רע"ב/רעב"ס 62336-08-24 רע"ב/רעב"ס 62336-08-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) בעת"א 32385-07-24 מיום 28.7.2024. בהחלטה דחה בית המשפט את עתירתו של המבקש לביטול החלטת ראש אגף האסיר בשירות בתי הסוהר מיום 9.7.2024 (להלן: החלטת ראש אגף האסיר בשב"ס או ההחלטה), לפיה המבקש יפסיק לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות וירצה את יתרת עונשו – 133 ימים – בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.

הרקע לבקשה

1.המבקש הוא כבן 50 תושב כפר עקב. מעיון במסמכים שהונחו לפניי ובמערכת "נט המשפט" עולה כי המבקש הורשע על ידי בית משפט השלום בירושלים בעבירה של תקיפת קטין בידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). ביום 24.3.2022 נגזר דינו של המבקש והוטל עליו עונש של שישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות (ת"פ 12239-06-24 (שלום ירושלים)). עקב מצבו הרפואי, בית המשפט נעתר לבקשת המבקש להתחיל לרצות את מאסרו בדרך של עבודות שירות במועד מאוחר למועד מתן גזר הדין, וקבע בהמשך כי המבקש יתייצב לתחילת ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות ביום 2.7.2023.

2.המבקש נעדר מימי עבודה רבים, וביום 1.1.2024 הוא התייצב לשיחת בירור באגף האסיר בשירות בתי הסוהר (להלן: השב"ס). בשיחה זו הלין המבקש על המרחק בין מקום מגוריו למקום העבודה בו שובץ. משהוצע למבקש להשתבץ במקום עבודה קרוב יותר למקום מגוריו – הוא סירב. המבקש נעדר מימי עבודה רבים נוספים, והוא זומן לכן לשיחת בירור נוספת ביום 11.3.2024. לשיחה זו המבקש כלל לא התייצב. ביני לביני, אושר למבקש להתייצב בעבודתו בשעה 11:00 חלף 8:00, וזאת נוכח טענותיו בדבר המחסומים הביטחוניים המעכבים את הגעתו למקום העבודה.

3.ביום 15.5.2024, נערך למבקש שימוע בהיעדרו. במסגרת גיליון השימוע צוין כי החל מחודש יולי ועד סוף שנת 2023 המבקש התייצב לריצוי עבודות השירות במשך 19 ימים בלבד, ובשנת 2024 ועד למועד השימוע התייצב לריצוי עבודות השירות במשך 17 ימים בלבד (כשמועד ההתייצבות האחרון היה ביום 22.2.2024). כך, בחודש יולי התייצב המבקש ליום הקליטה בלבד; בחודש אוגוסט עבד המבקש 9 ימים מתוך 23 ימי עבודה; בחודש ספטמבר עבד המבקש יום אחד בלבד מתוך 19 ימי עבודה; בחודש אוקטובר המבקש לא עבד כלל; בחודש נובמבר עבד המבקש 4 ימים מתוך 22 ימי עבודה; בחודש דצמבר עבד המבקש 4 ימים מתוך 21 ימי עבודה; בחודש ינואר עבד המבקש 14 ימים מתוך 23 ימי עבודה; בחודש פברואר עבד המבקש 5 ימים מתוך 20 ימי עבודה; בחודש מרץ ובחודש אפריל המבקש לא עבד כלל. סך כל ימי העבודה בחודשים אלה עמד על 41 ימי עבודה.

4.ביום 1.7.2024 המליץ הממונה על עבודות השירות בשב"ס (להלן: הממונה) על הפסקה מנהלית של עבודות השירות בעניינו של המבקש. בהמלצה ציין הממונה כי ההליך המנהלי היה תקין וכי המבקש הוזמן לשימוע כדין, אך בחר שלא להתייצב.

