רע"א 5915-24 רע"א 5915-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הבכיר יונתן אברהם) בת"א 42305-05-24 מיום 4.7.2024, במסגרתה נדחתה בקשתם של המבקשים למתן צו מניעה זמני המורה לעצור את הליך הקצאת החלקות החקלאיות בהרחבות של המושב אניעם שברמת הגולן (להלן: המושב). יצוין כי הבקשה הוכתרה על ידי המבקשים כ"בקשת רשות ערעור ולעיכוב ביצוע ההחלטה נשוא הערעור", אך לא הובאו נימוקים נפרדים לעניין עיכוב הביצוע.

רקע והשתלשלות העניינים

1.ביום 19.5.2024 הגיש המבקש 2, עו"ד דוד פלד, בשמו ובשם רעייתו, המבקשת 1, גב' מירב פלד (להלן, יחדיו: המבקשים), תביעה המכוונת בעיקרה נגד המשיבה 1, האגודה החקלאית "אניעם מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ" (להלן: האגודה החקלאית), וכן נגד המשיבות 5-2, בעקבות דחיית בקשתם להקצאת חלקה חקלאית בהרחבה של המושב (להלן: התביעה). בתביעה תקפו המבקשים את מדיניות הקצאת הנחלות בהרחבה במושב הכוללת שלושה חלקים, המכונים הרחבה א', הרחבה ב' והרחבה ג' (להלן ביחד: ההרחבות. יצוין כי מעמדת האגודה החקלאית שהוגשה בהליך קמא עולה כי מתוכננת הרחבה רביעית – הרחבה ד'. עוד יצוין כי הרחבות אלו כוללות הקצאת שטח מסוגים שונים, הנבדלים זה מזה בגודל ובטיב השימושים המותרים – מגרשים קהילתיים ונחלות חקלאיות. עניינו של ההליך דנן במועמדות להקצאת נחלה חקלאית). נטען כי האגודה החקלאית פועלת בנושא זה בניגוד לדין, ועל כן יש להורות על ביטול החלטותיה בעניין. זאת, שכן האגודה החקלאית קבעה קריטריונים שונים להקצאת נחלות לקרובי משפחה מדרגה ראשונה של חברי האגודה החקלאית ולמי שאינם כאלה (להלן: הקריטריונים להקצאה. המועמדים להקצאת נחלה יכונו להלן, בהתאמה: מועמדים פנימיים ו-מועמדים חיצוניים). כך, לדוגמה, מועמדים חיצוניים שגילם למעלה מ-40 לא זכו להקצאת נחלה, אך כלל זה לא הוחל באופן גורף ביחס למועמדים פנימיים. עוד נטען כי נפלו אי-סדרים חמורים בפעולות נוספות של האגודה החקלאית בתהליך הקצאת הנחלות, ובכלל. יובהר כי המחלוקת בהליך נוגעת להתנהלות האגודה החקלאית, שבה חברים חלק מתושבי המושב, ולא להתנהלות האגודה הקהילתית באניעם ("מתיישבי אניעם ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ". להלן: האגודה הקהילתית), בה חברים כל תושבי המושב, ובכלל זאת המבקשים.

2.בד בבד עם הגשת התביעה הגישו המבקשים גם "בקשה דחופה לצו ביניים למתן צו מניעה זמני (במעמד צד אחד)" (להלן: הבקשה הקודמת לסעד זמני). המבקשים עתרו למתן צו מניעה זמני עד להכרעה בתביעה, המורה למשיבים כדלקמן: עצירה מיידית של הליך הקצאת הנחלות בשלוש ההרחבות; הקפאת הליך קבלת חברים חדשים לאגודה החקלאית, ובכלל זה הימנעות מגביית תשלומים נלווים שחברים חדשים נדרשים לשלם; וחיוב האגודה החקלאית למסור פרטי מידע שונים בנוגע לדחייה ולקבלה של מועמדים להקצאת נחלות. נטען כי כתב התביעה מגלה עילת תביעה מבוססת, ולפיה דינן של החלטות האגודה החקלאית בטלות מחמת הפליה ושיקולים זרים, וכי התנהלות האגודה החקלאית נגועה בחוסר ניקיון כפיים המתבטא, בין היתר, בהסתרת מידע מפני המבקש 2. המבקשים הוסיפו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, בשל העובדה שהליך הקצאת הקרקעות מצוי בשלבים ראשוניים בלבד, וכן כי קיים אינטרס ציבורי משמעותי בחלוקה הוגנת של הקרקעות במושב, שהן משאב ציבורי מוגבל.

