רע"א 4972-24 רע"א 4972-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט אבי פורג) בת"צ 39261-02-19 מיום 15.4.2024, במסגרתה התקבלה בעיקרה בקשת המבקשים המייצגים למתן צו לגילוי מסמכים, למסירת פרטים נוספים ולמענה על שאלון.

רקע והשתלשלות העניינים

1.וזו, בתמצית, השתלשלות העניינים הרלוונטית לענייננו: המשיבים, עובדי חברת החשמל לישראל (להלן: המבקשים המייצגים), הגישו בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית נגד המבקשת, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: הראל), בה בוטחו כחלק מתנאי עבודתם (להלן: בקשת האישור). לפי בקשת האישור, המבקשים המייצגים, כמו מבוטחים נוספים עובדי חברת החשמל, קיבלו מהראל לאורך מספר שנים תגמולי ביטוח אשר שולמו ביתר, שכן לא נוכה מהם מס במקור על ידי הראל. בעקבות הסדר אליו הגיעה הראל עם רשות המיסים ביחס למס שלא שולם, ולאחר מגעים שהיא ניהלה עם חברת החשמל וועד עובדי חברת החשמל בעניין זה, פנתה הראל לעובדים שקיבלו תגמולים כאמור ודרשה מהם, בעיקרו של דבר, את השבת הסכומים ששולמו להם ביתר (להלן: הסכומים). בקשת האישור הוגשה בגין התנהלות זו של הראל, תוך שהמבקשים המייצגים עותרים לקבלת סעד הצהרתי ביחס לחברי הקבוצה שטרם שילמו להראל לפיו היא אינה זכאית לקבלת הסכומים, בין היתר מפאת התיישנות דרישתה, וכן לסעד כספי של השבה ביחס לחברי קבוצה אשר כבר שילמו להראל את הסכומים.

2.למען השלמת התמונה, יצוין כי בתחילת ההליך נדחתה על הסף בקשת האישור, אשר הוגשה על ידי המשיב 1 בלבד, תוך קביעה כי מדובר בהליך של "תובענה ייצוגית הגנתית" אשר הדין הישראלי אינו מכיר בו (ראו פסק הדין בהליך מיום 4.9.2020 (כב' השופט אבי פורג)). פסק דין זה נהפך במסגרת ערעור שהוגש לבית משפט זה, תוך הכרעה כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית למתן סעד הצהרתי הגנתי (ראו ע"א 6979/20 חנוכה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.1.2023) (להלן: עניין חנוכה)). אציין בקצרה כי במסגרת עניין חנוכה סבר השופט אלכס שטיין, בדעת יחיד, כי ניתן לתבוע אף סעד הצהרתי בדבר התיישנות עילת תביעה עתידית (בדומה למבוקש בענייננו), בניגוד להלכה שנקבעה בעניין בע"א 522/71 בנין נ' בנין, פ"ד כח(2) 309 (1974) (להלן: הלכת בנין)), ותוך כוונה לשנותה. לעומת זאת, השופטים יצחק עמית ושאול שוחט סברו כי אין צורך להכריע בסוגיה זו, בעיקר משום שבקשת האישור מבוססת על עילות תביעה נוספות, כגון חוסר תום לב והטעיה. עוד יצוין, כי לאחר הדברים האלה הוגשה על ידי המבקשים המייצגים בקשה מתוקנת לאישור תובענה כייצוגית – היא הבקשה לאישור העומדת כעת בפני בית המשפט קמא.

3.בהמשך להגשת בקשת האישור והתגובות לה, ביום 26.11.2023 הגישו המבקשים המייצגים לבית המשפט קמא בקשה לגילוי מסמכים רבים הקשורים, על פי הנטען, לפרשה שבמוקד בקשת האישור, וכן בקשות למסירת פרטים נוספים ולמענה על שאלון (להלן: בקשת הגילוי). ביום 4.1.2024 הגישה הראל את תשובתה לבקשה זו, ובה טענה כי המסמכים שהתבקשו אינם רלוונטיים וכי לא הועמדה תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים לאישור התובענה כייצוגית. בקשר לטענה אחרונה זו גרסה הראל כי הלכת בנין, העומדת על תילה אף לאחר פסק הדין בעניין חנוכה, מונעת מתת-הקבוצה המורכבת ממבוטחים שטרם שילמו להראל מלקבל את הסעד המבוקש על ידם – סעד הצהרתי בדבר התיישנות דרישתה של הראל להשבת הסכומים. עוד נטען, בין היתר, כי עילת התביעה של הראל לא התיישנה, מכיוון שמועד היווצרותה מאוחר מהנטען בבקשת האישור, וכי בקשת האישור אינה מעלה שאלה המשותפת לכלל חברי הקבוצה, שכן עילת התביעה של כל אחד מהם נוצרה במועד שונה (להלן: התשובה לבקשת הגילוי).

