רע"א 3121-24 רע"א 3121-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט י' פרידמן) בת"א 33895-05-23 מיום 14.2.2024, בה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני האוסר על מימוש דירות בבעלותם (בכפוף לאמור בפסקה 50 להחלטה, כפי שיפורט להלן). לצד הבקשה, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

רקע והשתלשלות העניינים

1.המבקשים 2-1 הם הוריו של המבקש 3. ביום 22.7.2019 נטלו המבקשים הלוואה מחברת אובליגו בע"מ (להלן: אובליגו) בסכום של 500,000 ש"ח בריבית שנתית של 15%, לתקופה של 12 חודשים, עם אופציה להארכה ב-12 חודשים נוספים. כבטוחה להלוואה, נרשמה משכנתה לטובת אובליגו על דירת מגורים בבעלות המבקשים 2-1 הידועה כחלקה 37 בגוש 39543 (להלן: הדירה הראשונה) ועל דירת מגורים נוספת בבעלות המבקשים 2-1 הידועה כחלקה 64/15 בגוש 39509 (להלן: הדירה הנוספת). ביום 5.11.2019 ביקשו המבקשים להגדיל את קרן ההלוואה שנטלו מאובליגו בסך של 140,000 ש"ח. לטובת הגדלת ההלוואה, נרשמה משכנתה על דירת מגורים נוספת בבעלות המבקשים 2-1 הידועה כחלקה 37 בגוש 39542 (להלן: הדירה השנייה).

2.ביום 1.10.2020 חתמו המבקשים על הסכם הלוואה עם המשיבה – קוואלטי קרדיט פאנד 2 שותפות מוגבלת. לפי ההסכם, המשיבה התחייבה להעמיד לרשות המבקשים הלוואה כספית על סך של 1,162,737 ש"ח, בריבית שנתית של 10.23% בתוספת עמלה, לתקופה של 12 חודשים עם אופציה להארכה ב-12 חודשים נוספים. כן הוסכם כי באמצעות כספי ההלוואה המשיבה תסלק את ההלוואה שנטלו המבקשים מאובליגו. כבטוחה להלוואה, שועבדו זכויות המבקשים 2-1 בדירה הראשונה ובדירה השנייה בשעבודים מדרגה ראשונה.

3.משלא עמדו המבקשים בתשלומי ההלוואה למשיבה, היא פתחה בהליכי הוצאה לפועל למימוש שתי הדירות (תיק הוצל"פ 502372-05-22; תיק הוצל"פ 530551-03-22; להלן: הליכי ההוצל"פ). במסגרת הליכים אלה, מונה ביום 13.6.2022 כונס נכסים למימוש הדירה הראשונה. ביום 18.1.2023 נשלחה למבקשים הודעה על פינוי דירה זו.

4.על רקע זה, ביום 14.5.2023 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבה לבית המשפט המחוזי, בה התבקש סעד הצהרתי המורה על בטלות השעבודים שהטילה המשיבה על הדירות; על סגירת הליכי ההוצל"פ; ועל ביטול הליכי פינוי הדירות. בכתב התביעה טענו המבקשים כי המבקש 3 לקח הלוואה מאובליגו בסכום של 500,000 ש"ח כנגד שעבוד הדירה הראשונה. בשלב מסוים, כך נטען, אובליגו "העבירה" את המבקשים למשיבה, תוך שהאחרונה התחייבה מצידה לדאוג להם להלוואה שתושב בתשלומים של 5,500 ש"ח לחודש למשך 30 שנה. לטענת המבקשים, הם "נפגשו" בשיחת וידאו עם עו"ד מטעם המשיבה, ולאחר מכן נציג מטעמה החתים אותם על מסמכים, ללא כל הסבר. עוד ציינו המבקשים כי המשיבה פעלה בדרכי הטעיה ומרמה, והעבירה לאובליגו סך של כ-700,000 ש"ח ללא ידיעתם ומבלי להעביר סכום כלשהו לחשבונם; ויצרה להם חוב לתשלום בסך של כ-1.3 ש"ח, תוך שהחתימה אותם על שעבוד שתי הדירות. לטענתם, המשיבה ביצעה כלפיהם "עוקץ" בכוונה לגנוב את שתי הדירות, מאחר שהיא ידעה שאין סיכוי שהם יצליחו להחזיר את סכום ההלוואה בתקופה שנקבעה; והציגה להם מצג שקרי לפיו יוכלו לשלם את החוב במשך 30 שנה. עוד טענו המבקשים כי בין המשיבה לאובליגו נרקמו קשרי מסחר במטרה לעשוק ולהונות אותם.

