רע"ב/רעב"ס 5314-23 רע"ב/רעב"ס 5314-23

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן) מיום 26.6.2023 בעת"א 47634-03-23. בפסק הדין נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת נציב בתי הסוהר שהורתה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שריצה המבקש, ונשיאת יתרת עונשו בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.

הרקע לבקשה

1.ביום 12.6.2022 נגזר על המבקש עונש של 7 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית, בגין הרשעתו בעבירה של הונאה בכרטיס חיוב, והמבקש החל לרצות את עונשו ביום 17.8.2022. במהלך החודשים דצמבר 2022 וינואר 2023 קוימו עם המבקש ארבע שיחות בירור בשל אי-התייצבותו לעבודות השירות באופן רציף, ובשל בעיות משמעת שהובילו לפליטתו מאחד ממקומות ההעסקה אליהם שובץ. למבקש ניתנו מספר אזהרות, עד שלבסוף הוזמן לשימוע לפני הפסקה מנהלית ליום 22.2.2023. עוד קודם למועד השימוע, ביום 1.2.2023, נעצר המבקש בחשד לביצוע שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה. המבקש שוחרר בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא ביום 5.2.2023, וביום 21.2.2023 הורה בית המשפט לתעבורה בבאר-שבע כי המבקש יוותר במעצר בית מלא עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (בשה"ת 1697-02-23). עד למועד מעצרו, ריצה המבקש 29 ימי עבודה ונעדר ללא אישור מ-87 ימי עבודה, מתוך 139 ימי עבודות שירות שהיה עליו לרצות.

2.בשימוע שנערך למבקש ביום 22.2.2023, טען המבקש כי הגיש לבית המשפט לתעבורה בקשה לפתיחת חלונות לטובת ריצוי עבודות השירות, וכי טרם התקבלה החלטה בבקשתו. בהמשך לכך ציינה עורכת השימוע, לאחר שסקרה את השתלשלות האירועים בעניינו, כי "לאור התנהגותו וכן מעצר הבית אין מנוס אלה להמליץ על הפסקה מנהלית. באם בית המשפט יעטר לבקשתו לפתיחת חלון מתבקש עובד השירות לעדכן את השלוחה על מנת לבחון שוב את החלטת בגין המלצה להפסקה מנהלית" (הטעויות במקור). בהמשך לכך, ביום 27.2.2023 המליץ הממונה על עבודות השירות על הפסקה מנהלית בעניינו של המבקש. יום לאחר מכן, ביום 28.2.2023, התקבלה החלטת ראש אגף האסיר מתוקף סמכותה לפי סעיף 51ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ולפיה יופסקו עבודות השירות של המבקש והוא יישא את יתרת עונשו במאסר מאחורי סורג ובריח.

3.על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי ביום 1.3.2023. בעתירתו טען כי ההחלטה מבוססת על מידע חסר, אינה סבירה ונגועה במשוא פנים, וכי השימוע שנערך לו "כוון מראש" להפקעת עבודות השירות. המבקש טען כי במהלך השימוע נדרש להציג החלטה על פתיחת חלונות לשם ביצוע עבודות השירות בתוך 14 יום, וכי פרק הזמן שניתן לו לצורך כך אינו סביר. כן טען כי הקפיד להגיע לעבודה, אך בשל ביטולים מצד המשיב 2 נמנע ממנו לרצות ימי עבודה נוספים. המדינה טענה מנגד כי אין הצדקה להתערב בהחלטה בעניינו של המבקש, משלא נפל בה כל פגם. נטען כי על אף ניסיונות חוזרים ונשנים לרתום את המבקש לסיום ריצוי העבודות, המבקש לא ביצע את עבודות השירות כראוי והחסיר ימי עבודה רבים – תוך שצורפו מסמכים שונים המתעדים את השתלשלות האירועים בעניינו.

4.ביום 26.6.2023 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין הדוחה את העתירה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתקיימות בעניינו של המבקש מספר עילות להפסקת עבודות השירות לפי סעיף 51ט(א) לחוק העונשין, ובהן היעדרותו של המבקש מהעבודה ללא אישור הממונה; אי-ביצוע המשימות שהוטלו עליו והתנהגות שאינה מניחה את הדעת; וכן היותו נתון במעצר בתנאים שאינם מאפשרים המשך התייצבותו לביצוע עבודות השירות. נקבע כי המבקש זלזל בחובותיו כעובד שירות כאשר החסיר ימי עבודה רבים גם לאחר שזומן לשימוע, וכי הגדיש את הסאה עת עבר עבירות תנועה חמורות בתקופת ההמתנה לשימוע. לנוכח האמור, נקבע כי ההחלטה על הפסקת עבודות השירות היא סבירה וראויה.

5.על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי, בגדרה התבקש גם עיכוב ביצוע של הוראת ההתייצבות למאסר, אשר נקבעה ליום 26.7.2023. בהחלטתי מיום 12.7.2023, הוריתי כי התייצבותו של המבקש לריצוי מאסרו תעוכב עד למתן החלטה אחרת.

