רע"א 5292-24 רע"א 5292-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' סתיו) מיום 26.6.2024 בת"א 5614-06-24, בה נדחתה בקשת המבקשת למתן סעדים זמניים.

תמצית הרקע העובדתי

1.עניינה של הבקשה שלפניי בתביעה שהגישה המבקשת, חברת שיראור סחר ישיר בע"מ, נגד המשיבה 1 – חברה סינית בשם Ningbo AUX IMP&EXP.CO., LTD (להלן: נינגבו) ונגד המשיבה 2 (להלן: טורנדו). בתביעה נטען כי בין המבקשת לבין נינגבו נקשר הסכם בו הוקנתה למבקשת זכות בלעדית להפצה ולשיווק בישראל של מזגנים ביתיים בקטגוריית RAC, תחת המותג AUX (להלן: מזגני המותג). המבקשת טוענת כי ההסכם האמור נכרת בינה לבין נינגבו בתחילת שנת 2022, ובו הוקנתה לה בלעדיות בהפצת מזגני המותג עד לתום שנת 2025, בכפוף לעמידתה ביעדי רכישה מינימליים בכל שנה. לטענת המבקשת, חרף עמידתה ביעדי הרכישה בהתאם להוראות ההסכם, התגלה לה בחודש מאי 2024, כי נינגבו הפרה את הסכם הבלעדיות שנכרת עמה והתקשרה עם טורנדו בהסכם הפצה סותר, המקנה לטורנדו בלעדיות בהפצת מזגני המותג בישראל. במסגרת תביעתה, עתרה המבקשת לשורה של סעדים, ובין היתר, עתרה לאכוף על נינגבו את הסכם ההפצה הבלעדית; לאסור עליה להתקשר עם כל גורם אחר בהסכם שעניינו מכירת מזגני המותג; ולאסור על טורנדו לרכוש או לשווק את מזגני המותג בישראל. לחלופין עתרה להשבת הסכומים ששילמה לנינגבו בגין מלאי המזגנים שטרם נמכר, ולפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה.

2.עוד טרם הוגשה התביעה, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה למתן סעדים זמניים (להלן: הבקשה לסעדים זמניים). במסגרת בקשה זו, עתרה המבקשת לשורה של צווי מניעה זמניים נגד המשיבות, ובין היתר, לצו האוסר על נינגבו להתקשר עם כל גורם, זולת המבקשת, בהסכם שעניינו הפצה של מזגני המותג; לצו האוסר על נינגבו וטורנדו להתקשר בהסכם כאמור; ולצו האוסר על טורנדו לרכוש או למכור את מזגני המותג בישראל.

3.אעיר כבר עתה, כי אף שהתביעה וכן הבקשה לסעדים זמניים הוגשו גם – ואולי בעיקר – נגד נינגבו, שמקום מושבה בסין, לא בוצעה לנינגבו המצאה של כתבי הטענות והיא לא נטלה חלק בדיון שהתקיים בבקשה לסעדים זמניים. למעשה, בקשה ערוכה כדין לקביעת דרכי המצאה, לפי סעיף 167 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), הוגשה לבית המשפט המחוזי רק ביום 11.6.2024, יומיים לפני מועד הדיון הראשון בבקשה לסעדים זמניים, ורק ביום 18.7.2024 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת כ' בן אליעזר) על דרכי ההמצאה – שבועות מספר לאחר שניתנה ההחלטה בבקשה לסעדים זמניים. לעניין זה אשוב בהמשך.

4.במסגרת בקשתה למתן סעדים זמניים, טענה המבקשת כי יש לה עילות תביעה מוצקות, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה באופן המצדיק את קבלת הבקשה. אשר לעילת התביעה, טענה המבקשת כי נינגבו הפרה את הסכם הבלעדיות שנכרת עמה, וכי טורנדו – אשר ידעה על ההסכם – גרמה ביודעין להפרתו, באופן שהסב נזקים למבקשת. אשר למאזן הנוחות, נטען כי עיקר עיסוקה של המבקשת הוא בהפצת מזגני המותג בישראל; כי בשנת 2023 היוו הכנסותיה ממכירת מזגני המותג כ-100% מן הרווח הגולמי שלה; וכי המבקשת מחזיקה במלאי של מזגני המותג בשווי של כ-19 מיליון ₪. על כן, טענה המבקשת כי אי-מתן הסעדים הזמניים המבוקשים – יסב לה נזקים כבדים ובלתי הפיכים, ויוביל לקריסתה. מנגד, כך לפי הנטען, היעתרות לבקשה לסעד זמני לא תסב נזק למשיבות, שכן תכלית הסעדים המבוקשים היא לשמר את המצב הקיים "מזה שנים", ולפיכך קיימת הצדקה להענקת סעד דחוף אף במעמד צד אחד.

