רע"א 7714-22 רע"א 7714-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט שמואל בורנשטין) בת"צ 36805-01-21 מיום 24.7.2022, אשר קיבלה בחלקה את בקשתם של המבקשים להורות למשיב לגלות ולמסור לעיונם מסמכים ולהשיב על שאלון.

הרקע הרלוונטי לעניין

1.המבקשים, אריאל מואב והודיה מושל (להלן: המבקשים), הם זוג נשוי שביקש לרכוש דירה בעיר שהם, ולצורך כך נדרש להלוואה המובטחת במשכנתא בסך של 1 מיליון ש"ח. ביום 16.12.2018, לאחר שהתייעצו עם יועץ משכנתאות, פנו למשיב, בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק), וקיבלו אישור עקרוני להלוואה בסכום האמור (להלן: האישור הראשון ו-ההלוואה, בהתאמה). לפי תנאי ההלוואה, הבנק התחייב למתן הטבה בדמות ריבית מופחתת באחד ממסלולי ההלוואה המוצעים על ידו (להלן: ההטבה). אולם, האישור הראשון, שמנה ארבעה מסלולי הלוואה שונים, אשר מרכיבים יחדיו את תמהיל מסלולי ההלוואה שנמסר למבקשים (להלן: מסלולי ההלוואה או מסלולי ההלוואה האחרים ו-התמהיל, בהתאמה), לא כלל את ההטבה האמורה. לפיכך, למחרת פנו המבקשים לבנק בבקשה לקבל את ההטבה, וזו נענתה, כך שביום 18.12.2018 הופק עבורם אישור עקרוני מעודכן, אשר כלל את ההטבה (להלן: האישור השני). ההטבה ניתנה בדמות הוספת מסלול הלוואה בשיעור של 50,000 ש"ח בריבית מופחתת, והפחתה תואמת של סכום זה מאחד ממסלולי ההלוואה האחרים. ברם, בעוד שהאישור הראשון הציג ריבית בשיעור מסוים באחד ממסלולי ההלוואה האחרים, האישור השני, שכלל את ההטבה, הציג בגין אותו מסלול שיעור ריבית גבוה ב-0.03%.

2.על רקע האמור, הגישו המבקשים ביום 20.1.2021 בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד הבנק, בצירוף חוות דעת מומחה, וזאת לפי פרט 3 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות): "תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (להלן: בקשת האישור). על פי הנטען בבקשת האישור, מהאישורים העקרוניים עולה כי בד בבד עם מתן ההטבה, ייקר הבנק את שיעור הריבית באחד ממסלולי ההלוואה, במטרה לקזז את השפעתה של ההטבה על הרווח המשוקלל של הבנק מכלל מסלולי ההלוואה שניתנו על ידו למבקשים (להלן, ובעגה המקצועית: המרווח הכולל). התוצאה היא, איפוא, כי ההטבה "נבלעה" בתמהיל ההלוואה, ומכאן, לשיטת המבקשים, שאין מנוס מלראות את ההטבה כפיקטיבית. לאור זאת, טוענים המבקשים שקמות להם עילות התביעה הבאות: הטעיה לפי סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א–1981 (להלן: חוק הבנקאות); הפרת חובת הגילוי המוטלת על הבנק מכוח הפסיקה; הפרת חובות מוגברות המוטלות על הבנק לפי סעיף 4 לחוק הבנקאות; הפרת חובת תום הלב החוזי; ועילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

במסגרת בקשת האישור, הוגדרה הקבוצה המיוצגת באופן הבא: "כל לקוחות המשיב, בשבע השנים שקדמו להגשת התובענה ועד למתן פסק דין חלוט בה, שנטלו ו/או יטלו מהמשיב הלוואה לדיור הכוללת 'הטבה' שפורסמה על ידי המשיב לגבי אחד או יותר ממסלולי ההלוואה, כאשר ההטבה לא ניתנה ללקוחות בפועל באופן מלא" (סעיף 87 לבקשת האישור).

