רע"א 5680-24 רע"א 5680-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת הבכירה מיכל נד"ב) מיום 12.5.2024 בת"צ 16067-03-23, במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המשיב לגילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון אשר הוגשה בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית.

1.ביום 11.7.2024 דחיתי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, אשר הוגשה בצידה של בקשת רשות הערעור, וזאת, בעיקרו של דבר, לאור המועד שבו הוגשה. בצד זאת, הוריתי למבקשת להודיע האם היא עומדת על בקשת רשות הערעור דנן.

2.ביום 18.7.2024 השיבה המבקשת בחיוב, בנמקה כי טענותיה בבקשת רשות הערעור נוגעות לקביעותיו של בית המשפט קמא ביחס לסוגיות עקרוניות בעלות "השלכות מהותיות ועקרוניות הן על אופן ניהול התובענה וההליך כולו" (סעיף 2 להודעתה). טענות אלו נסובות סביב שלוש סוגיות כדלהלן:

- הגדרת תקופת התיישנות – נטען כי בית המשפט קמא הכריע בסוגיית ההתיישנות באופן שגוי, עת קבע כי על פניו אין לראות בדרישה להחזר שכר השמאי כתביעה לתגמולי הביטוח, עליה חלה תקופת ההתיישנות המיוחדת הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה ביטוח), דהיינו, 3 שנים.

- עצם האפשרות להעלות טענת התיישנות – המבקשת מלינה על קביעתו של בית המשפט קמא לפיה אין היא רשאית להעלות טענת התיישנות בגדר בקשה לגילוי מסמכים, בהיעדר התייחסות לכך במסגרת תשובתה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

- הרחבת חזית – בעוד המבקש המייצג (הוא המשיב) טען בבקשת האישור כי קיים פגם בהתנהלות המבקשת, המחזירה רק חלק משכר השמאי ללא הצדקה והנמקה, וכן באופן הודעתה למבוטחיה על אודות ההחזר האמור, מבקשת הגילוי שהגיש המבקש המייצג עולה כי הלה מבקש להסיט את הדיון לעבר בירור סוגיית סבירות סכום ההחזר בגין שכר השמאי. החלטת בית המשפט קמא, כך נטען, מעניקה הכשר להרחבת חזית זו והלכה למעשה מתירה למבקש המייצג לתקן את בקשת האישור ולנהל תביעה שונה מזו שהגיש מלכתחילה.

3.לאחר שעיינתי בטענות המבקשת, ובשים לב לכך שלא ניתן עיכוב ביצוע (ויש להניח כי המסמכים נמסרו), אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור. כידוע, שני תנאים מצטברים מנחים את בית המשפט בבואו לבחון בקשה לגילוי ועיון מסמכים במסגרת הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית: המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית ביחס לקיומם של התנאים לאישור התובענה כייצוגית; והמסמכים המבוקשים רלוונטיים לשאלת אישורה של התובענה כייצוגית (תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010. על האיזון הגלום בתקנה זו, ראו: רע"א 494/16 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזר, פסקה 12 (19.5.2016). כן ראו: רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513, 519-518 (2003) (להלן: עניין יפעת)). ביחס לתנאי הראשון – הצגת תשתית ראייתית ראשונית – נקבע בפסיקה כי רף ההוכחה הנדרש לקיומו, אינו מתמצה בכך שבקשת האישור איננה בקשת סרק, אך הנטל איננו במידה הדרושה לצורך אישור התובענה כייצוגית, אלא נמוך מכך (רע"א 8900/13 תדיראן הולדינגס בע"מ נ' הבר, פסקה 8 (27.3.2014) (להלן: עניין תדיראן); רע"א 2155/17 קליאוט נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 6 (24.8.2017); רע"א 2929/19 גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (13.2.2020)). משמעות הדבר היא שבמסגרת דיון בבקשה לגילוי מסמכים בשלב זה של ההליך בית המשפט איננו נכנס לעובי הקורה של טענות ההגנה, ואף אין זה ראוי שייעשה כן. זאת, שכן "אין להפוך את הדיון המקדמי בבקשת הגילוי לדיון לגופה של בקשת האישור" (רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 20 (16.4.2018) (להלן: עניין תגר). עוד ראו: רע"א 7734/16 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' שטיינברג, פסקה 5 (5.12.2016); רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ נ' MAN Truck & Bus AG, פסקה 14 (12.10.2021) (להלן: עניין ר.ל.פ.י)). ביחס לתנאי השני – רלוונטיות המסמכים – נפסק כי על המבקש להראות כי קיימת לכאורה זיקה בין המסמכים המבוקשים לבין העניין המצוי במחלוקת בין הצדדים, כאשר המגמה שנתגבשה בפסיקה היא מרחיבה, על פיה ככלל, מסמך ייחשב כרלוונטי אם יש בו, במישרין או בעקיפין, כדי לקדם את עניינו של המבקש, כך שבלעדיו יימנע ממנו, או יקשה עליו, להוכיח את טענתו שעל פניה אינה משוללת יסוד (רע"א 7602/21 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ע.א.ד.א ליעד אחזקות (2006) בע"מ, פסקה 8 (17.11.2021)); והכול בכפוף לכך שמדובר בסוגיה הרלוונטית לדיון בבקשת האישור, דהיינו בסוגיה הנוגעת לקיומם של תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית (עניין יפעת, בעמ' 519; עניין תגר, בפסקה 17; רע"א 659/24 ויסברוד נ' בונוס ביוגרופ בע"מ, פסקה 13 (2.5.2024)). טענות המבקשת מופנות כאמור בשלב זה כלפי קביעות בית המשפט קמא אגב דיונו בקיומם של תנאים אלה.

