רע"א 3716/09 ג'אנה תעשיות ומשקאות בע"מ נ. מאזן עואד מסחר כללי בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא מ' בן-דוד והשופטים א' אברהם ו א' הלמן ) בע"א 1301/07 מיום 26.3.2009, בו נדחה ערעורן של המבקשות על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת (כבוד השופט ת' כתילי ) בת.א. 3968/01 מיום 31.10.2007, במסגרתו נקבע, בין היתר, כי המבקשות לא עמדו בנטל להוכיח כי לא התרשלו בגרימת הרטיבות והעובש בקירות החיצוניים של המפעל בו פעלה המשיבה 1, ועל אף שהיה מקום להתייחס לאי עמידתה של המשיבה 1 בנטל הקטנת הנזק משום שלא פעלה לתיקון הליקויים בין בעצמה ובין באמצעות פניה למבקשות ו/או למשיבים 3-4, הרי שהמבקשות יפצו את המשיבה 1 בסך של 93,600 ש"ח בגין ההוצאות שהוציאה לשם פירוק והעברת המפעל, שכן הן לא העלו את טענת הקטנת הנזק ובשל כך לא ניתן להיזקק לה. עוד נקבע כי המבקשות יחובו כלפי המשיבה 1 בהוצאותיה בגין הליך זה בסך של 10,000 ש"ח.

עובדות והליכים קודמים

1.

ביום 30.11.2000 נערך הסכם לפיו רכשה המשיבה 1 מהמשיבה 3 מפעל לייצור משקאות קלים תמורת 466,500 ש"ח (להלן בהתאמה: ההסכם ו המפעל ). לתשלום התמורה מסרה המשיבה 1 בידי המשיבה 3 ארבע המחאות. אחת מההמחאות שנמסרה על ידי המשיבה 1 בוטלה. בגין ביטול ההמחאה הגישה המשיבה 3 לבית המשפט השלום בנצרת תביעה שטרית ותביעה חוזית לאכיפת ההסכם והשלמת התמורה החוזית. לעומת זאת, המשיבה 1 הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה להשבת הכספים ששולמו למשיבה 3 עבור רכישת המפעל, בטענה כי ההסכם בוטל על ידה כדין עקב ליקויים שנתגלו במבנה בו שוכן המפעל, ואשר הוסתרו ממנה במכוון במהלך המשא ומתן לרכישת המפעל (להלן: התביעה שכנגד ). לתביעה שכנגד צורפו, בין היתר, גם המבקשות שבבעלותן מפעל השוכן בקומה שמעל למפעל שמכרה המשיבה 3.

2.

במסגרת התביעה שכנגד טענה המשיבה 1 כי פעילותן של המבקשות "בשפיכת המים במשך כל שעות היום", לשם ניקוי רצפת מפעלן מהחומרים הדביקים המשמשים בתהליך ייצור ממתקים היא הגורם לבעיית הרטיבות והעובש. לטענתה, המבקשות התרשלו כלפיה בכך שהציפו את רצפת המפעל שלהן, ששכן כזכור מעל המפעל של המשיבה 1, בכמות מופרזת של מים. בכך, טענה המשיבה 1, נהגו המבקשות כלפיה בקלות ראש, באדישות ובחוסר איכפתיות. לטענת המשיבה 1, הנזק נגרם לה על ידי "דבר שנמלט", ועל כן לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נטל הראיה מוטל על כתפי המבקשות להראות שלא הייתה מצדן התרשלות לגבי "הנמלט".

3.

לעומת זאת, המבקשות טענו כי בתקופה הרלוונטית לא התבצעו במפעלן עבודות ייצור כלשהן, ולכן לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין פעולותיהן לבין הנזק הנטען על ידי המשיבה 1. לטענתן, הקשר הסיבתי העובדתי ניתָק גם משום שהעובש במפעל היה נגרם אף אילולא היו מתבצעות עבודות במפעלן שבקומה העליונה, שכן יש יסוד לכך שהגורם לעובש הוא אוורור בלתי נאות. מעבר לכך, טענו המבקשות כי לא מתקיים קשר סיבתי משפטי שכן הן לא יכלו לצפות את נזקי המשיבה 1. בעל המניות במבקשות – יצחק ג'אנה – מסר תצהיר לפיו עד למועד הגשת כתב התביעה שימשה הקומה העליונה למטרות אחסנת חומרי גלם יבשים ולהכנת תשתיות הייצור, וכי בכל אותה עת לא נעשה במקום שימוש מופרז במים והשימוש שנעשה היה סביר והגיוני, לצרכי ניקיון בלבד, וכי גם בתהליך הייצור הרגיל לא הוצפה רצפת המפעל במים.

