רע"א 8388-23 רע"א 8388-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' סוקול) בת"א 55492-03-22 ובת"א 25050-09-22 מיום 16.11.2023.

העובדות בתמצית

2.ברקע הדברים סכסוך שנמשך זה מספר שנים בין המבקש לבין משיבים 2-1 (להלן יחד: המשיבים), וזאת בקשר לעניינים שונים הנוגעים לניהולה של משיבה 3, חברה פרטית המפעילה החל משנת 2017 בית אבות סיעודי בחיפה (להלן: החברה). המבקש הוא בעל מניות מיעוט בחברה.

3.ביום 03.07.2020 הוגשה על-ידי המבקש תביעה נגד המשיבים והחברה לבית המשפט המחוזי בחיפה, זאת בטענה כי ענייניה של החברה נוהלו על ידי המשיבים תוך קיפוחו, ובהסתמך על סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. הליך זה בא על סיומו ביום 24.09.2020, אז ניתן תוקף של פסק דין להסכם גישור שנערך בין הצדדים (ת"א 6135-07-20, להלן: התביעה הראשונה).

4.המבקש סבר כי המשיבים המשיכו בקיפוחו כבעל מניות, תוך הפרת פסק הדין בתביעה הראשונה. אשר על כן, ביום 25.03.2022 פנה המבקש בשנית לבית משפט קמא, בבקשה להסרת הקיפוח הנטען (ת"א 55492-03-22, להלן: התביעה השנייה). המשיבים מצידם, הגישו ביום 31.08.2022 תביעה שכנגד לתביעה השנייה.

5.בהמשך הדברים, ביום 12.09.2022, "[ו]נוכח גילוי מעשי קיפוח חמורים נוספים", פנה המבקש בשלישית לבית משפט קמא בתביעה להסרת קיפוח (ת"א 25050-09-22, להלן: התביעה השלישית). יצוין, כי התביעה השנייה והתביעה השלישית נשמעות בצוותא חדא על ידי בית משפט קמא.

6.בתום דיון שהתקיים ביום 15.05.2022 בנוגע לכלל התביעות התלויות ועומדות בין הצדדים, הציע בית משפט קמא לצדדים לנסות ולהגיע להבנות בעניין המשך ניהול החברה, לרבות בדרך של חזרה להליך הגישור שפסק. הצדדים אכן שבו להליך גישור, אולם עד לדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 20.09.2022, לא עלה בידיהם לגבש הסכם גישור.

7.במהלך דיון זה הציג בא כוח המבקש מתווה להיפרדות בין הצדדים, במסגרתו "התובע, יסיים את השותפות עם הנתבעים בחברה". על כך הוסיף והרחיב בא כוח המשיבים, כי ימונה "מעריך שיבחן את ספרי החברה, יקבל כל מסמך שהוא יבקש מהחברה, שלאחר מכן יקבע את שוויה. קביעתו תהיה כקביעת דין בורר לעניין שווי החברה [...] אנו מתחייבים לרכוש את התובע בסכום שיקבע המעריך המוסכם" (ההדגשות הוספו – ח' כ'). לבסוף, חתם בא כוח המבקש והציע כי "לאחר השלמת עבודתו של הגורם שימונה לביצוע הערכת השווי, תבוצע רכישת חלקו של התובע על ידי הנתבעים על בסיס מה שייקבע בהערכת השווי" (ההדגשות הוספו – ח' כ') (להלן: המתווה המוסכם).

בשים לב להסכמות אלו, בתום הדיון ניתנה החלטת בית משפט קמא, בה נקבע, בין השאר, כך:

"לאור הדברים שנשמעו היום והבעת הנכונות להגיע להסדר היפרדות לאחר קבלת חוות דעת של מעריך לעניין שווי החברה, ובשים לב להסכמה כי במסגרת ההיפרדות יירכשו זכויותיו של התובע בחברה, נראה לי נכון לאפשר לצדדים לנסות ולבוא בדברים לגבי זהות המעריך ותנאי המינוי".

