רע"א 2334-23 רע"א 2334-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 19.1.2023, בע"א 39678-10-22 (השופטת ש' דותן), שבגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק הדין של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו, מיום 3.7.2022, בת"א 67861-01-19 (השופטת ח' קלוגמן).

2.ביום 23.5.2016, הגישו המבקשים – תנועת מכבי ישראל ומועדון הכדורגל מכבי תל אביב – תביעה, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, נגד המשיבים – חברת קרנקורס ביגוד בע"מ ומר איתן קרנקורס (ת"א 48098-05-16; להלן: ההליך הראשון); בכתב התביעה נטען, כי המשיבים מפרים סימני מסחר המצויים בבעלות המבקשים (להלן: סימני המסחר). הליך זה בא על סיומו (הזמני) בהסדר בין הצדדים, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 8.2.2017, ושבגדרו צו מניעה זמני שניתן בראשית ההליך – נעשה לצו קבוע. על-פי הצו, נדרשו המשיבים לחדול מכל שימוש מסחרי במוצרים המפרים את סימני המסחר. כמו כן, בפסק דין משלים, מיום 12.3.2017, שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, נפסק לזכות המבקשים פיצוי כספי בסך של 15,000 ₪.

3.ביום 30.12.2018, קבלו המבקשים הודעה מאגף המכס והמע"מ, כי עוכבו טובין שיובאו לארץ על-ידי המשיבים, החשודים כמפרים את סימני המסחר. המבקשים אישרו כי המוצרים המעוכבים אכן נחזים כמפרים את סימני המסחר, הפקידו את הערבויות הבנקאיות הנדרשות, ושבו לנהל הליכים משפטיים נגד המשיבים: ביום 28.1.2019, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד המשיבים (להלן: ההליך השני); ביום 11.2.2019, פנו לבית המשפט שבהליך הראשון, בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: הפקודה), שבה נטען כי המבקשים הפרו את ההסדר שקיבל תוקף של פסק דין. אף חלק זה בהליך הראשון הסתיים בהסכמה – שקיבלה תוקף של החלטה, ביום 3.4.2019 – אשר לפיה הסחורה שעוכבה במכס תושמד, תוך שהמשיבים הם שיישאו בהוצאות האחסנה וההשמדה.

4.ביום 12.3.2020, הוחלט כי התביעה שבהליך השני נתונה לסמכות בית משפט השלום, ועל כן, הטיפול בה הועבר לבית משפט השלום בתל אביב-יפו. המחלוקת שבה נדרש בית משפט השלום להכריע, בסופו של דבר, הצטמצמה לתביעת המבקשים לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק, מכוח סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999; וכן להרחבה של צו המניעה שניתן במסגרת ההליך הראשון. התביעה – נדחתה, וכמותה גם ערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין, לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בהתייחס לתביעת הפיצויים, קבע בית המשפט המחוזי כי זו נדחתה בדין על-ידי בית משפט השלום, בהתחשב בכך ש"הטובין הושמדו עוד בשלב הכניסה לישראל, ולא הגיעו לשווקים", ובהינתן שהרציונל ההרתעתי של פיצויים אלה בא על סיפוקו, שכן "למשיבים נגרם נזק כספי [...] מכיוון שהמשיבים רכשו את הטובין בכספם ונאלצו להשמידם בטרם עלה בידם למוכרם וכן עקב הנשיאה בתשלום דמי אחסון הטובין במכס ועלויות השמדת המוצרים". אשר לבקשה להרחבת צו המניעה, צוין, תחילה, כי "אין חולק כי צו המניעה שהוטל בהליך הראשון עודנו תקף", כאשר "לא הובהר מדוע יש צורך בצו נוסף" ו"אין חידוש ממשי בצו המניעה המבוקש"; על כן, נפסק כי "אין מקום [...] להעניק צו מניעה חדש".

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, אף ללא צורך בתשובה מאת המשיבים. המקרה אינו מציף שאלה משפטית כללית ועקרונית, החורגת מתחומי הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים; גם חשש שמא נגרם עיוות דין – אינו מתעורר.

6.עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על-פי כותרתה, ובהתאם למסגרת הדיונית הראויה לה, אולם בתוכנה – מדובר בכתב ערעור שבו מתקיפים המבקשים התקפת מצח את קביעות הערכאות הקודמות. מרבית הטרוניות – עניינן בתביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק; חלקן הקטן – מופנה כלפי דחיית הבקשה להרחבת צו המניעה. בלולות במסכת ערעורית זו, באופן ספורדי, כמעט הייתי אומר כדי לצאת ידי חובת בקשה, אִמרות המבקשים – הנמסרות ללא פירוט או ביסוס מספקים, ודאי ללא הנמקה משכנעת – כי בשגיאות שאותן מוצאים הם בפסקי הדין, ושמתוארות על-ידם באריכות רבה, יש כדי לעורר סוגיות כלליות ונכבדות (דרך המנוגדת במידה רבה למצוותה של תקנה 149(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). דא עקא, שאפילו היו צודקים המבקשים בטענותיהם אלה – ואיני מחווה דעתי על כך, לכאן או לכאן – דברים ידועים הם, כי בכך לבד לא סגי, לצורך מתן רשות לערער. גם אם אכן, כפי טענת המבקשים, פסקי הדין שניתנו בעניינם מנוגדים מכול וכול להלכותיו המחייבות של בית משפט זה, הרי שהלכות אלה – על מכונן עומדות, ואין צורך במתן רשות ערעור כדי להבהיר זאת; בטענה כי אותן הלכות לא יושמו כדין – אין כדי לשמש עילה למתן רשות ערעור (רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס, פסקה 7 (14.6.2011); רע"א 385/93 בית נח – בית החלמה מזור בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 221, 222 (1993)).

הבקשה נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.