רע"א 5293-23 רע"א 5293-23

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 21.5.2023, ברע"א 11691-05-23 (השופט א' דראל – סג"נ), שבגדרה נדחתה בקשת המבקש לערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים, מיום 7.3.2023, בת"א 12905-06-21 (השופט א' לנג).

2.בשנת 2016, כרתו עסקה המבקש, אייל חייט, והמשיב, חיים מרדכי בצלאל גפנר. במסגרת העסקה, רכש אייל מחיים דירה, המצויה ברחוב אמרי בינה בירושלים, תמורת סך של 2,250,000 ₪ (להלן: הדירה). לאחר זמן מה, נתגלעה מחלוקת בין השניים, והם פנו לבית דין צדק של העדה החרדית בירושלים, על מנת לבררה. בית הדין נתן את פסק הבוררות, אך זה לא הפיס את דעתו של אייל, שפנה לבית משפט השלום בבקשה לביטול הפסק.

3.ביום 8.11.2022, קיים בית משפט השלום דיון על-פה בבקשה. במהלכו, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה עסקת המכר תבוטל, וכל אחד מן הצדדים ישיב את שקיבל במסגרתה – אייל ישיב את הדירה, וחיים ישיב את תמורתה. עוד סוכם, כי גובה התמורה יעמוד על הגבוהה מבין שתי האפשרויות הבאות: האחת, שמאות על-ידי השמאי אבנר גירון, ששמאותו תהיה סופית ומוסכמת ללא עוררין; השניה, סך תמורת העסקה, בתוספת הצמדה למדד מחירי הדיור ממועד התשלום ועד מועד פינוי הדירה, שנקבע ליום 8.5.2023.

4.השמאי ביצע את מלאכתו, וערך חוות דעת, שלפיה הועמד שווי הדירה על סך של 3,100,000 ₪ – סכום גבוה במקצת מתוצאת הצמדתו של מחיר העסקה למדד מחירי הדיור, אשר עומדת על סך של מעט פחות מ-3,000,000 ₪. אייל סירב לקבל את חוות הדעת, וטען לליקויים חמורים שנפלו בהתנהלות השמאי. על כן, ביקש להפנות לשמאי שאלות הבהרה, לחקור אותו על חוות דעתו, ובסופו של דבר, להביא גם לפסילת חוות הדעת. השמאי סירב להשיב לשאלות ההבהרה, משטען כי אלה היו רבות מאוד, לא הוגשו בתום לב ולא בהתאם למטרתן הראויה; כמו כן, בית משפט השלום דחה את בקשת אייל לחקור את השמאי על חוות דעתו, נוכח הסכמת הצדדים שלפיה תהיה זו חוות דעת סופית ומוסכמת ללא עוררין.

5.אייל לא אמר נואש, והגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשת רשות ערעור, המכוונת נגד ההחלטה האמורה (רע"א 58427-12-22). הבקשה התקבלה, בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופט דראל) מיום 25.1.2023, שבה נקבע כי יש להתיר לאייל לחקור את השמאי. על כן, ביום 6.3.2023, חקר אייל את השמאי על חוות דעתו. אחר זאת, שב אייל על בקשתו לפסילת חוות הדעת.

6.יום למחרת, 7.3.2023, ניתנה החלטת בית משפט השלום, שבגדרה נדחתה בקשתו של אייל לפסילת חוות הדעת. גם זו הפעם, הגיש אייל בקשת רשות ערעור, לבית המשפט המחוזי בירושלים, אלא שבקשה זו – נדחתה, בהחלטה מיום 21.5.2023. בתוך כך, אושררו קביעות בית משפט השלום, שלפיהן לא עלה בידי אייל להוכיח כי נפלו בחוות הדעת פגמים, ודאי לא פגמים חמורים מן הסוג שמצדיק פסילת חוות דעת של מומחה מוסכם. עוד נאמר, כי "הבקשה לפסילת חוות הדעת, היא למעשה 'ערעור', על קביעות המומחה, אלא שנוכח הסכמת הצדדים, והגדרתם הברורה, כי חוות הדעת תתקבל ללא עוררין, אין מקום לערעור כזה".

מכאן הבקשה שלפנַי.

7.לאחר עיון בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות, ללא צורך בתשובה מטעם חיים. אפתח בתנאים למתן רשות ערעור, במקרים דוגמת זה הנוכחי. בהקשר זה, ביקש אייל להסתמך על גישה שביטא המשנה לנשיאה א' ריבלין, בבש"א 8021/06 קרול נ' כהן (24.6.2007) (להלן: עניין קרול): "כשלעצמי אני סבור שלגבי החלטות הניתנות לאחר פסק-דין סופי, מן הראוי לנקוט מדיניות ליברלית יחסית הן בסיווגן כהחלטות שיש לגביהן זכות ערעור, הן במתן רשות ערעור כשקיים צורך בכך. טעם הדבר: בניגוד להחלטות ביניים, שלגביהן תמיד קיימת האפשרות לערער בזכות במסגרת הערעור על פסק-הדין הסופי, הרי שלגבי החלטות הניתנות לאחר פסק-הדין הסופי האפשרות הזו אינה בהכרח קיימת" (וראו גם דברַי-שלי, ברע"א 4036/14 מסעודין נ' מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב, פסקאות 17, 21 (29.12.2014) (להלן: עניין מסעודין)). לשיטת אייל, משמעות הדברים היא שעל בית המשפט לנקוט בעניינו (כמו גם במקרים הדומים לו) "גישה ליברלית יותר במתן רשות ערעור".