8.יוער, כי לאחר מכן, במקביל למגעים שניהלו ביניהם לשם בחירת זהות המעריך, בחנו הצדדים את האפשרות כי צד שלישי, אשר יוצע על ידי המבקש, ירכוש את מניות המשיבים. בסופו של דבר, גם המשא ומתן בהקשר זה נכשל. בנסיבות אלה, הורה בית משפט קמא ביום 13.02.2023 על חזרה למתווה המוסכם. כמו כן, ומאחר שהצדדים לא השכילו להסכים על זהות המעריך, מונה לשם כך רואה החשבון חוסאם בשארה (להלן: בשארה).

9.במקביל לעבודתו של בשארה, התגלעו בין הצדדים מחלוקות נוספות בקשר עם ניהול החברה. בנסיבות אלה, ומאחר שהמתווה המוסכם לא כלל הסכמה לגבי תקופת הביניים שעד היפרדות הצדדים, נקבע דיון לשם כך ליום 01.05.2023. במסגרת דיון זה, ציין בא כוח המשיבים מספר פעמים כי החברה מצויה בקשיים תזרימיים המחייבים, לטענתו, התערבות חיצונית וזאת "מהטעם שאני וחברי לא מצליחים לשוחח". אשר על כן, הוצע כי לבשארה יינתנו סמכויות של 'מנהל מיוחד' כך שיוכל "לקבל החלטות רלבנטיות לכל נושא מקצועי כלכלי בקשר עם החברה" ובכלל זה "לחייב את מר חזן [המבקש – ח' כ'] בחובות כאלה ואחרות אם ימצא לנכון". יצוין, כי בא כוח המבקש התנגד לבקשה זו, מן הטעם שמתן סמכויות ניהוליות לבשארה לאחר המועד הקובע להערכת שווי המניות, אשר נקבע ליום 13.02.2023, עלול לפגוע בשיקול דעתו 'ולזהם' את הערכת השווי.

10.בסופו של דבר, נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבים למנות את בשארה ל'מנהל מיוחד' בחברה, תוך שקבע, בין השאר, כדלהלן:

"2. על מנת שבתקופת הביניים, עד להשלמת חוות הדעת לעניין הערכת השווי של החברה, ועד השלמת העברת המניות ותשלום התמורה, ניתן יהיה להמשיך לנהל את החברה לטובת כל הצדדים. אני מורה בזה כי ככל שתהיינה מחלוקות כלשהן לגבי ניהולה של החברה, תינתן לרואה חשבון בשארה סמכות להכריע במחלוקת.

3.מוצע לצדדים לדון ביניהם בדברים לגבי ניהול החברה לטובת כל הצדדים, כך שהחברה תמשיך לפעול באופן שוטף ולהימנע מהצורך לקבל הכרעות של רואה החשבון" (ההדגשות הוספו – ח' כ').

11.ביום 11.06.2023 הגיש בשארה הערכת שווי לבית משפט קמא, על פיה, נכון ליום הקובע, עמד שוויה של החברה על סך של 1,565,000 ₪ (להלן: הערכת השווי). הצדדים הגישו לבשארה שאלות הבהרה בנוגע להערכת השווי ותשובותיו בעניין הוגשו לבית משפט קמא ביום 24.07.2023. לאחר מכן, ביום 31.07.2023, הגיש המבקש בקשה לחקור את בשארה בחקירה נגדית.

12.בקשת המבקש נדונה בדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא ביום 10.08.2023. במסגרת זו, נתגלעה בין הצדדים מחלוקת ביחס להיקף הסמכות שניתנה לבשארה – האם ניתנה בידו סמכות של 'מומחה מכריע' לעניין שוויה של החברה, או שמא הוא מונה כ'מומחה מטעם בית המשפט', כאשר ההכרעה הסופית בעניין זה נתונה בידי בית המשפט; שאם לא כן, הרי שהיקף החקירה הנגדית עליה יש להורות, מצומצם יותר.

13.ביני לביני, הגישו הצדדים השלמות טיעון בקשר למחלוקת זו. המבקש שב על טענתו כי בשארה לא מונה כ'מומחה מכריע' ועל כן יש מקום להתיר חקירה נגדית מלאה שלו. המשיבים טענו כי מעשיו של המבקש מהווים, הלכה למעשה, ביטול של המתווה המוסכם אליו הגיעו הצדדים ואשר עוגן בהחלטת בית משפט קמא. בתוך כך, עתרו הם לקיום המתווה המוסכם עת שביקשו כי בית המשפט יקבל את "הכרעת הבורר, ללא חקירה, ללא תוספות [...]", ויורה על רכישת מניות המבקש בהתאם לכך, תוך קיזוז חובותיו לחברה.