לצד כתב התביעה הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני המורה על עיכוב הליכי ההוצל"פ ומימוש הדירות. בבקשה חזרו המבקשים על טענותיהם בכתב התביעה. מעבר לכך, נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן מימוש הדירות יביא לפינוי הדירה הראשונה – אשר מושכרת למשפחה מרובת ילדים; ולפינוי הדירה השנייה – בה מתגוררים המבקשים. כן נטען כי המבקש 1 הוא פנסיונר, המבקשת 2, רעייתו, היא עקרת בית, והמבקש 3 מצוי בקשיים כספיים. מן העבר השני, נטען כי למשיבה לא ייגרם כל נזק מאחר שערך הדירות גבוה באופן משמעותי משיעור החוב הנטען.

5.ביום 14.5.2023 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד המורה על עיכוב הליכי ההוצל"פ ומימוש הדירות.

החלטת בית משפט קמא

6.לאחר שהוגשו תגובות הצדדים והתקיימו שני דיונים, ניתנה ביום 14.2.2024 החלטה הדוחה את הבקשה לצו מניעה זמני. בהחלטתו המפורטת והמנומקת, פרש בית משפט קמא את מלוא התשתית העובדתית כפי שהיא עולה לכאורה מהראיות שהוצגו בפניו, ופירט את טענות הצדדים. לאחר מכן, עבר בית המשפט לבחון את השיקולים הרלוונטיים להכרעה בבקשה.

בפתח הדברים, ציין בית המשפט כי על המבקש סעד זמני לבוא לבית המשפט בידיים נקיות ולפרוש בפניו את כל העובדות הרלוונטיות לבקשה. חרף זאת, המבקשים נמנעו מלהציג את מלוא העובדות הרלוונטיות בכתב התביעה ובבקשה לצו מניעה זמני, והסתפקו בהצגה מגמתית של נתונים חלקיים. בין היתר, צוין כי המבקשים טענו כי הם לקחו מאובליגו הלוואה על סך של 500,000 ש"ח ומשכנו לטובתה את הדירה הראשונה בלבד; בעוד שמן הראיות שהוצגו עולה לכאורה כי סכום ההלוואה מאובליגו עמד על 640,000 ש"ח (לאחר שסכום ההלוואה הוגדל בהסכם נוסף), וכי הם משכנו לטובתה גם את הדירה השנייה וגם את הדירה הנוספת (אשר קיומה כלל לא הוזכר על ידי המבקשים).

עוד הוסיף בית המשפט כי המבקשים טענו בכתב התביעה שהמשיבה העבירה כספים לאובליגו ולא העבירה לחשבונם דבר; בעוד שמהראיות שהוצגו התברר כי המשיבה העבירה לחשבונו של המבקש 3 את יתרת כספי ההלוואה בסך של 284,978 ש"ח. אם בכך לא די, ציין בית המשפט כי חרף טענת המבקשים לפיה הדירה הראשונה מושכרת למשפחה מרובת ילדים ולכן פינויה יגרום נזק, בפועל התברר כי לאחר מינוי כונס הנכסים בהליכי ההוצל"פ הודיעו השוכרים בדירה הראשונה כי בכוונתם להתפנות מרצון מהדירה, וכי הם צפויים להיכנס לדירה חדשה ביום 2.4.2023 (כאשר תביעת המבקשים הוגשה לאחר מכן, ביום 14.5.2023, כך שהם היו אמורים לדעת על כך). אשר על כן, מצא בית המשפט כי המבקשים פעלו בחוסר ניקיון כפיים באופן שיש בו כשלעצמו כדי להצדיק את דחיית הבקשה לסעד זמני.