3.בו ביום בו הוגשה, 19.5.2024, הורה בית משפט קמא על מתן צו ארעי במעמד צד אחד, בכפוף להפקדת ערבות והתחייבות, וזאת רק ביחס להרחבה שבקשת המבקשים לקבל בה נחלה סורבה – הרחבה ב'. כן הורה על קבלת התייחסות המשיבים לבקשה הקודמת לסעד זמני (להלן: ההחלטה במעמד צד אחד).

4.בסמוך להגשת התביעה הגישו המבקשים גם "בקשה לסעד ביניים למתן צו גילוי מידע". בבקשה זו התבקש, בין היתר, פירוט של רשימת מקבלי הנחלות בהרחבות על מנת לצרפם לתביעה בתור נפגעים פוטנציאליים ממנה. נטען כי אלו לא צורפו לתביעה מלכתחילה כיוון שהאגודה החקלאית מסרבת למסור את פרטיהם. לאחר שהוגשו תגובות לבקשה, הורה בית משפט קמא ביום 28.5.2024 על מסירת פרטיהם של הזוכים עד כה בנחלות בהרחבות ב' ו-ג' (יצוין כי האגודה החקלאית טענה כי כלל הנחלות בהרחבה א' הוקצו, וזכויות הזוכים נרשמו במרשם המקרקעין). לאחר שנמסרו פרטים אלו, הגישו המבקשים ביום 9.6.2024 בקשה לתיקון כתב התביעה והבקשה הקודמת לסעד זמני, כך שיכללו את הזוכים בנחלות כנתבעים נוספים. ביום 13.6.2024 התקבלה בקשה זו, תוך שנקבע כי הצו הארעי שניתן בהחלטה במעמד צד אחד יחול גם על הנתבעים שנוספו. בצד זאת, נפסקו הוצאות לחובת המבקשים בגין הבקשה. בהמשך לכך, הגישו המבקשים כתב תביעה ובקשה עדכנית למתן סעד זמני (להלן: הבקשה לסעד זמני או הבקשה העדכנית לסעד זמני), הכוללת את אותם סעדים שהתבקשו בבקשה הקודמת לסעד זמני, תוך הרחבה מסוימת של הטענות התומכות בבקשה וצירופם של המשיבים 44-6 (להלן: הזוכים בנחלות).

5.ביום 24.6.2024 הגישה האגודה החקלאית את תגובתה לבקשה לסעד זמני (להלן: תגובת האגודה החקלאית). בתגובתה פירטה האגודה החקלאית את מצב הקצאת הנחלות בהרחבות: עבודות הפיתוח לנחלות בהרחבה א' הסתיימו, הנחלות שווקו והזוכים בהן נרשמו ברשות מקרקעי ישראל (המשיבה 2. להלן: רמ"י); עבודות הפיתוח של השטחים הכלולים בהרחבה ב' – הן נחלות והן מגרשים קהילתיים – נמצאות בעיצומן. הנחלות הכלולות בהרחבה זו כבר הוקצו לזוכים וחלק מהזוכים הללו כבר שילמו את הוצאות הפיתוח. לעומת זאת, המגרשים הקהילתיים טרם שווקו; טרם בוצע תכנון מפורט לגבי הרחבה ג', אך הנחלות הכלולות בשטח זה כבר הוקצו למועמדים; הרחבה ד' נמצאת בתכנון והיא צפויה לכלול 66 מגרשים קהילתיים. כן ציינה האגודה החקלאית כי המבקשים כבר מחזיקים במגרש קהילתי ביישוב, ומשכך ענייננו בהליך הקצאת הנחלות במושב. לגופה של הבקשה לסעד זמני, נטען כי יש לדחותה. בראש ובראשונה נטען כי הבקשה לסעד זמני לוקה בשיהוי וחוסר תום לב, שכן המבקשים בחרו להתמודד על הקצאת נחלה במושב ולהגיש בקשה בנדון במאי 2023, בהכירם את הקריטריונים להקצאה (אלו נקבעו כבר בשנת 2022). למרות זאת, המבקשים השתהו ולא תקפו הקריטריונים להקצאה עד שמועמדותם נדחתה. עוד נטען כי יש לסלק את ההליך על הסף מחמת מעשה עשוי, ובשל אי-צירוף צדדים רלוונטיים. אשר לסיכויי התביעה, נטען כי אלו אפסיים. זאת כיוון שבשונה מהקצאת מגרשים קהילתיים, האגודה החקלאית רשאית להקצות נחלות, שהן רכושה, בהתאם לשיקוליה, בהם בית המשפט אינו נוטה להתערב. יתרה מכך, נטען כי האגודה החקלאית הקצתה את הנחלות הן למועמדים פנימיים והן למועמדים חיצוניים. האגודה החקלאית הוסיפה כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא באופן מובהק נגד המבקשים לאור הנזקים הצפויים, הן לאגודה החקלאית והן למועמדים שזכו בנחלות ובמגרשים הקהילתיים, ממתן הסעד הזמני. לטענת האגודה החקלאית, מתן הסעד הזמני המבוקש יביא לעצירת תשלום הוצאות הפיתוח, ומשכך להפסקת עבודות הפיתוח בהרחבה ב' ולעיכוב משמעותי במועד אכלוסה, אשר יחשוף, בתורו, את האגודה החקלאית וצדדים נוספים לתביעות. לתמיכה בטענותיה צירפה האגודה החקלאית מכתבים מטעם שני גופים המעורבים בהקמת ההרחבות – מכתב מטעם החברה הכלכלית גולן בע"מ, המבצעת את עבודות הפיתוח בהרחבות, וכן מטעם האגודה הקהילתית (להלן, יחדיו: הגופים הנוספים), בהם נמסר כי מתן הסעד הזמני בהליך יביא לנזקים לגופים הנוספים.