4.אשר לסוגיית ההתיישנות (הנוגעת הן להגדרת תקופת ההתיישנות והן לעצם האפשרות להעלות טענת התיישנות), אינני סבור כי קמה עילה לדון בה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה שעניינה גילוי ועיון במסמכים. כפי שציין בית המשפט קמא, השאלה האם דרישה להחזר שכר השמאי כחלק מתביעה לתשלום בגין נזקי רכב עולה לכדי "תביעה לתגמולי ביטוח" כמשמעותה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, המחיל דין התיישנות מיוחד, יש לה פנים לכאן ולכאן. בשלב זה, מצא בית המשפט קמא כי "לכאורה שכ"ט השמאי אינו בגדר תגמולי ביטוח ועל כן לכאורה לא חל בעניינם סעיף 31 בחוק חוזה הביטוח" (פסקה 26(א) להחלטה), ובהתאם לכך הורה על גילוי חלק מהמסמכים ביחס לתקופה של 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בקביעה זו, אשר נעשתה לצורך בקשת הגילוי (ובהקשרה בלבד), ומבלי שנערך בסוגיה דיון שלם וממצה, אינני מוצא טעם לתת רשות ערעור בעת הזו – בוודאי משנדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע. כך, משום שברי כי התייחסותו של בית המשפט קמא לעניין זה היא ראשונית בלבד, ואין מדובר בסוף פסוק מבחינתו (ואף לא קרוב לכך). ממילא אין זה נכון, ואין זה נחוץ, כי ערכאת הערעור תתייחס לעניין זה בשלב הנוכחי, בטרם אמרה הערכאה המבררת את דברה באופן מלא וסופי (והשוו: עניין תדיראן, בפסקה 8; רע"א 737/20 מוקד אנוש בע"מ נ' מאיר, פסקה 9 (15.3.2020); עניין ר.ל.פ.י, בפסקה 15; רע"א 7839/20 Nippon Yusen Kabushiki Kaisha נ' בז'ה, פסקה 18 (6.1.2022); רע"א 3515/22 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' בובר, פסקה 34 (7.1.2024). לצורך למנוע את "השתלטותם" של הליכים המקדמיים על הליך אישור התובענה כייצוגית בהקשרים שונים, ראו: רע"א 7667/17 רוזנצוויג נ' חזן, פסקה 8 (3.12.2018); רע"א 1468/23 עו"ד ערמון נ' ויקטורי רשת סופרמרקטים בע"מ, פסקה 13 (9.7.2023)). למותר לציין, כי אינני מביע כל עמדה לגבי סוגיה זו, וכי טענות המבקשת בעניין זה שמורות לה, הן לעניין תחולת סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח והן לעניין האפשרות להעלות טענת התיישנות בנסיבות המקרה (וראו בהקשר אחרון זה: רע"א 668/13 צדקני נ' פלאפון תקשורת בע"מ (13.2.2013)).

5.אשר לסוגיה שעניינה בהרחבת חזית, המבקשת נשענת, לצורך ביסוס הצורך להידרש לסוגיה זו, על טיעונים שהעלה המבקש הייצוגי במסגרת בקשת הגילוי, ועל מסמכים שדרש, הנוגעים כביכול לטענות המהוות לשיטתה הרחבת חזית. ברם, בית המשפט קמא כלל לא נדרש לסוג הטענות האמור והמבקשת לא הצביעה על מסמך כלשהו אשר לשיטתה נוגע אך לטענות אלו (אלא רק טענה בכלליות כי "[]המשיב דרש מסמכים הנוגעים כביכול לבחינת סבירות ההחזר שמציעה המבקשת למבוטחיה" (ההדגשה במקור; סעיף 41 לבקשת רשות הערעור)). ודוק, בניגוד לנטען על ידי המבקשת כי החלטת בית המשפט קמא מניחה ששאלת סבירותו של גובה שכר הטרחה של השמאי היא שעומדת במוקד הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בהחלטת בית המשפט קמא אין כל זכר להנחה שכזו, לא ביחס לתנאי התשתית הראייתית הראשונית ולא ביחס לתנאי הרלוונטיות. משכך, יש לדחות את הטענה להרחבת חזית, באשר אין לה על מה להישען.

6.נוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב ביחס לבקשה זו בסכום של 5,000 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשה תשובה לבקשת רשות הערעור.