פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
7060/20
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקשת:
נועה בראל לוונטר
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר - מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-עת"א
14808-10-20 מיום 13.10.2020 שניתנה על-ידי השופטת מ' ברנט
בשם המבקש:
עו"ד אלון דוידוב
החלטה
1.
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז – לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת מ' ברנט ) בעת"א 14808-10-20 מיום 13.10.2020, בגדרו נדחתה עתירת המבקשת לביטול החלטת ראש אגף אסיר בשירות בתי הסוהר מיום 5.7.2020, שלפיה המבקשת תפסיק לשאת את עונש המאסר בפועל שנגזר עליה בדרך של עבודות שרות, ותישא את יתרת עונשה בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.
2.
המבקשת הורשעה ב-7 עבירות הונאה בכרטיס חיוב ובעבירה של גניבת כרטיס חיוב, וביום 25.6.2019 נגזר עליה עונש מאסר בפועל של 7 חודשים ויום, במסגרת עבודות שירות.
3.
כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשת התייצבה לעבודות שירות במועד, ולאחר מספר ימים החליטה הממונה על עבודות השירות להפחית את היקף שעות עבודתה היומיות בשל היותה אם ל-6 קטינים.
כחצי שנה לאחר שהחלה לשאת בעונשה, במהלך חודש ינואר 2020, התעורר חשד כי המבקשת גנבה את כרטיס האשראי של אחד מלקוחות מקום עבדותה במסגרת עבודות שירות. מעסיקה התלונן בפני המפקח בעניין, והגיש תלונה נגדה במשטרה.
על רקע זה, נקבעו למבקשת פגישות עם רכזת עבודות השירות, אולם היא לא התייצבה לפגישות אף שאישרה את הגעתה קודם לכן. מספר ניסיונות ליצור קשר עם המבקשת מטעם הממונה על עבודות השירות לא צלחו, תוך שזו נמנעה מלענות לשיחותיהם. כחודש לאחר מכן שוחחה המבקשת עם גורמים מטעם הממונה על עבודות השירות, וציינה כי לא התייצבה לפגישות בשל מעצר בנה.
המבקשת זומנה לשיחת בירור נוספת, ושובצה למקום עבודה חדש – אליו לא התייצבה כלל. ניסיונות לאתר את המבקשת לא צלחו, ונקבע לה שימוע ליום 17.6.2020, אולם אף אליו היא לא התייצבה. משכך, נערך לה שימוע שלא בנוכחותה, ורכזת עבודות השירות שערכה את השימוע המליצה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, בציינה כי:
"עד כה תפקודה [של המבקשת – י'א' ] לקוי. היא נעדרת ימים רבים ללא אישור, לא מתייצבת ולא מודיעה, לא מגיעה לשיחות ברור בשלוחה. ניסיונות לאתרה באופן ישיר או באמצעות משפחתה לא צולחים ומדצמבר לא מתייצבת במקום עבודתה (מעל 150 ימי היעדרות)".
על רקע זה, ביום 29.6.2020 הגישה הממונה על עבודות השירות
בקשה להפסקה מנהלית של עבודות השירות.
4.
בהחלטתו מיום 5.7.2020, קיבל ראש אגף אסיר את הבקשה, והורה על הפסקת עבודות השירות של המבקשת, ועל המשך נשיאת עונש המאסר בפועל שנגזר עליה מאחורי סורג ובריח.
5.
על החלטה זו, הגישה המבקשת את עתירתה, בגדרה נטען, בעיקרו של דבר, כי יש לבטל את ההחלטה להורות על הפסקת עבודות השירות של המבקשת ועל המשך ריצוי העונש מאחורי סורג ובריח. זאת, בהתחשב במצבה המשפחתי, ולנוכח הקושי הכלכלי עימו היא מתמודדת, אשר בעטיו היא נאלצה לעבוד ועל כן לא התייצבה לעבודות שירות כנדרש.
6.
בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקשת בקובעו כי המבקשת "לא התייצבה לעבודות השירות, ... נמנעה מלענות לטלפונים מטעם הממונה על עבודות השירות, לא התייצבה לשימוע, לא עדכנה שינוי כתובת, ובנסיבות אלה, היא מעלה באמון שבית המשפט נתן בה".
7.
מכאן הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
בבקשתה, שבה וטוענת המבקשת כי יש להימנע מלהורות על הפסקת עבודות השירות ועל ריצוי יתרת עונשה בבית הסוהר בשל מצבה המשפחתי והכלכלי; או לחלופין, להורות על עריכת שימוע נוסף בנוכחותה.
8.
דין הבקשה להידחות.
כידוע, על דרך הכלל לא תינתן רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים אלא במקרים המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של האסיר (רע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבת בתי הסוהר (17.5.2018)).
אומנם, במקרים שבהם הבקשה מופנית כלפי החלטה בדבר הפסקת עבודות שירות, המתקבלת על ידי גוף מנהלי – להבדיל מגוף שיפוטי – יש מקום להחיל מבחן מרחיב יותר (ראו למשל רע"ב 4982/14 זולונוב נ' מדינת ישראל (1.9.2014)). אולם, אף כחלק מבחינה מקלה מעין זו של נסיבות המקרה, איני סבור כי יש להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור.
9.
למבקשת ניתנו הזדמנויות רבות להתייצב בפני הגורמים הרלוונטיים בשירות המבחן, עוד בטרם זומנה לשימוע. אולם, היא חמקה מהם פעם אחר פעם לתקופה ממושכת, תוך שהיא מועלת באמון שנתן בה בית המשפט עת גזר עליה עונש של עבודות שירות.
זימון לשימוע נשלח למבקשת כדין באמצעות דואר רשום, אולם דומה כי לא הגיע למענו לאחר שהמבקשת נמנעה מלעדכן את הממונה על עבודות השירות באשר לשינוי כתובתה – תוך חריגה מהכללים החלים על עובד השירות בעבודת השירות.
בנסיבות מעין אלו, שבהן לא ניתן היה ליצור כל קשר עם המבקשת, איני רואה פגם בהחלטה על הפסקת עבודות השירות באופן שהמבקשת תישא ותישא את יתרת עונש המאסר בפועל שנגזר עליה בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.
10.
יודגש, כי לא נעלם מעיני מצבה הכלכלי והמשפחתי הקשה של המבקשת. אולם בנסיבות חריגות מעין אלו, אין אלא להצר על התנהלותה, אשר הביאה לתוצאה זו.
כפי שהדגישה השופטת (כתוארה אז) מ' נאור :
"אכן, לנסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות העובדה כי הינו גורם משמעותי בטיפול באחת מבנותיו ... היה משקל בהחלטת בית המשפט המחוזי בערעור להקל בעונשו, ולהמיר את עונש המאסר בפועל בעבודות שירות. ואולם, כידוע, ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות הינו פריבילגיה המאזנת בין הצורך להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל לבין הרצון לסייע בשיקומו, בנסיבות המתאימות. מקום בו הנאשם לא קיבל על עצמו את האחריות הנלווית למסלול עונשי זה ולא ביצע את המוטל עליו, ניתן לבטל פריבילגיה זו, על אף נסיבותיו האישיות" רע"ב 2955/11 אזבארגה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 10 (8.5.2011).
11.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ח בתשרי התשפ"א (16.10.2020).
ש ו פ ט