ת"א 67114-02-24 ת"א 67114-02-24

בדיון אשר התקיים ביום 08.7.2026 נעשה ניסיון להביא את הצדדים לכלל הסדר דיוני, והיה על הצדדים לשוב ולעדכן בעניין זה עד ליום 9.8.2026. בהמשך התבקשה אורכה וזו ניתנה. עד למועד כתיבת שורות אלו לא הוגש דבר. כפועל יוצא, יש להידרש לבקשה המקדמית התלויה ועומדת ובכפוף לה, לקידומו של ההליך. בקשת הנתבעת להשלמת הליכי גילוי, עיון ומתן תשובות טובות יותר לשאלון. 1. בבקשת הנתבעת נטען כי תצהיר גילוי המסמכים אשר הוגש על ידי התובעת כלל בחובו הפנייה לתכתובת פנימית, אלא כי הוסף ונטען כי זו חסויה. לטענת הנתבעת מקום בו התובעת התייחסה לתכתובת זו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים נהיר כי המדובר במסמכים רלוונטיים להליך, ולא הובהר המקור החוקי לטענת החיסיון. 2. הנתבעת טענה כי פנתה לתובעת בדרישה מקדימה להשלמת ההליכים המקדמיים כמפורט להלן: - גילוי אותן תכתובות פנימיות אשר לגביהן נטען לחיסיון, או לחילופין פירוט מקורו של אותו חיסיון. - פירוט תאריכים וזהות צדדים לתכתובת אשר הוחלפה בין התובעת לבין עורכי דינה מבלי לפרט את התוכן. - גילוי מסמכים ספציפי - מתן תשובות טובות יותר לשאלון. 3. לשיטת הנתבעת, אין במענה אשר ניתן על ידי התובעת, באיחור, כדי ביצועו של הליך גילוי כדבעי של המסמכים אשר נתבקשו כמו גם מתן התשובות לשאלון באופן שלם. כל זאת מקום בו : - - הטענה לתכתובת פנימית חסויה בין משרדי הממשלה לא נתמכה בהוראות דין או פסיקה רלוונטית; - הטענה לחיסיון עורך דין לקוח אינה מתייחסת אלא לרכיבים הנוגעים לטיפול המקצועי, ולא לעצם שאלת החזקתו של מסמך זה או אחר, או זהותו של עורך הדין; - הדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים הייתה ממוקדת ורלוונטית, ולא ניתן היה להכתירה כזו שהיא מכבידה, טורדנית וכיוצא באלו. - בהתייחס לשאלון, יש לראות את תשובותיה של התובעת, כ-אי מתן תשובות, ולחייבה להשיב, זאת עת עסקינן בשאלות ממוקדמות ורלוונטיות להכרעה במחלוקות בין הצדדים. 4. בתשובתה טענה התובעת כי עיקר דרישות הנתבעת מתייחסות למעשה לתביעה שכנגד שכל מטרתה ניסיון להתמודד עם התביעה העיקרית. עוד נטען כי טענות הנתבעת נשענות על טיעון אשר נדחה על ידי כב' בית המשפט העליון בבג"צ 6370/15 ערוץ יהודי ישראלי בע"מ נ' שר התקשורת (20.03.2017), ומשכך כי דין הדרישות לקבלת מסמכים ומענה לשאלות בעניין זה, להידחות. עוד נטען על ידי התובעת כי כלל טענות הנתבעת בתביעה שכנגד הוגשו ללא ביסוס, או ראייה כלשהי, וממילא מקום בו טוענת הנתבעת לנזק כלשהו עמדה לה האפשרות להודיע, בכל עת על רצונה שלא לקבל את השירות בגינו היא גם נתבעת לתשלום בתביעה העיקרית. מקום בו אין בכלל טענותיה של הנתבעת כדי להצדיק אי תשלום חובה כנקוב בכתב התביעה, אין להיעתר לדרישותיה לעניין קבלת המסמכים אשר מיועדים לשרת בדיוק מטרה זו. טענות נוספות הועלו לעניין היות דרישות הנתבעת בגדר דרישות כלליות ומכבידות. לגוף הבקשה נטען