רע"א 38430-08-24 רע"א 38430-08-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר יהושע גייפמן) מיום 17.7.2024 בת"א 51117-05-24, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן סעד זמני.

רקע והשתלשלות העניינים

1.המבקשת, עמותת אלקלוב אלרחימה (להלן: העמותה), הינה עמותה רשומה המנהלת חשבון בנק אצל המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: החשבון ו-הבנק, בהתאמה). ביום 18.10.2023, חסם הבנק את החשבון לביצוע פעולות בגין חשד שנעשה בו שימוש לשם מימון טרור, ובהמשך נחסם החשבון לחלוטין. זאת, כך הסביר הבנק, בין היתר לנוכח העברות כספים בהיקפים גדולים שביצעה העמותה במהלך המלחמה אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל, ולגורמים המצויים במדינות בסיכון גבוה או במדינות אויב; בנסיבות בהן אין באפשרותו להתחקות אחר ייעדם הסופי של הכספים, ולקבוע כי אינם משמשים למימון טרור, דבר המנוגד למדיניות ניהול הסיכונים שלו.

2.משגילתה העמותה על החסימה, היא החלה לפנות מעת לעת לבנק בדרישה להסיר את החסימה, או למצער, בבקשה שיאפשר לה לבצע פעולות נקודתיות החיוניות, לטענתה, להמשך פעילותה. לאחר דין ודברים עם העמותה, ומבחינתו "לפנים משורת הדין", התיר הבנק לעמותה לבצע שלוש העברות כספיות שעניינן בפעילויות הנוגעות להצלת חיים, וגם זאת רק לאחר שבחן כל אחת מהן באופן פרטני. נוסף על כך, הסכים הבנק לאפשר לעמותה זמן התארגנות קצר בחשבון (ראו מכתב הבנק מיום 16.1.2024; נספח 8 לבקשת רשות הערעור). העמותה לא הסתפקה בכך, ובמהלך חודש מרץ 2024 פנתה שוב לבנק על מנת לנסות ולמצוא מתווה מוסכם להמשך פעילותה (גם אם תחת מגבלות) או לחילופין לכך שתוכל לבצע העברות נקודתיות נוספות. במענה לכך, בשיחת ועידה שהתקיימה בין נציגי הצדדים ביום 7.3.2024, הבהיר הבנק כי לא יוכל לאשר פעילות נוספת בחשבון בניגוד לחסימה.

3.ביום 23.5.2024, כשבעה חודשים לאחר שנחסם החשבון וכחודשיים וחצי לאחר שסירב הבנק לאפשר לעמותה לבצע פעולות נוספות בחשבון, הגישה העמותה תביעה נגד הבנק, בה טענה כי חסימת החשבון אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, יחד עם בקשה למתן צו זמני (להלן: הבקשה). במסגרת הבקשה, העמותה ביקשה כי בית המשפט ייתן לה צו המתיר לה לשוב ולפעול בחשבון עד להכרעה בתביעה העיקרית, או למצער, להתיר לה לבצע העברות כספיות לשישה מוטבים ישראליים אשר נטען כי לא יכול להיות חולק באשר לנאותות פועלם. בתגובתו לבקשה, הבנק טען, בתמצית, כי ישנו חשש ממשי לכך שהעמותה משתמשת בחשבון לשם מימון טרור, ובהינתן חוסר היכולת שלו להתחקות אחר יעדם של הכספים אותם העמותה מעבירה, כמו גם השימוש שנעשה בהם בפועל, אין לקבל את הבקשה.

החלטת בית המשפט קמא

4.ביום 17.7.2024, דחה בית המשפט קמא את הבקשה משאין היא עומדת במבחנים למתן סעד זמני (להלן: ההחלטה). באשר לסיכויי התביעה, נקבע כי בשים לב לשלב שבו מצוי ההליך לא ניתן לקבוע כי סיכוייה להתקבל "כה גבוהים, במידה המחייבת מתן צו עשה זמני מיידי" (פסקה 5 להחלטה). בתוך כך, בית המשפט עמד על מספר היבטים המקימים חשש ממשי לכך שהעמותה משתמשת בחשבון לצורך מימון טרור, שלא נסתרו או הובהרו על ידה. בין היתר, התייחס בית המשפט להעברות כספיות לפליטים סוריים, דרך עמותה המאוגדת בטורקיה; להתקשרות עם עמותה אחרת המנהלת יחסים עם ארגונים שהוכרזו על ידי מדינת ישראל כארגוני טרור; להעברות כספים למשפחות ברשות הפלסטינאית; לסיוע לתושבים בעזה; ולהיות עובד עמותה לשעבר פעיל בפלג של התנועה האסלאמית, שהוצאה מחוץ לחוק. באשר למאזן הנוחות, נקבע כי הוא נוטה לטובת הבנק, שכן העמותה לא הוכיחה כי היא לא תוכל לנהל את פעילותה בדרכים אחרות או כי הנזק שעלול להיגרם לה איננו בר פיצוי כספי. מנגד, נקבע שמתן הסעד הזמני עלול להוביל לחשיפת הבנק לנזקים ולסנקציות וכי אף קיים חשש לפגיעה בשלום הציבור. לבסוף, בית המשפט קמא קבע כי אין מקום לקבל את הבקשה אף בשים לב לשיהוי שדבק בהגשתה, ולכך שהסעד הזמני המבוקש חופף בעיקרו לסעד העיקרי שהתבקש בתביעה. נוכח האמור, נדחתה הבקשה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

