רע"א 4927-24 רע"א 4927-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' אבמן-מולר) מיום 16.5.2024 בת"א 48296-01-23 ובת"א 12950-11-22, בגדרה התקבלה בקשת המשיבים 4-1 לעיכוב מינויו של כונס נכסים שמונה למימוש פסק בורר.

תמצית הרקע לבקשה

1.הבקשה שלפניי היא חלק מרשת סבוכה של הליכים משפטיים, שעניינם סכסוך הנסוב על זכויות המבקשת במקרקעין הידועים כגוש 30160 חלקה 207, המצויים בשכונת גבעת שאול בירושלים, ורשומים על שם המשיבה 4. ביום 7.11.2022 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לאישור פסק בורר שניתן ביום 1.11.2022 על-ידי הרב משה פנחסי, בהליך שהתנהל בין המבקשת לבין המשיבים 5-2 (ת"א 12950-11-22). פסק הבורר קבע, בעיקרו של דבר, כי על המשיבים 5-2 להעביר לרשות המבקשת, כנגד זכויותיה במקרקעין, דירות מגורים בשטח של 200 מ"ר (נטו) ולחלופין, ולפי בחירת המבקשת, לשלם לה סך של 6,728,000 ₪; לשלם למבקשת כ-3 מיליון ₪ נוספים; וכן לשלם לה דמי שכירות ראויים בסך של 16,250 ₪ לחודש עד לפירעון החיובים האמורים. עוד נקבע כי עד לפירעון החיובים, יוטל עיקול על המקרקעין וכן על כספי המשיבים 5-2 עד לסך של כ-10 מיליון ₪, וכי בא-כוח המבקשת ימונה כבעל תפקיד וככונס לנכסי המשיבות 4-3 לשם מימוש הנכסים, ככל שלא ייפרע החוב (להלן: פסק הבורר). יוער כבר עתה, כי הן בהליך הבוררות והן בהליך שנפתח בבית המשפט המחוזי צוין כי כתובת המשיבים 5-2 היא אצל המשיב 5 (להלן: חזוני).

2.בתגובה לבקשה לאישור פסק הבורר, הודיעו המשיבים ביום 9.11.2022, כי הם "מתכוונים ויכולים לעמוד בפסק הבוררות ולשלם את הפסק", אך הוסיפו כי לצורך כך הם זקוקים לארכה, בהתחשב בגובה הסכום ומצב נכסיהם. על כן, התבקש בית המשפט לעכב את אישור פסק הבורר למשך תקופה של 90 יום לפחות. אף בתגובה זו צוין כי כתובת המשיבים 5-2 היא אצל חזוני, וכי הם מיוצגים על-ידי בא כוחו. בפסק דין שניתן ביום 17.11.2022 אישר בית המשפט המחוזי (הרשמת פ' נויבירט) את פסק הבורר "בהיעדר בקשה לביטול פסק בורר, ואף התנגדות עקרונית מטעמם של המשיבים לאישורו, כפי שהובהר במפורש בתגובתם" וכן "בהיעדר הוראה בדין המאפשרת עיכוב האישור שהתבקש" (להלן: פסק הדין המאשר את פסק הבורר). בהמשך לכך, נחתמה ביום 21.11.2022 פסיקתה הקובעת הוראות שונות בהתאם לפסק הבורר, בהן הטלת עיקול על המקרקעין ועל כספי המשיבים 5-2 וכן מינוי בא-כוח המבקשת ככונס נכסים על נכסי המשיבות 4-3 על מנת ש"יפעל למימוש נכסי הכינוס" ככל שלא ייפרע החוב הפסוק (להלן: הפסיקתה).