כי בהתייחס לתכתובת הפנימית הוכרה זו כחסויה בפסיקתו של כב' בית המשפט העליון. לעניין חסיון עורך דין לקוח הפנתה התובעת להוראות סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971, כמו גם סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א 1961. בהתייחס לדרישה לקבלת מסמכים ספציפיים נטען כי המדובר בדרישה כללית מאוד, וגורפת ודי בכך על מנת להצדיק דחייתה של הבקשה. לאחר עיון בבקשה ובתשובה אני מורה בזאת כדלהלן: 6. בהתייחס לעתירת הנתבעת לקבלת התכתובות הפנימיות, וטענות התובעת כי המדובר במסמכים חסויים, מצאתי ממש בטענות שני הצדדים, ואפרט; אכן כטענת התובעת, יכול ומדובר במסמכים חסויים. מן העבר השני, אין המדובר בחיסיון אוטומטי, ויש מקום לבצע איזון , נקודתי, בין הצורך בגילוי לבין הצורך בהגנה על עבודת הרשות. כידוע, בהליך אזרחי נקודת המוצא היא גילוי מרבי של מידע רלוונטי וניהול ההליך ב-״קלפים פתוחים״, לשם קידום חקר האמת. לצד זאת, הכיר כב' בית המשפט העליון באינטרס של רשות מנהלית שלא לחשוף תרשומות ותכתובות פנימיות, כדי לאפשר לעובדיה לגבש עמדות ולהתבטא באופן חופשי, ללא לחצים חיצוניים, ובכך להבטיח את תקינות פעילותה. לכן, וכפי טענת התובעת, יכול ויימצא כי אותה תכתובת פנימית הינה חסויה. מקום בו אין המדובר בחיסיון מוחלט, אין די בכותרת אשר ניתנה על ידי התובעת לפיה המדובר במה שהיא מכנה "תכתובת פנימית", ויש להוסיף ולבחון האם אכן מדובר ב"תכתובת פנימית" (כדוגמת הבעת דעה או עמדה במסגרת הליך קבלת החלטות של הרשות) או שמא תכתובת סטנדרטית בין משרדי ממשלה. עוד יש לתת את הדעת לשאלת היקף הפגיעה הפוטנציאלית בגילוי או אל מול חיסיון במקרה הפרטני, האם גובר אותו צורך בגילוי והאם קיימות ראיות חלופיות, באמצעותן ניתן יהיה לברר את המחלוקות. כפועל יוצא אני מוצאת להורות כי קודם שתוכרע הסוגיה, תקדים התובעת ותמציא את המסמכים הנקובים בסעיף 1.3 לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה, במעטפה סגורה, ישירות ללשכתי/לאולם, ושלא על דרך של סריקה למערכת נט המשפט, וזאת בתוך 14 יום מהיום. כנגד קבלת המסמכים , יועבר למתן החלטה פרטנית ביחס לאלו. 7. בהתייחס לגילוי תכתובת עם עורכי הדין, אני מוצאת להקדים ולהבהיר כי אכן, כטענת הנתבעת, זהותו של עורך הדין כמו גם עצם קיומה של תכתובת בין עורך הדין ללקוח, אינה חלק מהחיסיון. ואולם, על מנת שתינתן החלטה ולפיה על התובעת לגלות את התאריכים והמועדים של כל מכתב, כמו גם זהות עורך הדין, ניתן היה לצפות, לכל הפחות כי הנתבעת תבהיר מדוע אלו נדרשים לה. אין די בטענה כללית לפיה הנתבעת רוצה לקבל "תמונה מלאה יותר", וממילא בניגוד לטענות הנתבעת – לא ניתן יהיה להגיש בקשות פרטניות לגילוי אותם מסמכים מקום בו חיסיון עורך דין לקוח הוא בגדר חיסיון מוחלט. כפועל יוצא, אין התובעת נדרשת לגילויים של אלו. 8. בהתייחס לטענות הצדדים לעניין הגילוי הספציפי של מסמכים , אני מוצאת לציין כי מצאתי