5.בבקשת רשות הערעור, טוענת העמותה כי בית המשפט שגה משדחה את בקשתה למתן סעד זמני. ראשית, ואשר לסיכויי התביעה, אלו לשיטתה של העמותה גבוהים. במסגרת זאת, מבהירה העמותה כי היא מקיימת את פעילותה עוד משנת 2016, תוך שהיא מעדכנת את הבנק עליה באופן שוטף, ומבלי שהוא הביע כל הסתייגות, ואף לא פנה אליה עובר לחסימת החשבון. בנסיבות אלה, העמותה סבורה כי חסימת החשבון משנה את כללי המשחק, באופן אשר פוגע בציפיותיה הלגיטימיות, וכן כי היא שרירותית ובלתי סבירה. עוד טוענת העמותה, כי היא איננה עוסקת במימון טרור וכי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא בעניין זה שגויות. שנית, ובנוגע למאזן הנוחות, העמותה סבורה כי הוא נוטה לטובתה. לדבריה, אין באפשרותה להמשיך לפעול בדרכים אחרות, כפי שסבר בית המשפט קמא, כך שדחיית הבקשה "תגזור כליה" על פעילותה ותוביל לנטישת תורמיה (פסקה 15 לבקשת רשות הערעור). מן העבר השני, לדידה הבנק יכול להיעתר, כפי שכבר עשה, לכל הפחות להעברות כספיות מסוימות לטובת פרויקטים שאינם מעוררים חשש. ביחס לסעד המבוקש, נטען כי הוא איננו זהה לסעד המבוקש בתביעה, שכן עניינו בהסרה חלקית בלבד של החסימה; כי לא מדובר בצו עשה, אלא בצו מניעתי שנועד למנוע את הפסקת מתווה הפעילות המוסכם; וכי ממילא זוהי נסיבה אחת בלבד שיש לשקול במכלול הדברים. כמו כן, העמותה סבורה כי לא דבק שיהוי בהגשת הבקשה הואיל ולאורך התקופה התנהל משא ומתן בין הצדדים.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת הבנק. הלכה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסעדים זמניים, והתערבות ערכאת הערעור בהחלטות כגון דא שמורה למקרים חריגים בלבד (רע"א 2916/18 בנק הפועלים בע"מ נ' חנאי, פסקה 9 (25.6.2018); רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ, פסקה 14 (13.7.2021) (להלן: עניין חצרי אלף)). מבקשת רשות הערעור לא התרשמתי כי המקרה שלפניי נמנה עם אותם מקרים.

7.נקודת המוצא היא כי החובה למתן שירותים בנקאיים איננה מוחלטת, ותאגיד בנקאי רשאי לסרב להעניקם בהתקיים טעם סביר. לעניין זה נפסק, כי חשש ממשי שנעשה שימוש בחשבון הבנק לצורך מימון טרור עשוי להוות טעם סביר לחסימתו (סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981; רע"א 2407/19 זיו נ' בנק לאומי לישראל, פסקאות 17-15 (14.5.2019); ע"א 3794/18 טולדנו נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פסקאות 25-24 (2.10.2019). ראו גם סעיף 50(ב) להוראות ניהול בנקאי תקין 411 "ניהול סיכוני איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור" (1.9.2024) (להלן: הוראת ניהול בנקאי תקין 411)). לשם כך, הבנק נדרש להצביע על פעולות נקודתיות המלמדות על קיומו של "חשש ממשי", ורמת ההוכחה המוטלת עליו נמוכה מזו הדרושה במשפט האזרחי (ע"א 4432/21 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' סלימאן, פסקה 13 (7.4.2022); רע"א 1052/24 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' זק"א – איתור חילוץ והצלה, פסקה 17 (2.4.2024)).