5.טורנדו, בתגובתה לבקשה לסעדים זמניים, טענה כי כבר ביום 2.4.2024 התקשרה עם נינגבו בהסכם לפיו תרכוש טורנדו את מזגני המותג, זאת לאחר שנינגבו הצהירה לפניה, לרבות בהסכם גופו, כי אין לה הסכם בלעדיות סותר. אשר לבקשה לסעדים זמניים, טענה טורנדו כי יש לדחותה על הסף, ולחלופין – לגופה. באשר לטעמי הסף, נטען כי אין מקום להידרש לבקשה כל עוד לא בוצעה המצאה כדין של הבקשה ושל החלטות בית המשפט לנינגבו, שבהעדרה לא רכש בית המשפט סמכות שיפוט בינלאומית כלפי נינגבו, ובפרט שעה שהמסמכים שצורפו לבקשה, מעלים כי ההתקשרות עם המבקשת כפופה לתניית בוררות וברירת דין. עוד נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ותוך הסתרת עובדות מהותיות; כי מזגני המותג אותם הזמינה טורנדו מנינגבו עתידים להישלח אליה בקרוב לאחר ששולמו בגינם מאות אלפי דולרים, ועל כן מדובר ב'מעשה עשוי'; וכי מטרת המבקשת בהגשת הבקשה, היא לקבל את מלוא הסעד העיקרי והסופי המתבקש בתביעתה, בכסות של סעד זמני ובטרם התבררה התביעה לגופה.

אשר לבקשה לגופה, טענה טורנדו כי המבקשת לא הוכיחה בראיות מהימנות לכאורה כי עומדת לה עילת תביעה נגד המשיבות. נטען כי התשתית העובדתית שהונחה אינה תומכת בטענת המבקשת להסכם בלעדיות תקף עם נינגבו; וכי למבקשת לא עומדת עילת תביעה כלפי טורנדו, משזו האחרונה עשתה כל שביכולתה על מנת לוודא כי התקשרותה עם נינגבו אינה סותרת הסכם בלעדיות תקף. אשר למאזן הנוחות, נטען כי זה נוטה במובהק לטובת טורנדו. נטען כי אין בהסכם שבין טורנדו ונינגבו כדי למנוע מן המבקשת למכור את מלאי המזגנים שברשותה, ועל כן אין בסיס לטענתה כי השקעתה עתידה לרדת לטמיון, וכי כל טעמה של הבקשה הוא במניעת מכירת המלאי במחירי תחרות; כי מעבר לשיווקם של מזגני המותג, המבקשת עוסקת גם במכירת מזגנים אחרים; כי הטענה בדבר החשש לקריסתה של המבקשת נטענה בעלמא; וכי אף אם תתקבל התביעה, הרי שהנזק העלול להיגרם למבקשת מאי-מתן הסעדים הזמניים הוא נזק כספי בלבד, אשר אינו מהווה נזק בלתי הפיך המצדיק מתן סעדים כאמור. מנגד, נטען כי היעתרות לבקשה למתן סעד זמני תסב נזק ניכר לטורנדו, שכן על יסוד הסתמכותה על ההסכם עם נינגבו, שילמה טורנדו מקדמות בסכום של מאות אלפי דולרים ונמנעה מלרכוש מזגנים מספקים אחרים.