6.המשיבים 3-2 (להלן: משיבי המדינה) והמשיבה 4 הותירו את ההכרעה בבקשה לסעד זמני לשיקול דעתו של בית המשפט, בעוד המשיבה 5 טענה כי יש לדחות את התביעה והבקשה לסעד זמני נגדה, וזאת בשל היעדר יריבות בינה ובין המבקשים (הודעותיהם מהימים 27.6.2024, 19.6.2024 ו-27.6.2024, בהתאמה). רבים מהזוכים בנחלות הגישו תגובות לבקשה לסעד זמני (מרביתם בהתבסס על נוסח תגובה זהה. תגובות נוספות מטעם משיבים אלו צורפו כנספח 17 לתגובת האגודה החקלאית). בתגובותיהם פורטו התשלומים שהעבירו זוכים אלו בגין הוצאות פיתוח, והנזקים שעשויים להיגרם להם מעיכוב בשיווק ובפיתוח ההרחבות. בהתאם, הם טענו כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני.

7.ביום 1.7.2024 קיים בית משפט קמא דיון בבקשה לסעד זמני (להלן: הדיון), במהלכו טען בא-כוח האגודה החקלאית, בעקבות חקירתו של המבקש 2, כי, ממילא, לא ניתן היה לקבל את תביעת המבקשים, ולהעניק להם סעד של הקצאת נחלה בהרחבה ב', שכן הם אינם עומדים בתנאי הסף לכך. זאת מהטעם שנהלי רמ"י אוסרים על הקצאת נחלה למי שהוא בעלים של נחלה אחרת או מגרש שהתקבל בפטור ממכרז (להלן: תנאי הסף להקצאת נחלה), בעוד המבקשים זכו במגרש קהילתי במושב בפטור ממכרז. בא-כוח האגודה החקלאית הוסיף וטען כי המבקשים הגישו את התביעה בחוסר תום לב שכן הם נמנעו מלציין עובדה זו. יתר המשיבים שהתייצבו לדיון חזרו על העמדות שהציגו בתגובותיהם. בתום הדיון הציע בית משפט קמא למבקשים לחזור בהם מהבקשה למתן סעד זמני, וניתנה להם שהות, עד ליום 3.7.2024, לשקול את ההצעה.