8.לא מצאתי באמור 'תנא דִמְסַיֵּעַ' לאייל. הדברים שהובאו, עניינם במחסום רשות הערעור ב'גלגול שני', החל על ניסיונות להשיג על החלטה אחרת (לגביו ראו: סעיפים 41(ב) ו-52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). ביחס לכך, אכן בוטאה בדברים הנ"ל גישה שלפיה יש 'לרכך' את תנאי רשות הערעור, שעה שמדובר בהחלטה אחרת המאוחרת לפסק הדין, להבדיל מהחלטה אחרת 'רגילה'. דא עקא, שלא זה המכשול שניצב עתה בדרכו של אייל, המבקש כי תיערך בחינה נוספת, ב'גלגול שלישי', לגבי עניין שנדון הן על-ידי בית משפט השלום, הן על-ידי בית המשפט המחוזי. כידוע, בית המשפט נעתר לבקשה מסוג זה, כאשר מקרה מעורר שאלה משפטית כללית, או כאשר רשות הערעור נדרשת, על מנת למנוע עיוות דין (ראו: תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות); להשוואה בין תנאי רשות הערעור השונים, ראו, למשל, עניין מסעודין, פסקאות 16-15). בשלב הנוכחי, עובדת עיסוקנו בניסיון לתקיפת החלטה אחרת, שלא יבוא אחריה פסק דין שניתן יהיה להשיג עליו בזכות, אין בה כדי להצדיק שינוי בתנאים שנזכרו או בדרך ישומם – סוף-סוף, גם כאן מדובר בסוגיה שנדונה זה מכבר על-ידי שתי ערכאות; כשם שמגבילים התדיינות שלישית במקרה של בקשת רשות לערער על הכרעה בערעור על פסק דין של בית משפט השלום, כך מוצדק להגביל בקשת רשות לערער על הכרעה בערעור על החלטה אחרת של בית משפט השלום, אף כאשר לא יבוא אחריה פסק דין (ראו והשוו, בבחינת קל וחומר, לדברי השופט א' רובינשטיין ברע"א 11706/05 גבעת נילי, כפר שיתופי בע"מ נ' חיון, פסקה ו(2) (8.5.2006), שלפיהם גם על בקשת רשות ערעור שעניינה בהחלטה אחרת של ערכאת הערעור, שניתנה במסגרת דיון בערעור על פסק דין שנתנה הערכאה הדיונית, אף כשמדובר בנושא שכלל לא התברר לפני הערכאה הדיונית – חלים כללי ה'גלגול השלישי'; כן ראו את גישת חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 222 (מהדורה שלישית 2012), אשר אמנם חולקים על גישתו הנזכרת של השופט רובינשטיין, אך מטעימים עמדתם בכך שמדובר ב"סוגיה שמועלית לראשונה [לפני ערכאת הערעור], ושלא הייתה יכולה להידון קודם לכן בערכאה הראשונה" – מאפיין שאינו מתקיים במקרים מסוגו של הנדון דידן).

9.לפיכך, בדברים הנ"ל יש, לכל היותר, כדי להצדיק בחינה אם בית המשפט המחוזי גילה רגישות הולמת לייחודיותה של ההחלטה האחרת שניצבת על הפרק, בהתאם לגישה שהוצגה בעניין קרול ובעניין מסעודין, שנזכרו לעיל. בדנן, סבורני כי בית המשפט המחוזי בהחלט עשה כן, משדחה את בקשת אייל לגופה, לאחר שמצא כי לא נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת בית משפט השלום; כלומר, דחיית בקשתו של אייל לא נשענה על החלה 'רגילה' של אמות המידה שחלות בבקשת רשות לערער על החלטה אחרת. מסקנתי זו אינה משתנה, בשל כך שבית המשפט המחוזי קיצר בהנמקתו, שכן דרך הכרעה שכזו – אף קצרה ממנה – כוחן יפה גם כלפי החלטה הדוחה ערעור בזכות על פסק דין, שם ודאי שעל ערכאת הערעור להידרש לגופו של עניין (ראו: תקנה 148 לתקנות).

10.משמצאתי כי חלות על הבקשה אמות המידה הרגילות למתן רשות ערעור, ב'גלגול שלישי', יש לבדוק אם תנאים אלה מתקיימים במקרה הנוכחי, אם לאו. תשובתי לכך – בשלילה. המקרה אינו מעורר כל שאלה כללית, החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין; גם לא חשש שמא נגרם למי מן הצדדים עיוות דין.

