רע"א 7734/16 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ. רחל שטיינברג

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר ) מיום 25.8.2016 ומיום 6.9.2016 בת"צ 59023-11-15 אשר קיבל את בקשת המשיבה לגילוי מסמכים בהליך לאישור תובענה ייצוגית.

1.

המבקשת 1 (להלן: דן ) היא חברת האם של המבקשת 2 (להלן: אמד ). דן חייבה את עובדיה לרכוש מניות של אמד. על פי תקנון ההתאגדות של אמד עובדיה של דן אינם רשאים למכור את המניות שרכשו. עוד קובע התקנון כי במקרה של פטירה או פרישה של עובד המניות שבבעלותו ירכשו בחזרה על ידי דן בתמורה לשווין על פי הערכת שווי שתבוצע אחת לשלוש שנים. המשיבה היא אלמנתו והיורשת היחידה של אהרן שטיינברג ז"ל (להלן: המנוח ) אשר הועסק כנהג אוטובוס וכחשמלאי בדן במשך עשרות שנים. המנוח החזיק ב- 300 מניות של אמד אותן חויב לרכוש עם תחילת עבודתו בדן. לטענת המשיבה, לאחר פטירתו של המנוח רכשה דן את מניותיו באמד תמורת סכום נמוך משמעותית משוויין האמיתי. לאחר רכישת המניות פנתה המשיבה לדן מספר פעמים בבקשה לקבל את הערכת השווי של אמד שעל בסיסה נקבע שווי מניותיו של המנוח ואת מכלול הנתונים הכלכליים שעליהם נסמכה הערכת השווי האמורה. דן סירבה לבקשה בטענה כי לבעלי המניות באמד אין זכות לעיין במסמכים האמורים. לאחר שבקשתה לקבל את הערכת השווי של אמד סורבה הגישה המשיבה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד דן ואמד בה טענה כי המחיר שבו רוכשת דן את מניותיהם של עובדים שנפטרו או פרשו נמוך משוויין האמיתי. דן ואמד השיבו לבקשת האישור וצירפו לתשובתן הערכת שווי של מניות אמד. בעקבות זאת ביקשה המשיבה להורות לדן ולאמד להעביר לידיה את כלל המסמכים שעליהם מתבססת הערכת השווי ולאחר קבלת המסמכים לאפשר לה להגיש הערכת שווי נגדית מטעמה.

2.

ביום 25.8.2016 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה והורה לדן ואמד להעביר לידי המשיבה את כלל המסמכים שעליה נסמכה הערכת השווי. כמו כן, התיר בית המשפט קמא למשיבה להגיש הערכת שווי נגדית מטעמה לאחר קבלת המסמכים הרלבנטיים. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי נוכח העובדה שדן סירבה להעביר לידיה של המשיבה את הערכת השווי של אמד ואת הנתונים שעליה התבססה טרם הגשתה של בקשת האישור, לא היה באפשרותה להעריך את שוויה של אמד ולצרף לבקשת האישור הערכת שווי נגדית. בנסיבות אלו, כך קבע בית המשפט קמא, יש הצדקה לאפשר למשיבה להגיש הערכת שווי נגדית מטעמה במסגרת תגובתה לתשובת דן ואמד לבקשת האישור. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי במקרה דנן מתקיימים טעמים נוספים המצדיקים להתיר את הגשת הערכת השווי הנגדית, וביניהם, פערי המידע בין הצדדים, נחיצותה של הערכת השווי הנגדית לבירורה של בקשת האישור, והעובדה שלא יהיה בהגשתה של הערכת שווי נגדית כדי לסרבל את ההליך ולפגוע בזכויותיהן הדיוניות של דן ואמד. בנוסף על כך, קבע בית המשפט קמא כי יש הצדקה להורות לדן ולאמד לגלות למשיבה את המסמכים הרלבנטיים שעליהם התבססה הערכת השווי מטעמן. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי היה על דן ואמד להגיש את הערכת השווי בצירוף כל המסמכים שעליהם התבססה ומשלא עשו כן עליהן לגלות למשיבה את המסמכים האמורים. בית המשפט קמא דחה את טענתן של דן ואמד לפיה אין לגלות למשיבה את המסמכים שעליהם נסמכה הערכת השווי מן הטעם שמדובר במסמכים סודיים בקבעו כי טענה זו נטענה בעלמא ולא נתמכה בתצהיר. בנוסף על כך קבע בית המשפט קמא כי העובדה שהערכת השווי צורפה לתשובה לבקשת האישור מעידה כי הנתונים הנכללים בה אינם חסויים ואף מטעם זה אין הצדקה למנוע את גילויים למשיבה.