4.לאחר שהמבקשים המייצגים הגישו את תגובתם לתשובה לבקשת הגילוי, הורה בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 15.4.2024 על גילוי ועיון ביחס למרבית המסמכים המבוקשים וכן על מתן תשובה למרבית השאלות שמענה להן התבקש (להלן: ההחלטה). במסגרת החלטתו פירט בית המשפט קמא על אודות התנאים שנדרש לעמוד בהם, לפי החוק והפסיקה, לשם מתן צו לגילוי מסמכים ומתן מענה על שאלון, וקבע כי אלו מתקיימים. בכל הנוגע לתנאי שעניינו קיומה של תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית – נקבע, תוך הסתמכות על עמדות השופטים בעניין חנוכה, כי הוא מתקיים במקרה הנדון, ובאשר לתנאי שעניינו רלוונטיות המסמכים שגילוים נדרש והשאלות שהמענה להן מבוקש – נקבע כי גם הוא מתקיים ביחס לרוב המסמכים והשאלות הנזכרים בבקשת הגילוי. ביחס למסמכים והשאלות שלגביהן לא התקיים תנאי הרלוונטיות כאמור – דחה בית המשפט קמא את בקשת הגילוי.

5.על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר לצידה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בגדרה של בקשת רשות הערעור, מלינה הראל על היעדרם של דיון והנמקה מספקים, לשיטתה, במסגרת ההחלטה. טענתה המרכזית של הראל היא כי בית המשפט קמא לא נימק כדבעי את מסקנתו כי קיימת תשתית ראייתית ראשונית, כנדרש בשלב דיוני זה, ואף נמנע מלהסביר מדוע לא קיבל את הטענות השונות שהעלתה הראל בנושא במסגרת תשובתה לבקשת הגילוי. כמו כן, באשר לרלוונטיות המסמכים שהתבקש גילויים, הראל גורסת כי ביחס לכך אומנם ניתנו נימוקים בהחלטה, אלא שאלו שגויים, לגישתה, ולא מגלים כל רלוונטיות של המסמכים לעניין. מטעמים אלו מבקשת הראל כי ההחלטה קמא תבוטל, וכי בקשת הגילוי תידחה.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המבקשים המייצגים.

7.הלכה ידועה היא כי לערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסדרי דין, ובכלל זאת, בהחלטות הנוגעות לגילוי ועיון במסמכים במסגרת הליכים ייצוגיים. הטעם להלכה זו נעוץ בעיקרו של דבר בהיכרות המעמיקה של הערכאה הדיונית עם ההליך המתנהל בפניה, והתרשמותה הבלתי-אמצעית מהתנהלות הצדדים להליך (ראו, מיני רבים: רע"א 7714/22 מואב נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 10 (20.12.2022); רע"א 659/24 ויסברוד נ' בונוס ביוגרופ בע"מ, פסקה 11 (2.5.2024)). על כן, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות שכאלו, אלא במקרים חריגים אשר בהם הוברר כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (ראו רע"א 8900/13 תדיראן הולדינגס בע"מ נ' הבר, פסקה 6 (27.3.2014); רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר, פסקה 9 (26.6.2018)). לטעמי, המקרה שלפניי אינו נמנה על מקרים חריגים אלו. אפרט להלן את מסקנתי.

8.לפי תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, על המבקש הוצאת צו לגילוי ועיון במסמכים בשלב בקשת האישור לעמוד בשני תנאים מצטברים: על המסמכים שגילוים נדרש לעסוק בשאלות הרלוונטיות לשלב אישור התובענה כייצוגית (להלן: תנאי הרלוונטיות); ועל המבקש להעמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים לאישור תובענה כייצוגית, המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: תנאי התשתית הראייתית הראשונית). בנוסף לכך, על המבקש לעמוד בתנאים החלים על כלל הליכי הגילוי והעיון במסמכים בהליכים אזרחיים, אשר נקבעו בפסיקה, ובהם הימצאותם של המסמכים בידי המשיב או בשליטתו; הצבעה על כך שהגילוי יביא לפישוט וייעול ההליך; והיעדר מעמסה בלתי סבירה על הצד שכנגד בעקבות הגילוי (ראו רע"א 739/23 קרבקי נ' שופרסל בע"מ, פסקה 12 (7.9.2023) (להלן: עניין קרבקי); בר"מ 7839/23 עיריית תל אביב-יפו נ' גולן, פסקה 16 (24.3.2024) (להלן: עניין גולן)). לא מצאתי מקום להתערב בשיקול הדעת הרחב המסור לבית המשפט קמא ביחס לאף אחד מתנאים אלו.