5.ביום 9.7.2024 ניתנה החלטת ראש אגף האסיר בשב"ס מתוקף סמכותה לפי סעיף 51ט לחוק העונשין. בהחלטה נקבע כי המבקש יפסיק לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות וירצה את יתרת עונשו בבית הסוהר. בהחלטה תוארו העילות בגינן הוחלט כי המבקש יפסיק לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות, ובכללן העובדה כי הוא נעדר מהעבודה ללא אישור; לא ביצע כראוי את המשימות שהוטלו עליו; הפר תנאי מתנאי עבודת השירות; וכן לא ציית להוראה של הממונה ולא קיים חובה המוטלת עליו לפי חוק.

ההליך בבית משפט קמא

6.נגד החלטת ראש אגף האסיר בשב"ס הגיש המבקש ביום 11.7.2024 את העתירה נושא הבקשה דנן. בעתירה נטען כי בשל המצב הביטחוני שהחל עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", המבקש התקשה להגיע למקום עבודתו פעמים רבות, וכן נאלץ לצאת מביתו בשעה 01:00 בבוקר על מנת להתייצב בזמן בעבודה. עוד נטען כי נערך למבקש שימוע בו הוא הציג את הקשיים עמם הוא מתמודד בהגעה למקום העבודה, אך אותו שימוע נערך בעברית, שפה שהמבקש אינו שולט בה; ומבלי שצוין בפני המבקש כי הוא זכאי להיות מיוצג בהליך. נטען כי יש לראות במצב הביטחוני הייחודי – שינוי נסיבות קיצוני המחייב לתת למבקש הזדמנות נוספת לבצע את עבודות השירות.

7.בתשובתו לעתירה, ציין שב"ס כי המבקש נעדר ללא אישור מ-256 ימי עבודה; וכי אף שנעשו ניסיונות רבים לסייע למבקש להשלים את ריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות, הוא לא השכיל לנצל הזדמנויות אלה. משכך אין לו אלא להלין על עצמו. לטענת שב"ס, העותר לא התייצב לריצוי עונשו ביום שנקבע על ידי בית משפט קמא, אלא באיחור של שבוע ימים; והובאו לידיעתו של המבקש הכללים בדבר אופן ביצוע עבודות השירות והאפשרות כי תבוצע הפסקה מנהלית בהתקיים אחת העילות המנויות בחוק. עוד עמד שב"ס על כך שגם עובר לפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" המבקש נעדר ממרבית ימי העבודה; וכי גם לאחר שגורמי הפיקוח אישרו למבקש לעבוד בשעות גמישות ולהתייצב לעבודה בשעה מאוחרת יותר – הוא לא התייצב באופן תדיר לעבודה.

בנוסף, טען שב"ס כי המבקש זומן לשימוע כדין באמצעות משלוח דואר לכתובת עליה הצהיר ביום קליטתו; וכי צוין במפורש בזימון לשימוע כי המבקש רשאי להיות מיוצג על-ידי הסניגוריה. נטען כי הואיל והמבקש לא התייצב לשימוע – טענותיו באשר לאופן בו התנהל השימוע תמוהות וחסרות בסיס. באשר לטענותיו של המבקש באשר לשפה שבה נערכה עמו התקשורת, נטען כי המבקש התנהל מול הגורמים השונים בשפה העברית, והוא לא העלה כל טענה כי הוא לא מבין את השפה או ביקש להתנהל בשפה אחרת.

נטען כי ההחלטה סבירה, ראויה ומתבקשת נוכח הנסיבות; כי שב"ס נתן למבקש מספר הזדמנויות לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, אך המבקש לא השכיל לשתף פעולה ולעמוד במחויבויותיו; וכי המבקש לא טען לקיומו של פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט בהחלטה.

8.ביום 28.7.2024 התקיים בבית משפט קמא דיון בעתירה נגד ההחלטה נושא הבקשה דנן. בא כוח המבקש טען בדיון כי המבקש לא הוזמן לשימוע, אלא הוזמן לשתי שיחות בירור בלבד.

