רע"א 596-24 רע"א 596-24

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט י' שפסר) מיום 31.12.2023 בת"א 32960-09-23, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב הליכי הוצאה לפועל למימוש בית מגוריהם של המבקשים 3-2, בכפוף להפקדת ערובה כספית בסך של 300,000 ₪.

1.המבקשת 1 היא חברת בנייה, אשר ניהלה חשבון עסקי אצל המשיב 1, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק). המבקשת 1 שיעבדה נכסים שונים לטובת הבנק, כנגד קבלת אשראי, ובכלל זה שיעבדה את בית המגורים של המבקש 2 – בעל המניות היחיד בחברה – ואשתו, היא המבקשת 3 בבקשה דנן (להלן: בית המגורים). בשנת 2018, על רקע הפרה נטענת של הסכם פשרה שנחתם בין המבקשים לבין הבנק, נקט הבנק בהליכי הוצאה לפועל במסגרתם ניתנה למבקשים 3-2 הודעה על פינוי בית המגורים (להלן: תיק ההוצל"פ). ביום 14.9.2023 הגישו המבקשים תביעה כספית נגד הבנק – היא התביעה העומדת בבסיס הבקשה שלפניי. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו המבקשים בקשה למתן סעד זמני לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. ביום 7.12.2023 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, בו נחקר המצהיר מטעם הבנק, ובהמשך הוגשו סיכומי הצדדים.

2.ביום 31.12.2023 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד זמני. בהחלטה נקבע כי אין בסעד הזמני כדי לשרת את הסעד הכספי שהתבקש בתביעה; כי המבקשים לא הציגו ראיות מספיקות לכאורה המבססות קיומה של עילת תביעה; כי גם שיקולי מאזן הנוחות אינם נוטים לטובת המבקשים; וכי חל שיהוי ניכר בהגשת התביעה והבקשה. בהקשר אחרון זה צוין כי בית המגורים שועבד לטובת הבנק עוד בשנת 2008, כי הוטלו עליו עיקולים נוספים מעבר לחוב לבנק, וכי הליכי ההוצאה לפועל בעניינו החלו כבר לפני כחמש שנים. לנוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי "נוטה מקבילית הכוחות לטובת הבנק דווקא" וכי על פניו דין הבקשה להידחות. חרף האמור, ראה בית המשפט המחוזי בסופו של יום – "ולא בלי היסוס" – לקבל את הבקשה לסעד זמני, וזאת על רקע הרגישות המיוחדת הנוהגת בפינוי בית מגורים, כהליך בלתי הפיך, על כל המשתמע מכך. בהקשר זה הובהר, כי המונח "בית מגורים" אינו בבחינת "מילת קסם" המספקת הגנה מוחלטת בפני פינוי, ואולם בשים לב להיבט האנושי הכרוך בפינוי חייבים מביתם, אל מול אינטרס עסקי-כספי של הבנק, הכף נוטה לעבר עיכוב הפינוי. לצד זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי עיכוב ההליכים יינתן בכפוף להפקדת ערובה כספית בסך של 300,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודה, אשר תופקד במזכירות בית המשפט עד ליום 22.1.2024. צוין כי בקביעת גובה הערובה, נלקחו בחשבון היקף ההליך הצפוי בתיק ומשכו, והנזק העלול להיגרם לבנק כתוצאה מן העיכוב. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.ביני לביני, ביום 4.1.2024 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה ביקשו לשנות מתנאי הערובה, כך שיתאפשר להם להפקיד ערבות צד ג' של ערב בעל יכולת כלכלית תוך 45 יום, חלף הערובה שנקבעה. בהחלטתו מיום 9.1.2024, לאחר שהתקבלה תגובת הבנק, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט המחוזי הבהיר כי הסעד הזמני ניתן "לא בלי היסוס" ומן הנימוקים המפורטים בהחלטתו מיום 31.12.2023; באשר לסכום הערובה – צוין כי זה נגזר מערך הנכס ומסכום החוב לבנק, וכי הסכום שנקבע היה "על דרך הצמצום ותוך התחשבות מיוחדת במבקשים".

מכאן לבקשה שלפניי.

