רע"א 659-24 רע"א 659-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט אריאל צימרמן) בת"צ 31002-02-22 ובת"צ 56882-02-22 מיום 24.11.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לגילוי ועיון במסמכים.

רקע והשתלשלות העניינים

1.ביום 23.2.2022 הגיש המבקש, מר דורון ויסברוד, בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה 1, בונוס ביוגרופ בע"מ, חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה בתל אביב, ונגד המשיב 2, ד"ר שי מרצקי, בעל השליטה, המנכ"ל ונושא משרה בה (להלן: ויסברוד, בונוס, ו-מרצקי, בהתאמה), וזאת לפי פרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות): "תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה" (להלן: בקשת ויסברוד). עניינה של בקשת ויסברוד בטענה לפיה מרצקי ביצע רכישה של מניות בונוס בדרכי תרמית, ולמצער ברשלנות, ערב קביעת רשימת החברות שייסחרו במדד ת"א-90 ומדד ת"א-125 של הבורסה (להלן, יחדיו: המדדים), באופן שהבטיח את הישארותה של בונוס במדדים ואת דחיקתה של חברה אחרת, ג'נריישן קפיטל בע"מ (להלן: ג'נריישן), מחוצה להם (להלן: הרכישה). על פי הנטען, כתוצאה מפעולת הרכישה, ולאחר שנסיבות ביצועה פורסמו ברבים, ירד שווי מניות בונוס באופן חד, כך שנגרם נזק לכל מי שרכש והחזיק במניות בונוס בתקופה שמיום 16.1.2022 (בסמוך למועד הרכישה) ועד ליום 13.2.2022 (בסמוך למועד פרסום המידע הפומבי על אודות הרכישה) – הם חברי הקבוצה המיוצגת (להלן: הקבוצה הנטענת). הפרסום על אודות נסיבות הרכישה, שנעשה במספר כלי תקשורת, נערך בעקבות כך ש-9 ימים קודם לבקשת ויסברוד, הוגשה בקשת אישור אחרת נגד בונוס ומרצקי, על ידי המשיב 3, מר כפיר ספיר (להלן: ספיר), בשם בעלי המניות של ג'נריישן, שכאמור נדחקה מהמדדים (להלן: בקשת ספיר). יוער כי באי הכוח המייצגים בבקשת ויסברוד ובבקשת ספיר הם אותם עורכי דין. עוד יצוין כי על אף שלא התקבלה החלטה המאחדת את הדיון בבקשת ויסברוד ובבקשת ספיר (להלן, יחדיו: בקשות האישור), משלב מסוים, הללו נדונו במאוחד, לאור הקרבה הקיימת ביניהן (וראו החלטת בית המשפט קמא מיום 11.5.2022). יחד עם זאת, בקשת רשות הערעור דנן הוגשה רק על ידי ויסברוד, ועל כן הדיון שלהלן יתמקד בבקשת ויסברוד בלבד.

2.על פי הנטען בבקשת ויסברוד, פעולתם של מרצקי ובונוס (להלן, יחדיו: המשיבים) מקימה מספר עילות תביעה, ובהן הפרת חובת הגילוי שבסעיף 36 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק ניירות ערך ו-הפרת חובת הגילוי, בהתאמה); הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) עקב ביצוע עבירת ההשפעה בדרכי תרמית, הקבועה בסעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך (להלן: עבירת התרמית); ורשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין. טענות ויסברוד נתמכו בשתי חוות דעת מומחים מטעמו: האחת, של הכלכלן אורי טל-טנא, ביחס לשאלת הנזק שגרמה הרכישה לחברי הקבוצה הנטענת; והשנייה, של מר עותניאל אפק, חוקר לשעבר ברשות לניירות ערך, ביחס לקיומה של תרמית בנסיבות העניין (להלן: חוו"ד טל-טנא ו-חוו"ד אפק, בהתאמה).