בתום הדיון הורה בית משפט קמא על דחיית העתירה. בית המשפט עמד על כך כי שב"ס עשה ניסיונות להזמין את המבקש לשימוע, הן בדואר רשום והן בשיחות טלפון – כך שהוא עמד בחובתו לתת למבקש הזדמנות להגיע לשימוע בטרם מתן החלטה בעניינו. בית משפט קמא ציין כי לתגובת המשיב צורפו אישורים על משלוח ההזמנה לשימוע בדואר רשום, אשר הוחזר לשולח לאחר שהושארו למבקש שתי הודעות; וכי שב"ס מתאר ביצוע מספר שיחות טלפון למבקש שלא נענו. מעבר לכך צוין כי בשיחה מיום 2.4.2024 נמסר למבקש כי עליו להתייצב לשיחת בירור למחרת היום ובמידה ולא יעשה כן – הוא יוזמן לשימוע.

אף לגופו של עניין עולה כי שב"ס קיים עם המבקש שיחות בירור במספר הזדמנויות. בשיחות אלה הוא הוזהר בנוגע להיעדרויותיו ונעשו ניסיונות למצוא פתרונות שיקלו על הגעתו לעבודה – כך שבפועל, גם אם המבקש לא נכח באירוע השימוע הפורמלי – טענותיו נשמעו ונעשה ניסיון לתת להן מענה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקש

9.בבקשה התבקש בית המשפט להורות על קיום שימוע כדין בעניינו של המבקש, עובר למתן החלטה בדבר הפסקת ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות. לטענת המבקש, הודעת הזימון לשימוע נשלחה אליו ביום 10.4.2024, ביום 18.4.2024 נרשם כי היא הוגשה ליחידת הדואר, ביום 5.5.2024 נרשמה הערה כי המבקש עזב את מקום מגוריו וביום 16.5.2024 הוחזר דבר הדואר לשולח. לאור האמור לעיל, נטען כי במועד בו נערך השימוע – קרי ביום 15.5.2024, לא נערך בירור האם הזימון לשימוע הגיע ליעדו. מכאן שהטענה לפיה המבקש הוזמן לשימוע כדין איננה מבוססת על עובדות ואיננה נכונה.

לטענת המבקש, העובדות שתוארו מעידות על כך שהוא לא הוזמן כדין לשימוע. זאת, הואיל ועל פי נוהל בתי הסוהר מס' 04-1001, זימון עובד שירות לשימוע צריך להיעשות באמצעות משלוח מכתב בדואר רשום לכתובת עליה הצהיר עובד השירות, במסירה ידנית ובאישור בחתימת ידו של עובד השירות. כאשר קיימת אינדיקציה לשינוי כתובת המגורים של עובד השירות, מתקיים החריג לנוהל, וניתן לזמן את העובד בהודעה טלפונית. בנוסף, נטען כי למבקש יש ראיות לכך שהוא עבד ימים רבים יותר ממספר הימים שפורטו בהחלטה, שכן לעיתים מערכת רישום הכניסה של המעסיק בעבודות השירות לא פעלה.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

11.כידוע, רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסירים תינתן רק במקרים חריגים כאשר הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש, או כאשר עולה חשש לעיוות דין (ראו למשל: רע"ב 347/24 ימיני נ' שירות בתי הסוהר (1.2.2024); רע"ב 3285/23 חגאזית נ' הממונה על עבודות שרות - מפקדת גוש צפון (30.4.2023); רע"ב 8310/22 דהאמשה נ' מדינת ישראל (6.12.2022)).