6.להשלמת התמונה יצוין, כי במהלך הדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, התגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לעמידתה של המבקשת ביעדי הרכישה של שנת 2023, וכפועל יוצא באשר לתוקפו של הסכם הבלעדיות שהותנה בעמידתה ביעדי הרכישה. בעקבות מחלוקת זו הותר למבקשת להגיש תצהיר משלים בסוגיה זו, ולאחר הגשתו התקיים דיון נוסף בו נחקרו מצהירי הצדדים.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.בהחלטתו מושא בקשת רשות הערעור, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסעדים זמניים. תחילה דחה בית המשפט המחוזי את טענות הסף. באשר לטענת השיהוי, נקבע כי יש לדחותה משאין מדובר בשיהוי חמור ומשלא הצביעה טורנדו על נזק קונקרטי שנגרם לה בגינו. באשר להעדרה של נינגבו מן ההליך אף שהסעדים מכוונים כלפיה – נקבע כי עמידתו של הנתבע הזר על ביצוע המצאה כדין לא תיחשב כשלעצמה חוסר תום לב דיוני, אך אין בהיותה של נינגבו נתבע זר כדי להעניק לה חסינות מוחלטת מפני מתן סעד זמני כאשר יש הצדקה לכך. לפיכך נקבע, כי במצב דברים בו טרם בוצעה המצאה כדין רשאי בית המשפט להביא בחשבון, במסגרת שיקוליו, את ידיעתו של הנתבע הזר – בענייננו נינגבו – על קיום ההליך, ואת הבאת גרסתה באמצעות טורנדו.

8.באשר לסיכויי ההליך, בית המשפט המחוזי קבע כי למבקשת הסכם בלעדיות עם נינגבו המתחדש מידי שנה באופן אוטומטי בכפוף לעמידתה ביעדי הרכישה בשנה החולפת. באשר לשאלת עמידתה ביעדי הרכישה, נקבע כי "בהעדר טיעון סדור מצד נינגבו", קשה לקבוע אם אכן עמדה המבקשת ביעדי הרכישה לשנת 2023, אולם המסמכים שהגישה תומכים לכאורה בטענותיה. על כן נקבע, כי בכל הנוגע לטענה להפרת הסכם הבלעדיות מצד נינגבו, "עומדת המבקשת בתנאי של ראיות לכאורה ללא קושי, ואף יחסית על הצד הגבוה". בכל הנוגע לעילת התביעה נגד טורנדו – שעניינה גרם הפרת חוזה – נקבע כי זו "אינה על הצד הגבוה"; זאת, משלא הראתה המבקשת כי גרם הפרת ההסכם נעשתה "ביודעין", ומשעה שהשאלה אלו בירורים היה על טורנדו לקיים על מנת לוודא כי ההתקשרות בינה לבין נינגבו אינה מפרה הסכם נוגד, מצריכה בירור עובדתי ומשפטי מורכב.

9.אשר למאזן הנוחות, נקבע כי המבקשת לא צירפה מסמכים התומכים בטענתה באשר לחלקם של מזגני המותג בפעילותה העסקית, אולם כי אין לשלול את האפשרות שאי-מתן הצו יביא לקריסתה של המבקשת. ואולם, נקבע כי לשרידותה של חברה, כישות משפטית, אין חשיבות משל עצמה, ועל כן החשש מקריסת המבקשת, אינו גובר בהכרח על נזק כלכלי העלול להיגרם לטורנדו. עוד נקבע, כי יש להביא בחשבון את הנזקים העלולים להיגרם לטורנדו, אשר התקשרה בהסכם עם נינגבו; רכשה כמות גדולה של מזגנים אשר חלקם הארי ממתין לשילוח; וצמצמה הזמנות של מזגנים אחרים, על יסוד הסתמכותה על ציפייתה למכור את מזגני המותג. לנוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי מאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לטובת מי מהצדדים. עוד צוין בהקשר זה, כי מתן הסעדים הזמניים יסייע למבקשת לשנה אחת בלבד, שכן הסכם הבלעדיות אמור היה לפקוע ממילא בשנת 2025, וכי ספק אם יש במתן הצווים המבוקשים כדי להושיע את המבקשת, שכן יהיה בהם, לכל היותר, כדי למנוע מנינגבו למכור את מזגני המותג לגורמים אחרים, אולם לא לחייבה למוכרם למבקשת.