3.

לאחר מתן החלטתו של בית המשפט קמא הגישו דן ואמד בקשה למתן הבהרה בה ציינו כי העבירו לידי המשיבה את הערכת השווי ואת הנספח היחיד שצורף אליה וביקשו מבית המשפט להבהיר כי אין מסמכים נוספים שעליהן להעביר. ביום 6.9.2016 דחה בית המשפט קמא את הבקשה בקבעו כי ברור לחלוטין שהחלטתו התייחסה לכלל המסמכים שעליהם מבוססת הערכת השווי ולא רק לנספחים שצורפו אליה פיזית. בנוסף על כך הורה בית המשפט קמא למשיבה לחתום על התחייבות כי לא תעשה במסמכים ובנתונים שיעבירו לה דן ואמד שימוש שאינו לצורך ההליך הנוכחי.

4.

בבקשת רשות הערעור טוענות דן ואמד כי שגה בית המשפט קמא משהתיר למשיבה להגיש הערכת שווי נגדית מטעמה. לטענתן, שאלת שוויין של מניות אמד עומדת במרכז המחלוקת בין הצדדים ועל כן היה מצופה מהמשיבה לצרף לבקשת האישור חוות דעת מקצועית בנושא. המשיבה לא עשתה כן ולפיכך אין לאפשר לה להשלים כעת את שהחסירה בפתיחת ההליך. דן ואמד מוסיפות וטוענות כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי היה עליהן לצרף להערכת השווי את המסמכים שעליהם התבססה. לטענתן, מתקנה 2(ג) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות ) עולה כי הן נדרשו לצרף לתשובתן לבקשת האישור רק אסמכתאות לטענות המופיעות בתשובה ולא את האסמכתאות לאותן אסמכתאות. עוד טוענות דן ואמד כי הערכת השווי אינה חוות דעת מומחה ולפיכך לא היה מקום להחיל במקרה דנן את ההלכה לפיה יש לצרף לחוות דעת מומחה את כל המסמכים עליהם היא נסמכת. כמו כן טוענות דן ואמד כי במקרה דנן המשיבה לא הוכיחה קיומה של תשתית ראייתית ראשונית בנוגע להתקיימותם של התנאים הנדרשים לאישור התובענה הייצוגית, כנדרש בתקנה 4(ב)(2) לתקנות תובענות ייצוגיות ולשיטתן גם אם תוגש הערכת שווי נגדית מטעם המשיבה אין לבקשת האישור סיכוי להתקבל. עוד טוענות דן ואמד כי שגה בית המשפט קמא משדחה את טענתן לפיה אין לגלות למשיבה את המסמכים המבוקשים על ידה בשל היותם סודיים והן מוסיפות כי באפשרותן לתמוך טענה זו בתצהיר, ככל שתידרשנה לעשות כן. לבסוף טוענות דן ואמד כי בית המשפט קמא התעלם מטענתן לפיה אין לדון בבקשה לגילוי מסמכים והגשת הערכת שווי נגדית טרם הכרעה בטענות שהעלו בתשובתן לבקשת האישור שכן מטענות אלו עולה בבירור כי יש לדחות את בקשת האישור על הסף.