8.ביום 4.7.2024, לאחר שחלף המועד למסירת הודעת המבקשים ביחס להצעת בית המשפט, ניתנה החלטת בית משפט קמא, הדוחה את הבקשה לסעד זמני (להלן: ההחלטה). ראשית, נקבע כי התביעה והבקשה לסעד זמני לוקות בשיהוי ובחוסר תום לב. זאת כיוון שהקריטריונים להקצאה היו ידועים למבקשים למעלה משנה לפני שהגישו את התביעה, ואף על פי כן הם בחרו להשתתף בהליך ההקצאה ולא העלו טענות נגדם עד שנדחתה מועמדותם. בתקופה בה השתהו המבקשים שינו הזוכים בנחלות לרעה את מצבם, וחלקם אף שילמו מאות אלפי ש"ח, לטובת ההוצאות על פיתוח ההרחבות. בהמשך לכך, בית המשפט קמא הוסיף כי בנסיבות אלו נוטה גם מאזן הנוחות נגד המבקשים, שכן מתן סעד זמני יביא לעצירת עבודות הפיתוח, וידרוש מהזוכים לשאת בעלויות הכרוכות במציאת דיור חלופי לתקופה נוספת. בבחינת הנזק שצפוי להיגרם למבקשים, נטען כי בדיון התברר שקיימות ביישוב נחלות העומדות למכירה (שאינן בהרחבות), ועל כן המבקשים יכולים לרכוש אחת מהן ולהגיש תביעה כספית בגין העלות העודפת הכרוכה ברכישה (לעומת רכישה בדרך של הקצאה בהרחבות). בנוסף נמצא כי סיכויי התביעה מטים גם הם את הכף נגד המבקשים. זאת שכן בחקירת המבקש 2 בדיון התברר כי למבקשים הוקצה, בפטור ממכרז, מגרש קהילתי במושב – דבר שלא גולה קודם לכן (פרוטוקול הדיון, עמ' 3, ש' 9-8). לפיכך, ובהינתן שהמבקשים כלל אינם עומדים בתנאי הסף להקצאת נחלה, מצא בית המשפט קמא כי "סיכויי התביעה להקצאת מגרש נחלה לתובעים לא קיימים למעשה" (פסקה 20 להחלטה). אשר על כן, הבקשה לסעד זמני נדחתה, צו המניעה הארעי שניתן במעמד צד אחד בוטל ונפסקו הוצאות לטובת חלק מהמשיבים, בסך כולל של 8,900 ש"ח.

9.ביום 8.7.2024 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, בנמקם כי הם מעוניינים לערער על ההחלטה בשל טעויות שונות שנפלו בה לשיטתם. בו ביום דחה בית המשפט קמא בקשה זו, וקבע כי המבקשים כלל לא התמודדו עם המכשול העיקרי העומד לפניהם – שאלת זכאותם האישית, כתובעים, לזכות בנחלה חרף תנאי הסף להקצאת נחלה. בנוסף, באותו היום, 8.7.2024, הוגשה הודעה מטעם משיבי המדינה, ובה ביקשו להבהיר כי על אגודה חקלאית מוטלת חובה לנהוג בשוויוניות גם בעת הקצאת נחלות (ולא רק בעת הקצאת מגרשים קהילתיים), תוך הפנייה לפסיקה רלוונטית. משיבי המדינה הוסיפו כי גם ללא סעד זמני, שיווק הנחלות במושב ייעשה בהתאם לנהלי רמ"י (להלן: הבהרת משיבי המדינה). בהחלטה מאותו יום, בהמשך להודעה זו, ציין בית המשפט קמא כי עמדה זו אינה רלוונטית לסוגיית הסעד הזמני, שכן המסקנות באשר לסיכויי התביעה לא בוססו על טענת האגודה החקלאית כי שיקול דעתה בנוגע להקצאת נחלות רחב במיוחד (לעומת מגרשים קהילתיים), אלא "בעיקר (אך לא רק) על היעדר זכות עמידה לכאורה ל[מבקשים]".

בקשת רשות הערעור

10.בבקשת רשות הערעור עותרים המבקשים לביטול ההחלטה ולמתן צו המניעה שהתבקש בבקשה לסעד זמני. בנוסף הם מבקשים מבית משפט זה לעכב את ביצוע ההחלטה, כך שהצו הארעי שניתן בהחלטה במעמד צד אחד יישאר בתוקף.

אשר לסוגיית השיהוי – המבקשים טוענים כי לא היו יכולים להסיק כי מתקיימת הפליה בהליך בחירת הזוכים בנחלות עד לאחר שנודעה זהות הזוכים. רק אז, לדבריהם, הבינו כי ביחס למי שאינם קרובי משפחה של חברי האגודה החקלאית, הקריטריונים להקצאה יושמו באופן קשיח, מבלי להתחשב בנסיבות הפרטניות של כל מקרה, וזאת על אף שיקול הדעת שהותר במסגרתם (אשר, לפי הנטען, הופעל אך ביחס למועמדים פנימיים).