4.המבקשים ממקדים טיעוניהם בתנאי הערובה שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי, וחוזרים, בעיקרם של דברים, על בקשתם מבית המשפט המחוזי לשנות מתנאיה. לטענתם, יקשה עליהם להפקיד את הערובה בהתאם לתנאים הקיימים, וזאת לנוכח המצב הביטחוני השורר במדינה, אשר פגע באופן משמעותי בענף הבנייה – ובכלל זה גם במבקשת 1, בין היתר בשל האיסור החל על כניסת עובדים פלסטינים לשטח ישראל, תוך שהוצגו תלושי שכר המעידים כי עובדים רבים של המבקשת 1 לא עבדו כלל בתקופה האחרונה. נטען כי הותרת תנאי הערובה על כנם, משמעותה המעשית היא דחיית בקשתם. על כן, עותרים המבקשים לאפשר להם להפקיד את הערובה בדרך שונה מזו שנקבעה בהחלטת בית המשפט המחוזי, לרבות באמצעות ערבויות צדדי ג', וכן לקצוב מועדים שיאפשרו הפקדתן.

5.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ועל כן התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בנושאים אלה תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו למשל: רע"א 4984/23 אן די אן השקעות בע"מ נ' מכללת תעש לאבטחה ולוט"ר, פסקה 9 (18.10.2023); רע"א 1215/23 גרינר נ' בול מסחר והשקעות בע"מ, פסקה 9 (22.2.2023) (להלן: עניין גרינר); רע"א 7640/22 אליאס נ' סלייח, פסקה 7 (15.11.2022)). הדברים יפים ביתר שאת מקום בו מתבקשת התערבות ערכאת הערעור בתנאי ערובה שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית להבטחת נזקי המשיב מקום בו נעתרה הבקשה לסעד זמני. לא מצאתי כי מקרה זה נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

6.בבואו לקבוע את תנאי הערובה שקל בית המשפט המחוזי, בין היתר, את שוויו המשוער של בית המגורים – כ-7 מיליון ₪; את סכום החוב; ואת הנזק העלול להיגרם לבנק בשל הסעד הזמני שניתן. בהקשר זה צוינה העובדה, כי חלפו כחמש שנים ממועד פתיחת הליכי ההוצל"פ, כאשר משך שנים רבות אין הבנק מצליח לממש את זכותו כנושה מובטח. בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו. תנאי הערובה שנקבעו – לרבות גובה הערובה בסך של 300,000 ₪ ודרך הפקדתה – אינם מופרזים, ודאי לא באופן שמצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. מעבר לכך, אציין כי המבקשים לא הוכיחו קושי כלכלי קונקרטי המונע מהם לעמוד בהפקדת הסכום האמור במועדו; זאת, כמובן, מבלי להקל ראש בקשיים בענף הבנייה עקב המצב הביטחוני, אליהם התייחסו המבקשים.

7.לכך יש להוסיף כי בבסיס החלטת בית המשפט המחוזי עמדה מסקנתו שלפיה דינה של הבקשה לסעד זמני, היה להידחות. מסקנה זו הושתתה על סיכויי התובענה להתקבל; על שיקולי מאזן הנוחות; על השיהוי הניכר בהגשת הבקשה; ועל הזיקה שבין הסעד הזמני המבוקש לבין הסעד העיקרי שהתבקש בתביעה שהוגשה. חרף האמור, הלך בית המשפט המחוזי כברת דרך ארוכה לקראת המבקשים והורה על עיכוב הליכי מימוש הדירה, בשים לב לכך שמדובר בבית מגוריהם של המבקשים 3-2. בהקשר זה יש להזכיר, כי העובדה שמדובר בפינוי של דירת מגורים היא אמנם שיקול חשוב, אך אין מדובר בשיקול מכריע ובלעדי, המביא לקבלה אוטומטית של בקשה לסעד זמני (ראו למשל: עניין גרינר, בפסקה 13; רע"א 1887/21 זאדה נ' פייזק, פסקה 12 (17.3.2021)). על כן, עצם קבלת הבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ על-ידי בית המשפט המחוזי, מהווה כשלעצמה התחשבות משמעותית במבקשים.

8.לנוכח האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות. לפנים משורת הדין, ראיתי ליתן למבקשים שהות קצרה נוספת להפקדת הערובה, וזאת עד ליום 22.2.2024. משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.