3.בחלוף כחודשיים, ביום 18.1.2023, הגישו המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים) במסגרת אותו הליך "בקשה בהולה לביטול פסק דין שהושג במרמה ובהעדר הגנה ובקשה בהולה למתן צו לעיכוב מינוי כינוס נכסים", בגדרה התבקש בית המשפט המחוזי להורות על ביטול פסק הדין המאשר את פסק הבורר (להלן: הבקשה לביטול פסק הדין). בבקשתם טענו המשיבים, בתמצית, כי פסק הדין הושג במרמה, וזאת כחלק מתכנית משותפת של חזוני והמבקשת לריקון ההקדש המשיב 1 מנכסיו, בהם המקרקעין מושא הדיון. נטען כי חזוני פעל בשמו של ההקדש ובשמם של המשיבים 4-2 מבלי שהוסמך לכך; כי המשיבים 4-1 לא היו צד להליכים ולא היו מודעים לקיומו; כי המבקשת וחזוני ניהלו הליך בוררות "פיקטיבי" וכן הליך משפטי "פיקטיבי" וזייפו מסמכים שונים שהם שהובילו בסופו של דבר למתן פסק דין המעניק למבקשת זכויות "יש מאין". כן נטען, כי הן פסק הבורר, והן פסק הדין המאשר אותו, הוסתרו מהמשיבים והובאו לידיעתם רק ביום 13.12.2022. בו ביום, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לעיכוב ביצוע מינוי כונס הנכסים, וזאת עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין.

4.ביום 30.3.2023, ולאחר קבלת תגובות הצדדים, דחתה רשמת בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול פסק הדין, ועמה את הבקשה לעיכוב מינוי כונס הנכסים. נקבע, כי אין מדובר בפסק דין שניתן בהעדר הגנה, שעה שהמשיבים יוצגו בהליך והביעו את עמדתם, וכי לא עלה בידי המשיבים להצביע על מקור בדין המאפשר את ביטולו של פסק דין שניתן במעמד הצדדים "בגדרו של ההליך בו ניתן". לבסוף נקבע, כי המקום לבירורן של טענות המרמה שהעלו המשיבים הוא בגדרו של הליך עצמאי. ערעור שהגישו המשיבים על החלטת הרשמת נדחה אף הוא בפסק דין שניתן ביום 11.8.2023 (ע"ר 46002-05-23, השופט א' גורדון).

5.במקביל לבקשה לביטול פסק הדין, הגישו המשיבים ביום 19.1.2023 הליך נוסף, הוא בקשה לביטול פסק הבורר (ת"א 48296-01-23, שאוחד עם הדיון בת"א 12950-11-22) (להלן: הבקשה לביטול פסק הבורר). בבקשתם חזרו המשיבים על הטענות שהעלו בבקשתם לביטול פסק הדין, לפיהן פסק הבורר ופסק הדין המאשר אותו הושגו במרמה ובחוסר סמכות על-ידי חזוני והמבקשת, בלא ידיעת המשיבים. כן טענו כי מתקיימות בענייננו אחת או יותר מן העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) המאפשרות לבית המשפט לבטל את פסק הבורר. אשר לבקשה זו, בהחלטתו מיום 1.5.2023 ציין בית המשפט המחוזי (השופטת ע' אבמן-מולר) כי ככלל לא ייזקק בית המשפט לבקשה לביטול פסק בורר לאחר שאושר, למעט בקשות לביטול שעניינן בעילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, הקובעת כי בית המשפט רשאי להורות על ביטול פסק בורר אם "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד" (וראו: סעיף 27 לחוק הבוררות), ולפיכך נקבע כי הדיון בבקשה יצומצם לעילה זו בלבד.

6.בהמשך לכך, ובמסגרת בקשתם לביטול פסק הבורר, הגישו המשיבים ביום 21.9.2023 בקשה לביטול מינויו של כונס הנכסים, ועמה בקשה נוספת "לעיכוב ביצוע צו מינוי כונס הנכסים". בבקשתם לעיכוב הביצוע טענו המשיבים כי עיכוב מינוי הכונס נדרש בין היתר על רקע תביעה שהגיש בא-כוח המבקשת, בכובעו ככונס נכסי המשיבות 4-3, לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 38607-09-23). בתביעה זו, שהמשיבים לא צורפו כצד לה, עתר הכונס לסעד הצהרתי לפיו יבוטלו עסקאות מכר בהן התקשרו המשיבות 4-3 בקשר למקרקעין, במועד הקודם לפסק הבוררות, ואף ביקש סעד זמני האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה במקרקעין. המשיבים טענו, בתמצית, כי סיכויי הבקשה לביטול פסק הבורר להתקבל גבוהים, וזאת לנוכח הטענות כבדות המשקל שהעלו בבקשה באשר לנסיבות שהובילו למתן פסק הבורר ולפסק הדין המאשר אותו. אשר למאזן הנוחות, נטען כי ככל שכונס הנכסים יפעל למכירת נכסי ההקדש ייווצר קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל שבקשת הביטול תתקבל. בהחלטתו מיום 26.9.2023 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצועו של צו מינוי כונס הנכסים עד להכרעה בבקשה.