4.

שני הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם לעניין מקור הרטיבות והעובש. מחוות דעתו של המומחה מטעם המבקשות עולה, כמתואר בפסק דינו של בית משפט השלום, כי המבנה המדובר הינו טרומי וכי בין לוחות קירות החוץ קיים תפר חיבור אשר נאטם באלסטומר מוגמש. בעת שביקר המומחה מטעם המבקשות במבנה הוא צפה "בסדקים, פיצוצים, סימני התייבשות וניתוק החומר מהתשתית". עוד ציין המומחה כי סימני הנזילות והרטיבויות אותרו במקום החיבור הטרומי בין רצפת קומה ב' המשמשת תקרה לקומה א' ובין קירות מעטפת החוץ. עוד ציין המומחה כי מבדיקתו התברר שהייתה קיימת בעבר נזילת מים במקום ובהתאם לתלונה שהועלתה בפני יצחק ג'אנה בוצעה פעולת איטום, ומכאן למד בית המשפט כי נזקיה של המשיבה 1 ניתנו לצפייה על ידי המבקשות. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט השלום חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשות עולה בקנה אחד עם חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה 1. עוד ציין בית משפט השלום כי יצחק ג'אנה לא הכחיש בתצהירו באופן מוחלט כי מקור הרטיבות במפעל הוא משפיכת מים על רצפת מפעלן של המבקשות המשמש תקרה למפעלה של המשיבה 1.

5.

לפיכך, קבע בית משפט השלום כי מתחזקת הטענה של המשיבה 1 לפיה מקור הרטיבות הוא במעבר מים מן הקומה העליונה לקומה התחתונה וכי היא אינה תוצאה של חוסר אוורור. בית משפט השלום קבע שלא נסתר כי מקור הרטיבות והעובש בקירות החיצוניים של המפעל הוא במים אשר זרמו מן הקומה העליונה, בה מחזיקות המבקשות, אל הקומה התחתונה. לכן, חובת הראיה מוטלת על המבקשות כי לא התרשלו, זאת בהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין.

בהמשך לכך קבע בית משפט השלום כי לא הובאו על ידי המבקשות ראיות מספקות להוכחת טענתן כי השימוש במים במפעלן היה סביר. בית משפט השלום ציין כי היה מקום להידרש לכך שהמשיבה 1 לא עמדה בנטל הקטנת הנזק, שכן היא לא פעלה לתיקון הליקויים בין באמצעות עצמה ובין באמצעות פניה למבקשות או למשיבים 3-4 שיעשו כן, אך משהמבקשות לא העלו את טענת הקטנת הנזק אין להידרש לה. לבסוף, קבע בית משפט השלום כי המבקשות יפצו את המשיבה 1 בסך של 93,600 ש"ח בגין הוצאותיה לפירוק והעברת המפעל בלבד לגביהן הובאו ראיות, אולם לא תפוצה בגין אובדן רווח שכן דו"ח רואה החשבון שצורף על ידה אינו ערוך כחוות דעת או כתצהיר ולא נלוו לו שומות מס או מסמכים אחרים התומכים באמור בו. בנוסף לכך, חויבו המבקשות בהוצאותיה של המשיבה 1 בגין הליך זה בסך של 10,000 ש"ח. על פסק דינו של בית משפט השלום ערערו הן המבקשות והן המשיבה 1.

ההליכים בפני בית המשפט המחוזי

6.

המבקשות טענו כי בית משפט השלום שגה כאשר קבע כי מקור הרטיבות והעובש הינו מהקומה העליונה המוחזקת על ידן וכי הן התרשלו בדרך בה פעלו במבנה באופן שגרם לנזקי המשיבה 1. לעומת זאת, המשיבה 1 טענה כי קביעותיו של בית משפט השלום מבוססות היטב על חוות הדעת שהונחו לפניו מהן עולה כי במפעלן של המבקשות, הממוקם בקומה העליונה, נהגו לשטוף את הרצפה כל יום שטיפות רבות בשל החומרים הדביקים בהם השתמשו ליצור הממתקים וכי מקור הרטיבות והעובש בקירות החיצוניים של המפעל הוא בזרימת המים מן הקומה העליונה. עוד טענה המשיבה 1 כי שגה בית המשפט המחוזי משלא פסק לה את מלוא הפיצוי לו היא זכאית בגין נזקיה בסך של 338,061 ש"ח בגין עלות העברת המפעל למבנה אחר וכן הפסדי רווח והוצאות שנגרמו לה בהתאם לדו"ח שהוגש מטעמה אשר נערך על ידי רואה חשבון.

7.