3.ביום 19.8.2021 השיב הבנק לבקשת האישור, וטען כי יש לדחות את כלל טענות המבקשים. הבנק טען, בין היתר ובתמצית, כי אין כל "הוראה או פעולה אוטומטית" הנעשית מצידו אשר מעלה את הריביות הנגבות בגין יתר מסלולי ההלוואה, שעה שלקוח מקבל את ההטבה. לעניין זה, הבנק הדגיש כי מתן ההלוואה כפוף ל"טבלת הסמכויות של הבנק" – מסמך הקובע את גובה המרווח הכולל המינימאלי שייגבה בגין כל הלוואה (להלן: טבלת הסמכויות) – כך שלא ניתן להפחית את שיעור הריבית בגין אחד ממסלולי ההלוואה, מקום בו הדבר מביא למרווח כולל נמוך מהרף שנקבע. ואולם, במצבים מסוימים, ניתן להחריג הלוואה מסוימת ולאשר מרווח כולל נמוך יותר בדרך של אישור חריג מהגורם המוסמך הרלוונטי בבנק. משכך, נטען שכל מסלול הלוואה בתמהיל מתומחר בפני עצמו, ושלקוחות אחרים שהתעניינו בהטבה הנדונה קיבלו אותה בפועל. באשר לעניינם הקונקרטי של המבקשים, נטען כי מקורה של ההתייקרות שחלה בפרק הזמן שבין האישור הראשון לבין האישור השני הוא בעלייה בעלויות הגיוס הפנימיות של הבנק, ושאין קשר בינה לבין מתן ההטבה.

4.ביום 11.10.2021 הגיבו המבקשים לתשובת הבנק, וצירפו חוות דעת מומחה משלימה וראיות נוספות. המבקשים הדגישו כי במוקד העניין ניצבים חובות הבנק והפרתן על ידו. המבקשים גורסים כי על פי חובות אלה, היה על הבנק לגלות לציבור הלקוחות הן על האפשרות שמתן ההטבה יגרור התייקרות במסלולי ההלוואה באופן המייתר אותה, והן על האפשרות שההטבה לא תינתן במצבים שבהם ההלוואה אינה מוחרגת מטבלת הסמכויות, אשר ממילא אינה גלויה לציבור הלקוחות. כמו כן, המבקשים דוחים את טענת הבנק, לפיה חלה התייקרות בעלויות הגיוס הפנימיות שלו, וגורסים כי זו בוודאי לא התרחשה בפרק זמן קצר של יומיים, הוא פרק הזמן שחלף בין מועד הפקת האישור הראשון (16.12.2018) לבין מועד הפקת האישור השני (18.12.2018). עוד נטען, בהסתמך על תכתובות עובדי הבנק, כי אלה הודו במפורש שמתן ההטבה מייקר בהכרח את שיעור הריביות ביתר המסלולים.

הבקשה לגילוי ועיון במסמכים והחלטת בית המשפט המחוזי

5.ביום 18.10.2021 התקיים דיון קדם משפט בבית משפט קמא. במהלך דיון זה הציג הבנק "סימולציות" – אישורים של בקשות להלוואות שהופקו על ידו ללקוחות אחרים (להלן: הסימולציות) – שלא צורפו לתשובתו לבקשת האישור. לשיטת הבנק, הסימולציות מעידות על מקרים בהם ניתנה ההטבה ללא התייקרות בריבית באחד ממסלולי ההלוואה האחרים. בעקבות זאת, ביום 2.12.2021 ביקשו המבקשים להורות על גילוי ועיון בסימולציות, וביום 19.12.2021 הבנק השיב לבקשה זו, וכן צירף בקשה להוספת ראיות מטעמו, שכללה את הסימולציות וראיות נוספות (להלן יכונו הסימולציות והראיות הנוספות יחדיו: הראיות). חרף התנגדות המבקשים לבקשה, ביום 23.1.2022 נעתר לה בית משפט קמא, וציין, כי הטענות ביחס למשקלן של הראיות שמורות למבקשים, וכן עומדת להם האפשרות להגיש בקשה לגילוי מסמכים נוספים, ככל שאלו יסייעו בביאור הראיות שצירופן אושר.

