רע"א 4984-23 רע"א 4984-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי חיאט) מיום 26.6.2023 בת"א 76412-05-23, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעדים זמניים.

רקע עובדתי

1.למבקשת 1 (להלן: המבקשת) זיכיון בלעדי לשיווק מוצרי חברתRange Systems (להלן: RS) בישראל. המדובר, בין היתר, באביזרים המשמשים גופים ביטחוניים ואזרחיים לאימוני ירי ללוחמה בטרור, ובכלל זאת "קולטי נתזים" (להלן: קלט"זים), המאפשרים אימון בירי חי בתוך חללים סגורים. המבקש 2 הוא בעל השליטה ומנהל המבקשת. המשיבה 1 היא שותפות רשומה בבעלות המשיבות 3-2, והיא הבעלים, המפעילה והמנהלת של בית הספר לאבטחה ולוחמה בטרור המוכר בשם "מכללת תע"ש לאבטחה ולוט"ר" (להלן: המכללה).

2.בשנת 2018 התקשרה המבקשת עם המשיבה 1 בהסכם לייסוד מיזם משותף, שענייננו בהקמתם והפעלתם של מתקני הדרכה ואימון מתקדמים בשטח המכללה (להלן: הסכם השותפות). על פי הסכם השותפות, נטלה המבקשת על עצמה להקים את מתקני ההדרכה והאימונים הנדרשים למיזם בשטח המכללה, בעוד שהמשיבה 1 נטלה על עצמה לשווק את שירותי ההדרכה והאימון במתקנים המתקדמים, ואת האחריות להפעלתם. בשנת 2021, על רקע חילוקי דעות שנתגלעו ביניהן, חתמו הצדדים על הסכם היפרדות בגדרו וויתרה המבקשת על זכויותיה במיזם המשותף כנגד תשלום "דמי היפרדות" (להלן: הסכם ההיפרדות). הסכם ההיפרדות ונסיבות חתימתו הם נושא לתובענה אחרת, המתבררת במסגרת הליך בוררות המתנהל בין הצדדים.

3.ביום 31.5.2023 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי, שבמסגרתה טענו כי הסכם ההיפרדות קובע כי המבקשת תוסיף ותספק למשיבות, על פי דרישתן, מוצרי RS לתקופה של 5.5 שנים. עם זאת הוסכם, כך לפי הנטען, שהמשיבות אינן רשאיות לעשות שימוש במוצרים האמורים, אלא בשטח המכללה ולטובת המתקנים המתקדמים שבה. נטען כי בניגוד להסכמות אלה, התקינו המשיבות, או שהן עומדות להתקין, קלט"זים מסוג RS בשטחי האימונים שבאחד מבסיסי צה"ל, תוך הפרה יסודית של הסכם ההיפרדות ותוך פגיעה בזכויות הקניין של המבקשים כבעלי הזיכיון להפצה בלעדית של מוצרי RS בישראל. על רקע זה עתרו המבקשים, בין היתר, למתן סעד הצהרתי לפיו המשיבות מנועות מלהתקין או לעשות שימוש כלשהו במוצרי RS במתקני אימונים שמחוץ לשטח המכללה.

4.לצד התביעה העיקרית הגישו המבקשים "בקשה דחופה למתן צווי מניעה זמניים" – היא הבקשה שבמוקד ההליך שלפניי – במסגרתה התבקשו צווים זמניים שיורו למשיבות להימנע מלהתקין או מלעשות שימוש אחר בקלט"זים מסוג RS במתקני אימונים המצויים באותו בסיס צבאי; ולחלופין, ככל שהמשיבות סיפקו קלט"זים כאלה, להימנע מלהוסיף ולספק או לעשות שימוש בהם. כן נתבקש לאפשר לגורם מטעם המבקשים לבקר במתקני האימונים הרלוונטיים בבסיס הצבאי, על מנת לוודא שלא נעשה שימוש במוצרי RS.

5.בתשובתן לבקשה למתן סעדים זמניים, טענו המשיבות כי יש לדחות את הבקשה על הסף – משהסמכות לדון בתביעה מסורה לבורר; בשל שיהוי ניכר בהגשתה; בשל העדר ניקיון כפיים ועוד. לגופם של דברים נטען, בין היתר, כי הסכם ההיפרדות אינו אוסר על המשיבות לעשות שימוש בקלט"זים מסוג RS מחוץ לשטח המכללה; כי אין בפעולות המיוחסות למשיבות כדי לפגוע בזכויות המבקשים כמפיצים בלעדיים של מוצרי RS; וכי לא צפוי להיגרם למבקשים כל נזק, בוודאי לא כזה שלא ניתן לפיצוי כספי, כתוצאה מאי-מתן הצו הזמני המבוקש.