8.בענייננו, בית המשפט קמא בחן באופן ראשוני את התשתית העובדתית שנפרסה בפניו, וקבע כי סיכויי התביעה אינם מצדיקים את מתן הסעד הזמני. זאת, בהתחשב, בין היתר, בחלק מפעולותיה של העמותה, דוגמת העברות כספים לפליטים סוריים דרך ארגון המאוגד בטורקיה ולמשפחות ברשות הפלסטינאית. עיקר ההשגות שמעלה בקשת רשות הערעור נגד החלטת בית המשפט קמא נוגעות להתרשמותו מהאינדיקציות השונות שהוצגו על ידי הבנק, ולאי התחשבותו בטענות ביחס לאופן בו קיבל הבנק את החלטתו. עניינים עובדתיים אלה, מטבע הדברים, צריכים להתברר באופן מלא במסגרת התיק העיקרי, ואין מקום שערכאת הערעור תבחן אותם לגופם במסגרת בקשת רשות ערעור ביחס לסעד זמני. כך, אלא אם המסקנות העובדתיות שהסיק בית המשפט קמא שגויות באופן מובהק, ולא זהו המצב בענייננו. לעניין זה יובהר, כי אין בעובדה שהעמותה פועלת עוד משנת 2016 כדי להוות ראיה מכרעת לכך שלא היה מקום לצעדים שננקטו על ידי הבנק בעניינה. כפי שציין גם בית המשפט קמא, חסימת החשבון נעשתה בשים לב למצב המלחמה בו מצויה מדינת ישראל בשנה האחרונה, אשר מצדיק בתורו בחינה מחודשת של פעילות העמותה שעה שעל הפרק חשד למימון טרור (ראו: סעיף 23(ב) להוראת ניהול בנקאי תקין 411, אשר קובע כי: "התאגיד הבנקאי יבחן את הערכת הסיכונים לפחות אחת לשנה, ובכל מקרה כאשר יש שינוי בנסיבות או מתעוררים איומים חדשים, ויעדכן את הערכת הסיכונים בהתאם").

9.את עיקר יהבה במסגרת בקשת רשות הערעור משליכה העמותה על הבקשה כי יתאפשר לה להעביר כספים לששה גופים, אותם היא מגדירה כגורמים "שאין ולא יכול להיות חולק באשר לנאותות פועלם". ואולם, בית משפט זה עמד לא אחת על כך שסעד זמני אשר משנה את המצב הקיים יינתן רק במקרים חריגים, בהם הוכח כי ההתערבות חיונית על מנת למנוע תוצאה קשה או נזק שאיננו בר פיצוי כספי (רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ, פסקה 32 (20.1.2013); עניין חצרי אלף, בפסקה 17). פשיטא כי מתן ההיתר המבוקש הוא בגדר שינוי המצב הקיים, אשר במסגרתו איפשר הבנק "לפנים משורת הדין" רק שלוש העברות כספיות נקודתיות לאחר בחינתן באופן פרטני, ולא הונחה כל תשתית המאפשרת לקבוע כי מתן ההיתר המבוקש כסעד זמני הינו חיוני מבחינת העמותה על מנת למנוע תוצאה קשה או נזק שאינו בר פיצוי.

10.לסיום, אציין כי יש ממש אף בקביעתו של בית המשפט קמא, לפיה פרק הזמן שחלף מיום חסימת החשבון ועד ליום הגשת התביעה והבקשה, אשר עומד על כשבעה חודשים, והעובדה שעד להגשתן חלפו מעל לחודשיים מהמועד בו הבהיר הבנק כי לא יהיה נכון לגיבוש מתווה שיאפשר לעמותה המשך פעילות חלקית, תומכים אף הם בדחיית הבקשה למתן סעד זמני. כידוע, שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני עשוי להצדיק בנסיבות מסוימות את דחייתה (תקנה 95(ד)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 1450/20 פרילינג נ' ניר משה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקה 16 (19.4.2020); רע"א 5915/24 פלד נ' אניעם מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקה 17 (12.8.2024)). הטעם לכך פשוט: הימנעות ממושכת מנקיטת הליכים משפטיים מחלישה מעצם טבעה את הטענה בדבר דחיפות הסעד הזמני וחיוניותו (ראו רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פסקה 11 (28.6.2010); רע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ, פסקה 15(ב) (3.7.2013)). אומנם, בפרק הזמן האמור פנתה העמותה לבנק מספר פעמים, והבנק אף אישר עובר ליום 7.3.2024 את ביצוען של שלוש העברות כספיות פרטניות, אולם, ככל שהעניין אכן דחוף וחיוני מבחינת העמותה, מצופה היה כי תפעל במקביל לשם הסרה מוחלטת של החסימה, ולא תמתין פרק זמן משמעותי בטרם תפנה לבירור משפטי. כך, ביתר שאת, מהמועד האמור בו הבהיר הבנק כי הוא לא מתכוון לחזור בו מהחלטתו, ואף לא יסכים לאפשר מעתה ואילך פעילות חלקית על בסיס בדיקות פרטניות.

11.סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תשובת הבנק – אין צו להוצאות.