3.ביום 31.10.2022 הגישו המשיבים את תשובותיהם לבקשות האישור (להלן: התשובות). בתשובתם לבקשת ויסברוד (להלן: התשובה לבקשת ויסברוד) טענו המשיבים כי בקשת ספיר, אשר הוגשה על ידי אותם באי הכוח המייצגים, הוגשה באופן מניפולטיבי, על מנת לגרום לירידה בערך מניית בונוס, כך שתיווצר עילה מלאכותית שתאפשר את הגשתה של בקשת ויסברוד – וזאת, בעוד הרכישה דווחה לציבור באותו היום בו בוצעה, וחרף זאת לא נצפתה ירידה כאמור בערך המניה. מכל מקום נטען כי אין באירוע הרכישה כדי להקים עילת תביעה, לא כלפי בונוס (שכלל לא מיוחס לה כל מעשה פסול) ולא כלפי מרצקי. בתוך כך, המשיבים פירטו מדוע, לשיטתם, בונוס הייתה נותרת בכל מקרה במדדים גם ללא הרכישה. לדבריהם, מרצקי ידע כי בונוס תישאר במדד בוודאות קרובה למוחלטת עת ביצע את הרכישה, לא היה חשוף למידע פנימי של בונוס, לא פעל בידיעתה וביצע את הרכישה כדין, על דעתו בלבד, ובפעולה בודדת אחת, מתוך רצון להגדיל את החזקותיו בבונוס, שהתאפשר בעיתוי ייחודי זה, וממניע זה בלבד (ולא במטרה להשפיע על הרכב המדדים, כנטען על ידי ויסברוד). המשיבים הוסיפו, כי אין מקום לברר את עבירת התרמית, שהיא עבירה פלילית, במסגרת הליך ייצוגי, וממילא ויסברוד לא עמד בנטל המחמיר להוכחתה. עוד הודגש, הן ביחס להפרת חובת הגילוי, הן ביחס לעבירת התרמית, כי ויסברוד לא הוכיח קיומו של נזק לחברי הקבוצה הנטענת, וממילא אף לא קיומו של קשר סיבתי, כאשר טענתם זו נתמכה בחוות דעת של מומחה מטעמם, פרופ' אבנר קלעי (להלן: חוו"ד קלעי). עוד ביקשו המשיבים לדחות את בקשת האישור על הסף, מכיוון שויסברוד לא הוכיח קיומה של עילת תביעה אישית, וכן להורות על סילוק חוו"ד אפק, בטענה שאינה עוסקת בענייניים שבמומחיות, אלא בניתוח משפטי גרידא.

4.ביום 29.11.2022 הוגשו התגובות לתשובות. התגובה לתשובה לבקשת ויסברוד (להלן: תגובת ויסברוד) דוחה את טענות המשיבים וחוזרת על הטענה לפיה פעולת הרכישה נועדה להותיר את בונוס במדדים, כפי שנלמד, בין היתר, מסכום הרכישה המזערי ביחס להחזקותיו של מרצקי בבונוס עובר לרכישה, ומרכישות עבר שביצע, המצביעים על היעדר כל טעם כלכלי לביצוע הרכישה. עוד נאמר בתגובת ויסברוד כי מספר ימים טרם הרכישה העביר בנו של מרצקי, אף הוא בעל מניות בבונוס, כמות מניות גדולה במתנה למרצקי, באופן שמחזק את הספק ביחס לרציונל הכלכלי שבבסיס ביצוע הרכישה.