14.עוד בהקשר אחרון זה, ביום 03.09.2023, פנה בא כוח המשיבים לבשארה בכובעו כ'מנהל מיוחד', זאת בקשר לסכומי כסף שהזרים, לכאורה, משיב 1 לחברה. בפנייה זו, בשארה התבקש להורות כי "כל אחד מבעלי המניות [האחרים – ח' כ'] יזרים את חלקו לחברה". בתגובה, המבקש טען כי הכרעה בבקשתו זו של משיב 1 חורגת מהסמכות שניתנה לבשארה בהחלטת בית משפט קמא מיום 01.05.2023.

15.ביום 10.10.2023 נעתר בשארה לבקשת משיב 1, תוך שהורה למבקש להזרים לקופת החברה סכום בסך של 141,750 ₪. זאת, בין השאר, מחמת העובדה שאלמלא הזרים משיב 1 את הסכומים האמורים "החברה היתה צפוייה שלא לעמוד בהתחייבויותיה" (להלן: ההחלטה בעניין העברת הכספים).

16.בהמשך לכך, ביום 16.10.2023, פנה המבקש לבית משפט קמא בבקשה כי יורה על בטלותה של החלטתו זו של בשארה, בטענה כי ניתנה מחוץ לגדרי הסמכות שהוקנתה לו להכריע בעניינים הקשורים ל"ניהול החברה".

ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור

17.כפי שציינתי בהחלטתי מיום 30.11.2023, ההחלטה מושא הבקשה שלפנינו כללה שני חלקים. בגדרי החלק הראשון, קבע בית משפט קמא כי בשארה מונה כ'מומחה מכריע' ביחס לשווי החברה; זאת, על יסוד התרשמותו הבלתי אמצעית מהצדדים בדיון שהתקיים לפניו ביום 20.09.2022, בהתבסס על לשון ההחלטה שניתנה בתום דיון זה ובראי התנהגותם לאחר מינויו של בשארה. בנסיבות אלה נפסק, כי אין מקום להביא בפני בית המשפט כל ראיה שהיא ביחס לשווי החברה. עם זאת, בית משפט קמא התיר "חקירה קצרה של המומחה רק [...] בשאלות הנוגעות לפגמים שנפלו, אם נפלו, בהתנהלות המומחה, ולא בשאלות הנוגעות לאופן הפעלת שיקול הדעת", זאת בראי אמות המידה שנקבעו בפסיקתנו לביטול הכרעתו של 'מומחה מכריע'.

18.בגדרי חלקה השני של החלטת בית משפט קמא נדחתה בקשת המבקש לבטל את החלטת בשארה בעניין העברת הכספים. זאת, בשים לב לכך שהסמכות שניתנה לו להכריע ביחס לניהול החברה עומדת בעינה עד להיפרדות הסופית בין הצדדים; משכך, נקבע כי "אין צורך לדון בבקשה".

19.מכאן הבקשה שלפניי שהוגשה ביום 26.11.2023.

בקשת רשות הערעור

20.בתמצית, לעניין חלקה הראשון של ההחלטה, המבקש טען כי לא ניתנה הסכמה מפורשת וברורה, כפי שנדרש לעמדתו, לשם מינוי בשארה כ'מומחה מכריע'. בתוך כך, הצביע המבקש על פגמים מסוימים שנפלו בהתנהלותו של בשארה ובאופן הפעלת שיקול הדעת על ידו. נוכח פגמים אלו, טען המבקש כי יש להימנע מהסתמכות על חוות דעתו כקביעה 'האחרונה' ביחס לשווי החברה. מכל מקום נטען, כי גם תחת ההנחה שבשארה מונה כ'מומחה מכריע', אין להגביל את היקף חקירתו הנגדית מקום בו הצדדים לא הסכימו על הגבלתה באופן מפורש.

21.ביחס לחלקה השני של ההחלטה, שב המבקש על הטענה כי החלטת בשארה בעניין העברת הכספים חרגה מהסמכות שניתנה לו כ'מנהל מיוחד'. עוד טען המבקש כי אין כל מקור בדין המאפשר לחייב בעל מניה בחברה שאחריותה מוגבלת להשקיע בה כספים נוספים. לבסוף, המבקש טען כי החלטת בית משפט קמא בעניין זה ניתנה ללא הנמקה הולמת.