6.ביום 20.4.2022 הגישו המבקשים בקשה למתן צו גילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלון (להלן: בקשת הגילוי). לצורך העניין שלפנינו, די בציון העובדה שהיקף הבקשה רחב, כאשר לענייננו רלוונטיים שני אלה: מסמכי הסימולציות שהוגשו ללא השחרה של נתוני המרווח הכולל; ושאלות הבהרה ביחס לנהלים פנימיים של הבנק הנוגעים להטבה ולהטבה נוספת – "זכאות פועלים", הניתנת גם היא על ידי הבנק בהלוואות המובטחות במשכנתא (להלן: הטבת "זכאות פועלים"). ביום 26.5.2022 הגיב הבנק לבקשת הגילוי, וטען, בקליפת האגוז, כי היקף המסמכים המבוקשים ומספרם עולה לכדי "מסע דיג" שכל מטרתו איתור של עילת תביעה על ידי המבקשים. הודגש, שמרבית המסמכים המבוקשים, ובתוכם מסמכי הסימולציות ללא ההשחרה של נתוני המרווח הכולל, חסויים מכוח חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), ושבלאו הכי הם אינם עונים על דרישת הרלוונטיות שבתקנה 4(ב)(1) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: התקנות). ביום 23.6.2022 השיבו המשיבים לתגובת הבנק, וטענו, בין היתר, שכל מסמך שעיון בו התבקש וכל שאלה שהבנק התבקש לענות עליה – כל אחד ואחת מסיבותיו – רלוונטיים לבירור העובדות הנוגעות לשאלה שבמחלוקת.

7.ביום 24.7.2022 נתן בית משפט קמא החלטה בעניין, וקבע כי יש לקבל את בקשת הגילוי בחלקה. נקבע כי יש לדחות את טענות המבקשים ביחס לכל המסמכים שהתבקשו, וכן את שאלות המבקשים, זולת רכיב הבקשה הנוגע למענֶה על שאלות ההבהרה ביחס לסימולציות (להלן: שאלות ההבהרה). באשר למסמכים שהבקשה לגילויים נדחתה, נקבע כי רובם אינם עונים על דרישת הרלוונטיות, כאשר רכיב הבקשה הנוגע לחשיפת המרווח הכולל של הבנק נדחה מן הטעם שמדובר בנתון המהווה סוד מסחרי שלו. ביחס לשאלות המשיבים הנוגעות להטבת "זכאות פועלים", הודגש כי לא מדובר בהטבה המוצעת לציבור הלקוחות, אלא בהלוואה העומדת בפני עצמה – הניתנת ללקוחות הבנק בלבד תחת תנאים מסוימים וכי מדובר בנושא שלא נכלל תחת בקשת האישור. לפיכך, ובהצטרף לעובדה שהמבקשים אף לא הציגו לקוח רלוונטי מטעמם לעניין זה, בית המשפט הגיע למסקנה כי רכיב זה של הבקשה הוא בגדר הרחבת חזית אסורה, ועל כן אין לאשרו.

מנגד, באשר לשאלות ההבהרה, צוין שאלו מנסות להתחקות אחר המתודולוגיה שבאמצעותה אותרו הסימולציות שהציג הבנק, ובקריטריונים שהוצבו, אם בכלל, לאיתורן. משכך, נקבע, כי שאלות אלה עונות על דרישת הרלוונטיות, וכי חשיבותן טמונה בעמידה על היכולת של הסימולציות להעיד על הכלל, אשר מושגת דרך עריכת מדגם אקראי, ולא בדרך של איתור סלקטיבי ומגמתי שלהן.

על שתי קביעות הכללות בהחלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

8.בבקשה שלפניי המבקשים ממקדים את טענותיהם בשני רכיבים של בקשת הגילוי: בקשתם לחשוף את נתוני המרווח שהושחרו על ידי הבנק בסימולציות שהגיש ושאלותיהם ביחס להטבת "זכאות פועלים". באשר לרכיב הבקשה הנוגע לחשיפת הנתונים המושחרים בסימולציות שהציג הבנק, נטען, בין היתר, כי מדובר בנתון רלוונטי ביותר, שכן ללא חשיפת המרווח הכולל תאויין האפשרות להבין אם הייתה נפקות להטבה, אם לאו. בנוסף, טוענים המבקשים כי לאור הודאת הבנק בתשובתו לבקשת האישור, לפיה חריגה מטבלת הסמכויות תוביל לעליית הריבית באחד ממסלולי ההלוואה, הרי שהצגת המרווח הכולל נדרשת לצורך הערכת משקלן ומשמעותן של הסימולציות כמדגם מייצג. בצד האמור הודגש, כי הואיל ומדובר בהשחרת נתונים על גבי מסמכים שהבנק הציג מיוזמתו, הרי שטענת הסודיות המסחרית אינה עומדת לבנק, ולחלופין, כי ניתן לאזן בין האינטרס המסחרי לבין הערך שבהתחקות אחר האמת בדמות מתן צו שיפוטי שיורה למבקשים ולבאי-כוחם לחתום על התחייבות מפורשת, לפיה הם יוכלו לעשות שימוש בנתונים שייחשפו אך ורק לצורך ההליך שלפנינו.

