פרטי ההליך
החלטה בתיק רע"א 6191/23
בבית המשפט העליון
רע"א 6191/23
לפני:
כבוד השופט ח' כבוב
המבקשים:
1. יהושע מויאל
2. רחל מויאל
3. מויאל חקלאות בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. מי גולן - אגודת מים שיתופית חקלאית למשקי רמת הגולן
2.
מדינת ישראל - הרשות הממשלתית למים וביוב
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 20.07.2023 בת"א 47171-12-20 שניתנה
על-ידי כבוד השופט ר' חיימוביץ
בשם
המבקשים: עו"ד זיו
כהן
החלטה
זוהי בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט ר' חיימוביץ) בת"א 47171-12-20 מיום 20.07.2023, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים להורות כי השמאי שמונה מטעם בית המשפט לעניין רכיב הנזק הנטען בהליך, ישלים חוות דעתו גם ביחס לסוגיית הקשר הסיבתי.
רקע לבקשה
1.המבקשים הם חקלאים שבבעלותם היה מטע קיווי בשטח ברמת הגולן שקיבל, עד לשנת 2013, מי השקיה ממאגר המים "עורבים" המצוי באחריות משיבה 1.
2.ביום 21.12.2020 הגישו המבקשים לבית משפט קמא תביעה נגד המשיבות, בטענה, כי עם התפתחות הנטיעות באזור צפון רמת הגולן, החליטו המשיבות למהול את המים במאגר "עורבים" עם מים שנשאבים מקידוחי "שמיר" ומכיוון שהמים שסופקו מקידוחי "שמיר" היו בעלי מליחות גבוהה, נגרמו למטע הקיווי נזקים כבדים.
3.ביום 18.07.2022, הורה בית משפט קמא על מינוי השמאי מר אסף שיפמן (להלן: שיפמן), בהסכמת הצדדים, כמומחה מטעם בית המשפט לצורך עריכת חוות דעת לעניין רכיב הנזק בהליך בלבד.
4.לאחר קבלת חוות דעתו של שיפמן, ביום 23.10.2022, הגישו המבקשים הודעה לבית המשפט בה טענו כי "יש מקום כי המומחה יתייחס גם לסוגיית החבות/אחריות" – ובית משפט קמא הורה בהחלטתו בקשר להודעה זו, כי מוטב יהיה שהצדדים יבואו בדברים בניסיון להגיע להסכמות בנדון.
5.ביום 20.04.2023, לאחר שהצדדים נפגשו ובאו בדברים בניסיון להגיע להסכמות אשר לא צלח, הגישו המבקשים בקשה להורות לשיפמן להשלים את חוות דעתו, גם ביחס לסוגיית החבות. נטען, כי מאחר ששיפמן כבר קיבל את הסכמת הצדדים לעניין הנזק, אסף מסמכים ונתונים מהצדדים, ומכיר את נסיבות האירוע – ראוי כי ישלים את חוות דעתו כפי שהתבקש על-ידם. משיבה 1 התנגדה לבקשה, בטענה כי אין לשיפמן את המומחיות בתחום הרכב מים, הנדרשת לצורך חיווי דעה בסוגיית החבות והאחריות.
6.ואולם, בית משפט קמא שב והורה לצדדים לפעול לצורך הגעה להסכמות בנדון. משלא הושגה הסכמה כאמור, המבקשים שבו ועתרו בנדון לבית המשפט, ומשיבה 1 שבה על התנגדותה. בהינתן האמור, בית משפט קמא קבע מועד לדיון בבקשה.
7.בתום הדיון ביום 19.06.2023, הורה בית משפט קמא לשיפמן להבהיר "האם כישוריו וניסיונו מאפשרים לו לתת חוות דעת משלימה בסוגית הקשר הסיבתי וקביעת הגורמים לירידה בכמות הפרי והסיבות לתנודתית [כך במקור – ח' כ'] בכמות הפרי". כן נקבע, כי לאחר הבהרה זו, הצדדים יוכלו להביע עמדתם ולנסות, שוב, להגיע להסכמות. ביום 06.07.2023 הוגשה תשובת שיפמן לפיה יש ביכולתו לספק חוות דעת משלימה בנדון. בהמשך לכך הוגשה עמדת המבקשים אשר ביקשו כי בית המשפט יורה לשיפמן להגיש חוות דעת כאמור, ועמדת המשיבות אשר טענו כי לשיפמן אין את המומחיות הנדרשת לצורך הגשת חוות דעת משלימה, והציעו מומחים חלופיים המוסכמים על-ידם.