בית המשפט המחוזי בחן את חוות הדעת שהונחו בפניו של בית משפט השלום ולאורן קבע כי מסקנתו בדבר מקור הרטיבות והאפשרות לצפיית נזקיה של המשיבה 1 על ידי המבקשות הייתה מבוססת היטב, שכן משתי חוות הדעת עולה המסקנה כי הנזילה אירעה בשל בעיית איטום במבנה שהינו טרומי, ונמצאה נזילה בחיבור שבין רצפת הקומה העליונה המשמשת תקרה לקומה התחתונה ובין קירות המעטפת. נזילה דומה אירעה בעבר ואף טופלה על ידי יצחק ג'אנה. מעבר לכך קבע בית המשפט המחוזי כי הכחשתו של מר יצחק ג'אנה לגבי מקור הרטיבות הנטען על ידי המשיבה 1 אכן לא הייתה גורפת ומוחלטת בניגוד לטענתן של המבקשות. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אין בסיס לטענתן של המבקשות לפיהן עד להגשת כתב התביעה לא נעשה במושכר כל שימוש למטרות יצור דברי מתיקה, שכן ביום 12.7.2001, טרם הגשת כתב התביעה, ביקר במקום המומחה מטעם המשיבה 1 אשר ציין בחוות דעתו כי הבחין בעובד השופך מים על הרצפה ושמע ממנהל העבודה כי פעולה זו נעשית באופן קבוע בשל החומרים הדביקים המשמשים ליצור הממתקים.

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי הנטל מוטל על המבקשות להוכיח כי לא התרשלו בהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין. בית המשפט המחוזי קבע כי נטל זה לא הורם שכן על פי הראיות שהונחו בפני בית משפט השלום היו ראיות מספיקות בכדי לקבוע כי המבקשות עשו שימוש מופרז במים על ידי שטיפה מוגברת של רצפת הקומה העליונה בכמויות גדולות של מים, כחלק מתהליך הייצור מבלי לוודא קודם לכן כי המבנה הטרומי מתאים לשימוש כזה ולא יִגרם נזק לשכניהן.

8.

לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי הדו"ח שערך רואה החשבון והוגש על ידי המשיבה 1 להוכחת נזקיה היה לקוני ולא מספק, ולפיכך המשיבה 1 לא הוכיחה כדבעי את הנזקים שנגרמו לה, מעבר להוצאות העברת המפעל שאושרו בפסק הדין בהתאם לחשבונית שצירפה המשיבה 1. ואולם, בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שהחשבונית האמורה הייתה על סכום של 93,600 ש"ח, הרי שהיה מקום להורות על החזר הוצאות ההעברה ללא תוספת מע"מ, קרי פיצוי בסך של 80,000 ש"ח בלבד. בנוסף לכך, ציין בית המשפט המחוזי כי טענת הקטנת הנזק אכן לא נטענה על ידי המבקשות ולכן צדק בית משפט השלום משנמנע מלתת לעיקרון זה ביטוי בפסק דינו.

מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

9.

לטענת המבקשות, החשבונית על בסיסה נפסקו למשיבה 1 הוצאות בגין העברת מפעלה למקום חלופי הינה חשבונית פיקטיבית ולכן לא היה מקום לפסוק פיצוי על בסיסה. מעבר לכך טוענות המבקשות כי בניגוד לקביעותיהם של בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום הן כן טענו לכך שהמשיבה 1 לא עמדה בנטל הקטנת הנזק, ולפיכך שגו בתי המשפט משלא נתנו ביטוי לעיקרון זה בפסיקתו. לתמיכה בטענתן צירפו המבקשות את כתב תשובתן וסיכומיהן כפי שהוגשו בבית משפט השלום. עוד טוענות המבקשות כי יצחק ג'אנה הכחיש בתצהירו הכחשה גורפת ומוחלטת לעניין מקור הרטיבות והעובש הנטען על ידי המשיבה 1 ולפיכך שגה בית משפט השלום משקבע כי הכחשתו לא הייתה מוחלטת. בנוסף לכך, טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט המחוזי בניתוח חוות הדעת שהוגשה על ידי המבקשים, ולכן קביעתו כי מקור הרטיבות הוא בקומה העליונה הינה שגויה. לבסוף, טוענות המבקשות כי גם אם מקור הרטיבות הוא בקומה העליונה הרי שהשימוש שעשו במים במפעלן הוא סביר ולכן לא יכלו לצפות את נזקיה של המשיבה 1.

10.

ביום 29.7.2009 החלטתי כי הבקשה מצריכה תשובה. בתשובתה, טוענת המשיבה 1 כי אין לאפשר למבקשת להעלות טענות בנוגע לאוטנטיות החשבונית שהוצגה להוכחת הוצאות העתקת מפעלה למקום חלופי, שכן טענות אלה לא נטענו בבית משפט השלום או בבית המשפט המחוזי ולכן מדובר בהרחבת חזית. מעבר לכך טוענת המשיבה כי אין לאפשר למבקשת להציג ראיות חדשות בנוגע לחשבונית האמורה שכן היא לא עמדה בנטל להוכיח כי לא יכלה להציגן בשקידה סבירה לפני הערכאה הדיונית שביררה את העניין. עוד מוסיפה המשיבה 1 כי טענת הקטנת הנזק לא נטענה על ידי המבקשות ומשכך בדין לא ניתן לה ביטוי בפסיקתו של בית משפט השלום, כפי שאף אישר זאת בית המשפט המחוזי.

11.

למען שלמות התמונה יצויין כי המבקשות הגישו בקשה לתיקון בקשת רשות הערעור כך שיתאפשר להן לטעון שלא רק החשבונית כאמור פיקטיבית אלא שהעבודה בגינה הונפקה החשבונית מעולם לא בוצעה. ביום 19.8.2009 דחיתי את בקשת התיקון מן הטעם שמדובר בטענה עובדתית חדשה שנטענה לראשונה בפני ערכאת הערעור וכי אין בית משפט זה מהווה האכסניה הראויה לבירור טענות כגון דא.

דיון והכרעה

12.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1983)]. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות היות שהיא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. אף המבקשות עצמן אינן טוענות כי מדובר בשאלה משפטית אשר מצדיקה רשות ערעור, והבקשה כולה נסבה סביב העובדות הקונקרטיות של המקרה הנוכחי.

13.

מעבר לכך, המבקשות מזמינות את בית משפט זה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו לעניין ההתרשלות ואשר בוססו על בירור עובדתי מקיף של חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים. ואולם, הלכה ידועה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה המבררת. התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה תיעשה במקרים חריגים בלבד בהם נפלה בפסק דינה של הערכאה הדיונית טעות של ממש או כאשר מפני הדברים עולה כי הערכאה הדיונית לא יכולה הייתה להחליט כפי שהחליטה [ראו למשל: ע"א 9670/05 גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ (בפירוק) נ' פקיד השומה תל-אביב (לא פורסם, 11.6.2008)]. ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום נבחנו זה מכבר על ידי בית המשפט המחוזי ונמצאו מבוססים כדבעי. לפיכך, איני סבור כי מתקיימת בנסיבות העניין עילה להתערבות בקביעותיו של בית משפט השלום.

14.

כמו כן, אין מקום לאפשר למבקשות לטעון לעניין אוטנטיות החשבונית כאמור, מאותם הנימוקים בגינם נדחתה בקשתם לתיקון בקשת רשות הערעור. מדובר בטענות עובדתיות חדשות בערעור, וטענות אלה לא תשמענה אלא במקרים חריגים, שאיני סבור כי מקרה זה נמנה עליהם. מעבר לכך, לא הוכח על ידי המבקשות כי לא יכלו בשקידה סבירה להציג ראיות אלה בפני הערכאה המבררת.

15.

למעלה מן הצורך, גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. אכן שוכנעתי כי טענת הקטנת הנזק לא נטענה מפורשות על ידי המבקשות. לא נעלמה מעייני טענתן בסעיפים 14 ו-16 לכתב התשובה שכנגד ובסעיף 11 לסיכומיהן, אולם גם שם הטענה נטענה על ידן בשפה רפה, וכל שנאמר על ידן הוא שהמשיבה 1 לא התלוננה על הרטיבות לפני הגשת ההמחאה הרביעית לביצוע. ואולם, לא נטען על ידן בכתב התשובה שכנגד כי המשיבה 1 לא עמדה בנטל הקטנת הנזק משום שלא פעלה לתיקון הליקויים. יש מרחק בין הטענה כי המשיבה 1 לא התלוננה על הרטיבות לבין טענת אי הקטנת הנזק, והמבקשות אינן רשאיות להיתלות בדיעבד בטענתן כי המשיבה 1 לא התלוננה על רטיבות ועובש ולפרשה כטענת אי עמידה בחובת הקטנת הנזק. טענתן בדבר הקטנת הנזק הייתה צריכה להיטען על ידן בצורה ברורה ובהירה ולא בחצי פה. גם מטעם זה אני סבור כי בית משפט השלום לא טעה בקביעתו כי אין להידרש לטענת אי הקטנת הנזק.

16.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. המבקשות ישאו בהוצאותיה של המשיבה 1 בסך של 15,000 ש"ח.