הבקשה הנוכחית אינה מעלה שאלה עקרונית. טענות המבקש הן טענות קונקרטיות לפיהן לא נערך לו שימוע טרם מתן ההחלטה, שכן הזימון לשימוע לא נשלח אליו כדין. אין מדובר בטענות עקרוניות אלא כאמור בטענות ספציפיות הנטועות כל כולן בנסיבותיו האישיות של המבקש ובשאלה איך הוא זומן לשימוע, והאם היה די במכלול הפעולות בהן נקט שב"ס לצורך זימונו - כדי לקבוע כי הוא זומן כדין. מאחר שאין מדובר בנושא עקרוני או בעל חשיבות ציבורית מיוחדת, הוא אינו מצדיק מתן רשות ערעור.

12.יוער עוד כי טענותיו של המבקש ביחס לאופן משלוח הודעת הזימון בכפוף לדין וביחס לימי עבודתו בפועל, נטענו לראשונה בבקשת הערעור דנן. לכן, אף לו היה בטענות אלה ממש (ואינני קובעת כי אלה הם פני הדברים), את השאלה האם יש להתערב בהחלטת הערכאה המבררת יש לבחון לפי הטיעון שעמד לפניה, ולא מכוח נימוקים שהועלו רק בשלב בקשת רשות הערעור (רע"א 659/24 ויסברוד נ' בונוס ביוגרופ בע"מ, פסקה 13 (2.5.2024)). גם מהטעם הזה אין מקום לקבל את הבקשה דנן.

13.עוד יובהר כי דחיית הבקשה אף אינה מעלה חשש לעיוות דין. המרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח בעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות, איננה זכות של הנאשם שנגזר עליו עונש מאסר בפועל. מדובר ב"פריבילגיה שיפוטית" שניתנת לאותם נאשמים שלגביהם בית המשפט סבור כי שיקולי שיקום מצדיקים את מאסרם שלא מאחורי סורג ובריח (רע"ב 4062/24 מסארוה נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (26.5.2024) (להלן: עניין מסארוה); רע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבת בתי הסוהר, פסקה 23 (17.5.2018) (להלן: עניין ניסימוב)). בהיותה פריבילגיה, היא "מקימה ציפייה להתנהלות רצינית וראויה, והיא ניתנת לביטול מקום בו עולה כי הנאשם איננו מקבל על עצמו את האחריות הנלווית למסלול עונשי זה" (רע"ב 4249/16 טהא נ' הממונה על עבודות השירות – מפקדת גוש צפון, פסקה 14 (12.7.2016). ראו עוד: עניין מסארוה; רע"ב 9867/17 נאשף נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (28.12.2017); רע"ב 7212/16 חביב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (14.10.2016)).

באשר למבקש – מן הרגע הראשון התגלו בעיות עם התייצבותו לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות. תחילה הוא התייצב באיחור של שבוע לקליטה בעבודה; בהמשך הוא נעדר ימים שלמים מהעבודה ובחודשים מסוימים לא התייצב כלל; בין לבין הוא לא התייצב לשיחת בירור ולא ענה לטלפונים; וכל זאת לאחר שהגורמים הרלוונטיים הקלו בתנאי העסקתו על מנת שיצליח לעמוד במחויבויותיו. לזאת יש להוסיף כי זימון לשימוע נשלח למבקש כדין באמצעות דואר רשום, אולם דומה כי לא הגיע למענו לאחר שהמבקש נמנע מלעדכן את הממונה על עבודות השירות באשר לשינוי כתובתו – תוך חריגה מהכללים החלים על עובד השירות בעבודות השירות (ראו והשוו: רע"ב 7060/20 בראל לוונטר נ' שירות בתי הסוהר - מדינת ישראל (16.10.2020)).

בנסיבות כאלה, בהן מעל המבקש באמון שנתן בו בית המשפט שהורה על ריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות, אינני סבורה כי ההחלטה על הפסקת עבודות השירות ונשיאת יתרת מאסרו מאחורי סורג ובריח גורמת לעיוות דין – ואף מטעם זה אין הצדקה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות הוראת ההתייצבות במאסר בבית הסוהר הכלולה בו, עומד על כנו.