ביחס להטבת "זכאות פועלים", טוענים המבקשים, בין השאר, כי ההטבה רלוונטית לבקשת האישור, משום שהאופן בו האחרונה נוסחה, ובכלל זה נוסח הגדרת הקבוצה, מתייחס גם להטבות נוספות המוצעות על ידי הבנק, כדוגמת הטבת "זכאות פועלים". על כן, המבקשים גורסים כי בדחייתו את רכיב הבקשה הנוגע לה, בית משפט קמא צמצם, כבר במסגרת הליכי הגילוי, את הגדרת הקבוצה המיוצגת במקרה דנן. עוד נטען בהקשר זה, כי החלטת בית משפט קמא נעדרת התייחסות לראיות שצורפו בתגובת המבקשים לתשובה לבקשת הגילוי, אשר בכוחן להוכיח כי בוססה תשתית ראייתית לכאורית גם ביחס להטבה זו, משהן מצביעות על כך שהבנק מטעה את ציבור הלקוחות, באופן הדומה במאפייניו לדרך הטעייתו הלכאורית את המבקשים ביחס להטבה מושא בקשת האישור.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.הלכה ידועה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל עניין הנוגע לסדרי דין, ובכללן החלטות הנוגעות לגילוי ועיון במסמכים בהליכים ייצוגיים. זאת, לאור היכרותה המעמיקה עם ההליך הקונקרטי המתנהל בפניה והתרשמותה הישירה מהתנהלות הצדדים (ראו, מיני רבים: רע"א 2929/19 גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (13.2.2020) (להלן: עניין גולדברג); רע"א 7839/20Nippon Yusen Kabushiki Kaisha נ' בז'ה, פסקה 12 (6.1.2022) (להלן: עניין בז'ה)). לפיכך, נקבע, כי אך במקרים חריגים, כגון שההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין, או אז תיטה ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (רע"א 8900/13 תדיראן הולדינגס בע"מ נ' הבר, פסקה 6 (27.3.2014); רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר, פסקה 9 (26.6.2018) (להלן: עניין אסם)). לא מצאתי כי ההחלטה שבמוקד הבקשה שלפניי נמנית עם מקרים אלו.

11.כידוע, מכשיר התובענה הייצוגית הוא כלי דיוני ייחודי, המאפשר לנהל במסגרת הליך אחד תובענה בשם קבוצת אנשים. באמצעות מכשיר זה מתאפשרות מימושן של מטרות ציבוריות חשובות, וביניהן הגברת אכיפת החוק והרתעת מעוולים פוטנציאליים מפני הפרתו, ובפרט – הרתעת מעוולים "חזקים" אשר עלולים לנצל לרעה את כוחם (למטרות חוק תובענות ייצוגיות ראו סעיף 1 לחוק. עוד ראו: בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר, פסקה 10 (22.11.2012) (להלן: עניין אינסלר); רע"א 3456/13 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שליידר, פסקה מ"ד (29.8.2017); בג"ץ 6451/18 חיון נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 3 לחוות דעתי (19.7.2021)). מן העבר השני, וכנגזרת ממאפייניה הייחודיים, קמים גם חששות מפני שימוש לרעה במכשיר התובענה הייצוגית. כך, למשל, יש לתת את הדעת על התופעה של תביעות הסרק, אשר בבסיסן מצויה מוטיבציה להפעיל לחצים שונים על הנתבע בעל הכיס העמוק, שיובילו אותו לסיים את ההליך בפשרה, גם כאשר מדובר בתביעה שאינה ראויה, וזאת על מנת שלא ייטול על עצמו את העלויות והסיכונים הכרוכים בניהול הליך של תביעה ייצוגית (עניין אינסלר, שם; רע"א 8649/17 פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 15 (16.4.2018) (להלן: עניין פרטנר); ע"א 1582/20 עו"ד חלפון נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ, פסקה 66 (29.12.2021)).