8.בהחלטתו מיום 20.07.2023, דחה בית משפט קמא את הבקשה להורות לשיפמן להגיש חוות דעת משלימה. זאת, בקבעו כי מלכתחילה ביקשו המשיבות להבחין בין השמאות לעניין הנזק ובין הקשר הסיבתי, "ובנסיבות שנוצרו אין מקום לכפות עליהן חוות דעת משלימה של מר שיפמן, שלא בהסכמה, בוודאי נוכח המחלוקות שהתגלו כבר עתה". לפיכך, נקבע כי הצדדים יודיעו, עד יום 10.09.2023, האם ישנה הסכמה לזהות אחד המומחים שהציעו המשיבות, וככל שלא – ייקבע התיק להוכחות וכל צד יגיש חוות דעת מומחה מטעמו.
9.המבקשים לא השלימו עם החלטה זו, ועוד בטרם הגישו התייחסותם לבית המשפט, בנוגע למומחים שהוצעו על-ידי המשיבות, הגישו את הבקשה לרשות ערעור שלפניי. בגדרה נטען כי היה על בית משפט קמא להורות לשיפמן להשלים את חוות דעתו, משני טעמים. במישור 'הדיוני', נטען, כי הנמקת בית משפט קמא לפיה אין לכפות את המינוי מנותקת מהמתווה שקבע בהחלטתו מיום 19.06.2023; וכי השלמת חוות הדעת ראויה מטעמי יעילות. במישור 'המהותי', נטען, כי אין הצדקה למנות מומחה אחר, כאשר שיפמן הוכח כגורם המתאים מבחינת ידע וניסיון; וטענות המשיבות נובעות מניסיון לחמוק מקבלת חוות דעת אשר לא עולה בקנה אחד עם עמדתן.
דיון והכרעה
10.לאחר עיון בבקשה ונספחיה ולאחר שעיינתי בתיק בית משפט באמצעות מערכת "נט-המשפט", הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
11.כידוע, בהתאם להוראות סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 נפסק זה מכבר כי השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית נכון להן להתברר במסגרת הערעור על פסק הדין, וזאת למעט במקרים חריגים, שבהם הדבר עשוי להסב נזק בלתי הפיך לצדדים או לניהול הליך מיותר או שגוי (רע"א 5403/23 תור וגיל בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ, פסקה 8 (07.08.2023)); מה שאין כן במקרה שלפנינו.
לא זו אף זו, ההתערבות המבוקשת בגדרי הבקשה שלפניי נטועה בליבת שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי פעל כחוכמתו על מנת להביא את הצדדים להסכמות בדבר זהות המומחה לעניין הקשר הסיבתי, ולאחר מכן פעל בהתאם לדין לשם קידום שמיעת ההליך; לרבות באופן של קבלת עמדת המבקשים באשר למומחים שהוצעו על-ידי המשיבות. עמדתם של המבקשים בהקשר זה לא הוגשה לבית משפט קמא, ובבקשה שלפניי נטען, הלכה למעשה ובעיקרו של דבר, כי חוות דעת שיפמן תוזיל את עלויות ההתדיינות. בנסיבות דנן לא מצאתי כל טעם מבורר להתערבות בשיקול דעתו של בית משפט קמא, ואף לא מצאתי ממש בטענה כי החלטתו מיום 20.07.2023 סותרת, בדרך כלשהי, את האמור בהחלטה מיום 19.06.2023 (וראו בהקשר זה שורות 28-25 להחלטה מיום 19.06.2023).
12.הבקשה נדחית אפוא בזאת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' באלול התשפ"ג
(24.8.2023).
ש ו פ ט