7.חרף מסקנה זו, בית משפט קמא הוסיף ובחן גם את השיקולים של סיכויי התביעה להתקבל ומאזן הנוחות. בכל הנוגע לסיכויי התביעה – מצא בית המשפט כי הם אינם טובים וגובלים בתביעת סרק. זאת שכן המבקשים לא עמדו ולו ברף הנמוך המוטל עליהם ולא הציגו ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. בין היתר, צוין כי המבקשים טענו שהמשיבה הבטיחה להם שתדאג להחזר הלוואה בתשלומים חודשיים בסך של 5,500 ש"ח למשך 30 שנה, ואולם לא הציגו כל אסמכתא התומכת בטענה זו. כן צוין כי טענת המבקשים אינה תואמת את הוראותיו המפורשות של הסכם ההלוואה עליו הם חתמו – לפיהן מדובר בהלוואה לתקופה קצרה של שנה. בהקשר זה, הבהיר בית המשפט כי חזקה שאדם שחתם על מסמכים קרא אותם, הבין את תוכנם והסכים להם; ואם התרשל ולא קרא אותם – אין הדבר פוטר אותו מחובתו על פיהם. בנוסף, ציין בית המשפט כי בתיעוד הווידאו של פגישת הזום בה נחתם ההסכם, לא תועדה כל התחייבות כמו זו לה טענו המבקשים, והמבקשים אף לא נקבו בשם של גורם כלשהו מטעם המשיבה שהתחייב כלפיהם בהתחייבות זו. יתרה מכך, מתיעוד הווידאו עולה כי עורך הדין מטעם המשיבה הסביר למבקשים מפורשות את סעיפי ההסכם ובכלל זה את תקופת הפירעון בת השנה (ראו סעיף 42 להחלטתו של בית משפט קמא וההפניות שם לתיעוד הווידאו).

בית המשפט הוסיף כי בניגוד לטענתם בכתב התביעה, בסיכומי המבקשים נטען שההבטחה האמורה ניתנה על ידי אובליגו ולא על ידי המשיבה (שגם ההלוואה שניטלה ממנה הייתה קצרת טווח). לעניין אחרון זה, צוין כי טענות המבקשים לקיומו של קשר עסקי שנרקם לכאורה בין אובליגו למשיבה במטרה להזיק למבקשים או להונותם, לא נתמכו בכל ראיה.

זאת ועוד, בית המשפט ציין כי המבקשים טענו בכלליות נגד הוראות הסכם הלוואה והתנהלות פסולה של המשיבה, ואולם גם טענות אלה לא נתמכו בראיות כלשהן. כן צוין כי בניגוד לטענות המבקשים לפיהן המשיבה העבירה על דעת עצמה חלק מכספי ההלוואה לאובליגו, הרי שבהתאם להוראות ההסכם בו התקשרו הצדדים, מטרת ההלוואה הייתה קודם כל לסלק את ההלוואה שנלקחה מאובליגו. גם הטענה כי יתר כספי ההלוואה לא הועברו על ידי המשיבה למבקשים – נסתרה לכאורה לפי המסמכים שהוצגו.

אם בכך לא די, הוסיף בית משפט קמא כי חרף טענות המבקשים לפיו נציג מטעם המשיבה החתים אותם על מסמכים ללא כל הסבר – מתיעוד הפגישה שנערכה בין הצדדים, שארכה כ-45 דקות, עולה כי במהלכה עורך הדין מטעם המשיבה עבר על סעיפי ההסכם והסביר אותם למבקשים; כי המבקשים עיינו בסעיפים, שאלו שאלות וקיבלו מענה; וכי ההתקשרות נעשתה מתוך הבנה של תנאי ההלוואה.

על רקע האמור, הגיע בית המשפט כאמור למסקנה כי מדובר בתביעה שהסיכויים שתתקבל הם נמוכים מאוד, והיא גובלת בתביעת סרק.