12.מהמאפיינים והתכליות הייחודיים כאמור נגזרים השיקולים והאיזונים שעל בית המשפט להידרש אליהם בבואו לבחון בקשה לגילוי ועיון במסמכים אשר מוגשת במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. בעוד שחלק מהשיקולים והאיזונים דומים במהותם לאלו המתבצעים בבחינת בקשה לגילוי מסמכים במסגרת תביעה "רגילה", חלקם נובעים ממאפייניה של התביעה הייצוגית, ועל כן הם ייחודיים לבקשה לגילוי מסמכים אשר מוגשת במסגרתה (לדיון ראו יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי במשפט האזרחי והפלילי שער שני 147-139 (2021)). ברוח דברים אלו נקבע, כי גילוי המסמכים נועד לגשר על פערי הכוחות ופערי המידע המשמעותיים המתקיימים באופן טיפוסי בין התובע המייצג לבין הנתבע, שכן מרבית המידע הדרוש לתובע המייצג, על מנת שזה יוכל לעמוד בתנאי הסף לאישור תובענתו כייצוגית – מצוי בידי הנתבע (רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513, 518 (2003) (להלן: עניין יפעת); רע"א 4841/18 פרטנר תקשורת בע"מ נ' כרמי, פסקה 13 (12.8.2019)). ואולם, גם בקשה כזו עלולה לעורר חשש לשימוש לרעה, בדמות ניסיון התובעים לנצל את הליכי הגילוי לצורך השלמת חוסרים ראייתיים שבבקשות לאישור תובענתם הייצוגית. מצב כזה עלול להעביר את נטל ההוכחה מן התובע לנתבע, ואף ליצור מצב בו הדיון בבקשת הגילוי הופך לדיון בבקשת האישור לגופה (רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש, פסקה 13 (7.7.2019) (להלן: עניין מיקרוסופט); עניין פרטנר, בפסקה 20). לאור כל אלו נקבע, כי היקפה של הזכות לגילוי מסמכים מצומצם יחסית בהשוואה להיקפה בהליכים אזרחיים אחרים (רע"א 8855/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' קינג, פסקה 5 (24.2.2016); עניין מיקרוסופט, בפסקה 12; עניין פרטנר, בפסקה 16).

13.אם כן, המסגרת המשפטית הרלוונטית לבירור היקפה של הזכות לגילוי ועיון במסמכים במסגרת הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מצויה בתקנה 4(ב) לתקנות, והיא מגלמת את האיזון הנדרש בין השיקולים השונים בבקשה מסוג זה (עניין גולדברג, בפסקה 7; ולהרחבה ראו דברי השופט אליעזר ריבלין בעניין יפעת, בעמ' 520-518). כלשון התקנה, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הראשון, כי גילויים של המסמכים המבוקשים דרוש לצורך בירור השאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כייצוגית; התנאי השני, כי הונחה תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים המנויים בסעיף 8(א) לחוק לאישורה של התובענה כייצוגית. נוסף על כך, המבקש נדרש אף לעמוד בתנאים ובדרישות החלים באופן כללי על הליכי גילוי ועיון במסמכים, ובכללם: קיומה של זיקה ברורה בין המסמכים לבין השאלות שבמחלוקת; הימצאותם של המסמכים בידי המשיב או בשליטתו; הצבעה על כך שהגילוי יביא לפישוט וייעול ההליכים; ולבסוף, שאין בגילוי משום הטלת עול בלתי סביר על המשיב (עניין אסם, בפסקה 7; עניין מיקרוסופט, בפסקה 12; עניין בז'ה, בפסקה 12). עוד יצוין, כי חרף העובדה שנושא המענה על שאלונים לא זכה להסדרה פרטנית בתקנות, והוחל על הליכים ייצוגיים מכוח תקנה 19(א) לתקנות, נקבע כי קיים טעם ממשי להחלת התנאים המנויים בתקנה 4(ב) לתקנות גם ביחס לבקשה למתן צו המורה על מתן מענה לשאלון בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה, פסקה 11 (29.3.2016); רע"א 4632/18 Volkswagen AG נ' גולן, פסקה 9 (26.12.2018); רע"א 8674/19 שפגאט בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 17 (5.12.2021)).