5.ביום 12.12.2022, התקיימה ישיבת קדם משפט ביחס לבקשות האישור, במהלכה עמד בית המשפט קמא על המשוכות שעומדות בפני בקשות האישור, ובכלל זה על הקושי להתמקד אך בפעולת הרכישה של מרצקי לצורך ביסוס עילות התביעה. בתום הדיון, סיכמו הצדדים לפנות למשא ומתן בניסיון לפתור את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט, אך זמן קצר לאחר מכן, ביום 1.1.2023, הודיעו כי הניסיון כשל. לאחר מספר ימים, ביום 15.1.2023 הודיע ויסברוד, לאור הערות בית המשפט, על כוונתו להגיש בקשה לתיקון בקשת האישור, ובהמשך לכך, ביום 12.3.2023, הגיש בקשה כאמור, אשר עניינה בטענה כי בונוס ביצעה פעולה תרמיתית נוספת במטרה להישאר במדד, עת המירה אופציות למניות עובר למועד קביעת החברות הרשומות במדדים (להלן: בקשת התיקון). בתשובתם מיום 16.4.2023 התנגדו המשיבים לבקשת התיקון, כאשר טענתם העיקרית הייתה כי מדובר בניסיון להרחיב את חזית המחלוקת בין הצדדים מאירוע אחד, הוא הרכישה, לאירועים נוספים. ביום 4.5.2023 דחה בית המשפט קמא את בקשת התיקון, הן בשל המועד בו הוגשה, הן משום שמדובר בהוספת עילת תביעה חדשה, אשר אף סותרת את האמור בבקשת האישור.

6.מספר חודשים לאחר מכן, ביום 17.7.2023, פנו ויסברוד וספיר אל המשיבים בבקשה לגלות מסמכים שונים, ובכללם: תכתובות, הודעות והקלטות בין מרצקי לבין עֲמִיל הבורסה (הברוקר) המעידות על האופן בו בוצעה הרכישה (להלן: התכתובות); פירוט ההוראות שנתן מרצקי לביצוע עסקאות במניות בונוס בתקופה הרלוונטית שהוגדרה (להלן: הוראות מרצקי); הסכם ההתקשרות בין המשיבים לבין החברה שבדקה עבורם את שאלת היוותרות בונוס במדדים בשנים 2022-2021 (להלן: הסכם ההתקשרות); פירוט פקודות הרכישה של מרצקי בחודש ינואר 2022; פרוטוקולים והחלטות של דירקטוריון בונוס בקשר לסוגיית היוותרות בונוס במדדים (להלן: מסמכי הדירקטוריון); הודעות בונוס לתקשורת; מסמכים הנוגעים לבעלי עניין בבונוס ולנהלי בונוס ביחס אליהם (להלן: המסמכים ביחס לבעלי העניין); דיונים בדירקטוריון בונוס בקשר לבקשות האישור (להלן: דיונים בעניין בקשות האישור); פרוטוקולים של בונוס בעניין תיקון דוחותיה (להלן: דיונים בקשר לתיקון דוחות); ועוד (להלן: מכתב הדרישה). ביום 5.9.2023, ולאחר שדחו המשיבים את מכתב הדרישה במלואו, הגישו ויסברוד וספיר בקשה לבית המשפט קמא למתן צו לגילוי המסמכים האמורים, תוך השמטת מספר פריטים שנכללו במכתב הדרישה, ובהם מסמכים ביחס לבעלי העניין, דיונים בעניין בקשות האישור ודיונים בקשר לתיקון דוחות (להלן: המסמכים המבוקשים ו-בקשת הגילוי, בהתאמה).

