רע"א 3738-24 רע"א 3738-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) מיום 30.4.2024 בת"א 54447-03-22, בה הורה בית המשפט על עיקול ברישום של זכויות המבקשת בבית המגורים שבבעלותה, וזאת באופן זמני ועד לתום ישיבת קדם המשפט הקבועה ליום 24.6.2024.

1.ביום 24.3.2022 הגישו המשיבים 6-1 (להלן: התובעים) תביעה כספית נגד המשיבים 8-7, בה התבקש סעד כספי בסך של כ-3 מיליון ש"ח. המבקשת היא רעייתו של המשיב 7.

2.ביום 19.12.2022 הגישו התובעים בקשה לסעד זמני של עיקול ברישום ביחס לזכויות בבית המגורים של המשיב 7 והמבקשת, הידוע כחלקה 38 בגוש 5964 בבית שמש (להלן: הנכס). בבקשה נטען כי הנכס אומנם רשום על שם המבקשת, ואולם מדובר ברישום כוזב, כאשר למצער מחצית הנכס היא בבעלות המשיב 7. כן נטען בבקשה כי הסעד הזמני דרוש כדי להבטיח את אפשרותם של התובעים להיפרע מהמשיב 7 ככל שיינתן פסק דין לטובתם.

3.ביום 27.2.2023 התקיים דיון בבקשה. במהלך הדיון הצהירה המבקשת באופן מפורש כי היא מתחייבת שלא לעשות כל דיספוזיציה בזכויות בנכס, וכי ככל שתרצה לעשות כן – היא תעדכן את בית המשפט ואת התובעים 14 יום בטרם תעשה כל פעולה. בית משפט קמא נתן להצהרה זו תוקף של החלטה.

4.ביום 17.4.2024 הגישה המבקשת הודעת עדכון בה צוין כי היא מתכוונת למכור את הנכס ביום 25.5.2024. בעקבות זאת, הגישו התובעים בקשה כי בית המשפט יקבע דיון דחוף בבקשה לסעד זמני. בבקשה נטען כי הסיבה היחידה בגינה הוסכם שלא להכריע בבקשה לסעד זמני הייתה הצהרתה של המבקשת לפיה היא אינה מתכוונת למכור את הבית והתחייבותה להודיע מראש אם תבקש לעשות כן; וכי העיתוי בו הוגשה ההודעה מעלה חשש כי מדובר בניסיון להבריח את הנכס. עוד צוין כי הודעת העדכון שהגישה המבקשת היא עמומה, וכי לא ניתן להבין ממנה כל פרט לגבי מכירת הנכס.

5.ביום 30.4.2024 השיבה המבקשת כי היא מילאה את חובתה ומסרה הודעה עובר למכירת הנכס. כן היא טענה כי אין כל הצדקה להטיל עיקול על הזכויות בנכס מאחר שהזכויות בנכס שייכות לה במלואם, בעוד שהמשיב 7 מעולם לא היו רשום כבעל הזכויות.

6.באותו יום נתן בית משפט קמא החלטה בפתקית, בה נקבע כי מאחר שההודעה בדבר מכירתו הצפויה של הנכס ניתנה בסמיכות זמנים לדיון הקבוע בתביעה; ומאחר שמההודעה לא ברור מהו האירוע שצפוי להתרחש ביום 25.5.2024 (האם מדובר במועד חתימה על הסכם מכר או במועד מסירת החזקה) ומדוע לא ניתן לדחותו בחודש ימים – אין מקום לקביעת דיון דחוף בבקשה לסעד זמני. חלף זאת, וכדי שלא לאיין את אפשרותם של התובעים לזכות בסעד הזמני המבוקש, הורה בית המשפט על עיקול ברישום של זכויות המבקשת בנכס עד לתום ישיבת קדם המשפט הקבועה ליום 24.6.2024, וזאת בכפוף להפקדת 10,000 ש"ח על ידי התובעים. כן הובהר כי העניין יידון במהלך הישיבה האמורה.

7.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשה טוענת המבקשת כי היא מכרה את זכויותיה בנכס עוד ביום 15.1.2024, וכי באותו יום נרשמה לטובת הרוכשים הערת אזהרה. כן נטען כי בהתאם להסכם המכר, צריכים הרוכשים לקבל חזקה בנכס ביום 30.5.2024. משכך, טוענת המבקשת, אין באפשרותה להמתין למועד הדיון שנקבע ליום 24.6.2024. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאחר שבמועד בו הוטל העיקול כבר נרשמה לטובת הרוכשים הערת אזהרה, הרי שזכויותיהם של הרוכשים ממילא יגברו על הזכויות מכוח העיקול לפי סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.

8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובות המשיבים. מושכלות יסוד הן כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות שעניינן סעד זמני. משכך, ככלל תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 3121/24 בריגע נ' קוואלטי קרדיט פאנד 2 שותפות מוגבלת, פסקה 11 (14.4.2024); רע"א 8390/23 סימיס נ' קופיטמון, פסקה 12 (3.1.2024). המקרה שלפניי אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות, בין היתר מאחר שהסעד הזמני שניתן על ידי בית משפט קמא ניתן לתקופת זמן מוגבלת כאמור.

9.זאת ועוד – וזה העיקר. כפי שצוין לעיל, בדיון שהתקיים ביום 27.2.2023 בו הייתה אמורה להידון בקשת התובעים לסעד זמני, הצהירה המבקשת מפורשות כי אין בכוונתה לבצע דיספוזיציה בזכויותיה בנכס, וכי ככל שתבחר לעשות כן – היא תודיע על כך לבית המשפט 14 ימים לפני שתבוצע כל פעולה. להצהרה זו ניתן תוקף של החלטה.

חרף האמור, בבקשה שלפניי מציינת המבקשת כי כבר ביום 15.1.2024 היא חתמה על הסכם למכירת הדירה ואף נרשמה הערת אזהרה לטובת הרוכשים. אף-על-פי-כן, רק ביום 17.4.2024 הגישה המבקשת הודעת עדכון בה ציינה כי היא "מתכוונת למכור את הבית ביום 25.05.2024". על פני הדברים, בכך למעשה הפרה המבקשת את התחייבותה בפני בית משפט קמא – התחייבות אשר על בסיסה נמנע בית המשפט מלהכריע בבקשה לסעד זמני שהגישו התובעים.

משבחרה המבקשת להתנהל באופן בו היא התנהלה, וחרף הצהרתה המפורשת לא עדכנה את בית המשפט ואת התובעים 14 ימים לפני שחתמה על הסכם המכר הנטען, אין היא יכולה להישמע כעת בטענה כי עליה להעביר את החזקה בנכס כבר ביום 30.5.2024 וכי לכן אין באפשרותה להמתין עד לדיון שנקבע ביום 24.6.2024. לו הייתה המבקשת פועלת בהתאם להתחייבותה ומיידעת את בית המשפט על אודות כוונתה למכור את הנכס 14 יום לפני יום 15.1.2024, יש להניח כי לא הייתה עומדת בפני מצב זה.

משאלה הם פני הדברים, לא מצאתי כל הצדקה למתן רשות ערעור. המבקשת תוכל להעלות את טענותיה בפני בית משפט קמא בדיון הקבוע בפניו.

10.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ש"ח.