10.לנוכח כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי לו היה ההליך מתנהל בעניינה של נינגבו בלבד – היה מקום להעניק סעד זמני כמבוקש, בהינתן שהמבקשת הראתה עילת תביעה, ומאחר שלא צפוי לנינגבו נזק ניכר ממתן הצווים. ואולם, לנוכח ההסכם שנכרת עם טורנדו, הסתמכותה של האחרונה על הסכם זה, והנזק העלול להיגרם לה – נקבע, כאמור, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. על כן, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן סעדים זמניים.

טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור

11.המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה למתן סעדים זמניים. לטענתה, לנוכח המסקנות אליהן הגיע בית המשפט המחוזי, ולפיהן התקיימו התנאים למתן סעד זמני נגד נינגבו – עילת התביעה נגד נינגבו היא ברף הגבוה; ישנו חשש לקריסתה של המבקשת; ולנינגבו לא צפוי להיגרם נזק משמעותי – היה על בית המשפט לקבל את הבקשה, ולא להעדיף את עניינו של צד שלישי שהתקשר עם נינגבו בהסכם בלעדיות סותר. לטענת המבקשת, ההחלטה להתחשב בנזק העלול להיגרם לצד שלישי, היא טורנדו, מובילה למצב שבו חוטא יוצא נשכר, לנוכח חלקה של טורנדו בהפרת ההסכם. עוד טוענת המבקשת שקביעת בית המשפט המחוזי כי עילת התביעה כלפי טורנדו "אינה על הצד הגבוה" – שגויה, וזאת בהינתן קביעתו לפיה ידעה טורנדו על היות המבקשת היבואנית הבלעדית של מזגני המותג בישראל. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לטובת מי מן הצדדים, שעה שזה נוטה לטובת המבקשת. נטען כי אי-מתן הסעדים המבוקשים בשלב זה, יסכל את זכותה לאכיפת ההסכם כפי שהתבקש בתביעתה, באופן שאינו מתיישב עם היותו של סעד האכיפה "הסעד הראשון במעלה" בדיני החוזים. עוד נטען, כי סמוך לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי, טורנדו פעלה באופן נמרץ על מנת לזרז את שליחת מזגני המותג מסין, על מנת ליצור 'מעשה עשוי' באופן מלאכותי, אף שבמועד מתן ההחלטה, המזגנים טרם נשלחו לישראל.

דיון והכרעה

12.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ועל כן התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בנושאים אלה תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו למשל: רע"א 596/24 בנייני ישר יורם קבלנים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 5 (8.2.2024); רע"א 1215/23 גרינר נ' בול מסחר והשקעות בע"מ, פסקה 9 (22.2.2023); רע"א 7640/22 אליאס נ' סלייח, פסקה 7 (15.11.2022)). כפי שיפורט להלן, אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

13.כידוע, המסד הנורמטיבי לבחינת בקשה למתן סעד זמני, מונה שני שיקולים מרכזיים: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. בין שני השיקולים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר אבן הבוחן המרכזית לבחינת הבקשה הוא מאזן הנוחות (ראו, מיני רבים: רע"א 5602/24 זיו נ' קסטנבאום, פסקה 17 (28.7.2024); רע"א 1815/24 חן נ' אפשטיין, פסקה 9 (28.5.2024); רע"א 1227/24 צרפתי צבי ושות' חברה לבניין לקבלנות בע"מ נ' גמול יהוד בע"מ, פסקה 42 (19.2.2024)).