7.לאחר שהוגשה תגובת המשיבים, אשר עמדו על התנגדותם לגילוי, ניתנה ביום 24.11.2023 החלטתו של בית המשפט קמא אשר דחה את בקשת הגילוי. נפסק, כי בקשת הגילוי אינה עומדת באף אחד מהתנאים שנקבעו בפסיקה. ראשית, ביחס לרלוונטיות המסמכים המבוקשים, הובהר כי בקשת הגילוי הוגשה באיחור שלא ניתן לו הסבר ראוי, ונקבע כי ממילא היא אינה כוללת נימוקים מספקים – לא ביחס לכל המסמכים יחד ולא ביחס לכל אחד מהם בנפרד – באשר לתרומתם של המסמכים המבוקשים לבירור המחלוקת, כפי שזו הוגדרה בבקשות האישור (להבדיל מזו שנוסחה במסגרת בקשת הגילוי, המרחיבה עליה). זאת ועוד, בנוגע לחלק לא מבוטל מהמסמכים המבוקשים צוין כי הקשר ביניהם לבין המחלוקת הוא, על פני הדברים, קלוש ביותר. שנית, ביחס לקיומה של תשתית ראייתית ראשונית, בחן בית המשפט קמא בהרחבה את קיומם של התנאים המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, ומצא כי לא ניתן לקבוע, בשלב זה, כי אלו מתקיימים בענייננו. זאת, בין היתר, משום שבקשות האישור מנסות להיבנות מביצוע עבירת התרמית, שהיא עבירה פלילית, מבלי שהן נסמכות על קיומו של הליך פלילי, ומבלי שהונחה תשתית הולמת להוכחתה. קושי נוסף נעוץ בכך שויסברוד וספיר לא עמדו בנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הרכישה לבין הישארות בונוס במדדים, וכיוצא מכך, לנזק הנטען. בתוך כך צוין כי מתוך שלל ההתרחשויות, ספק אם פעולת הרכישה, כשלעצמה, בה בחרו להתמקד ויסברוד וספיר מלכתחילה, מבססת את עילות תביעתם. עוד עמד בית המשפט קמא על כך שלא ניתן לקבוע, בנסיבות העניין, כי קיים בסיס להניח שתובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, או שויסברוד וספיר עומדים בתנאים בדבר ניהול עניינם של חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב. לאור האמור, דחה בית המשפט קמא את בקשת הגילוי והורה כי ויסברוד וספיר ישאו, יחד ולחוד, בשכר טרחתם של באי-כוח המשיבים, על סך 25,000 ש"ח.

8.בבקשת רשות הערעור שלפניי, אשר הוגשה על ידי ויסברוד בלבד, נטענות שורה ארוכה של טענות ביחס לקיומה של תשתית ראייתית ראשונית, ובפרט, ביחס לקיומו של סיכוי סביר כי השאלות המשותפות יוכרעו לטובת הקבוצה הנטענת. במכלול דבריו, חוזר ויסברוד על טענותיו ביחס למניעיו של מרצקי בביצוע הרכישה, ומדגיש כי אין הכרח שרשויות האכיפה ינקטו בצעדים פליליים כדי לאפשר הליך ייצוגי. מוסבר, כי בין הרכישה להותרתה של בונוס במדדים קיים קשר סיבתי ברור, העולה מהנסיבות בהן בוצעה הרכישה, ועם זאת, נטען כי יש להידרש לשאלת הקשר הסיבתי בהרחבה רק בשלב מאוחר יותר של ההליך, ולא במסגרת הדיון בבקשה לגילוי מסמכים. עוד משיג ויסברוד על כך שבית המשפט קמא נמנע מלהתייחס לחוו"ד אפק, וזאת על אף שחוות הדעת נועדה לשפוך אור על שאלת קיומה של תרמית בנסיבות העניין. כן הודגש, כי רף ההוכחה הנדרש לצורך בחינת בקשה לגילוי מסמכים נמוך ביחס לרף בו נקט בית המשפט קמא, אשר הלכה למעשה, דחה בהחלטתו את בקשות האישור. ביחס לרלוונטיות המסמכים המבוקשים לליבון המחלוקת בין הצדדים, ויסברוד מוסיף וטוען כי עניינה של המחלוקת הוא בפעולות שליוו את היוותרות בונוס במדדים ובמניעים לנקיטתן, וגורס כי בקשת הגילוי מציגה רשימת מסמכים מצומצמת ששופכים אור על מחלוקת זו, ואשר חשיפתם אינה מטילה על המשיבים נטל בלתי סביר. בפרט, נטען כי התכתובות, הוראות מרצקי, הסכם ההתקשרות ומסמכי הדירקטוריון יכולים להעיד על המניע לרכישה, ולהוכיח כי זו נועדה להותיר את בונוס במדד. לבסוף, דוחה ויסברוד את הקביעה כי בקשת הגילוי הוגשה בשיהוי.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה.