8.באשר למאזן הנוחות, ציין בית משפט קמא כי אמנם כאשר מדובר במחלוקת הנוגעת למימוש נכס מקרקעין, ובפרט דירת מגורים, בדרך כלל נוטה הכף לטובת מבקש הסעד הזמני. עם זאת, אין מדובר בתוצאה "אוטומטית", אלא על בית המשפט לשקול כל מקרה לגופו לפי נסיבותיו. בענייננו, קבע בית המשפט כי אין מחלוקת כי נרשמו משכנתאות לטובת המשיבה להבטחת ההלוואה שנטלו המבקשים, וכי אין ביכולתם של המבקשים לפרוע את ההלוואה. בית המשפט הדגיש כי תכלית המשכנתה היא לאפשר לנושה להיפרע את חובו בצורה מהירה, כך שפגיעה בתכלית זו עלולה להשפיע על תנאי ההלוואות לכלל הציבור.

זאת ועוד, בית המשפט הוסיף כי המבקשים הסתפקו בטיעון כללי ביחס לפגיעה הנובעת מפינוי הדירות, ולא הרחיבו לגבי הנזק הספציפי הצפוי להם. בכל הנוגע לדירה הראשונה, טענו המבקשים כי היא מושכרת למשפחה מרובת ילדים. ואולם, המשיבה הציגה מכתב מטעם המשפחה השוכרת את הדירה לפיה בכוונתה להתפנות מרצון באפריל 2023. המבקשים לא התייחסו לעניין זה בבקשתם.

באשר לדירה השנייה, שככל הנראה משמשת למגורי המבקשים, ציין בית המשפט בין היתר כי מהמסמכים שהוצגו עולה כי השתכרותם של המבקשים יכולה לאפשר מימון של מגורים בשכירות וחיים בכבוד. עוד צוין כי מן המסמכים שהוצגו עולה כי בבעלות המבקשים 2-1 דירה נוספת שהם כלל לא גילו לבית המשפט על אודותיה, ולא ברור מה מצבה ואם היא יכולה לשמש אותם למגורים חלופיים. מכל מקום, ציין בית המשפט כי השאלה אם יש למבקשים זכות לדיור חלוף וגדריה אמורים להיבחן במסגרת הליכי ההוצל"פ, ככל שתועלה שם טענה בהקשר זה. כן צוין כי המבקשים הציגו מסמכים מהליכי ההוצל"פ ביחס לפינוי ומימוש הדירה הראשונה בלבד, כך שכלל לא ברור אם החלו הליכי מימוש ביחס לדירה השנייה.

בית המשפט הוסיף כי המבקשים טענו כי ערך הדירות גבוה משווי החוב למשיבה, אך לא תמכו טענה זו בנתונים כלשהם לגבי שוויה של כל דירה. יתרה מכך, ככל שטענה זו נכונה, לאחר מימוש הדירות תועבר למבקשים יתרת התמורה; בעוד שאם מימוש הדירות יעוכב, חוב ההלוואה ילך ויגדל – עד שבסופו של דבר מימוש הדירות עשוי שלא להספיק לצורך פירעונו.

אשר על כן, קבע בית המשפט כי גם שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה.

9.לצד זאת, קבע בית המשפט כי ככל שהמשיבה החלה בהליכי מימוש לגבי שתי הדירות במקביל, מוצע כי היא תבצע את הליכי המימוש בעניין הדירה הראשונה תחילה, וייתכן כי יהיה בה כדי להביא לפירעון החוב.

10.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי ולצידה בקשה לעיכוב הליכי הפינוי. בבקשותיהם חוזרים המבקשים על עיקר הטענות שהועלו בפני בית משפט קמא ביחס להתנהלות הפסולה של המשיבה ולקשר העסקי לכאורה הקיים בין המשיבה לאובליגו. יוער כי המבקשים אינם מעלים כל טענה של ממש לעניין מאזן הנוחות.