אשר למאזן הנוחות נטען כי, מחד גיסא, כלל הנזק ממתן הסעד הזמני ייגרם למי שזכו בנחלה תוך הפליה פסולה, ומאידך גיסא, בית המשפט קמא התעלם מקיומו של נזק, שאינו כספי בלבד, למי שמועמדותם להקצאת נחלה נדחתה. זאת בפרט נוכח העובדה שלמי שלא זכו בהקצאת נחלה אין יכולת ריאלית לרכוש נחלה במושב. המבקשים מוסיפים כי טענות האגודה החקלאית לעניין היקף הנזק שייגרם בשל קבלת הבקשה לסעד זמני אינן מבוססות על תימוכין ראויים, אלא על השערות בלבד וכי היה על בית המשפט לאפשר למבקשים לחקור את נציגי הגופים הנוספים. עוד נטען כי דחיית הבקשה לסעד זמני תהפוך את התביעה לתיאורטית שכן לא תיוותר אפשרות להעניק לנפגעים מההפליה בה נוקטת האגודה החקלאית כל סעד. בנוסף, לדברי המבקשים, יש לשקול בהקשר זה את התרומה הציבורית של ההליך, שיטיב עם עשרות משפחות נוספות הנפגעות מההפליה הנטענת הקיימת לא רק במושב אלא גם ביישובים אחרים ברמת הגולן.

אשר למסקנות בית המשפט קמא ביחס לסיכויי התביעה – ראשית טוענים המבקשים כי אין כל מחלוקת כי האגודה החקלאית פעלה תוך הפליה אסורה נגד מי שאינם קרובי משפחה של חבריה (קרי, מועמדים חיצוניים). המבקשים סבורים כי בניגוד לאמור בהחלטה, אי-עמידתם בתנאי הסף להקצאת נחלה אינה מהווה מכשול בלתי-עביר בפני זכייה בנחלה, נוכח הפרקטיקה לפיה בנסיבות כאלה ניתן להשלים את הליך ההקצאה מול האגודה החקלאית חרף הבעלות במגרש הקהילתי, תוך התחייבות כי מגרש זה יימכר לפני שהצדדים יפנו לרמ"י לצורך חתימה על הסכם עמה, המשלים את הליך ההקצאה. בהקשר זה נטען כי כמה מקרובי המשפחה של חברי האגודה החקלאית נקטו בהליך זה וזכו להקצאת נחלות בהרחבות. יתרה מזאת, נטען כי המבקשים לא הגישו את התביעה אך ורק במטרה לזכות בנחלה לעצמם, אלא גם במטרה לעצור את ההליך כולו ולמנוע את ההפליה נגד עשרות מועמדים נוספים.

11.לשלמות התמונה יצוין כי לבקשת רשות הערעור צורפו מספר מסמכים שלא הוגשו לבית המשפט קמא, ובכלל זאת חמישה תצהירים של תושבי המושב או מועמדים להקצאת נחלה (שניים מתוכם מטעמה של אותה מצהירה). תצהירים אלה נערכו לצורך תמיכה בטענות המבקשים כי האגודה פועלת באופן מפלה, וכן ביחס לטענה בדבר הפרקטיקה הנוגעת לתנאי הסף להקצאת נחלות.

דיון והכרעה

12.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים.

13.הלכה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בבואה להכריע בבקשות לסעדים זמניים, נוכח יכולתה להתרשם באופן ישיר מהצדדים. בהתאם, התערבות ערכאת הערעור בכגון דא תעשה במקרים חריגים בלבד (רע"א 4086/18 קוטינה נ' סיאם, פסקה 11 (25.6.2018); רע"א 3751/22 בנילוז נ' לוי, פסקה 14 (28.6.2022)). לא מצאתי כי המקרה שבפניי הוא אחד מאותם מקרים חריגים.

14.כידוע, בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני על בית המשפט להתחשב בשני שיקולים עיקריים, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": הסיכויים שטענות מבקש הסעד תתקבלנה; והאם מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לצד אלה על בית המשפט לשקול גם שיקולי צדק ויושר, וביניהם השיהוי שנפל בהגשת הבקשה וכן תום ליבם של בעלי הדין. מבחנים אלה, שגובשו בפסיקה, מעוגנים עתה בתקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א) (רע"א 215/22 פלינטשטיין נ' לוין, פסקה 11 (7.2.2022); רע"א 3422/24 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' ברכת השמש בע"מ, פסקה 13 (17.6.2024)). ככלל, מוקנה מעמד של בכורה לשיקול שעניינו מאזן הנוחות (רע"א 4417/18 בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 15 (3.12.2018); רע"א 3970/22 סרי נ' אגודה שיתופית קיבוץ אושה, פסקה 15 (16.6.2022)), אך ייתכנו גם מקרים בהם ראוי לדחות את הבקשה לסעד זמני בשל שיקולי יושר בלבד (ראו: רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פסקה 14 (12.1.2010); רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, פסקאות 29-27 (20.9.2011); רע"א 2229/17 טחנת הקמח אלפרדוס וחקלאות בע"מ נ' ג.מ. ירין השקעות בע"מ, פסקה 4 (27.3.2017)).