22.להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 29.11.2023 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בשארה בעניין העברת הכספים. זאת, בהמשך לדרישתו של בשארה כי הכספים ישולמו עד אותו היום, חרף העובדה שהמבקש הודיע לו על הגשת בקשת רשות ערעור זו. בהחלטתי שניתנה למחרת אותו היום הוריתי על עיכוב ביצוע חלקה השני של החלטת בית משפט קמא, ככל שהיא נוגעת להחלטת בשארה ביחס להעברת הכספים.

23.בהמשך לכך, ביום 04.12.2023 הגישו המשיבים "הודעת עדכון דחופה" במסגרתה נטען כי במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע הטעה המבקש את בית המשפט, בכך שלא טרח להזכיר את החלטת בית משפט קמא מיום 29.03.2023 בגדרה נקבע, בין השאר, כי "כל עוד לא הסתיימה הערכת השווי וכל עוד לא הושלמה העברת המניות, כל הצדדים הם עדיין בעלי הזכויות בחברה והם כמובן גם חייבים לפעול לטובת החברה ולפעול ככל שצריך לסילוק חובות החברה".

דיון והכרעה

24.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתשובת המשיבים.

25.סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע כי רשות לערער על 'החלטה אחרת' של בית המשפט המחוזי בעניין אזרחי "תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (ראו גם: סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט, הקובע הוראה דומה לעניין מתן רשות ערעור על 'החלטה אחרת' של בית משפט השלום).

26.כפועל יוצא מכך, השגה על 'החלטה אחרת' שנתנה הערכאה הדיונית תתאפשר רק במקרים החריגים בהם המתנה לתום ההליך תסב נזק בלתי הפיך לצדדים או לניהול הליך מיותר או שגוי (ראו למשל: רע"א 6191/23 מויאל נ' מי גולן – אגודת מים שיתופית חקלאית למשקי רמת הגולן, פסקה 11 (24.08.2023); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 590-588 (מהדורה שנייה 2023); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 200 (מהדורה שלישית 2012)). דרך המלך, אם כן, היא העלאת הטענות נגד 'החלטה אחרת' במסגרת הערעור על פסק הדין כולו (ראו: תקנה 150 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות); רע"א 7655/23 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל, פסקה 15 (15.11.2023)). לא זו אף זו, ובהקשר לענייננו אנו, נפסק לא אחת כי "אין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך, ובכלל זה בכל הנוגע להחלטות הנוגעות למינוי מומחים" (רע"א 3691/23 לבייב נ' ציון (21.05.2023) (ההדגשה הוספה – ח' כ')).

27.איני סבור שענייננו נופל לגדר מקרים חריגים אלו. עינינו הרואות כי לאחר שימומש המתווה המוסכם בהתאם לקביעת בית משפט קמא כי בשארה מונה כ'מומחה מכריע' – לא ייוותרו עוד שלבים רבים עד להכרעה הסופית בהליך העיקרי. עובדה זו מצמצמת את החשש שמא יתנהל הליך "מיותר או בדרך שגויה".

לא זו אף זו, המבקש לא השכיל להצביע על כל טעם שבשלו ניתן לסבור שהותרת הקביעה כי בשארה מונה כ'מומחה מכריע' על כנה, כמו גם הותרת החלטתו בעניין העברת הכספים על כנה – תסב לו נזק ממשי או בלתי הפיך, ובשים לב לזכותו להשיג על כך במסגרת הערעור על פסק הדין כולו.

28.לצד האמור לעיל, וכפי שארחיב מיד, חרף הקשיים עליהם הצביע המבקש בקשר עם גדרי סמכויותיו של בשארה – שלא ניתן לומר כי אין בהם דבר; אני סבור כי דין טענות המבקש, במסגרת של בקשה למתן רשות ערעור, להידחות גם לגופן.

חלקה הראשון של ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור

29.כאמור, בהקשר זה טען המבקש כי בשארה מונה כ'מומחה מטעם בית המשפט', כמובנו בתקנה 88 לתקנות החדשות, להבדיל מ'מומחה מכריע'. הלכה היא כי "מומחה מסוג זה הוא בבחינת "ייצור כלאיים", אשר מצוי בתווך שבין מומחה לבורר [...] לבעל תפקיד מהסוג האמור הוענק בפסיקה גם הכינוי "מעין בורר", ונקבע כי מדובר בתפקיד מעין שיפוטי" (ע"א 2706/22 בוכריס נ' המשבב אייץ. אמ. טי אס. בע"מ, פסקה 16 (04.07.2023) (להלן: עניין בוכריס)).

