בע"מ 1966-23 בע"מ 1966-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 6.2.2023, בעמ"ש 15413-12-21 (השופטים ו' פלאוט – סג"נ, צ' גרדשטיין פפקין ו-א' סתיו), שבגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, מיום 4.10.2021, בת"ע 16653-06-17 (השופט א' ונקריט).

2.המבקש והמשיבים – כולם צאצאיהם של המנוח והמנוחה שלהלן – הסתכסכו על רקע קיום צוואות המנוחים, ובפרט צוואתה של המנוחה. איני רואה צורך לפרוט את כל גלגוליה והסתעפויותיה של המחלוקת; אתאר אפוא, בקליפת אגוז, אך את הדרוש לצורך העניין שלפנַי.

3.בחודש דצמבר של שנת 2015, הגיש המבקש בקשה לצו קיום צוואה אחר המנוח; בחודש נובמבר של שנת 2016 הגיש המבקש בקשה לצו קיום צוואה לאחר המנוחה. ביום 5.12.2016, הגישו המשיבים לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, "התנגדות לצו קיום ירושה", לגבי שתי בקשות המבקש. ביום 23.3.2017, קיים בית המשפט דיון, שבמהלכו הגיעו הצדדים להסכמה כפולה. תחילה הוסכם, כי יִנתן צו ירושה אחר המנוח ביחס לכל אותם דברים בעזבונו שאינם תלויים בצוואתו; משכך, בעניין זה נחתמה פסיקתה. על כן, נותרה לליבון אך המחלוקת באשר לעיזבון המנוחה – מחלוקת שעניינה בשאלת מהימנות הצוואה מיום 18.6.2013, שאותה הגיש לקיום המבקש. בעניין זה הוסכם, כי בית המשפט ימנה מומחה לזיהוי כתב יד אשר יחווה דעתו על צוואת האם – וכך אכן נעשה, בהחלטה מיום 3.8.2017.

4.ביום 21.1.2018, הוגשה חוות דעתו של המומחה, אשר מצא כי אין התאמה בין החתימה שעל הצוואה, לבין חתימות שחתמה המנוחה על גבי מסמכים אחרים.

5.המבקש טען כי צוואת המנוחה כשרה למהדרין, חתומה כדבעי, וכי אין לקבל את פקפוקי המשיבים לגביה; גם לא את חוות דעתו של המומחה. כחלק מכך הוסיף וטען, כי חוות הדעת רצופה כשלים, הן טכניים הן מהותיים: היא תמציתית וקצרה מדי, לא נבחנו במסגרתה חריטות בכתב, לא נבדק לחץ כתיבה, ואף בחינה תחת אור אולטרה-סגול – לא נעשתה. על כך הוסיף, כי היה על המומחה לבדוק מסמכים נוספים, ולא ראוי היה שיסתפק בהשוואה לחתימת המנוחה על מנת להגיע למסקנה חד-משמעית.

6.בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות המבקש, בכל הנוגע לחוות הדעת של המומחה ולפגמים שנטען כי נפלו בה; כלשונו: "המומחה נחקר ארוכות על ידי [המבקש] בקשר עם חוות הדעת והסבריו לעניין אופן עריכת [חוות] הדעת ומסקנותיו מקובלים עלי ואף מתיישבים עם שורת ההיגיון והשכל הישר". בתוך כך, ציין בית המשפט את חזרתו של המומחה על מסקנותיו, במסגרת חקירתו, ובכלל זאת את הצבעתו החוזרת על הפגמים שמצא בחתימה. עוד צוין, כי המומחה הסביר את אופן הבדיקה שערך, בדיקה תחת מיקרוסקופ, והבהיר כי לא התעורר כל צורך בבדיקה תחת אור אולטרה-סגול – בדיקה המשמשת, לדברי המומחה, למטרות שונות בתכלית. בית המשפט סיכם אפוא, כי אין בטענות המבקש ובראיותיו "כדי לפגוע בתוקפה המקצועי של חוות דעתו של המומחה לכתבי יד או כדי להשליך על מידת מקצועיותו של מומחה זה ולהצדיק קביעה שונה מקביעתו של המומחה ביחס לחתימות מושא המחלוקת [...] לנוכח האמור מצאתי לקבל את קביעתו של המומחה כי החתימה המתנוססת על צוואת המנוחה והנחזית להיות חתימתה של המנוחה, אינה חתימתה והיא זויפה על ידי גורם כלשהו". על יסוד קביעה זו, יחד עם קביעות נוספות, התקבלה התנגדות המשיבים לקיום צוואת המנוחה.