9.באשר לתנאי התשתית הראייתית ראשונית, אזכיר ראשית כי אף שאין די בכך שיוכח כי לא מדובר בבקשת סרק כדי לקבל את בקשת הגילוי (ראו רע"א 494/16 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזר, פסקה 13 (19.5.2016); רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 20 (16.4.2018) (להלן: עניין תגר)), רף ההוכחה הנדרש "נמוך מן הנדרש לצורך אישור התובענה כייצוגית" (עניין תגר, בפסקה 20; וראו גם עניין גולן, בפסקה 17). סטנדרט נמוך זה מוצדק בעקבות פערי המידע בין התובע הייצוגי לבין הצד שכנגד, אשר כלי הגילוי והעיון במסמכים נועד לגשר עליהם (עניין קרבקי, בפסקה 13; וראו גם רע"א 563/20 ארד נ' אי. בר מים בע"מ, פסקה 14 (24.3.2021)). על רקע זה, סבורני כי אכן צלחו המבקשים המייצגים את משוכת התשתית הראייתית הראשונית, ולו לנוכח הכרעת בית משפט זה בעניין חנוכה. יושם אל לב, בהקשר זה, כי בעניין חנוכה לא ניתנה הכרעה שלפיה אין להפוך את הלכת בנין. יתרה מכך, חוות הדעת היחידה שדנה והכריעה בעניין סברה כי יש להפוך הלכה זו ולאפשר הגשת תובענה ייצוגית שתכליתה סעד הצהרתי שעניינו התיישנות עילת תביעה – עמדה שאף אני נוטה להסכים לה. לדידי, די באמור כדי להוות תשתית ראייתית ראשונית ביחס לעילת ההתיישנות הנטענת בקשת האישור, בוודאי לאור הסטנדרט הנמוך שיש לעמוד בו כדי להצדיק את קבלת בקשת הגילוי בשלב זה.

10.גם ביחס לתנאי הרלוונטיות לא מצאתי מקום להתערב. בית המשפט קמא נימק עבור כל אחד מסוגי המסמכים, בין בהרחבה ובין בצמצום, מדוע הוא רלוונטי, ולאור שיקול דעתו הרחב בהחלטות כגון דא, אינני רואה הצדקה מספקת להתערב בהחלטתו. אציין בהקשר זה, וכדוגמה בלבד, כי הראל מודה כי ישנה חשיבות ל"מועד היווצרות עילת[]" השבת הסכומים (פסקה 56 לבקשת רשות הערעור) – ואכן בית המשפט קמא הצדיק את גילוי המסמכים הרלוונטיים ל"מועד גילוי הטעות/תקלה על ידי המשיבה [הראל – ע"ג]" (עמ' 11 להחלטה). נוכח האמור, אין בידי לקבל את טענת הראל כי מסמכים אלו אינם רלוונטיים כיוון שאין צורך "לדייק את לוח הזמנים לצרכי הכרעה בבקשת האישור" (פסקה 61 לבקשת רשות הערעור).

11.לסיום, וביחס לטענה להיעדר הנמקה, אדגיש כי אין באורכה של הנמקה כדי להעיד בהכרח על חסרונה, ולעיתים מספיק נימוק קצר על מנת לעמוד בנדרש בנסיבות העניין (רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ, פסקאות 12-11 (8.12.2015); ראו גם רע"א 4299/23 לוין נ' לוין, פסקה 13 (25.7.2023)). לפיכך, הגם שההנמקה של בית משפט קמא באשר לתנאי התשתית הראייתית היא קצרה, וזאת בניגוד להנמקה ביחס לתנאי הרלוונטיות, אין בכך כדי ללמד על פגם מהותי המצדיק את ביטול ההחלטה (ראו רע"א 295/18 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (16.5.2018); רע"א 391/23 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' פלד, פסקה 8 (22.1.2023)), וכך בוודאי בהינתן דבריי שלעיל ביחס לגופה של הנמקה קצרה זו.

12.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. הראל תישא בהוצאות המבקשים המייצגים בסכום כולל של 3,000 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשה תשובה.