10.כבר בפתח הדברים יובהר, כי ייתכן מאד שבקשת רשות הערעור שלפניי באה בגדרי סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו), המגביל את האפשרות להשיג על החלטת ביניים בעניין הליכי גילוי, להחלטות ב"בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון". כך, משום שבקשת הגילוי נוסחה באופן כוללני למדי, תוך התייחסות גורפת למגוון מסמכים, ומבלי לפרט ולבאר מדוע קמה ההצדקה למסור כל אחד מהם. על כן, ספק אם היא נופלת לגדר החריג, שבסיפא של סעיף 1(10) לצו, ולא לתחומי הכלל שברישא (להבחנה בין בקשות גילוי העוסקות במסמכים מסוימים, וכיוצא בכך גם בסוג מסמכים מסוים, לבין בקשות גילוי כלליות וגורפות, ראו: רע"א 3392/19 ד.ז. רדיו חיפה נ' אקו"ם, אגודה קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ, פסקאות 6-5 (11.6.2019); רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ נ' אמן סנפיר בע"מ, פסקאות 12-11 (28.6.2020); רע"א 2672/22 מחצבי אבן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקאות 11-12 (26.5.2022). לתחולת הצו גם על החלטות ביניים במסגרת הליכים ייצוגיים, ראו: רע"א 3783/13 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' שמיע, פסקאות 16-9 (5.6.2013); רע"א 2103/16 אלון אינטרייד בתי קפה בע"מ נ' פדלון, פסקה 4 (22.5.2016); רע"א 605/24 יעקב נ. Apple Inc., פסקה 2 (28.1.2024)). מכל מקום, אף אם אניח כי אין תחולה לצו בנסיבות העניין, הבקשה שלפניי איננה מצדיקה מתן רשות ערעור.

11.כפי שנקבע לא אחת, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים לסדרי דין, ובכללם, בהחלטות הנוגעות לגילוי ועיון במסמכים, אף במסגרת הליכים ייצוגיים. זאת, לאור היכרותה המעמיקה עם ההליך הקונקרטי המתנהל בפניה, והתרשמותה הישירה מהתנהלות הצדדים (ראו רע"א 4841/18 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' כרמי, פסקה 12 (12.8.2019); רע"א 5392/19 אירופלוט רושיון איירליינס נ' באר, פסקה 8 (29.12.2019); רע"א 2929/19 גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (13.2.2020)). על כן, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים שבהם הוברר כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (ראו רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר, פסקה 9 (26.6.2018) (להלן: עניין אסם); רע"א 6414/20 צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' נסאר, פסקה 6 (7.11.2021)). המקרה שלפנינו אינו נופל במסגרת מקרים חריגים אלו. אפרט.

12.הליך הגילוי והעיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מוסדר בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, הקובעת שני תנאים עיקריים שעל המבקש למלא במסגרת בקשתו לגילוי ועיון במסמכים: רלוונטיות של המסמכים המבוקשים למחלוקת בין הצדדים (להלן: תנאי הרלוונטיות); והעמדת תשתית ראייתית ראשונית להתקיימותם של התנאים לאישור תובענה כייצוגית, לפי סעיף 8(א) לחוק (להלן: תנאי התשתית הראייתית). לצד תנאים אלו, על המבקש צו לגילוי ולעיון במסמכים במסגרת בירור בקשה לאישור תובענה כייצוגית, לעמוד בתנאים ובמגבלות החלים באופן כללי על הליכי גילוי ועיון במסמכים, ובכללם: הימצאותם של המסמכים המבוקשים בידו או בשליטתו של המשיב; תרומה של הגילוי לפישוט ולייעול הדיון; והצבעה על כך שאין במתן צו כמבוקש הטלת עול בלתי סביר על המשיב (עניין אסם, פסקה 7; רע"א 7714/22 מואב נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 13 (20.12.2022) (להלן: עניין מואב); רע"א 739/23 קרבקי נ' שופרסל בע"מ, פסקה 12 (7.9.2023)). כן הודגש בפסיקה כי הזכות לגילוי ולעיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית היא מצומצמת ביחס לזו הנהוגה בהליכים אזרחיים "רגילים" (ראו רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 16 (16.4.2018) (להלן: עניין תגר); רע"א 7150/18 פן-סטפנסקי נ' הפניקס פנסיה וגמל בע"מ, פסקה 11 (18.12.2019); עניין מואב, בפסקה 12).