משמעות הסכמת הצדדים למינוי 'מומחה מכריע' היא, אם כן, כי יהא זה המומחה 'הפוסק האחרון' בסוגיה שהובאה להכרעתו, להבדיל מבית המשפט. כפועל יוצא מכך, בית המשפט לא יידרש לראיות חיצוניות לבחינת סוגיה זו או ייעתר לבקשה לפסול את חוות דעתו של 'מומחה מכריע', זאת "אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים, כאשר נפל פגם שיורד לשורש העניין ושיש בו כדי לגרום עיוות דין קשה" (עניין בוכריס, בפסקה 17; ראו גם: רע"א 5293/23 חייט נ' גפנר, פסקה 12 (26.07.2023); ע"א 4341/11 מזרה נ' דהן, פסקה 17 (31.12.2012)). כמו כן, "בית משפט לא יתערב במסקנות הנוגעות במובהק לעניינים שבמקצועיות ולשיקול דעת" (ע"א 76/13 ש.ב סופר בע"מ נ' ננמ"ח אגודת נחל נובע מקור חכמה להחייאת היישוב הדתי בגליל העליון, פסקה 16 (05.10.2014)), אליהן הגיע המומחה.

30.בראי האמור, מוקד הדיון הוא, אם כן, בבחינת אומד דעתם של הצדדים ביחס להסכמה אליה הגיעו במהלך הדיון שקיים בית משפט קמא ביום 20.09.2022.

שכן, אם נכונה היא קביעת בית משפט קמא כי אכן הוסכם על מינוי 'מומחה מכריע', הרי שבשים לב לאמת המידה המצומצמת להתערבות בשיקול דעתו של מומחה שכזה – יש מקום להתיר חקירה נגדית מוגבלת בלבד, הנוגעת אך ורק לטענות ביחס להתנהלות בשארה שלא בתום לב, תוך חריגה מסמכות או בניגוד לכללי הצדק הטבעי (עניין בוכריס, בפסקה 17; ע"א 1168/07 יפה נוף – תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' הפלר, פסקה 24 (01.02.2009)); שכן, חקירה נגדית שאינה בקשר עם טענות מעין אלה, ממילא תהא בלתי-רלוונטית (ראו והשוו: רע"א 6821/21 דהרי נ' לדרמן, פסקה 39 (21.02.2022); רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פ"ד נג(3) 26, 35 (1998)).

מטעמים אלו, לא מצאתי להידרש גם לטענות שטען המבקש באריכות ביחס לאופן הפעלת שיקול הדעת על ידי בשארה ובקשר להתנהלותו. תחת ההנחה כי בשארה מונה כ'מומחה מכריע', הרי שככלל, אין מקום לדון בטענות הנוגעות לאופן הפעלת שיקול הדעת על ידו, קל וחומר שלא במסגרת הדיונית המצומצמת של בקשת רשות ערעור. בדומה לכך, גם קבוצת הטענות השנייה, הנוגעות להתנהלותו של בשארה לאחר מינויו, אינן רלוונטיות לשם הכרעה ביחס להיקף הסמכות שניתנה לו. עם זאת, כאמור מעלה, אלו אכן עשויות לשמש עילה לפסילת הערכת השווי, ככל שתבוססנה בהתאם, ובהתקיים הנסיבות החריגות שנקבעו בפסיקה לשם כך. מובן כי טענות אלו שמורות למבקש, והוא יוכל להעלותן לפני בית משפט קמא, לאחר שישלים את החקירה הנגדית המוגבלת שהותרה לו.