7.בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע, עמדה המבקשת על כך שתביעת הכונס הוגשה מחמת חשד להברחת נכסים מצדם של המשיבים, ולשם הגנה על נכס המשיבים 4-3, משזה נמכר ב"נזיד עדשים" ותמורתו לא שולמה. כן נטען כי סיכויי הבקשה לביטול פסק הבורר להתקבל קלושים, זאת לאור אמת המידה המצמצמת להתערבות השיפוטית בפסקי בורר ולאור הרף הגבוה הנדרש להוכחת התרמית לה טוענים המשיבים. המבקשת הוסיפה כי משנתגלה לה כי המקרקעין נמכרו לקבוצת הרכישה בסכום נמוך בהרבה משווים האמתי, הרי שככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תתקבל, ייגרם נזק "חמור לנכס [המשיבה] 4 שעליו מנסה כונס הנכסים להגן". לבסוף נטען, כי דין הבקשה להידחות מאחר שהוגשה ללא התחייבות עצמית.

8.בהחלטתו מיום 16.5.2024 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב מינויו של כונס הנכסים, בקבעו כי "בפי [המשיבים] טענות רציניות וכבדות משקל הראויות לבירור", ולכן בשלב זה "אין מקום לנקיטת הליכים דרסטיים". בית המשפט המחוזי הוסיף והעיר כי כלל לא ברור האם המסגרת המתאימה למימוש פסק הדין היא בדרך של הליכי כינוס נכסים, חלף נקיטת הליכי אכיפה בלשכת ההוצאה לפועל.

על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. יוער כי בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי שהגישה המבקשת נדחתה ביום 26.5.2024 מן "[ה]טעמים המובאים בהחלטה מיום 16.5.2024".

הליכים נוספים

9.ביום 25.4.2024, במסגרת התביעה שהגיש בא-כוח המבקשת ככונס נכסים (ת"א 38607-09-23), נדחתה בקשתו לסעד זמני, כאשר במועד זה עמד בתוקפו עיכוב ביצוע ארעי למינוי כונס הנכסים שניתן במסגרת הבקשה לביטול פסק הבורר. בית המשפט המחוזי (השופטת ח' מאק קלמנוביץ) דחה את בקשת הכונס לסעד זמני בקבעו כי "הבקשה לסעד זמני הוגשה כאשר מינוי המבקש ככונס נכסים אינו תקף, כך שהוא לא היה בעל הסמכות הפורמלית הנדרשת להגיש את הבקשה". עם זאת צוין, כי אלמלא הפגם בסמכות, היה מקום להיענות באופן חלקי לבקשתו לסעד זמני. נקבע בהקשר זה כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת הכונס, שכן קיים חשש שאם יועברו הזכויות בדירות לידי צדדים שלישיים ייגרם קושי בהשבת המצב לקדמותו ככל שיינתן פסק דין לטובת הכונס, ומאידך איסור הדיספוזיציה לא יגביל את המשך ביצוע העבודות.

10.עוד יוער, כי המשיבים הגישו ביום 13.5.2024 תביעה לביטול פסק הדין המאשר את פסק הבורר ולביטול הפסיקתה (ת"א 32521-05-24). כן הוגשה בקשה לסעד זמני שיורה להימנע מביצוע כל פעולה בהתאם לפסק הדין, ולחילופין לעכב את ביצוע פסק הדין או את מינוי כונס הנכסים. הליך נוסף המתנהל בין הצדדים הוא תביעת המבקשת ובא-כוחה למתן הוראות למימוש נכסי הכינוס (ת"א 30409-12-22), בו הוגשה בקשה לעיכוב הליכים עד להכרעה בבקשה לביטול פסק הבורר. שני ההליכים מצויים בשלבי דיון מוקדמים.