15.בענייננו, כאמור, התבסס בית המשפט קמא על שלושת השיקולים האמורים לצורך הכרעתו: נמצא כי נפל בבקשה שיהוי; כי מאזן הנוחות נוטה נגד המבקשים; וכי סיכויי התביעה שלהם נמוכים מאד, בשל אי-עמידתם בתנאי הסף להקצאת נחלה. אתייחס לשיקולים השונים הנחוצים להכרעה כסדרם.

16.מאזן הנוחות: בית המשפט קמא מצא כי מתן סעד זמני, העוצר את הליך הקצאת הנחלות, ובכלל זה את העברת התשלומים בגין הוצאות הפיתוח להרחבות, יביא לעיכוב בביצוע העבודות בשטח ובשיווק הנחלות, ומשכך עשוי לגרור נזקים ניכרים לשורה ארוכה של צדדים. בניגוד לטענת המבקשים, מסקנה זו מבוססת היטב, ויש לה תימוכין הן בדבריו של המצהיר מטעם האגודה החקלאית (ראו סעיפים 42-37 לתצהיר המצורף לתגובת האגודה החקלאית), הן בתגובות שהגישו חלק מהזוכים בנחלות לבקשה לסעד זמני, והן בהיגיון לפיו סעדים נרחבים להקפאת הליכי הקצאת הזכויות בשטח מסוים לפרק זמן שאינו ידוע עשויים להקשות על המשך ביצוע עבודות הפיתוח בשטח זה (ראו לעניין זה: רע"א 5656/15 רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עיריית ירושלים, פסקה 8 (1.9.2015); בר"מ 5999/20 חנייא נ' אגודת קריית חב"ד בעיה"ק צפת, פסקה 5 (27.8.2020)). עוד טוענים המבקשים כי הנזקים עליהם הצביעה האגודה החקלאית ייגָרמו לזוכים הנוכחיים בנחלות שנבחרו, לדבריהם, בשל הפליה אסורה, ולפיכך אינם חמורים במיוחד. אכן, אם יתקבלו כלל הטענות המפורטות בתביעה אזי יהיה ראוי לבכר את עניינם של המבקשים על פני אלו של מי שזכה מטעמים מפלים בנחלות. אך ברי כי בבחינת מאזן הנוחות אין לשאול רק אילו נזקים ייגרמו למשיבים-נתבעים אם התובעים-מבקשים יזכו בתביעתם (אז הרי, ממילא, יהיה מקום להורות על מתן סעד קבוע כזה או אחר). מאזן הנוחות נועד לברר גם את הנזקים שייגרמו למשיבים-נתבעים ממתן הסעד הזמני, אם התביעה תידחה לבסוף (ראו: תקנה 95(ד)(1) לתקסד"א). שהרי, אם תידחה תביעתם של המבקשים, ולא יוכחו הפגמים הנטענים בהתנהלות האגודה החקלאית, ודאי שלא יהיה מקום להתעלם מהנזק שנגרם לזוכים בנחלות. זאת ועוד, חלק מהנזק הפוטנציאלי ייגרם לצדדים שלישיים שאין למבקשים טענות נגדם כלל. כך, למשל, זוכים בנחלות שהם בעצמם מועמדים חיצוניים או זוכים נחלות שהם אומנם מועמדים פנימיים, אך שטענות המבקשים אינן רלוונטיות ביחס אליהם. נזקים אלה ממתן צו מניעה יצטברו בכל מקרה – בין אם תדחה תביעת המבקשים ובין אם תתקבל. ביודענו זאת, הנזקים שצפוי הסעד הזמני לגרום עולים מספר מונים על הנזקים העלולים לנבוע משלילתו.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי בית המשפט קמא שגה כשקבע שהנזק "הינו נזק כספי ותו לא" (סעיף 73 לבקשת רשות הערעור), וכי, בניגוד לדברי בית המשפט קמא, לא קיימת אפשרות ריאלית לרכוש נחלה ולתבוע את ההפרש בין עלות רכישתה ובין העלות הכוללת של מימוש הקצאת נחלה בהרחבות. כידוע, במסגרת מאזן הנוחות יש לתת משקל רב לכך שהסעד הזמני נוגע למקרקעין המשמשים למגורים – וזאת בשונה ממקרים בהם מדובר במקרקעין המשמשים בעל דין למטרות של מסחר או השקעה (ראו, מיני רבים: רע"א 605/19 ידען נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 11 (18.4.2019); רע"א 3452/21 קחטן נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 15 (7.7.2021)). ברם, "נקודת האיזון הנבחנת במאזן הנוחות מתייחסת למצב דברים נתון, ולא למצב דברים מתוכנן" (ההדגשות במקור; רע"א 7018/22 ארלנגר נ' ועקנין, פסקה 15 (18.12.2022) (להלן: עניין ארלנגר)), ועל כן, ובשים לב לכך שמדובר בשלב זה בשטח מקרקעין בלתי מבונה, ברי כי שיקול זה אינו רלוונטי לעניינם של המבקשים. המבקשים אף לא הציגו נתונים המעידים על זיקה ייחודית למקרקעין שהם מבקשים שיוקצו להם במסגרת הרחבה ב', ולפיכך דחיית הבקשה לסעד זמני לא תפגע ב"ערך אישי או מיוחד" הגלום, מבחינת המבקשים, במקרקעין בהרחבה ב' (ע"א 6573/12 חליווה נ' בלביץ, פסקה 6 (1.11.2012). כן ראו: ע"א 2070/16 מנאסרה נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 7 (10.4.2016); עניין ארלנגר, בפסקה 15). לפיכך דומה כי הנזקים שייגָרמו למבקשים אם תידחה הבקשה לסעד זמני ובהמשך תתקבל תביעתם, הם אכן כספיים בעיקרם, ולמצער ניתנים לכימות בכסף. נזקים אלה ניתנים לתיקון, ולפיכך מידת ההתחשבות בהם פחותה משמעותית.