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי יש לדחותה ללא צורך בתשובת המשיבה. הלכה ידועה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן סעד זמני. בהתאם, ככלל תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים (ראו, למשל: רע"א 1230/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 12 (7.3.2024); רע"א 28/24 גני-בר עפר, פיתוח ונוף בע"מ נ' ח.ל.ת. החברה לפיתוח ולתיירות נתניה בע"מ, פסקה 13 (18.1.2024)). כפי שיפורט להלן, לא מצאתי כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

12.בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לתת דעתו לשני שיקולים עיקריים: סיכויי התביעה להתקבל ומאזן הנוחות. בין שני שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית הכוחות", כך שככל שמשקלו של האחד גובר, פוחת משקלו של האחר, ולהיפך. עם זאת, מקובל לראות במאזן הנוחות כשיקול העיקרי (ראו: רע"א 4999/23 ג'רוס נ' עזבון המנוח ג'רוס ז"ל, פסקה 17 (29.8.2023) (להלן: עניין ג'רוס); רע"א 4275/23 שעשועים וספורט בע"מ נ' החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ, פסקה 15 (27.6.2023)). לצד שיקולים אלה, על בית המשפט להתחשב גם בשיקולי יושר וצדק, ובכללם בתום ליבו של מבקש הסעד הזמני ובמועד בו הוגשה הבקשה (ראו: תקנה 95(ד)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; עניין ג'רוס, בפסקה 17 וההפניות שם).

13.בענייננו, נתן בית משפט קמא דעתו לכל אחד מהשיקולים הללו, והגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי לא העלו המבקשים כל טענה המצביעה על קיומו של פגם ממשי שנפל במסקנה זו, לא כל שכן כזה המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. בכל הנוגע לסיכויי התביעה – בחן בית משפט קמא בהרחבה את מכלול הראיות שהוצגו לפניו, ומצא כי נכון לשלב בו מצוי ההליך – לא הוצגה תשתית ראייתית לכאורית מספקת לביסוס טענות המבקשים.

אינני רואה לנכון להתערב במסגרת ההחלטה הנוכחית במסקנה זו, ולמצער ניתן לקבוע כי כדי שהתביעה תתקבל – יהיה על המבקשים להתגבר על משוכות רבות ולא פשוטות. מכל מקום, אף אם אניח לטובת המבקשים כי הם עמדו ברף הדרוש להוכחת קיומה של עילת תביעה לכאורית, די היה גם בשיקולים האחרים שנבחנו כדי להצדיק את התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא.

14.ראשית, כפי שקבע בית משפט קמא בהחלטתו, המבקשים לא הצליחו להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בכל הנוגע לדירה הראשונה – כזכור טענתם המרכזית של המבקשים הייתה כי מתגוררת בה משפחה מרובת ילדים, כך שפינויה צפוי לגרום להם נזק. אלא שכפי שהתברר מן המסמכים שהוצגו לפני בית משפט קמא (ואשר המבקשים לא העלו טענות לגביהם), השוכרים בדירה זו שלחו מכתב לכונס הנכסים שמונה במסגרת הליכי ההוצל"פ והודיעו לו כי בכוונתם להתפנות מרצון מהדירה בחודש אפריל 2023 (עובר להגשת תביעת המבקשים). חרף זאת, המבקשים כלל לא טרחו ליידע את בית משפט קמא בעניין זה ולא הבהירו מהו הנזק שצפוי בכל זאת להיגרם ממימוש הדירה הראשונה.

גם במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי, כל שטענו המבקשים בהקשר זה הוא ש"עצם עזיבת השוכרים את הדירה המושכרת, היא תוצאה ישירה של כינוס הנכסים ולאחר שלא הצליחו המבקשים להסביר להם את מהות ההליך ולא מתוך כוונה להסתיר, חלילה וחס, דבר מבית המשפט הנכבד" (פסקה 56 לבקשת רשות הערעור). בכך אין כדי להבהיר מדוע לא טרחו המבקשים לציין עובדה זו במסגרת בקשתם לסעד זמני, ומהו הנזק הצפוי להם ממימוש הדירה הראשונה. מעבר לצורך יוער כי מכירת הדירה אין פירושה בהכרח פינוים של הדיירים השוכרים אותה, וניתן למכור דירה גם בכפוף להסכם שכירות. משכך, אינני סבורה כי בכל הנוגע לדירה הראשונה הוכיחו המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