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור

11.בבקשת רשות הערעור שלפניי עותרת המבקשת לביטול חלקי של החלטת בית המשפט המחוזי, כך שצו עיכוב מינוי כונס הנכסים לא יחול על תביעת הכונס. זאת, בפרט לנוכח הערתו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 25.4.2024 בתביעה זו לפיה היה מקבל בחלקה את בקשת הכונס ככל שמינויו ככונס נכסים לא היה מעוכב. נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי המעכבת את המינוי, התקבלה על אף שלא התקיים דיון במעמד הצדדים ולא עמדה בפני בית המשפט התשתית העובדתית המלאה למתן החלטה. כן נטען, כי סיכויי הבקשה לביטול פסק הבורר להתקבל קלושים מן הטעמים שהעלתה המבקשת בפני בית המשפט המחוזי; וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה – שעה שהכונס פועל בתביעתו לסעד שתכליתו שמירה והגנה על המקרקעין, במטרה למנוע את מכירתו בחסר ואת ריקון נכסי המשיבים.

12.המשיבים מצדם סומכים ידם על החלטתו של בית המשפט המחוזי, וטוענים בתשובתם, בתמצית, כי החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה דיונית מובהקת, מנומקת וברורה, אשר ערכאת הערעור תמעט להתערב בה. המשיבים מוסיפים בהתייחס לתביעת הכונס, כי זה לא הוסמך על-ידי בית המשפט המחוזי לנהל תביעות כנגד צדדים שלישיים, וכי על טענות בנוגע לעסקאות המכר להתברר לפני בית הדין הרבני המפקח על נכסי ההקדש. אשר להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.4.2024 בתביעת הכונס, נטען כי גם אם מינויו של כונס הנכסים לא היה מעוכב, הרי שלכל היותר היה ניתן סעד מצומצם של איסור דיספוזיציה בשלוש דירות בלבד; וכי ממילא, בניגוד לטענות המבקשת, אין כל צורך בצו איסור דיספוזיציה במקרקעין, שכן על המקרקעין הוטל עיקול במסגרת הפסיקתה וכן צו איסור דיספוזיציה מטעם בית הדין הרבני, המונעים את אפשרות מכירתו לידי צדדים שלישיים. לבסוף, נטען כי המבקשת פעלה בחוסר ניקיון כפיים, משלא הציגה תשתית עובדתית מלאה על אודות כלל ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים וגם מטעם זה ראויה בקשתה להידחות.

13.חזוני לא מסר את תשובתו לבקשה, חרף החלטת בית משפט זה מיום 19.6.2024.

דיון והכרעה

14.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור והתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

15.הלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור על החלטות שניתנו בענייני בוררות אלא במקרים חריגים, המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר התערבות בית המשפט נדרשת משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (ראו מני רבים: רע"א 7278/20 סופרקום בע"מ נ' און טרק אינובישנס בע"מ, פסקה 14 (19.11.2020); רע"א 6715/11 חובב נ' MR PUTERA SAMPOERNA, פסקה ח (14.11.2011)). זאת בפרט, כאשר עסקינן בבקשה למתן סעדים זמניים בעניינה נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, ועל כן נקבע כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בנושאים אלה תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 5292/24 שיראור סחר ישיר בע"מ נ' NIngbo AUX IMP & EXP.CO.LTD, פסקה 12 (8.8.2024) (להלן: עניין שיראור); רע"א 596/24 בנייני ישר יורם קבלנים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 5 (8.2.2024); רע"א 4069/23 ראביה נ' עיזבון עבידי, פסקה 6 (30.5.2023)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

16.כידוע, שני שיקולים מרכזיים מנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. בין שני השיקולים מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות', כאשר מקובל להעניק מעמד בכורה לשיקול בדבר מאזן הנוחות (עניין שיראור, בפסקה 13; רע"א 1052/24 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' זק"א – איתור חילוץ והצלה, פסקה 13 (2.4.2024); רע"א 1815/24 חן נ' אפשטיין, פסקה 9 (28.5.2024)). היבט נוסף אשר נבחן במניין השיקולים בבקשות למתן סעדים זמניים עניינו בשיקולים של צדק ויושר, ובכלל זאת נדרש בית המשפט לבחון את תום ליבם של בעלי הדין וכן האם דבק שיהוי בהתנהלותו של המבקש (ראו: תקנה 95(ד)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 1215/23 גרינר נ' בול מסחר והשקעות בע"מ, פסקה 10 (22.2.2023)).