חלק לא מבוטל מבקשתה של הנתבעת כ-כללי עד סתמי, ולא ניתן לראותו אלא כמסע דייג אסור. 9. בהתאם לפסיקתו של כב' בית המשפט העליון דרישה לגילוי תמצא כזו שהיא בגדר "מסע דייג", אסור מקום בו היא גורפת, ללא ממוקדת, ואינה מציעה על זיקה ממשית למחלוקות בהן יידרש בית המשפט להכריע. אני ערה לכלל טענותיה של הנתבעת, ואכן – דרישה למסמכים המצויים בזירת המחלוקת בין הצדדים, גם אם אינה מדויקת, אינה פסולה כשלעצמה, וודאי מקום בו מקורות המידע מצויים בידי הצד שכנגד. עם זאת, לא ניתן להסתפק באמירות כלליות של בעל הדין הפונה בדבר היות המסמכים אלו אשר יכול וישפכו אור על המחלוקות בין הצדדים, וקיימת חובה להוסיף לפרט. (לעניין אלו יופנו הצדדים לדוגמא לרע"א 659/24 ויסברוד נ' בונוס ביוגרופ בע"מ (2.5.2024)). למעלה מכך, גם בעצם העובדה כי המדובר במסמך רלוונטי אין די, אין המדובר במילת קסם, ועל בית המשפט להוסיף ולבחון את מידת ההכבדה, השלכות הגילוי/העדר הגילוי על יעילות בירור המחלוקות בהליך, שאלת האפשרות לפגיעה בזכויות מוגנות אחרות, וכיוצא באלו (לעניין זה ראה לדוגמא פסק דינו של כב' השופט גרוסקופף ברע"א 1543/23 עידן כץ פיננסים בע"מ נ' רועי פריד (26.7.2023) וכן פסק דינה של כב' השופטת דורנר ברע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ (27.6.2002)). בסופו של יום על בית המשפט לנסות לאפשר גילוי המקדם את בירור המחלוקות, אך לא להתיר את אותו חלק בדרישה אשר אין בו אלא כדי להוות משקולת בפני אפשרות קידומו היעיל של ההליך. ומן הכלל אל הפרט; 10. בהתייחס לכלליות וסתמיות הבקשה יופנו הצדדים לדוגמא לכך שהנתבעת שבה וציינה את המונח "כל מסמך" וכאשר לדוגמא כלל לא ניתן לדעת אלו מסמכים נכנסים תחת כותרת זו בכל הנוגע ל- "תפוצת" המרבב השני. מצאתי את הדרישה כלא ברורה וזאת הן בהיקפה והן לעניין פרשנות המונח "תפוצה". באופן דומה לא ברור מדוע נדרשו מסמכים ביחס לשנים שקדמו למועד בו יכולה הייתה הנתבעת להתחיל את שידוריה, וביחס לחלק אחר של הדרישה – אף אם רלוונטית, לא הובהר כדי הצורך מהו פרק הזמן הרלוונטי אשר בגינו וביחס אליו התבקשו המסמכים או הנתונים , ואמירה כללית בדבר "כל מסמך שנוגע לכמות הצופים", יש לראותה כרחבה וכללית מידי. 11. בהתייחס לחלק אחר של דרישות הנתבעת בבקשתה, לא ברורה הייתה הרלוונטיות של של המסמכים אשר ביחס אליהם נדרש הגילוי, וזאת לצורך ההכרעה בהליך שבפני. כך לדוגמא לא ברור מדוע סוגיית עלויות התפעול של המרבב, בין אם המדובר במרבב המקורי ובין אם במרבב השני, רלוונטיות לתביעה העיקרית או לתביעה שכנגד. באופן דומה, לכאורה אין בין קביעת סכום התשלום בעד הפצת השידורים, לבין ההליך שבפני –דבר. לא ברור מדוע סבורה הנתבעת כי סוגיה זו ראוי כי תתברר בהליך דנא (שאינו במסגרת הליך מנהלי או בג"צ), וזאת בין אם אמורה הייתה הרשות לקבוע כי הסכום לתשלום הוא X ובין אם אמורה הייתה לקבוע כי הסכום לתשלום הוא X10. 