באשר לדירה השנייה – בה ככל הנראה מתגוררים המבקשים או מי מהם – הרי שבית משפט קמא הבהיר בהחלטתו כי בשלב הראשון יתקדמו הליכי המימוש רק ביחס לדירה הראשונה, וייתכן כי די יהיה בכך כדי לפרוע את החוב כלפי המשיבה. ואכן, מהנספחים שצורפו לבקשה שלפניי עולה כי במסגרת הליכי ההוצל"פ ניתנה הוראת פינוי רק ביחס לדירה הראשונה, בעוד שלגבי הדירה השנייה נדחתה בשלב זה בקשת המשיבה למסירת הודעת פינוי. משכך, נראה כי נכון לעת הזו הליכי המימוש של הדירה השנייה ממילא מעוכבים עד למימוש הדירה הראשונה. משאלה הם פני הדברים, הרי שגם ביחס לדירה השנייה אינני סבורה כי קמה הצדקה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, שהתוצאה האופרטיבית שלה היא כי ההליכים יעוכבו בשלב זה עד למימוש הדירה הראשונה.

יוער כי ככל שבסופו של דבר תבקש המשיבה לממש את גם את הדירה השנייה לאחר שהדירה הראשונה תמומש, יוכלו המבקשים לפעול כפי שימצאו לנכון בהתאם למצב הדברים באותה עת, ובכלל זה סכום החוב שייוותר, מצבם העדכני, וכיו"ב.

15.שנית, ומעבר לאמור לעיל, שיקולי יושר וצדק מובילים אף הם למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. כך, כפי שקבע בית משפט קמא בהחלטתו, המבקשים התנהלו בחוסר ניקיון כפיים בכך שהסתירו עובדות רלוונטיות לבירור בקשתם – ובכלל זאת, את מלוא תנאי ההלוואה שנלקחה מאובליגו וסכומה (כאשר המשיבה טענה כי היא העמידה למבקשים הלוואה בתנאים נוחים יותר); את קיומה של הדירה הנוספת שבבעלותם; את עובדת העברת יתר כספי ההלוואה מהמשיבה לחשבון המבקש 3; את העובדה שהשוכרים בדירה הראשונה הודיעו כי הם יתפנו מרצון מהדירה באפריל 2023; ועוד.

כפי שנפסק בעבר, על המבקש סעד זמני לבוא לבית המשפט בידיים נקיות ולפרוש לפניו את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו. אי-גילוי מלוא העובדות והמסמכים הרלוונטיים במסגרת בקשה לסעד זמני עלול להוות שיקול מרכזי לדחייתה (ראו: רע"א 3627/22 אלקדמאני נ' אבו אלפילאת, פסקה 12 (18.8.2022); רע"א 9416/16 שעשוע נ' ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ, פסקה 5 (17.1.2017)).

יתרה מכך, אני סבורה כי יש מקום ליתן משקל גם לשיהוי שנפל בהתנהלות המבקשים. כך, על אף שהודעת הפינוי הראשונה במסגרת הליכי ההוצל"פ נשלחה למבקשים כבר ביום 18.1.2023, הם הגישו את הבקשה לצו מניעה זמני רק בחלוף כארבעה חודשים ממועד זה. גם את הבקשה דנן הגישו המבקשים רק ביום 10.4.2024 – בחלוף כחודשיים לאחר שניתנה החלטת בית משפט קמא הדוחה את בקשתם לצו מניעה זמני. כפי שנקבע זה מכבר, שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני אינו עולה בקנה אחד עם טענת הדחיפות במתן הסעד, ויש בו כדי לחתור תחת הטענה בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית כדי למנוע נזקים מהמבקש (ראו: רע"א 6869/23 אבן דרך הפודים 12 רמת גן נ' אבנעים, פסקה 17 וההפניות שם (14.1.2024)). גם מטעמים אלה אני סבורה כי לא קמה הצדקה להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא.

16.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.