13.בענייננו, בקשת הגילוי אינה צולחת כלל את תנאי הרלוונטיות, וניתן לדחות את בקשת רשות הערעור כבר מטעם זה. במסגרת תנאי זה, נבחנת הרלוונטיות ביחס לדיון בבקשת האישור, ובפרט ביחס לסוגיות הנוגעות להתקיימות תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית (ראו רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513, 518 (2003); עניין תגר, בפסקה 17). במקרה דנן, ההסבר שניתן בבקשת הגילוי לעניין רלוונטיות המסמכים המבוקשים הוא כללי ולאקוני: "המסמכים המבוקשים הינם כאלו השופכים אור על הנושאים הנמצאים בליבת המחלוקת בין הצדדים" (סעיף 10 לבקשת הגילוי). באמירה מסוג זה, הקובעת כי דרישת הרלוונטיות מתקיימת, מבלי להוסיף כל הסבר לכך, אין די (יצוין כי בבקשת רשות הערעור טרח המבקש והרחיב מעט יותר בקשר לצורך שהוא רואה בגילוי המסמכים המבוקשים, ואולם את השאלה האם יש להתערב בהחלטת הערכאה המבררת יש לבחון לפי הטיעון שעמד לפניה, ולא לפי הנמקות שהוצגו רק בשלב בקשת רשות הערעור). זאת ועוד, גם לגופה לא התרשם בית המשפט קמא כי יש ממש בהצהרה כללית זו – וטעמיו משכנעים. המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת, כפי שטען ויסברוד באופן נחרץ בבקשת רשות הערעור, ל"[]פעולות שליוו את היוותרות החברה במדדי ת"א 90 ות"א 125 והסיבה מדוע ננקטו" (סעיף 52 לבקשת רשות הערעור), אלא לפעולה אחת בלבד של מרצקי, היא פעולת הרכישה, אשר נטען כי השפיעה על כניסתה של בונוס למדדים (פסקה 26 להחלטה). עיון בבקשת הגילוי מעלה כי ויסברוד מבקש את גילויים של מסמכים העוסקים ב"הוראות" ו-"פקודות" שנתן מרצקי, וב"קבלת מניות ללא תמורה" על ידיו (סעיפים 9.2, 9.4 ו-9.5 לבקשת הגילוי, בהתאמה). ברי כי אירועים החורגים מאותה רכישה אחת, אינם מקיימים זיקה מספקת למחלוקת האמורה. זאת ועוד, גם מרבית המסמכים האחרים, ובהן התכתובות, הסכם ההתקשרות ומסמכי הדירקטוריון (סעיפים 9.1, 9.3 ו-9.7-9.6 לבקשת הגילוי, בהתאמה), אינם צפויים לתרום משמעותית לליבון המחלוקת בין הצדדים. כך, משום שמחלוקת זו אינה על עצם החשיבות שראו המשיבים בהישארות במדדים (פסקה 28 להחלטה. ראו בפרט סעיף 34 לתשובה לבקשת ויסברוד, בה טוענים המשיבים כי פעולות שמטרתן לשפר את סיכוייהן של חברות להיוותר במדד הן "[]פעולות לגיטימיות ומקובלות ערב עדכון מדדים"). בשלב הנוכחי, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה שאבני הנגף המרכזיות עימן על בקשת ויסברוד להתמודד הן, כפי שהבהיר בית המשפט קמא, שאלת הקשר הסיבתי ושאלת קיומו של נזק לבעלי המניות – ואולם המעיין בבקשת הגילוי, לא ימצא כל זכר למסמך אשר יכול לסייע בליבון סוגיות אלה. קיצורו של דבר, לא השתכנעתי כי קיימת הצדקה להתערב בהתרשמות בית המשפט קמא לפיה היענות לבקשת הגילוי אינה צפויה להעלות תרומה של ממש לבירור השאלה האם יש לאשר ניהול תובענה ייצוגית מכוח בקשת ויסברוד.