12. עוד אציין כי מצאתי פער משמעותי בין הדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים כמפורט במכתב הדרישה של הנתבעת מיום 5.6.2025, לבין הנקוב בסעיף 14 לבקשתה. כך לדוגמא אין עתירה לקבלת מסמכים לעניין היקף הקיבולת של המרבב המקורי, ומספר הערוצים הניתנים לשידור במסגרתו, דומה לעתירה לקבלת אסמכתאות אשר שימשו לקביעת סכום התשלום בעד הפצת השידורים (סעיף 14.1 לבקשה וסעיף 4.1 למכתב הדרישה). 13. מן העבר השני דומה כי התובעת אינה מהבחנת בין שאלת צדקת טענותיה של הנתבעת בכתב התביעה שכנגד, כאשר ביחס לאלו שמורות לשני הצדדים כל טענותיהם, לבין שאלת זכאותה של הנתבעת לקבל מסמכים הנוגעים למחלוקות בין הצדדים מכוחה של אותה תביעה. עוד יובהר כי בניגוד לטענות התובעת, לעת הזו לא ברור מדוע יש להסיק מתוך פסק דינו של כב' בית המשפט העליון בבג"צ 6370/15, כי קיים השתק, ואת טיעוניה של התובעת בעניין זה מצאתי לעת הזו כחסרות. 14. תוך מתן הדעת לכל טענות הצדדים אני מורה כי התובעת תמציא לידי הנתבעת, בתוך 14 יום מהיום, את המסמכים הבאים, ככל ואלו ברשותה: בהתייחס לסעיף 3 למכתב הדרישה: א. המסמכים המצויים בידי התובעת לעניין היקף הקיבולת של המרבב המקורי. ב. המסמכים הנוגעים לתחלופת הערוצים שיצאו ו/או נכנסו במרבב המקורי והשני בין השנים 2015 – ועד ליום 1.1.2022 (בהינתן הנקוב בכתב התביעה שכנגד ומכתב הדרישה). ג. בהתייחס למסמכים הנוגעים ל- דיווחים/מסמכים המלמדים על קיומן של תקלות במרבב המקורי והשני תקדים הנתבעת ותבהיר מהן השנים אשר ביחס אליהן מתבקשים המסמכים, מקום בו כתב התביעה שכנגד אינו ברור דיו ביחס לכך. בכפוף להבהרה יועבר למתן החלטה משלימה. ד. מסמכים המלמדים על היקף המשתמשים במרבב השני, ממועד תחילת פעילותה של הנתבעת ועד למועד הגשת התביעה שכנגד. ה. פרוטוקולים, תכתובות והחלטות אשר התקבלו בעניין השימוע בשנת 2017. בהתייחס לסעיף 4 למכתב הדרישה ו. בהתייחס לסעיף 4.3 יופנו הצדדים לנקוב בסעיף ב' לעיל. ז. בהתייחס לסעיף 4.3 – תומצא התרשומת לעניין השיחה בעל פה אשר התקיים כמפורט בסיפא של סעיף 48 לכתב התביעה. ח. בהתייחס לסעיף 4.4 – המסמכים המבוקשים לעניין בדיקות הנוגעות לתקלות/איכות השידור, יומצאו. ט. בהתייחס לסעיף 4.5 – המסמכים המבוקשים לעניין תרשומות בדבר שיחות/ פגישות בהתייחס לנקוב בסעיף 54 לכתב התביעה יומצאו. י. בהתייחס לסעיף 4.6 - פרוטוקול הדיון הנזכר בסעיף 57 לכתב התביעה יומצא. יא. בהתייחס לסעיף 4.8 - יכול וחלקו רלוונטי, ואולם עתירה להמציא "כל מסמך", בכל תקופה, הוא רחב עד כדי שמיטת היכולת לסייע בידה. בשולי הדברים, אך בהינתן הנקוב בסעיף 62 לכתב התביעה, ועל מנת לקדם את ההליך, תמציא התובעת את הנתונים המצויים ברשותה ונזכרים באותו סעיף. 15. למען הסר ספק יובהר כדלהלן: - סעיפים אשר לא נקבע במפורש כי יומצאו ביחס אליהם מסמכים, אין התובעת נדרשת להמצאה. - ככל ואין ברשות התובעת מסמך כלשהו, יובהר הדבר במפורש באמצעות תצהיר. - הגילוי מתייחס