לבסוף, כנגד טענותיהם של המבקשים כי דחיית הבקשה לסעד זמני תפגע באינטרס ציבורי חשוב, שענייננו מניעת הפליה, עומדת הפגיעה שתיגרם לצדדים שלישיים ולציבור התושבים בשל העיכוב במיזם ההרחבות. אלו גם אלו שיקולים ציבוריים ואין מקום להתערב באיזון שערך בית המשפט קמא בעניינם.

17.שיקולי יושר: בית המשפט קמא ייחס משקל רב בהחלטתו לשיהוי שנפל בהגשת התביעה. אכן, עיכוב כזה עשוי להצדיק דחיית בקשה לסעד זמני (ראו: תקנה 95(ד)(3) לתקסד"א; רע"א 1450/20 פרילינג נ' ניר משה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקה 16 והאסמכתאות שם (19.4.2020); רע"א 5680/24 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' מנצורה (11.7.2024)), אלא שבענייננו לסוגיה זו ישנם פנים לכאן ולכאן, המקשים על קבלת הכרעה חד-משמעית על סמך שיקול זה. אומנם המבקשים נמנעו מלהשיג על הקריטריונים להקצאה, המפלים לטענתם, עד לאחר שמועמדותם נדחתה. מנגד, לדברי המבקשים, עיכוב זה נבע מהסתרת מידע מצידה של האגודה החקלאית. יתרה מזאת, דומה כי השגותיהם של המבקשים אינן ממוקדות בקריטריונים להקצאה עצמם, אלא בעובדה כי יישומם ביחס למועמדים חיצוניים נעשה באופן נוקשה ודווקני, שלא ניתן היה לצפותו מראש, וכי ביחס למועמדים הפנימיים הוחלו אמות מידה גמישות בהרבה (ראו, לדוגמה סעיף 101 לכתב התביעה מיום 19.5.2024; סעיפים 34-33, 43-40, 51-49 לתצהיר המבקש 2 שצורף לבקשה לסעד זמני; סעיף 39 לבקשת רשות הערעור). לכך יש להוסיף את העובדה כי המבקש 2, המייצג את עצמו ואת המבקשת 1, ציין כי הוא גויס למילואים עם פריצתה של מלחמת "חרבות ברזל", וכי שירות זה נמשך גם בעת שהגיש את התביעה בחודש מאי 2024 (סעיף 21 לבקשת רשות הערעור).