14.במצב דברים זה אינני רואה להרחיב בהתייחסות לשאלת סיכויי ההצלחה של בקשת ויסברוד, ובפרט, ביחס לשאלת קיומה של אפשרות סבירה להכרעה בשאלות המשותפות לטובת הקבוצה, כדרישת סעיף 8(א)(1) לחוק. אסתפק בציון התרשמותי כי קביעות בית המשפט קמא בעניין זה, הגם שהן קביעות לכאוריות בלבד, מעוגנות היטב במערך העובדתי שהוצג לפניו. בראש ובראשונה, בית המשפט קמא קבע כי שאלת קיומו של קשר סיבתי בין אירוע הרכישה – עליו נשענת בקשת ויסברוד, ועליו בלבד – לבין הישארות בונוס במדדים, וכן קיומו של נזק כלשהו בעקבות כך, מהווה "[]אבן נגף בפני צמד בקשות האישור" (פסקה 35 להחלטה). קביעה זו התבססה על התשתית הראייתית שהניחו הצדדים בפני בית המשפט, לרבות חוות הדעת העוסקות בעניין (ראו חוו"ד טל-טנא וחוו"ד קלעי, אשר צורפו לבקשת ויסברוד ולתשובה לבקשת ויסברוד, בהתאמה). בתוך כך, צוין כי אף לפי המתודולוגיה שתוארה בחוו"ד טל-טנא עולה כי בונוס הייתה נותרת במדדים גם ללא ביצוע פעולת הרכישה על ידי מרצקי, ואף הטענה שהרכישה השפיעה על פעולות רכישה מאוחרות יותר לא בוססה וממילא אינה מתיישבת עם מכלול הראיות. התרשמותו של בית המשפט קמא, איפוא, היא כי אירועים אחרים עליהם הצביעו ויסברוד וספיר – אך לא טענו כנגדם במסגרת בקשות האישור – היו "משמעותיים בהרבה בהשפעתם מזו של [פעולת הרכישה]" (פסקה 36 להחלטה). עוד הצביע בית המשפט קמא על כך שבקשת ויסברוד אינה עומדת לכאורה ברף הנדרש להוכחת קיומה של עבירת התרמית. קביעות אלו בעלות כוח משכנע, והן מחזקות את המסקנה כי לא הייתה הצדקה להיענות לבקשת הגילוי.

15.בטרם סיום יוער, כי ביום 4.3.2024 הגיש ויסברוד הודעת עדכון, לה צורף דיווח מיידי של בונוס לבורסה, שעניינו בחיפוש שערכו חוקרי הרשות לניירות ערך במשרדי בונוס, ובזימון של מספר נושאי משרה בבונוס לחקירה במשרדי הרשות. לשיטת ויסברוד, דיווח זה מחזק את הטענות שבבסיס בקשות האישור. עיינתי בהודעה, אך לא מצאתי כי יש בה כדי להתמודד עם עיקרי הקביעות עליהן נשענת החלטת בית המשפט קמא, ועל כן אין בה כדי לשנות מהחלטתי.

16.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. ויסברוד יישא בהוצאות בונוס ומרצקי על סך 3,500 ש"ח עבור כל אחד (וסך הכול – 7,000 ש"ח). בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשה תשובה.