31.נשוב אפוא לבחינת אומד דעת הצדדים. המתווה המוסכם אליו הגיעו הוא, למעשה, 'חוזה דיוני' או 'הסדר דיוני' הנוגע לאופן ההכרעה בשוויה של החברה, וכפועל יוצא – הכרעה ביחס לסכום שבו יירכש חלקו של המבקש בה (ראו והשוו: רע"א 7760/23 רז נ' יושיע, פסקה 11 (15.11.2023); אלון קלמנט ודפנה קפליוק "חוזים דיוניים" עיוני משפט לג 187 (2010)). הסדר דיוני זה עוגן בהחלטת בית משפט קמא מיום 20.09.2022 ומומש בהחלטתו מיום 13.02.2023, עם מינויו של בשארה. ככזה, כולל המתווה המוסכם מאפיינים של חוזה כמו גם מאפיינים של החלטה שיפוטית (ראו והשוו: רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 585 (2001) (להלן: עניין בית הפסנתר); ע"א 6763/13 חוות בי. אפ. סי. בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פסקה 20 (10.08.2014)).

32.בעת בחינת אומד דעת הצדדים, ובראי ה'פן החוזי' שבמתווה המוסכם, יש להידרש לדברי באי כוח הצדדים שתועדו בפרוטוקול הדיון מיום 20.09.2022 עובר להסכמה אליה הגיעו, כמו גם להתנהלותם לאחר מכן (ראו והשוו: ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסקה 11, (20.11.2019); ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 312-311 (1995)). כאמור, במהלך הדיון המוזכר, בא כוח המשיבים הציע באופן מפורש כי קביעת המומחה שימונה תהא "כדין בורר". לכך הוסיף בא כוח המבקש כי רכישת מניות המבקש תיעשה "על בסיס מה שייקבע בהערכת השווי". הא ותו לא. אף בהמשך הדברים, בדיון מיום 04.01.2023, ציין בא כוח המבקש כי עניינו של המתווה המוסכם ב"התחייבות של הנתבעים לרכוש מניותיו של התובע לפי קביעת מעריך מוסכם" ובדומה לכך, בדיון מיום 29.03.2023 העיר כי "בית המשפט קבע שמניותיו של חזן [המבקש – ח' כ'] יימכרו לפי קביעת המעריך".

33.האמת ניתנת להיאמר, והיא כי את לשון החלטת בית משפט קמא מיום 20.09.2022 ניתן לפרש בכמה אופנים. עם זאת, כאן המקום לתת את הדעת לפן 'השיפוטי' של המתווה המוסכם, אשר עוגן בהחלטת בית משפט, זאת בקשר עם שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בניהול ההליך שנדון לפניה. לכך יש להוסיף את העובדה שבית משפט קמא התרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלות הצדדים בדיון שהתקיים לפניו, מההבנות אליהן הגיעו במסגרתו, כמו גם מהתנהגותם לאחר מכן. התרשמות זו מקנה לבית משפט קמא יתרון על פני ערכאת הערעור בהקשר זה (ראו והשוו: עניין בית הפסנתר, בעמודים 586-585).

34.הדברים האמורים מקבלים אך משנה תוקף, עת שנלקחים בחשבון הטעמים לנטייתו של בית המשפט שלא להתערב בשיקול דעתו של 'מומחה מכריע' או להיעתר לבקשת בעל דין להחליפו – לאחר שנתן את חוות הדעת. טעמים אלו הוצגו בפסיקתנו כך:

" ראשית, החלפת המומחה כרוכה מטבע הדברים בעלויות לצדדים ובהתארכות ההליכים [...] שנית, החשש מפני התנהלות אסטרטגית של בעלי הדין, אשר יבקשו לפסול את חוות הדעת לא בשל הפגמים שנפלו בה, אלא בשל כך שהתוצאה שנקבעה בה אינה נושאת חן בעיניהם" (רע"א 3264/21 כהן נ' אלקטרה בניה בע"מ, פסקה 18 (18.07.2021)).

בדומה, אני סבור כי יש בטעמים אלו, כדי לחייב התערבות זהירה יותר במסקנה כי יש לראות בבשארה 'מומחה מכריע', להבדיל מ'מומחה מטעם בית המשפט', אשר מסקנתו אינה בגדר 'המילה האחרונה' ביחס לסוגיה שנמסרה להכרעתו.

35.בהתאם לכל האמור לעיל, סבורני כי דין טענת המבקש ביחס לחלקה הראשון של החלטת בית משפט קמא, להידחות אף לגופם של דברים. נוכח האמור, הרי שאין גם מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא לפיה חקירתו הנגדית של בשארה תוגבל לסוג השאלות שנקבע בה.