17.במקרה דנן, ובהתייחס לסיכויי הבקשה לביטול פסק בורר להתקבל – קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים העלו טענות "כבדות משקל" הראויות לבחינה, ולא ראיתי להתערב בקביעתו זאת. הבקשה לביטול פסק הבורר נסובה כאמור על עילת הביטול המנויה בסעיף 24(10), לפיה רשאי בית המשפט לבטל פסק בורר אם "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". ביחס לעילה זו, נקבע כי השימוש בה ייעשה במקרים נדירים, בדמות פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, מעשי רמייה שהשפיעו על מתן פסק הבורר או נסיבות שהיו מצדיקות עריכת משפט חוזר (ראו: רע"א 4265/14 אלמסי נ' שוקרון, פסקה 8 (19.8.2014); רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד, פ"ד נט(5) 1, 14 (2004); אורי גורן בוררות 369 (2018)). בענייננו, טענו המשיבים בבקשתם לביטול פסק הבורר טענות הנוגעות לאופן ניהול הליך הבוררות, בהן טענות כי לא היו צד להליך אשר התנהל בהעדרם, וכי פסק הבורר הושג במרמה. מבלי לטעת מסמרות לעניין סיכויי ההליך, מדובר בטענות שככל שתתקבלנה עשויות לעלות כדי עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות (ראו והשוו: רע"א 4839/15 מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, פסקה 21 (1.12.2015); רע"א 4974/01 קפלנסקי נ' גולדסיל בע"מ, פ"ד נו(3) 859, 862 (2002)). די בכך כדי לקבוע כי סיכויי הבקשה להתקבל אינם קלושים, וכי לכל הפחות מדובר בטענות שראוי לבררן לגופן בגדרי ההליך העיקרי.

18.אשר למאזן הנוחות, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה בשלב זה של ההליך ובהתחשב בטענות שהעלו המשיבים "אין מקום לנקיטת הליכים דרסטיים" על-ידי כונס הנכסים. המבקשת טוענת כי עניינה של הבקשה שלפניי הוא במתן סמכות לכונס לבצע פעולות שעיקרן הגנה ושמירה על המקרקעין, ולפיכך היא עותרת להחריג את התביעה שהגיש הכונס בת"א 38607-09-23, באופן שהחלטת בית המשפט המחוזי המורה על עיכוב מינויו לא תחול על תביעה זו. בקשתה זו מעלה קושי, מקום שלא הוברר עד תום על יסוד מה הוגשה התביעה האמורה על-ידי כונס הנכסים. אמנם, על פי הנטען בה, הוגשה התביעה מכוחה של הפסיקתה המורה על מינויו של בא כוח המבקשת ככונס נכסים על נכסי משיבות 4-3, על מנת ש"יפעל למימוש נכסי הכינוס" ככל שלא יקוים פסק הדין. עם זאת, לא הוסבר כיצד הגשת תביעה לביטול עסקאות מכר שנכרתו, לכאורה, לפני שניתן פסק הדין, מתיישבת עם כתב המינוי האמור, וממילא לא הוצגה החלטה של בית משפט מוסמך המתירה הגשת תביעה זו.

19.לבסוף אעיר, כי המבקשת נמנעה מלהציג לפני בית המשפט את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתה, עת טענה כי תביעת כונס הנכסים נועדה "להציל" את המקרקעין ולהשיבו לחזקת המשיבה 4, מבלי לגלות לבית המשפט כי בה בעת עתרה, בהליך אחר, למימוש המקרקעין ולהוצאתם למכירה (בת"א 30409-12-22). אי הגילוי האמור עשוי לעלות כדי חוסר תום לב דיוני ולהשליך באופן ישיר על שיקולי הצדק והיושר בעניינה (ראו, למשל: רע"א 5915/24 פלד נ' אניעם מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקה 17 (12.8.2024); רע"א 3121/24 בריגע נ' קוואלטי קרדיט פאנד 2 שותפות מוגבלת, פסקה 15 (14.4.2024)).

20.לנוכח כל האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 4-1 בסך של 10,000 ₪.