7.ביום 7.12.2021, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. לאחר שעיין בטענות הצדדים שבכתב, ולאחר ששמע את עמדתו של המבקש בעל-פה, בחר בית המשפט המחוזי שלא להזדקק לתשובת המשיבים בדיון, ולדחות את הערעור מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כך, משום ש"הערעור כולו מכוון נגד קביעות עובדתיות וקביעות של מהימנות של בית משפט קמא", כאשר "אין מקום להתערב בקביעות מיהמנות ובממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים תומכים במסקנה המשפטית, ואין בפסק הדין טעות שבדין".

מכאן הבקשה שלפנַי.

8.חיצי הבקשה מופנים, בעיקרו של דבר, כלפי חוות דעתו של המומחה, כמו גם כלפי אימוצה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, ולאחריו גם בית המשפט המחוזי. נטען, כי אימוץ מוחלט זה שגוי פעמיים – הן מכיוון שחוות הדעת אינה בהירה ומנומקת די הצורך, אלא "לקונית ולא מובנת בעליל"; הן מחמת פגמים נטענים שנפלו במועד קבלת חוות הדעת, ובחקירת המומחה. בשורה ארוכה של טענות, מנסה המבקש לשכנע כי "חוות הדעת ומסקנותיה ברורים רק למומחה", וכי נגרם למבקש עוול עצום, בפרט נוכח התעלמות הערכאות הקודמות מקביעות בית משפט זה, שניתנו במסגרת ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט, לג(1) 718 (1979) (להלן: עניין בוכוולד). את דבריו אלה, חותם המבקש בתהיה: "הכיצד ניתן להתעלם מפסק דין מנחה [...] רק כי המדובר בגלגול שלישי?".

9.עיינתי בבקשת רשות הערעור, כמו גם בפסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, ומצאתי כי דין הבקשה – להידחות, מבלי צורך בתשובה מטעם המשיבים. המבקש, חרף הכירו את אמות המידה החלות על בקשת רשות לערער ב'גלגול שלישי', אינו טוען כי מתעוררת בעניינו שאלה החורגת מנסיבות הסכסוך הקונקרטיות, אלא מסתפק בטענה כי נגרם לו עיוות דין חמור. ברם, בחינת הדברים מלמדת, כי בהחלט אין הדבר כן. אכן, בצדק תיאר בית המשפט המחוזי, כי עניין לנו בטענות המכוונות נגד קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות, שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן; לא כל שכן, ערכאת 'גלגול שלישי' (ראו: רע"א 4705/22 אליהו נ' אליהו, פסקה 9 (29.9.2022); רע"א 5293/23 חייט נ' גפנר, פסקה 12 (26.7.2023)). עוד רואה אני לנכון לציין, כי איני סבור שהערכאות הקודמות סטו מהוראותיו של עניין בוכוולד: אין חולק כי המומחה לכתבי יד אינו 'האורקל מדלפי', וכי אין להסתפק בקביעות סתומות ולא מנומקות – כאילו ניתנו מפי השמועה. ברם, לא שוכנעתי כי זהו המצב בנדון דידן; ממילא, אין עסקינן בסטיית הערכאות הקודמות מההלכות הנוהגות. למעלה מהצורך אוסיף, כי גם אם לא היו מיישמות את ההלכה כראוי, איני סבור כי היה בכך כדי להצדיק פריצה של מחסום ה'גלגול השלישי' (ראו, למשל: רע"א 2334/23 תנועת מכבי ישראל נ' קרנקורס ביגוד בע"מ, פסקה 3 (23.3.2023)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.