36.לא למותר לציין, כי בעת מינוי 'מומחה מכריע', יוודא בית המשפט, ככל שניתן, שזו אכן כוונת הצדדים והם גמרו אומר גמרו בדעתם למסור את ההכרעה הסופית בסוגיה שעל הפרק לידיו של המומחה; וכן רצוי להגדיר את סמכותו של המומחה באופן מפורש ומפורט.

חלקה השני של ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור

37.אשר לחלקה השני של החלטת בית משפט קמא, אזכיר כי המקור לסמכות שניתנה לבשארה בכובעו כ'מנהל מיוחד' הוא החלטת בית משפט קמא מיום 01.05.2023. יוער, כי ביחס להחלטה זו לא הוגשה בקשה לעיון חוזר או בקשת רשות ערעור. השאלה שעומדת על הפרק, אפוא, נוגעת להיקף סמכותו של בשארה בכובעו זה, ובפרט השאלה – מהם עניינים הנכללים במסגרת "ניהול החברה", אשר בהם הוסמך להכריע.

38.בהקשר זה יצוין, כי סמכות זו ניתנה לבשארה לאחר שבא כוח המשיבים הציג לפני בית משפט קמא את קשייה התזרימיים של החברה ואת רצונו כי בשארה יוסמך להכריע בנושאים מקצועיים וכלכליים ובתוך כך, יוכל לחייב את המבקש בחובותיה, כמו גם את שאר בעלי המניות. לכך יש להוסיף כי התנגדותו של בא כוח המבקש למינוי בשארה לא התבססה על היקף הסמכות שהוצע לתת לו, אלא על החשש כי הדבר 'יזהם' את שיקול דעתו בכובעו כמומחה, תוך שהמבקש היה ער לכך שמוצע להעניק לו "סמכות ניהולית מכרעת ביחס לעניינים כספיים שקשורים לחברה שמועדם הוא ב-2023 או מאוחר למועד הקובע [להערכת שווי החברה – ח' כ']". זאת ועוד. ראוי לציין כי ההחלטה בעניין העברת הכספים ניתנה לאחר שבשארה השתכנע כי ההזרמה שנעשתה על ידי משיב 1 הייתה הכרחית לשם המשך קיומה של החברה כ"עסק חי".

39.על אף כל האמור, לא אכחד כי היקף הסמכות שניתנה לבשארה אכן מעורר שאלות ביחס להחלטתו בעניין העברת הכספים, ובפרט, האם זו אכן מצויה בגדר סמכויותיו בקשר ל"ניהול החברה". אף על פי כן, בראי נימוקי בקשת רשות הערעור וטענות המבקש בה, כפי שסבר בית משפט קמא סבור גם אני, כי המבקש לא הציג טעם מבורר המצדיק הכרעה בשאלה האמורה בשלב הדיוני בו אנו מצויים.

40.כאמור בהחלטת בית משפט קמא, סמכותו של בשארה ממילא תפקע מאליה לאחר היפרדותם הסופית של הצדדים. כפי שציינתי לעיל, בהתאם למסקנה לפיה בשארה מונה כ'מומחה מכריע', דומה כי היפרדותם של הצדדים קרובה לבוא. לא למותר לציין, כי טענותיו של המבקש ביחס להיקף סמכותו של בשארה כ'מנהל מיוחד' כמו גם טענותיו בעניין העברת הכספים והיקפם, שמורות לו; וחזקה על בית משפט קמא כי יגבש מסגרת דיונית לשם שמיעת טענות אלו והכרעה בהן – זאת, לאחר או במקביל להיפרדותם הסופית של הצדדים.

41.בשולי הדברים, ראיתי לנכון להעיר כי על אף האמור לעיל, שומה על בית המשפט כי יהא נכון לשמוע טענות ביחס להיקף סמכויותיו של בשארה בכובעו כ'מנהל מיוחד' או בקשר לאופן הפעלת סמכויות אלו על ידו, גם בזמן אמת, ככל שאלו נוגעות להחלטות אשר עשויה להיות להן השפעה משמעותית או בלתי-הפיכה, בין כלכלית או בין אחרת, על החברה או על מי מהצדדים.

42. סוף דבר:

בכפוף לכל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור – נדחית בזאת. צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 30.11.2023 – מבוטל בזאת. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, לא ייעשה צו להוצאות.