14.המבקשת טוענת, כאמור, כי די היה בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניינה של נינגבו בהתייחס לסיכויי התביעה ולמאזן הנוחות, על מנת להוביל לקבלת בקשתה לסעדים זמניים, זאת מבלי להידרש לאינטרס של צד שלישי – היא טורנדו – שהתקשר עם נינגבו בהסכם בלעדיות סותר. אין בידי לקבל טענה זו. הלכה היא כי בטרם ייעתר בית המשפט לבקשה לסעד זמני, ושעה שהוא בוחן את מאזן הנוחות שבין הצדדים, שומה עליו לשקול את הנזק העלול להיגרם למבקש הסעד אם לא יינתן הסעד הזמני, אל מול הנזק שיגרם למשיב אם יינתן הסעד, ובכלל זה עליו להביא בחשבון את הנזק העלול להיגרם לצד שלישי ממתן הצו. כך קובעת תקנה 95(ד)(1) לתקנות כי בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, ישקול בית המשפט, בין יתר שיקוליו, את ה"נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי" (ראו למשל: רע"א 131/16 אשבורן נ' אייזנברג, פסקה 20 (4.2.2016); רע"א 10910/02 פז חברת נפט בע"מ נ' פרץ, פ''ד נח(1) 385, 392 (2003)). במקרה דנן, ברי כי לצווים המבוקשים – אף אם יכוונו כלפי נינגבו בלבד – השפעה על עניינה של טורנדו, ולעת בחינת מאזן הנוחות לא ניתן להתעלם מן הנזק שעלול להיגרם לה. בנסיבות אלה, לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר ראה לבחון את נזקיה הצפויים של טורנדו, לגביה נקבע כי הסתמכה על ההסכם שכרתה עם נינגבו ואף שילמה מקדמה עבור המזגנים (השוו: רע"א 1639/18 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' נגה תקשורת (1995) בע"מ, פסקה 22 (28.2.2018) (להלן: עניין נגה תקשורת)). אף לא מצאתי עילה להתערב בממצאיו העובדתיים הלכאוריים של בית המשפט המחוזי בעניין זה, שנקבעו לאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מעדותם של נושאי משרה במבקשת ובטורנדו, במסגרת הדיון שנערך לפניו.

15.לא מצאתי להתערב גם במסקנתו של בית המשפט המחוזי שלפיה שיקולי מאזן הנוחות אינם מטים את הכף לטובת המבקשת. בבחינת מאזן הנזק שבין הצדדים, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי לנוכח פקיעתו הצפויה של ההסכם עם נינגבו בשנת 2025, הנזק הפוטנציאלי למבקשת, ככל שלא יינתנו הצווים, מוגבל בהיקפו. בהקשר זה יש לקחת בחשבון שהמבקשת אינה עותרת לסעד זמני המחייב את נינגבו להוסיף ולמכור לה מזגנים, אלא רק לסעדים "נגטיביים" באופיים שמטרתם למנוע מכירת מזגנים לטורנדו ועל-ידי טורנדו, באופן שיאפשר למבקשת למכור את המלאי שברשותה במחירי "בלעדיות" ולא במחירי תחרות. במצב דברים זה, גם אם תוכיח המבקשת כי הייתה זכאית לבלעדיות במכירת מוצריה, וככל שייגרם לה נזק כתוצאה ממכירתם במחירי תחרות, מדובר בנזק כספי מובהק, הניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי. בנסיבות אלה, לא ניתן לבסס מסקנה ולפיה דחיית בקשתה תגרום לה נזק בלתי הפיך המצדיק הענקת סעד כבר בשלב מוקדם זה של ההתדיינות, ובטרם התבררה תביעתה לגופה. לא למותר להוסיף כי בעניינם של חוזי הפצה, נקבע לא אחת כי "ככלל, אין לכפות על צדדים להסכם מסוג זה שיחסיהם עלו על שרטון, להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי ביניהם בניגוד לרצונו של מי מהם והתרופה המתאימה למקרים מעין אלה איננה צו מניעה או צו עשה זמני כי אם סעד של פיצוי כספי" (רע"א 7246/11 חיים לוי סוכנות רכב מוסך איזורי ירושלים (1998) בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ, פסקה 7 (16.1.2012); ראו גם: רע"א 2479/06 ארגון סוכני דואר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, פסקה 11 (9.7.2007); רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, פסקה 6 (13.12.2005); רע"א 5284/95 ג'יג'י מערכות קוסמטיקה בע"מ נ' של סוכנויות יופי בע"מ (24.10.1995)).