אך גם בלי להכריע בשאלת השיהוי, היבט אחר של שיקולי היושר המתעורר בבקשה רשות הערעור מהווה נימוק משמעותי לדחייתה. על מבקש סעד זמני מוטלת החובה להציג לבית המשפט את כלל העובדות הרלוונטיות לבקשתו, והוא אינו רשאי להימנע מהצגתן בשל החשש כי אלו יפגעו בסיכויי הבקשה. כלל זה, החל מקל וחומר ביחס לבקשת סעד זמני במעמד צד אחד, בוחן את ההתנהלות הדיונית של מבקש הסעד הזמני בקנה מידה אובייקטיבי, ואינו דרוש הוכחת כוונה סובייקטיבית להטעות (לפירוט הכלל ראו: רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 443-441 (2001); רע"א 5826/11 טל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 9 (17.8.2011); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 505 (מהדורה שלישית, 2024)). אי-גילוי עובדות מרכזיות על הסכסוך בין הצדדים, ובפרט עובדות שאין מחלוקת כי הן מצויות בידיעתו, עשוי לא אחת להכריע את גורלה של בקשת לסעד זמני (ראו, לדוגמה: רע"א 9196/20 בני נ' זיו, פסקה 8 (30.12.2020); רע"א 2023/22 גמול יהוד בע"מ נ' בן חיים, פסקאות 11-10 (19.5.2022)). בהליך דנן ביקשו המבקשים סעד זמני, בתחילה במעמד צד אחד, שיש לו השלכה משמעותית על מיזם ההרחבות במושב כולו, ועל המשפחות הרבות שביקשו הקצאת נחלה בהן – וזאת בלי להבהיר לבית המשפט כי הם הבעלים של מגרש קהילתי במושב, שהוקצה להם בפטור ממכרז (בבקשה הקודמת לסעד זמני הוצגו המבקשים כך: "המבקשים הינם בני זוג ולהם שלושה ילדים בני 19, 15, 17 המתגוררים באניעם ישוב קהילתי כפרי מזה 18 שנה" (שם, בפסקה 14)), ואף לא את תנאי הסף להקצאת נחלה הרלוונטיים לעניין זה. לא ניתן להלום הגשת בקשה לסעד זמני תוך השמטת מידע מהותי כל כך.

18.סיכויי התביעה: כאמור לעיל, הסתמך בית המשפט קמא על אי-עמידת המבקשים בתנאי הסף להקצאת נחלה לצורך קביעה כי סיכויי התביעה אפסיים. עתה טוענים המבקשים כי קיימת פרקטיקה המאפשרת להקצות להם נחלה חרף אי-עמידתם בתנאי סף זה, וכי האגודה החקלאית אף נקטה בפרקטיקה כזו על מנת לאפשר הקצאת נחלות למועמדים פנימיים. כמפורט לעיל, קיימות סיבות כבדות משקל לדחיית בקשת רשות הערעור, ואין באפשרות שמציגים המבקשים כדי להטות את הכף. יתרה מכך, תביעת המבקשים אינה מתייחסת לפרקטיקה זו כלל, והאפשרות לבחון קיומה במסגרת בקשת רשות ערעור מעוררת קשיים לא מבוטלים.

עוד מעלים המבקשים, בהרחבה, טענות הנוגעות לסיכויים, הגבוהים לשיטתם, שתתקבל עמדתם בעניין איסור ההפליה בהקצאת הנחלות. אלא, שכפי שהבהיר בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 8.7.2024, בהמשך להבהרת משיבי המדינה, הבקשה לעיכוב ביצוע לא נדחתה מטעם זה. ואכן, אין צורך להידרש לסיכוייהן של טענות אלו בשלב זה של ההליך, בהינתן שהמבקשים לא השכילו להתמודד לא עם הנזקים הכבדים שהסעד הזמני המבוקש על ידם צפוי לגרום לצדדים שלישיים תמי לב, ולא עם המשוכה הנוספת הניצבת בדרכם אל הסעד הסופי הנכסף – אי-עמידתם לכאורה בתנאי הסף להקצאת נחלה.

19.בסיום הדברים, נציין את המובן מאליו – הקצאת הנחלות, כמו גם הקצאת המגרשים הקהילתיים, צריכה להתבצע כחוק, ובכלל זה על פי הנהלים המחייבים של רמ"י הרלוונטיים לעניין זה. לאור זאת, חזקה על האגודה החקלאית כי תיתן דעתה להבהרת משיבי המדינה, ותשקול האם יש מקום לאמירות גורפות, בנוסח "כל 40 הנחלות החדשות שייכות לאגודה, והזכות של האגודה, על פי החלטת רמ"י, היא להקצות את הנחלה כראות עיניה" (סעיף 49 לתשובת האגודה החקלאית).

20.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשו תשובות, לא ייעשה צו להוצאות.