רע"א 3691-23 רע"א 3691-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט יעקב פרסקי) בת"א 10943-12-20 מיום 18.4.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למנות מומחה חלופי במקום המומחה המכריע שמונה בהסכמת הצדדים (להלן: המומחה המכריע).

במסגרת בקשת רשות ערעור קודמת שהגיש המבקש לבית משפט זה (רע"א 6215/21) הסכימו הצדדים כי "ימונה מומחה מכריע (להלן: המומחה המכריע) על מנת לבחון את שווי נכסי החברה נכון ליום 31.12.2018, כאשר במונח 'נכסי החברה' הכוונה לכספים, ציוד ומוניטין השייכים לחברה. המומחה המכריע יתבקש לקבוע כיצד חולקו נכסי החברה בין הצדדים, ולהורות על תשלומי איזון, ככל שהדבר יתבקש. הכרעתו של המומחה המכריע תהא סופית, ולא יהיה עליה ערעור" (החלטה מיום 16.11.2021). בהמשך, הצדדים הסכימו על זהות המומחה המכריע והסכמה זו קיבלה תוקף בהחלטתי מיום 13.12.2021. לאחר שהמומחה המכריע הגיש את חוות הדעת מטעמו, ואף ענה בפירוט על שאלות ההבהרה שהציגו לו הצדדים (ובכלל זה תיקן את אחת מקביעותיו), טען המבקש בפני בית משפט קמא כי יש להורות על החלפתו במומחה חדש וזאת נוכח פגמים אשר נפלו לדידו בחוות הדעת. בין היתר נטען כי בנושאים של מוניטין החברה, גביית חובות מלקוחות וחלוקת המלאי של החברה, המומחה המכריע לא סיים את מלאכת האיזון או לא ערך את הבירור העובדתי הנדרש. בית משפט קמא דחה את הבקשה, ועל החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובה.

כידוע, אין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך, ובכלל זה בכל הנוגע להחלטות הנוגעות למינוי מומחים. זאת, אלא אם נמצא כי ההחלטה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין (לדוגמה, רע"א 8291/21 כהן נ' אלקטרה בניה בע"מ, פסקה 7 (12.12.2021); רע"א 7790/20 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 8 (14.12.2020)). לא מצאתי כי המקרה שבפניי מצדיק חריגה מן הכלל. כפי שהדגיש בית משפט קמא בהחלטתו, הצדדים הסכימו הן על זהות המומחה המכריע והן על כך שחוות דעתו תהיה מכריעה. בנסיבות אלה, המבקש להחליף את המומחה המכריע, לאחר שחוות דעתו כבר הוגשה לבית המשפט, מוטל נטל גבוה במיוחד (להרחבה ראו ע"א 4341/11 מזרה נ' דהן, פסקה 17 (31.12.2012); ע"א 76/13 ש.ב סופר בע"מ נ' ננמ"ח אגודת נחל נובע מקור חכמה, פסקה 16 (5.10.2014)). המבקש לא עמד בנטל זה.

אף לגופם של דברים לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא. ראשית, לא השתכנעתי שאכן נפלו בחוות הדעת פגמים המצדיקים את פסילת חוות הדעת. חוות הדעת אומנם תמציתית, אך המומחה המכריע הרחיב בהסברים במסגרת המענה המפורט שנתן לשאלות ההבהרה שהפנו אליו הצדדים. כמו כן, חרף טענת המבקש כי המומחה המכריע לא ערך איזון בכל הנוגע למוניטין של החברה ולחובות שטרם נגבו מלקוחות, הרי שבחוות הדעת צוינו ערכם של נכסים אלה, ויתכן כי די בכך כדי שבית המשפט יוכל לערוך את האיזון על בסיס נתונים אלה. שנית, בית משפט קמא טרם נתן החלטה סופית לגופו של עניין על בסיס חוות הדעת. פשיטא, כי אם יימצא כי חוות הדעת אינה מהווה בסיס מספק לצורך פסיקה בכלל הסוגיות שהועלו בתביעה, נתון לבית המשפט שיקול הדעת להורות על הצעדים הנדרשים, לרבות מתן הוראות לביצוע השלמות על ידי המומחה המכריע. שלישית, בית המשפט קבע בהחלטתו כי אם יהיה בכך צורך הוא יאפשר חקירה של המומחה המכריע, והדבר עשוי לסייע למבקש לשכנע את בית המשפט בעמדתו כי נדרשות השלמות כאמור.

סוף דבר, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין ומכיוון שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.