רע"ב/רעב"ס 347-24 רע"ב/רעב"ס 347-24

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן) מיום 1.1.2024 בעת"א 59829-08-23. בפסק הדין נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת ראש אגף האסיר בשב"ס שהורתה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שריצה המבקש, ונשיאת יתרת עונשו בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.

הרקע לבקשה

1.ביום 9.12.2019 נגזר על המבקש עונש של 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית, בגין הרשעתו, בין היתר, בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. המבקש החל לרצות את עבודות השירות ביום 12.10.2021. לאחר שלא התייצב כנדרש לעבודות השירות, ואף נעצר בחודש דצמבר 2021 בחשד לביצוע עבירות תעבורה – החליטה ראש אגף האסיר, בחודש ינואר 2022, על הפסקה מנהלית של עבודות השירות. המבקש עתר נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, וביום 18.5.2022 התקיים דיון בעתירה (עת"א 37785-02-22). בסיום הדיון הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, ולפיה "מאחר והעותר היום יכול לבצע עבודות שירות הן מבחינת תנאי שחרורו בתיק האחר והן מבחינה בריאותית, ייערך לו שימוע נוסף והעותר ישובץ לעבודות שירות. ב"כ הצדדים מבהירים לעותר כי זו ההזדמנות האחרונה שתינתן לו להשלמת ריצוי עבודות השירות וכי לא תינתן עוד הזדמנות נוספת" (להלן: ההחלטה בעתירה הקודמת).

2.לאחר החלטה זו שב המבקש לבצע את עבודות השירות. מן התיעוד שהוגש על-ידי המשיבים עולה, כי עד לחודש יולי 2023, המשיך המבקש בדרכו ולא התייצב לעבודות השירות כנדרש וברציפות. על רקע זה, בוצעו עמו מספר שיחות בירור, וכן נערך לו שימוע (בחודש מאי 2023) שבסיומו הוחלט ליתן לו "הזדמנות נוספת ואחרונה" ולזמנו לשימוע נוסף כדי לעמוד על תפקודו. המבקש הוסיף להיעדר מעבודות השירות ללא אישור, ובאמצע חודש יולי 2023 נעצר שוב, והוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות שונות לרבות נהיגה בזמן פסילה. ביום 31.7.2023 נערך למבקש שימוע נוסף, בבית המעצר בו שהה באותה עת, וביום 9.8.2023 המליץ הממונה על עבודות השירות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות בעניינו של המבקש. ביום 10.8.2023 החליטה ראש אגף האסיר על הפסקה מנהלית כאמור.

3.נגד החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי ביום 27.8.2023. בעתירה, שהגיש המבקש ללא ייצוג, טען כי לא ביצע את העבירות שבגינן נעצר; כי לאחרונה שוחרר למעצר בית באיזוק אלקטרוני, ולהערכתו בקרוב גם תנאי זה יוסר; וכי על רקע מצבו המשפחתי, ייגרם לו נזק רב כתוצאה מהפקעת עבודות השירות. לקראת הדיון בעתירה מינה בית המשפט המחוזי סנגור ציבורי לייצוג המבקש. בדיון שהתקיים ביום 1.1.2024 הוסיף הסנגור, בין היתר, כי למבקש לא ניתנה הזדמנות להיות מיוצג בשימוע שנערך לו במעצר, וכי הוא לא הבין את זכויותיו; כי המבקש שוחרר לאחרונה למעצר בית לילי, כך שאין לו כעת מניעה לרצות את עבודות השירות; וכי מתקיימות נסיבות אישיות שונות בעניינו, המצדיקות ליתן לו הזדמנות נוספת.

4.המשיבים התנגדו לקבלת העתירה. הם ציינו כי מדובר בעתירה שנייה המוגשת בגין אותן עבודות שירות, שהוטלו על המבקש עוד בשנת 2019. נטען כי המבקש ממשיך שלא להתייצב כנדרש לריצוי עבודות השירות, גם לאחר ההחלטה בעתירה הקודמת – כאשר בסך הכל, הוא ריצה עד היום 54 ימים בלבד מתוך 9 חודשים של עבודות שירות שהוטלו עליו, ונעדר ללא אישור במשך 134 ימים. בכך, נטען, הפר המבקש באופן בוטה את הכללים החלים עליו כעובד שירות, ואין מקום ליתן לו הזדמנות נוספת.