להשלמת התמונה יצוין כי בד בבד עם הגשתה של בקשת רשות הערעור הגישו דן ואמד בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט קמא. בקשה זו נדחתה ביום 13.11.2016 תוך חיובן של דן ואמד בהוצאות ולאחר דחייתה העבירו דן ואמד למשיבה את המסמכים שבית המשפט קמא הורה על גילויים.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בתגובת המשיבה.

אמנם, ככלל, אין להתיר הגשתן של ראיות שהיה ניתן בשקידה ראויה לצרפן לבקשה לאישור תובענה ייצוגית (ראו: רע"א 1200/15 יוניון מוטורס בע"מ נ' דן ברליצהיימר , פסקה 9 (30.3.2015)). אלא שלא זה המקרה בענייננו. כפי שציין בית המשפט קמא, במקרה דנן, פעלה המשיבה בשקידה ראויה על מנת להשיג את הנתונים הדרושים לחיבור הערכת שווי של אמד אותה תוכל לצרף לבקשת האישור, אך הדבר נמנע ממנה בשל סירובה של דן להעביר לידיה את נתונים האמורים. לפיכך, אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא להתיר למשיבה להגיש הערכת שווי נגדית מטעמה כעת. כמו כן אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא להורות לדן ולאמד לגלות למשיבה את המסמכים שעליהם התבססה הערכת השווי מטעמן. גם אם לא היה על דן ואמד לצרף מסמכים אלו להערכת השווי – ואיני מביעה עמדה בנושא זה – הרי שבמקרה דנן מתקיימים התנאים לגילוי מסמכים בהליך לאישור תובענה ייצוגית (לפירוט התנאים ראו: רע"א 8224/15

תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה , בפסקה 11 (29.3.2016) (להלן: עניין זליכה )) . זאת משום שהמסמכים שעל גילויים הורה בית המשפט קמא רלבנטיים להליך ונחוצים לבירורו. בנוסף על כך לא מצאתי ממש בטענתן של דן ואמד לפיה המשיבה לא העמידה תשתית ראייתית ראשונית בתמיכה לבקשת האישור ועוד אציין כי עיינתי בפסק בורר שצירפה המשיבה לתגובתה לתשובה לבקשת הגילוי (מב/7) ואומר בזהירות כי פסק זה (שדן ואמד לא התנגדו להגשתו) תומך לכאורה בטענות המועלות בבקשת האישור ומצדיק את גילוי המסמכים המבוקש. גם הטענות שמעלות דן ואמד בנוגע לסודיות המסמכים האמורים אינן מצדיקות התערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא בהינתן העובדה כי בינתיים ומשלא עוכב ביצוע ההחלטה (ראו החלטתי מיום 13.11.2016), נמסרו המסמכים שבמחלוקת לידי המשיבה וזו התחייבה לשמור על סודיותם ולא להשתמש בהם שלא במסגרת ההליך הנוכחי.

לבסוף אציין כי לא ראיתי מקום לקבל את הטענה לפיה לא היה מקום לדון בבקשה לגילוי מסמכים טרם הכרעה בטענות ההגנה שהעלו דן ואמד בתשובתן לבקשת האישור. הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא הליך מקדמי אשר למעט במקרים חריגים ונדירים אין לפצלו לתתי הליכים (ראו: רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי , בפסקה 5 (2.4.2009)). לפיכך, ככלל, אין מקום להיכנס לעובי הקורה של טענות ההגנה המועלות בתשובה לבקשת האישור במסגרת דיון בבקשה לגילוי מסמכים. בהקשר זה ניתן להסתפק בהעמדת תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, כאמור בתקנה 4(ב)(2) לתקנות תובענות ייצוגיות, ותשתית כזו אכן הוצגה כמפורט לעיל.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות בבקשת רשות הערעור. ההוצאות שנפסקו בבקשה לעיכוב ביצוע עומדות בעינן.