למסמכים קיימים ברשות ו/או בשליטת התובעת. השאלון 16. בדומה להליכי הגילוי והעיון, דרישה להשיב על שאלון – אינה בגדר מטרה, אלא אמצעי לקידום בירורו של ההליך. תוך מתן הדעת לתוכנו של השאלון, לתשובות שניתנו על ידי התובעת , לנקוב בסעיפים 17-21 לבקשה ולתשובת התובעת ביחס לאלו אני מורה בזאת כי התובעת נדרשת להשיב לשאלות הבאות, וזאת בתוך 14 יום ממועד מתן החלטתי זו: א. סעיף 5.2 לשאלון ב. בהתייחס לסעיף 5.3 – תשיב התובעת לסעיפי המשנה הבאים: 5.3.1, 5.3.2,5.3.3, 5.3.4, 5.3.6. בהתייחס לסעיף 5.3.8 לשאלון , אני מוצאת כי לעת הזו די בכך שהתובעת תבהיר האם התקבלו תלונות בעניין המרבב הבודד שלא מהנתבעת, וזאת בהתייחס לתקופה שבין מועד התחלת שידורי הנתבעת ועד ליום 1.1.2022. ג. סעיף 5.4 ד. סעיף 5.5 ככל והשתתפו בשיחות אנשים החורגים מאלו הנקובים במפורש בסעיף, יובהר. ה. סעיף 5.7 – ראה התייחסותי לסעיף 4.8 לעיל. די בכך. 17. בהתייחס ליתרת השאלות, אציין כי בחלק מאלו נמצאו הנחות יסוד שלא ברור, לעת הזו, אם בדין נטענו, ואין מקומן במסגרת שאלון. שאלות אחרות, בדומה לחלק המסמכים אשר התבקשו – אינן רלוונטיות להליך שבפני, ובהתייחס לחלק אחר מדובר היה בדרישה כה רחבה וכה כללית עד כי היה בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת ההצדקה לחייב את התובעת במתן התשובה. לעניין זה יוסף ויודגש כדלהלן: בית משפט זה אינו בגדר ערכאה חלופית להליך של עתירה מנהלית או עתירה לכב' בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ; לא תותר הרחבת חזית, והטענות אשר יתבררו ויוכרעו בהליך שבפני – הן אלו אשר מצאו ביטוי מפורש בכתבי הטענות של הצדדים, ומצויות בתחום סמכותו של בית משפט זה, כערכאה אזרחית דיונית. 18. בנוסף, ובהינתן החלטתי זו יש לקדם את ההליך לגופו. לצורך כך ניתנות בזאת ההנחיות הבאות: א. ראיות הצדדים, לרבות חוות דעת (ככל ורלוונטי) , יוגשו בכתב. ב. התובעת בתוך 60 יום מהיום עם העתק לצד שכנגד. הנתבעת והתובעת שכנגד בתוך 60 יום ממועד קבלת תצהירי התובעת וכאשר במסגרת זו יוגשו ראיות הנתבעת הן בהתייחס לתביעה המקורית והן בהתייחס לתביעה שכנגד. תצהירי תשובה מטעם הנתבעת שכנגד, ובהתייחס לתביעה שכנגד בלבד, יוגשו בתוך 30 יום נוספים ממועד הגשת תצהירי הנתבעת-תובעת שכנגד. ג. יחד עם התצהירים תוגש בקשה להזמנת עדים, ככל ויבקש מי מהצדדים להגישה. במסגרת הבקשה יובהר במפורש אלו מאמצים נעשו לצורך קבלת תצהיר העד, וכן תמצית העדות הצפויה. סוגיות עובדתיות ילוו בתצהיר. ד. בתוך 14 יום ממועד הגשת תצהירי התשובה, יבהיר כל אחד מהצדדים מהו פרק הזמן המבוקש על ידו לצורך חקירות נגדיות של עדי הצד שכנגד. ניתן לצפות לסבירות בהיקף הזמן שיתבקש. 19. כנגד הגשת התצהירים וקבלת ההודעה כמפורט לעיל, יועבר למתן החלטה משלימה לרבות לעניין קביעת מועדים לשמיעת ראיות. לעת הזו, משימה למתן החלטה בעוד 180 יום מהיום. המזכירות תתבקש להמציא לצדדים העתקה של החלטתי זו