16.אוסיף, כי לא ניתן להתעלם מאי-הבהירות הקיימת לגבי זכות התביעה הלכאורית בעניינה של נינגבו. אמנם בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת בעניינה של נינגבו עילת תביעה לכאורית "על הצד הגבוה", אלא שמסקנה זו נקבעה על יסוד טענותיה וראיותיה של המבקשת, מבלי שגרסתה של נינגבו הונחה לפני בית המשפט ומבלי שנשמעו טענותיה (ולא נעלם מעיניי כי טורנדו העלתה בתגובתה טענות גם בעניינה של נינגבו). לאור האמור, קיים קושי לקבוע כי המבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה להראות כי עומדת לה עילת תביעה לכאורית נגד נינגבו (וראו, למשל, הדיון בעמידתה של המבקשת ביעדי הרכישה, המשליך על תוקף הסכם הבלעדיות). במצב דברים זה, כאשר טיבה של הזכות הלכאורית של המבקשת אינו ברור, ונסמך למעשה אך על טענותיה שלה, ומנגד עומדת הפגיעה העלולה להיגרם לטורנדו בטרם בוררו עילות התביעה לאשורן, לא הונח מסד מספק למתן סעד זמני המהווה, הלכה למעשה, הסעד העיקרי הנתבע בתביעה.

17.בשולי הדברים אעיר, כי ניהול הדיון בבקשה לסעדים זמניים בטרם הומצאו כתבי הטענות לנינגבו, תוך הסתפקות ב"ידיעתה" על ההליך, מעוררת קושי ממשי. כידוע, תכלית ההמצאה אינה רק להביא את תוכנם של כתבי בית דין לידיעת הנמען, אלא גם להחיל עליו את סמכות השיפוט של בית המשפט. כך קובעת תקנה 158(א) לתקנות כי "מטרת ההמצאה היא להביא לידיעת הנמען את תוכנו של מסמך שנדרש שיהיה בידיעתו, ולעניין כתב הטענות הראשון המוגש – גם להחיל על הנתבע את מרות בית המשפט". כך בפרט, מקום בו מדובר בנתבע זר הנמצא מחוץ לגבולות המדינה, אשר יש בהמצאה כדי להחיל בעניינו את סמכותו הבינלאומית של בית המשפט הישראלי (רע"א 4625/22 נענה נ' כץ, פסקה 11 (10.1.2023) (להלן: עניין נענה); בע"ם 1378/07 זדה נ' זדה, פסקה ו (29.4.2007)). רכישת סמכותו הבינלאומית של בית המשפט לדון בעניינו של הנתבע הזר מותנית, אפוא, בכך שכתב הטענות הראשון בהליך הומצא לו כדין, ולא ניתן להסתפק בידיעתו אודות כתב הטענות (רע"א 3774/22 תרו תעשיה רוקחית בע"מ נ' הייט, פסקאות 16-14 (25.10.2022); עניין נענה, שם).

אכן, בנסיבות מסוימות, מוסמך בית המשפט להעניק סעד ארעי במעמד צד אחד, וזאת בטרם הומצא כתב התביעה לנתבע, ואף בטרם בוצעה המצאה מחוץ לתחום המדינה (ראו תקנות 95(ג) ו-97(א) לתקנות; ראו גם: רע"א 8688/10 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' הופמן, פסקה 8 (8.12.2010); והשוו לבע"מ 7080/22 פלונית נ' פלוני, פסקאות 12-11 (8.11.2022)). ואולם לנוכח הפגיעה העלולה להיגרם לזכויות הצד שכנגד כתוצאה ממתן סעד ארעי במעמד צד אחד, נקבע זה מכבר כי יש לעשות שימוש בסמכות זו במשורה (ראו למשל: רע"א 1290/11 צרויה נ' מושב עמיעוז מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקה 3 (24.2.2011); בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(3) 132, 142 (2004)), ואף נקבעו בתקנות הסדרים דיוניים שונים אשר נועדו לצמצם את הפגיעה האמורה, בין היתר באמצעות תחימת תחולתו של סעד ארעי בזמן (ראו למשל: תקנות 97(ד), 97(ה) ו-100 לתקנות; ראו גם: רע"א 1556/21 עירון נ' בר-אור, פסקה 17 (22.4.2021)). ממילא, לא ניתן להעניק סעדים זמניים שתחולתם עד לתום ההליך העיקרי, מבלי שבוצעה המצאה כדין ותוך הסתמכות על ידיעת הנתבע הזר על ההליך.

18.מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.