11.אייל טוען, כי עניינו מעורר שאלה כללית, לגבי מצב דברים שבו מומחה אמנם נחקר על חוות דעתו, אך לא השיב על שאלות הבהרה שהופנו אליו. לדבריו, כשם שנקבע בפסיקה כי שאלות הבהרה אינן יכולות להחליף חקירה של מומחה, כך גם לאידך גיסא – חקירה אינה יכולה להחליף שאלות הבהרה; זאת, נוכח התפקידים השונים שמיועדים לכל אחד מן הכלים הדיוניים הנ"ל (ראו, למשל, רע"א 1017/01 אלבטרוניקס בע"מ נ' בר, פסקה 4 (8.5.2001) (להלן: עניין אלבטרוניקס)). אף מבלי לקבוע קביעה עקרונית לגבי עניין זה, לא מצאתי כי עלה בידי אייל להצביע על פגיעה שנגרמה לו בשל אי-המענה לשאלות ההבהרה, ושלא רופאה בחקירת המומחה. בסופו של דבר, אם רצה אייל לקבל הבהרות לגבי עניינים שנכללו בחוות הדעת (תפקיד המיועד, ככלל, לשאלות ההבהרה, כפי שתואר למשל בעניין אלבטרוניקס הנ"ל) – הוא בהחלט יכול היה לשאול לגביהם, גם במסגרת החקירה. די לי בכך כדי לדחות את הטענה.

12.אייל מוסיף וטוען, לגוף הדברים, כי בהתנהלות המומחה נפלו ליקויים כבדי משקל, המצדיקים את פסילת חוות הדעת. אין בידי לקבל את הטענות. כפי שצוין אך לאחרונה, בכל הנוגע לפסילת חוות דעת שניתנה על-ידי מומחה מכריע, נוהגת אמת מידה מחמירה, כך שחוות דעת כאמור תיפסל רק בהתעורר "חשש ממשי למשוא פנים" מצד המומחה (ע"א 2706/22 בוכריס נ' המשבב אייץ. אמ. טי. אס. בע"מ, פסקאות 24-16 (4.7.2023) והאסמכתאות שם). הטענות שהעלה אייל בבקשה רחוקות מהוכחה כי הדברים הגיעו עד כדי כך, ומהצדקת התערבותי באשר לסוגיה זו. טעם עיקרי לדבר, הוא שהטענות שהועלו בנדון מופנות לעבר קביעות עובדה של הערכאה הדיונית ששמעה את החקירה, ושנחשפה לדברים מכלי ראשון – סוג קביעות שערכאת הערעור ממעטת להתערב בו, בייחוד כאשר מדובר בבקשת רשות לערער, ב'גלגול שלישי' (רע"א 4705/22 אליהו נ' ישראל-פור (אליהו), פסקה 9 (29.9.2022); רע"א 1631/23 שבתאי רפאל בע"מ נ' ליסטר, פסקה 7 (5.3.2023)).

13.עוד אציין, כי לא מצאתי ממש גם בטענות שהעלה אייל לגבי תוכן חוות הדעת, שמהן ביקש להסיק גם על פגמים שורשיים בהתנהלות המומחה (זאת, בהסתמכו על האמור בדבר מהלך היסקי זה, ברע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל, פסקה 151 (5.12.2010)). תחילה יש להזכיר, כי גם במקור שהביא אייל לתמיכה בגישתו, הובהר כי המשקל שניתן לייחס לתוכן חוות הדעת, בכל הנוגע להכרעה בדבר פסילתה – מוגבל. כך, בפרט, מאחר שיש להיזהר ממצב שבו הנכונוּת לבחון את תוכן חוות הדעת, תוביל לכניסתו של בית המשפט לתחומי מומחיות לא לו, ולפגיעה בתועלת שנועדה להשיג הפניה אל המומחה. עוד יש להזכיר, דברים שציין בית משפט השלום בהכרעתו, שלפיהם "הערכת שווי הדירה בענייננו הגיוני וסביר בפני עצמו גם בשים לב לשיעור התמורה ששולם על ידי חייט בעת רכישת הדירה (סך של 2,250,000 ש"ח ביום 4.9.16), משהצמדת סכום זה למדד מחירי הדירות ממועד עסקת המכר ועד היום, מוביל לתוצאה כספית קרובה לשווי הדירה כפי שהוערכה על ידי השמאי בענייננו. במילים אחרות השמאות שערך השמאי הנה בסכום המתיישב עם ערך תמורת הדירה לאחר הצמדה למדד הרלוונטי – מדד מחירי הדירות" (ההדגשה הוּספה – נ' ס'). בהינתן כלל האמור, מתקשה אני למצוא בחוות הדעת את הליקויים שלהם טען אייל; קל וחומר, שאיני מוצא בחוות הדעת ליקויים, שהימנעות הערכאות הקודמות מפסילתה בעטיים, עולה כדי עיוות דין. לפיכך, גם טענות אלה – נדחות.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תשובה, אין חיוב בהוצאות.