5.בפסק דינו שניתן בתום הדיון, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי לאחר ההחלטה בעתירה הקודמת, בה סוכם במפורש כי לא תינתן למבקש הזדמנות נוספת – המשיך המבקש "בדרכו המזלזלת" ולא ביצע את עבודות השירות כנדרש. המבקש התייצב לימי עבודה בודדים והחסיר ימים רבים ללא אישור. נקבע כי די היה באמור כדי לדחות את עתירתו. לכך מצטרפת העובדה שהמבקש הוסיף וביצע עבירה נוספת לכאורה תוך כדי תקופת ביצוע עבודות השירות. על רקע זה, קבע בית המשפט המחוזי כי ההחלטה על הפסקת עבודות השירות בעניינו של המבקש היא לא רק סבירה, אלא "נראה שהיא גם נכונה". בהמשך לכך נקבע כי המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 4.2.2024.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקש

6.המבקש טוען בבקשתו כי התייצב וביצע את המוטל עליו "על הצד הטוב ביותר", וכי לא החסיר ימי עבודה "ללא אישור מוצדק". לטענתו, במהלך עבודות השירות נפצע פציעה שדרשה מנוחה מלאה. לאחר שהחלים וחזר לרצות את עונשו נעצר, באופן שמנע ממנו המשך ההתייצבות לעבודות השירות. המבקש שב וטוען כי במהלך השימוע שנערך לו בעודו במעצר, לא הבין את זכויותיו ולא הייתה לו הזדמנות להתגונן. כן הוא טוען לנסיבות אישיות ומשפחתיות שונות, ומבקש כי תינתן לו הזדמנות נוספת לשקם את חייו.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בבקשה על נספחיה וכן בתיק בית המשפט, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.כידוע, רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסירים תינתן רק במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש או כאשר עולה חשש לעיוות דין (ראו למשל: רע"ב 2409/23 באז נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 11 (7.5.2023); רע"ב 5314/23 אלסייד נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (1.8.2023)). מקרה זה אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור. זאת, גם אם ננקוט בגישה המקלה באמות המידה לבחינת הבקשה, במקרים כמו המקרה לפנינו, בהם ההחלטה הראשונה התקבלה על-ידי גוף מינהלי ורק ההחלטה השנייה התקבלה על-ידי גוף שיפוטי (ראו: רע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבת בתי הסוהר, פסקה 21 (17.5.2018)).

9.גם לגופם של דברים לא ראיתי עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בענייננו מדובר בהחלטה שניה להפקעת עבודות השירות. כפי שנקבע לא אחת – מקום בו מורשע בדין מפר את החובות המוטלות עליו כעובד שירות, תישלל ממנו הפריווילגיה של ריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות והוא ירצה את יתרת עונשו מאחורי סורג ובריח (ראו: רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 10 (12.3.2006); רע"ב 9148/12 מור נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (8.1.2013)). במקרה שלפניי, וכפי שעולה מן התיעוד שהוגש, הפר המבקש את חובותיו כעובד שירות פעם אחר פעם, ובחר מתי להתייצב לעבודות השירות. גם לאחר ההחלטה בעתירה הקודמת, בה הובהר לו כי "לא תינתן עוד הזדמנות נוספת", הוסיף והחסיר עשרות ימי עבודה ללא אישור. טענתו של המבקש כי לא החסיר ימים ללא אישור – נטענה ללא כל אסמכתא. בנוסף להיעדרויות האמורות, ביצע המבקש לכאורה עבירות תעבורה במהלך תקופת ביצוע עבודות השירות, בגינן היה נתון במעצר באופן המונע המשך ריצוי העבודות שהוטלו עליו (וראו סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין). תוצאת הדברים היא, שאף שחלפו למעלה משלוש שנים ממועד הטלת עבודות השירות ועד להפקעתן, לא השלים המבקש אלא חלק קטן מעונשו. בנסיבות אלה, לא נמצא טעם להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

אשר לטענת המבקש ולפיה נפל פגם בשימוע שנערך לו משלא הבין את זכויותיו ולא ניתנה לו הזדמנות להתגונן – גם דינה של טענה זו להידחות. על פי התיעוד שהוגש, ביום 24.7.2023 ניתנה למבקש הודעה על הליך שימוע העתיד להיערך לו, עליה חתם המבקש, בה הוסבר לו כי במעמד השימוע תינתן לו הזדמנות לטעון את טיעוניו, וכי הוא רשאי להיות מיוצג על-ידי עו"ד בהליך זה. המבקש לא פעל למיצוי זכותו לייצוג משפטי מבלי שנטען למניעה כלשהי בהיבט זה, ובשימוע מיום 31.7.2023 העלה טיעוניו. אוסיף ואציין, כי מלוא טענותיו של המבקש לגופם של דברים נשמעו לפני בית המשפט המחוזי, בשעה שהיה מיוצג, ולפיכך אין בטענתו זו כדי לשנות מן המסקנה האמורה.

10.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.