טענות המבקש

6.המבקש שב ומעלה בבקשתו את הטענות שהעלה לפני בית המשפט המחוזי. כן מעלה המבקש שתי טענות נוספות, המצביעות לשיטתו על כך שההחלטה בעניינו התקבלה מראש, באופן שרירותי ומבלי שהייתה לו אפשרות לשנותה: ראשית, נטען כי על אף שנאמר למבקש בעל-פה במעמד השימוע שעליו להציג החלטה בדבר פתיחת חלונות בתוך 14 יום, בפועל המליץ הממונה על הפסקת עבודות השירות בעניינו בחלוף 5 ימים בלבד – כך שנגזלה ממנו ההזדמנות הנוספת שהוחלט, לדבריו, ליתן לו. שנית, נטען כי ההחלטה בדבר הפסקה מנהלית של העבודות ניתנה כבר ביום 28.12.2022 (ולא ביום 28.2.2023) – כך לפי אחד המסמכים שהציגה המדינה בתשובתה לעתירה – ומכאן שגורלו של המבקש הוכרע כבר אז, והתנהלות המדינה מאותה עת לא נועדה אלא להביא לאותה תוצאה. לבסוף, טוען המבקש כי נסיבותיו האישיות, ובהן היותו אב לילדה עם צרכים מיוחדים, מצדיקות גם הן לקבל את בקשתו ולאפשר לו להשלים את ריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

8.הלכה ידועה היא כי רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסירים תינתן רק במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש או כאשר עולה חשש לעיוות דין (ראו: רע"ב 2409/23 באז נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 11 (7.5.2023) (להלן: עניין באז); רע"ב 1568/22 בשארה נ' הממונה על עבודות שירות, פסקה 9 (3.3.2022)). יצוין, כי קיימת בפסיקה גם גישה שלפיה במקרים בהם ההחלטה הראשונה התקבלה על-ידי גוף מינהלי ורק ההחלטה השנייה התקבלה על-ידי גוף שיפוטי, כמו בענייננו, ניתן להקל בתנאים לבחינת בקשת רשות הערעור (ראו: רע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבת בתי הסוהר, פסקה 21 (17.5.2018)). מכל מקום, גם בגדרו של מבחן רחב כזה, איני סבורה כי המקרה דנן מצדיק מתן רשות ערעור. הבקשה בענייננו נטועה כולה בעניינו הפרטני של המבקש, ואינה מעוררת כל שאלה עקרונית ואף לא מעלה חשש לעיוות דין.

9.אוסיף כי גם לגופם של דברים, לא ראיתי כל עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע, ריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות הוא בגדר פריבילגיה לה זוכה המורשע בדין. כאשר עובד השירות מפר את החובות המוטלות עליו תישלל ממנו פריבילגיה זו, ויתרת עונשו תרוצה בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח (עניין באז, בפסקה 12). יפים הדברים שנאמרו בהקשר זה על-ידי השופטת א' פרוקצ'יה:

"הטלת מאסר בעבודות שירות נתפסת בדין כפריבילגיה המוענקת לנאשם [...] פריבילגיה זו אינה מוקנית לנאשם באורח מוחלט ובלתי מותנה. היפוכו של דבר. היא הדירה וניתנת לביטול בכל שלב, מקום שהנאשם אינו עומד בציפיות המתחייבות ממנו לצורך מימושה. נאשם המבקש לרצות את מאסרו בעבודות שירות חייב לקבל עת עצמו עול אחריות הנילווה למסלול עונשי מיוחד זה, ולבצע את המוטל עליו על פי הוראות הממונים, בלא סטייה והפרה של הכללים" (רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 10 (12.3.2006)).

במקרה דנן, כפי שעולה מן התיעוד שהוגש, הפר המבקש את החובות המוטלות עליו, בין היתר בכך שלא התייצב לעבודה ברציפות, וזאת למרות שינויי שיבוץ, שיחות בירור רבות שנערכו עמו, אזהרות והזדמנויות חוזרות שניתנו לו. המבקש אף הגדיל לעשות וביצע לכאורה, בעודו ממתין לשימוע, עבירות בגינן היה נתון במעצר בית מלא, באופן שמנע ממנו להמשיך ולרצות את עבודות השירות שהוטלו עליו (וראו סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין).

10.טענתו של המבקש ולפיה נאמר לו במעמד השימוע, כי עליו להציג החלטה שיפוטית בדבר פתיחת חלונות בתוך 14 יום, שאם לא כן יופקעו עבודות השירות – אינה נתמכת בתיעוד שהוגש, וממילא אין בה כדי לסייע למבקש מקום בו ההחלטה בעניינו התבססה לא רק על העדר אפשרותו לבצע את העבודות בשל שהייתו בתנאים מגבילים, אלא על עילות נוספות הנוגעות, בין היתר, לאי-התייצבותו לעבודות השירות ואי-ביצוע המשימות שהוטלו עליו כראוי (השוו: רע"ב 7748/17 ליפשיץ נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר, פסקה 12 (17.1.2018)). למעשה, כפי שהבהירה המדינה בתגובתה לעתירה, זימונו של המבקש לשימוע לא נבע כלל ממעצרו אלא מתפקודו הלקוי במסגרת ריצוי עבודות השירות. לא ראיתי ממש גם בטענתו של המבקש ולפיה ההחלטה על הפסקה מנהלית ניתנה כבר ביום 28.12.2022. על פניו נראה כי מדובר בטעות סופר שנפלה באותו רישום, ועל כל פנים, אין מקום להידרש לטענה זו לראשונה במסגרת הבקשה שלפניי.

11.הבקשה נדחית אפוא.

המבקש יתייצב לריצוי יתרת המאסר בפועל שהוטל עליו, ביום 13.8.2023 ביס"ר דקל, עד לשעה 10:00 או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, בטלפונים: 074-7831077, 074-7831078.