוגיים ותרופות. לא לכל הטיפולים הרפואיים להם המבקש טען גובו באסמכתא רפואית מתאימה. בית המשפט הוסיף וציין כי המבקש פירט בבקשתו רק את הפרטים הנוחים לו. כך למשל, התברר כי סמוך לפני התאונה, בחודש ינואר 2009, הקים המבקש עסק למשלוחים עם שותף. המבקש ציין את הוצאותיו בעסק, אך לא פירט בבקשתו את הכנסותיו בפועל בששת החודשים שקדמו לתאונה כנדרש, ואף לא המציא כל אסמכתא להכנסות כלשהן בתקופה זו, הגם שהוברר כי הוא סייע לשותפות בתקופת אי הכושר בקבלת טלפונים. לבסוף ציין בית המשפט כי המבקש מנה בבקשתו הוצאות שאינן באות בגדר צרכי מחייה ריפוי או סיעוד, בהן חוב קודם לביטוח הלאומי והוצאות המשכנתא של אימו.

בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי המבקש נזקק אמנם לדמי מחיה מסוימים לתקופה בה אין הוא כשיר לעבודה, ואף לתשלום השתתפותו העצמית בכל המתייחס לתרופות ולטיפולים הרפואיים אותם הוא מקבל להטבת מצבו. מנגד, עמד בית המשפט על כך שמאז אירוע התאונה קיבל המבקש תשלומים תכופים בסך 37,500 ש"ח ועוד כ- 13,000 ש"ח בגין פירוק השותפות בעסק המשלוחים. בנוסף לכך, כך צוין, קיבל המבקש ככל הנראה הכנסות מן העסק עד לפירוקו בחודש יוני 2009 אותן לא פירט. לאור האמור, נוכח צרכיו של המבקש מחד ונוכח פגמי הבקשה והעדר הפרטים מאידך, נקבע כי יש לפסוק למבקש תשלום תכוף על פי אומדן גלובאלי בסך 10,000 ש" ח, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ.

3.

בקשת רשות הערעור מכוונת כנגד החלטה זו. המבקש טוען כי עד לחודש אוגוסט 2008, ששה חודשים לפני התאונה, הוא התגורר באילת, עבד שם ונשא בכל הוצאות מחייתו. הוא שב להתגורר בבית הוריו באופן זמני לשם הקמת עסק השליחויות. המבקש טוען כי אין לו כל הכנסות או רכוש מהם יכולה לצמוח לו הכנסה למימון הוצאות מחייתו הבסיסיות והוצאות רפואיות עקב התאונה, ואף אין באפשרות הוריו לתמוך בו. המבקש מציין כי בית המשפט לא התייחס בהחלטתו שניתנה ביום 10.11.09, לתקופת התשלום התכוף. מאחר שסוכם בין הצדדים כי התשלום התכוף האחרון ששולם יספק את צרכיו עד ליום 17.9.09, ומאחר שלפי סעיף 5ה(א) לחוק הפיצויים התשלום הוא לפחות לתקופה של ששה חודשים לעתיד, הרי שהסכום שנפסק לו הוא לתקופה בת שמונה חודשים (חודשיים לאחור וששה חודשים לעתיד). בהתחשב בכך, כך טוען המבקש, תשלום חודשי בסך של 1250 ש"ח לחודש, אינו מספיק אפילו להוצאות מחיה מינימאליות ואינו מאפשר לו לבצע את הטיפולים הרפואיים להם הוא נזקק.

4.

המשיבה סבורה כי אין כל עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא בדבר גובה התשלום התכוף. היא מציינת בפתח תגובתה כי ביום 10.1.10 התקיים דיון נוסף בפני בית המשפט המחוזי, במהלכו מונו מומחים בתחום האורטופדיה והפסיכיאטריה. התיק קבוע לקדם משפט ליום 13.4.10, ובמועד זה, כך נטען, יעמדו בפני בית המשפט חוות דעת המומחים. המשיבה מעלה שורה של טענות הבאות לתמוך בהחלטת בית המשפט קמא. בין השאר טוענת היא כי המבקש משיג על ממצאים וקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת, ומדגישה כי הוא לא הציג בפני בית המשפט קמא את מלוא התשתית העובדתית; כי המבקש נמנע מלציין שהגיש בעבר בקשה לתשלום תכוף לבית משפט השלום, אך כשהתקבלה החלטה שלא היתה נוחה לו, הגיש בקשה אחרת לבית המשפט המחוזי; כי לחלק מן הטיפולים הרפואיים שמקבל המבקש אין כל התוויה רפואית לביצועם; כי חלק מהוצאותיו הנטענות של המבקש הן הוצאות של אימו, שהיו מוצאות ממילא, וכי הוצאות אחרות הכלולות בבקשה אינן באות בגדר צרכי מחיה, ריפוי או סיעוד כאמור בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), תשמ"ט-1989 (דוגמת הוצאות סלולרי, ביגוד, סיגריות וחובות למוסד לביטוח לאומי); וכי המבקש התעלם מן הסכומים הנכבדים שקיבל עד כה ולא פירט מה נעשה עם סכומים אלה.

5.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, "בית המשפט שלערעור אינו נוהג כדבר שבשגרה להתערב בהחלטות הנוגעות לגובה התשלום התכוף. מאופיו של תשלום זה – כסעד מיידי וזמני, סעד של חירום – נגזר כי יש ליתן משקל רב לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, המליטה בעניין על בסיס החומר שבפניה" (רע"א 1520/04 דוידוב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם, 7.6.04). במקרה שלפנינו איזן בית המשפט המחוזי בין צרכי המבקש לבין הנתונים העובדתיים שהובאו בפניו. כך, הביא בית המשפט בחשבון כי המבקש שינה את גרסאותיו באשר לגובה הוצאות מחייתו; כי המבקש לא צירף מסמכים המעידים על אי כושר נוסף מעבר ליום 18.11.09; כי המבקש קיבל סכום גבוה של למעלה מ- 50,000 ש"ח לתקופה של תשעה חודשים. זאת ועוד, כפי שציינה המשיבה, מיום שניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור חלפו קרוב לשלושה חודשים, בתקופה הקרובה אמורות להינתן חוות הדעת של המומחים, שיאפשרו לבית המשפט לעמוד על מצב המבקש לאשורו ולבחון אם יש צורך בשינוי ההחלטה בעניין התשלום התכוף או במתן החלטה אחרת. למותר לציין כי המבקש יוכל, במידת הצורך ובבוא המועד, להביא את טענותיו בפני הערכאה המבררת ולבקש את שינוי החלטתה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח.