פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3737/16
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקשות:
1.
רשות מקרקעי ישראל
2. מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבה:
אבן ספיר - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 03.04.2016 בתיק ת.א 047881-11-13 שניתנה
על-ידי כב' השופט ר' וינוגרד
בשם המבקשות: עו"ד
משה גולן; עו"ד שרון מן אורין
בשם המשיבה: עו"ד
ישעיהו אברהם
פסק-דין
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' וינוגרד ) מיום 3.4.2016, בה התקבלה בחלקה בקשת המשיבה לגילוי מסמכים ספציפיים.
1.ביום 25.11.2013 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה על סך של כ-11 מיליון ש"ח נגד המבקשות (להלן: המדינה ) בשל נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהחלטת המבקשת 1 (להלן: הרשות ) שלא להתיר לה לבנות הרחבות למגורים בהתאם להחלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל. בירור התביעה הושהה בשל הליך גישור שלא צלח, וביום 4.2.2016 הגישה המשיבה "בקשה לחייב את המשיבות [המדינה] להגיש תצהיר גילוי מסמכים כדין". בבקשתה התייחסה המשיבה, בין היתר, למספר מסמכים שנזכרו בתצהיר גילוי המסמכים מטעם המדינה אשר לגביהם צוין "תרשומות פנימיות (חסוי)" ו-"סיכומי דיון (חסוי)". המדינה מצידה התנגדה לבקשה וטענה כי בין המסמכים שגילוים התבקש מצויים "סיכומי דיון פנימיים" ו-"תרשומות פנימיות הנמצאות בכריכות התיקים" אשר אין להורות על גילויים. לאחר שהמסמכים הועברו לעיונו, קיבל בית המשפט המחוזי ביום 3.4.2016 את בקשתה של המשיבה בחלקה בקובעו כי:
"2. חלק מהמסמכים מהווים רישומים פנימיים, שאין חובה לגלותם. בחלקם מדובר בתרשומות בכתב יד של דיונים פנימיים אצל המשיבות [המדינה]. עיון במסמכים אלה מעלה כי לגבי חלקם יש לקבל את טענת החיסיון שהעלו הנתבעות. חלק מהמסמכים אינם אלא בגדר טיוטת הצעה או טיוטת מכתב. לגבי מסמכים אלה הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לטענת החיסיון. לא מדובר ב"תרשומות פנימיות" כי אם בטיוטות שנערכו קודם לפרסום או משלוח, וטענת החיסיון שנטענה באופן כללי וגורף למדי לא התייחסה למסמכים מעין אלה.
3.לפיכך יגלו המשיבות למבקשת מסמכים שסומנו כ-5, 6, 11-10, 27-18, 29, 33, 34, 35, 36 [להלן: המסמכים שבמחלוקת]. העתק ממסמכים אלה יועבר לידי ב"כ המבקשת בתוך 10 ימים".
ביום 12.4.2016 עיכב בית המשפט המחוזי את ביצועה של ההחלטה מיום 3.4.2016 עד להכרעה בבקשת רשות הערעור בנושא.
2.מכאן הבקשה שבפניי בה טוענת המדינה כי אין להפריד בין התרשומות בכתב יד לגביהם התקבלה טענת החיסיון היחסי ובין המסמכים שבמחלוקת, טיוטות של מסמכים והחלטות, אשר גם הם בבחינת "תרשומות פנימיות" בהינתן העובדה שהם מגלמים בתוכם דעות ומסקנות המבשילות– לאחר דיונים ותהליכים פנימיים – לכדי מסמך סופי של הרשות. חיוב המדינה לגלות את המסמכים שבמחלוקת, כך נטען, עלול להרתיע עובדי ציבור מלהעלות על הכתב דברים באופן גלוי ופתוח ובכך לעקר מתוכן ממשי את הליך קבלת החלטות במינהל הציבורי.
3.המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי וטוענת כי המדינה לא העלתה טענת חיסיון בנוגע לטיוטות המכתבים ואף אם הייתה מתייחסת מפורשות לטיוטות המכתבים אין בכך כדי להועיל לה שכן לא ברור מהו הנזק שייגרם למדינה כתוצאה מגילוי המסמכים שבמחלוקת אותם מצא בית המשפט המחוזי כרלוונטיים להליך לאחר שעיין בהם.
למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 12.7.2016 הועברו המסמכים שבמחלוקת לעיוני.
4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה וכן במסמכים שבמחלוקת החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) , לראות בבקשה כאילו ניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. עוד החלטתי לקבל את הערעור.
נקודת המוצא לדיון היא כי אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת תחולתו של חיסיון יחסי על תרשומות פנימיות של המדינה בהליכי גילוי מסמכים לפי תקנות סדר הדין האזרחי (ראו פסקה 33 לתשובה לבקשה וכן פסקאות 12-8 לתשובת המשיבה לתגובת המדינה, מש/5). בית המשפט המחוזי קיבל, כאמור, עמדה זו ואף שהיא אינה נקייה מספקות (ראו והשוו: רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר , פסקה י"ג(2) (27.6.2007) (להלן: עניין מקורות ); רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית נ' זילכה , פסקה 18(ב) להחלטתי (29.3.2016); ת"א (מחוזי-מרכז) 6549-01-11 קיבוץ גבעת ברנר, אגודה שיתופית נ' הקרן הקיימת לישראל
(23.5.2016)), ניתן להותיר סוגיה זו לעת מצוא בהינתן נקודת המוצא של הצדדים ושל בית המשפט קמא בהליך זה.
5.בית המשפט המחוזי קבע כי טענת החיסיון שהעלתה המדינה נטענה באופן כללי ולא התייחסה לטיוטות שנערכו קודם לפרסום או משלוח המסמכים. בבקשתה הבהירה המדינה כי נוכח גישתה שטיוטות הן מעצם טיבן תרשומות ותכתובות פנימיות, היא לא ראתה צורך לפרט ולציין את המונח "טיוטא" בצד המונח "תרשומות פנימיות". טענה זו הגיונה עמה ועל כן איני סבורה כי היה מקום לדחות את הטענה אך מן הטעם שהמונח "טיוטות" לא צוין על ידי המדינה במפורש.
לגופו של עניין, עיון במסמכים שבמחלוקת מלמד כי המסמכים שסומנו כ-5, 6, 29, 35 ו-36, הם התכתבויות בין עובדים ברשות והמסמכים שסומנו כ-10, 11, 27-18 (מסמך אחד שכל אחד מדפיו סומן בספרה), 33 ו-34, הם טיוטות של מכתבים והחלטות. בית המשפט המחוזי קיבל, כאמור, את טענת החיסיון היחסי לגבי תרשומות בכתב יד של עובדי הרשות בהיותן "תרשומות פנימיות", אך דחה את הטענה בכל הנוגע למסמכים שבמחלוקת. בכך שגה בית המשפט המחוזי, שכן אותם הטעמים העומדים בבסיס קביעתו כי ה"רישומים בכתב יד" של עובדי הרשות הם "תרשומות פנימיות", מצדיקים את המסקנה כי טיוטות של מסמכים והחלטות ייחשבו אף הם ככאלו. זאת, שכן טיוטות המועברות בין עובדי הרשות, בדיוק כמו ההתכתבויות ביניהם, נועדו
להחלפת רעיונות ודעות טרם הבשלתם והפיכתם למסמך המגובש והסופי. לא היה מקום, אפוא, להבחין בין שני סוגי המסמכים הנ"ל (השוו: עניין מקורות , פסקה י"ג; רע"א 4999/95
ALBERICI
INTERNATIONAL
שותפות זרה הרשומה בישראל נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(1) 39, 45-44 (1996); בג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטות המדינה , פ"ד נא(3) 39, 44 (1997) כן השוו: סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998).
6.אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שנקבע כי המסמכים שבמחלוקת נהנים אף הם מחיסיון יחסי והדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן האם בהינתן מסקנה זו יש להסיר את החיסיון על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין זה (לשיקולים השונים בהסרת חיסיון יחסי ראו: רע"א 2376/13
רמי
לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן , פסקה 12 (8.7.2013); עניין ALBERICI ; רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' שימקו , פסקה 15 (13.6.2007)).
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ט
בתמוז התשע"ו (4.8.2016).
ש
ו פ ט ת