14.ומעקרונות הדין לבקשה שלפנינו. רכיב הבקשה הנוגע לחשיפת הנתונים המושחרים, ובראשם פרטי המרווח הכולל של הבנק, נדחה מן הטעם שהוא סוד מסחרי של הבנק, הראוי בנסיבות העניין להגנה לפי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. אינני מוצא טעם מספיק להתערב באיזון זה (השוו: רע"א 3389/12 פלוני נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 4 (5.8.2012)). ויובהר, המבקשים טוענים כי ללא חשיפת המרווח הכולל "לא ניתן לדעת האם הייתה או לא הייתה נפקות למתן ההטבה" וכי באמצעותה ניתן יהיה להעריך את משקלן של הסימולציות (סעיף 52 לבקשת רשות הערעור). ואולם, נפקותה של ההטבה טמון במתן תנאי הלוואה משופרים ללקוחות הבנק (ובכללם המבקשים), ולא ברווח – יהא שיעורו אשר יהא – שהבנק שואב ממנה. לפיכך, אף על פי שמתקיים קשר בין המרווח לבין תנאי ההלוואה, לא עלה בידי המבקשים לנמק מדוע, אם בכלל, חשיפת המרווח הכולל הכרחית לבירור השאלה הנמצאת במחלוקת בין הצדדים, והיא – האם הבנק מעניק את ההטבה תוך ייקור הריבית באחד ממסלולי ההלוואה האחרים באופן שמרוקן אותה מתוכן, כולה או חלקה. ודוק, בכדי לברר האם לקוחות הבנק קיבלו את ההטבה, די להתמקד בתנאי ההלוואה, ואין צורך בחשיפת המרווח הכולל לשם כך. לאור זאת, ובהינתן העובדה שעסקינן בסוד מסחרי כאמור, סבורני כי דינו של רכיב זה של הבקשה להידחות לעת הזו. לא למותר להוסיף, כי המידע אשר סביר שיסייע למבקשים בהערכת משקלן של הסימולציות הוא זה שהתבקש על ידם – ואף ניתן – במסגרת שאלות ההבהרה לבנק. מידע זה, הנוגע לאופן בו אותרו הסימולציות, בהחלט רלוונטי על מנת לקבוע אם יש בהן כדי להעיד על הכלל, ומכאן שניתן יהיה להעריך את משקלן באמצעותו.

15.באשר לרכיב הבקשה הנוגע להטבת "זכאות פועלים", ומבלי להכריע במאפייניה או בדבר היקף ואופי ציבור הלקוחות שעבורו היא מוצעת, אף אני סבור כי אין במידע המבוקש לגביה צורך לשם הכרעה בגורל בקשת רשות הערעור. מטבע הדברים, הבנק מציע הסדרי משכנתא מגוונים, מסוגים שונים ולקבוצות שונות של לקוחות. טענת המבקשים היא כנגד התנהלות כללית המיוחסת לבנק (קיזוז הטבה הניתנת ביחס לחלק אחד של ההלוואה, באמצעות העלאת הריבית על חלק אחר של ההלוואה), המודגמת לשיטתם באמצעות המקרה הפרטני שלהם. כך גם הובנה הטענה על ידי הבנק. "זכאות פועלים" היא דוגמה למסלול משכנתא, אחד מני רבים, המוצעים על ידי הבנק. בהינתן שמסלול זה אינו רלוונטי לעניין בחינת העילה האישית של המבקשים, ושטענתם במישור הקבוצתי ביחס להתנהלות הבנק היא כללית (דהיינו נוגעת לכלל ההטבות שמציע הבנק, ולאו דווקא להטבות הניתנות במסגרת הטבת "זכאות פועלים"), קשה לראות מדוע חשיפת מידע המתייחס למסלול זה דווקא, רלוונטית לצורך הכרעה בגורל הבקשה לניהול התובענה כייצוגית. לאור האמור, ובהצטרף לכלל לפיו הליכי הגילוי והעיון במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית יהיו מצומצמים בהיקפם ביחס להליכים "רגילים", איני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא גם לעניין זה.

ויובהר, בקביעתו לעניין חלק הבקשה הנוגע להטבת "זכאות פועלים" לא הכריע בית המשפט בהיקפה של בקשת האישור בכלל, ובגודל הקבוצה בגינה יש לאשר את ניהולה, אם וכאשר ייקבע, כי היא עומדת בתנאים הקבועים בחוק לעניין זה, בפרט. כל שנקבע הוא, שמאחר שבקשת האישור אינה עוסקת באופן ממוקד במתן הטבה זו (אלא בהתנהלות הבנק בעת מתן הטבות באופן כללי), ומאחר שאף עילתם האישית של המבקשים אינה נוגעת אליה, אין מקום לחייב את הבנק, בשלב זה, לחשוף מידע פרטני המתייחס להענקת הטבה זו דווקא. שאלת הגדרת הקבוצה תיבחן, מטבע הדברים, אם וכאשר ימצא בית המשפט לנכון לאשר את בקשת האישור, ומכלול טענות הצדדים בעניין זה שמורות להם.

16.סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.