6.ביום 18.6.2023 קיים בית המשפט המחוזי דיון בבקשה במסגרתו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, ובהחלטתו מיום 26.6.2023, דחה את הבקשה. בית המשפט המחוזי ציין, בין היתר, כי עיון בהסכם ההיפרדות מעלה לכאורה כי זה אינו כולל סעיף הגבלה 'טריטוריאלית' המגדיר את השטח שבו יוכלו המשיבות לעשות שימוש בקלט"זים מסוג RSלתחומי המכללה בלבד, כפי שנטען על-ידי המבקשים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי בהיעדר תניה מפורשת כאמור, טענות המבקשים המבקשות ללמוד על אותה הגבלה טריטוריאלית ממטרת הסכם ההיפרדות, מהסכם השותפות ומנסיבות הענין – טעונות תשתית ראייתית הולמת ובירור עובדתי וראייתי מלא, שמקומו הוא בהליך העיקרי. מעבר לכך נקבע, כי לא הוכח שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, מקום שהנזק שנטען שעלול להיגרם להם כתוצאה מאי-קבלת הצו הזמני המבוקש אינו בלתי הפיך, אלא לכל היותר נזק כספי שמטבעו הוא בר פיצוי.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

למען שלמות התמונה יצוין, כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.7.2023, עוכבו ההליכים בתביעה העיקרית והועברו לדיון במסגרת הליך הבוררות המתנהל בין הצדדים.

בקשת רשות הערעור

7.בבקשה שלפניי שבים המבקשים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם כפי שהועלו לפני בית המשפט המחוזי. לטענתם, בית המשפט המחוזי שגה בהבנתו את המערכת ההסכמית בין הצדדים, המורכבת הן מהסכם ההיפרדות והן מהסכם השותפות, שנועדה להסדיר – לפי לשונה ולפי הנסיבות החיצוניות לה – את פעילותם התקינה של מתקני המיזם המשותף בשטח המכללה לאחר ההיפרדות, תוך הגבלת השטח בו רשאיות המשיבות לעשות שימוש במוצרי RS. כן נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מן המסכת הראייתית שהוצגה על-ידי המבקשים, ובכלל זה הזמנות קלט"זים מטעם המשיבות המלמדות על שימוש במוצרים "במכללת תעש בלבד". באשר למאזן הנוחות נטען, שהכרעתו של בית המשפט המחוזי לעניין זה שגויה, שכן פעולותיהן של המשיבות "מרוקנות הן מכל תוכן את זכות ההפצה הבלעדית של המבקשים והופכות בהינף יד את המשיבות למפיץ הבלעדי תחת המבקשים". לטענתם, "הטענה ל'פיצוי כספי' הינה שובת לב [...] אולם היא אינה 'מילת קסם' וממילא לא תואמת ולא הולמת את ענייננו דכאן". ומכל מקום נטען, כי המשיבות יכולות היו בנקל להחליף את הקלט"זים מסוג RS, בקלט"זים חלופיים מסוג אחר.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.הלכה מושרשת היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ובהתאם התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בנושאים אלה תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 3851/11 נדב נ' לוי, פסקה 4 (7.6.2011); רע"א 5215/22 יהלום נ' כהן, פסקה 15 (18.8.2022); רע"א 1547/23 ארז (ג.ז) יעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' פרז, פסקה 12 (14.5.2023)). לא מצאתי כי הבקשה דנן נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור.

10.כידוע, שני שיקולים מרכזיים מנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני: האחד, כי קיימת עילת תביעה לכאורית וסיכויי התביעה להתקבל הם טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני, במובן זה שאם לא תתקבל בקשתו ייגרם לו נזק ממשי או בלתי הפיך. בין שני השיקולים האלה מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות', כאשר מקובל להעניק לשיקול בדבר מאזן הנוחות מעמד בכורה (ראו: תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 215/22 פלינטשטיין נ' מאיר לוין, פסקה 11 (7.2.2022); רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ, פסקה 10 (27.6.2019); רע"א 3368/22 אראל אלקטרומכניקה נ' רותם בטיחות בע"מ, פסקה 14 (6.7.2022)).

11.בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי לעניין סיכויי התביעה, לאחר שבחן את הראיות שהוצגו לפניו, כי לא ניתן ללמוד מראיות אלה, בשלב המוקדם בו מצוי הדיון, על קיומה של ההגבלה הטריטוריאלית הנטענת על-ידי המבקשים. מסקנתו הלכאורית של בית המשפט המחוזי התבססה בעיקרה על בחינת לשונו של הסכם ההיפרדות, אשר לא נזכרת בו הגבלה כאמור. גם אם יש בטענות המבקשים ובראיות שהציגו, כדי להצביע על פרשנות אפשרית אחרת, אין די בהן בשלב זה של הדיון כדי לבסס עילה להתערבות במסקנתו של בית המשפט, ויש להניח שהדברים יתבררו לאשורם במסגרת הליך הבוררות המתנהל בין הצדדים. כך גם לא ראיתי להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי באשר למאזן הנוחות, הוא השיקול לו נתון, כאמור, מעמד הבכורה. המבקשים לא הוכיחו, גם לא במסגרת הבקשה שלפניי, את טיב הפגיעה הבלתי הפיכה העשויה להיגרם להם לטענתם כתוצאה מאי-מתן הצו הזמני המבוקש, אלא רק טענו בעלמא כי הדבר 'ירוקן מתוכן את זכות ההפצה הבלעדית שלהם', מבלי שביארו מדוע, לשיטתם, כך יקרה. ממילא, לא הבהירו המבקשים מדוע לא ניתן יהיה לשפותם על הנזק שייגרם להם, ככל שייגרם, באמצעות פיצוי כספי. בנסיבות אלה, לא ניתן לבסס מסקנה ולפיה דחיית בקשתם תגרום להם נזק ממשי או בלתי הפיך המצדיק הענקת סעד כבר בשלב מוקדם זה של ההתדיינות ובטרם התבררה תביעתם לגופה.

12.אשר על כן – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.