רע"ב/רעב"ס 8433-23 רע"ב/רעב"ס 8433-23

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא) בעת"א 57988-08-23 מיום 26.10.2023 בה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה), שהורה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שנגזרו על המבקש ועל ריצוי יתרת עונשו בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.

1.ביום 5.4.2022 נדון המבקש בבית המשפט לתעבורה בחיפה לעונש של 2 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית. המבקש החל לרצות את עונשו בחודש אוגוסט 2022 אולם התייצב ל-7 ימי עבודה בפועל בלבד, ונעדר ללא אישור במשך 163 ימים. למבקש קוימו שיחות בירור ואזהרה רבות בהן הובהר לו כי עליו להתייצב לריצוי עונשו. חלק מהניסיונות ליצור עמו קשר ולזמנו לשיחות בירור נכשלו. לחלק מהפגישות שנקבעו לו, ובכלל זה השימוע הראשון שזומן אליו, הוא כלל לא התייצב. לבסוף, ביום 19.6.2023 נערך למבקש שימוע במהלכו ציין כי הוא סובל מבעיות כלכליות ומבעיות בריאותיות וכי בכוונתו לתקן את מעשיו ולהתייצב לריצוי עונשו. גם לאחר השימוע לא התייצב המבקש לעבודה, וזאת גם לאחר שיחת אזהרה נוספת. לאור האמור, ביום 24.7.2023 ניתנה החלטה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות בה פורט כי המבקש מפר את הכללים שנקבעו לו לביצוע עבודות השירות, אינו מבצע את העבודה כנדרש וברציפות, והניסיונות הרבים שנעשו במטרה לרתום אותו על מנת שיסיים את ריצוי עונשו, כשלו.

2.על החלטה זו הגיש המבקש ביום 25.8.2023 עתירה לבית המשפט המחוזי בה טען כי העיכובים בריצוי עונשו אינם באשמתו, ונעוצים בין היתר במצבו הבריאותי הקשה. כן נטען כי ההחלטה ניתנה ללא הנמקה וכי נפלו פגמים בהליך השימוע. המשיבה טענה מנגד כי אין כל הצדקה להתערב בהחלטה שניתנה, תוך תיאור מפורט של השתלשלות האירועים בעניינו ושל הניסיונות הרבים שנעשו לרתום אותו לביצוע עבודות השירות.

3.ביום 26.10.2023 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה בקבעו כי לא נפל כל פגם בהחלטת הממונה המצדיק התערבות. המבקש לא התייצב לריצוי עבודות השירות חרף שיחות הבירור והאזהרה שנערכו לו, כאשר הממונה אף התחשב בבעיותיו הרפואיות והאישיות ונתן לו הזדמנויות חוזרות ונשנות לביצוע עבודות השירות, אך המבקש לא השכיל לנצל הזדמנויות אלה. כן נקבע כי טענות המבקש נגד השימוע והתנהלות הממונה נטענו בעלמא וללא כל ביסוס, וכי גם האישורים הרפואיים שהציג אינם מצדיקים את היעדרויותיו הרבות.

4.מכאן לבקשה שלפנַי, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נוכח העובדה שמועד ההתייצבות לריצוי עונש המאסר נקבע ליום 3.12.2023. המבקש טען כי מקרה זה מעלה שאלה עקרונית בעלת השלכה רחבה על כלל הציבור והיא האם קיימת חובה לייצוג על ידי סנגור בהליכי שימוע להפסקת עבודות שירות. בנוסף נטען כי החלטת הממונה אינה סבירה ואינה מידתית שכן היה עליו לקחת בחשבון את מצבו הרפואי הקשה של המבקש, בעוד שהמשך ריצוי עונשו במאסר בפועל יגרום לו נזק בלתי הפיך ועיוות דין. לבסוף נטען כי בנסיבות המיוחדות של המקרה יש לאפשר לו ולוּ לפנים משורת הדין לרצות את המשך מאסרו בדרך של עבודת שירות.

דיון והכרעה

5.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסירים, לרבות עתירות שעניינן החלטה על הפסקה מינהלית של צו עבודות שירות, תינתן במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או אם קיים חשש לעיוות דין או לחוסר צדק מהותי כלפי המבקש (רע"ב 5314/23 אלסייד נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (1.8.2023); רע"ב 4833/23 אבו סרחאן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (25.6.2023); רע"ב 3285/23 חגאזית נ' הממונה על עבודות שרות – מפקדת גוש צפון, פסקה 5 (30.4.2023)). הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות, ומתמקדת בנסיבותיו הספציפיות של המבקש ובשאלה אם היה מוצדק במקרה זה להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות.

6.גם סוגיית הייצוג בהליך שימוע בטרם הפסקת עבודות שירות אינה שאלה משפטית עקרונית הדרושה הכרעה (וראו למשל, לאחרונה: רע"ב 7687/23 יפתחוב נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (25.10.2023)). מעבר לכך, בטופס הזימון לשימוע שנמסר למבקש, צוין כי הוא זכאי להיות מיוצג על ידי עורך דין מטעמו או להסתייע בסניגוריה הציבורית (נספח ד' לתגובת המשיבה בבית המשפט המחוזי מיום 6.9.2023), והוא גם נשאל על כך במהלך השימוע עצמו (נספח ו' לתגובת המשיבה בבית המשפט המחוזי, עמ' 1). בוודאי שאין בנסיבות האמורות כדי לבסס טענה לפגיעה בזכות כלשהי (והשוו: רע"ב 849/20 אבו זבארגה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (19.2.2020); רע"ב 5242/22 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (15.8.2022)).

7.יתר על כן. בענייננו, המבקש לא התייצב לריצוי עונשו פעם אחר פעם, חרף השיחות והאזהרות הרבות שניתנו לו בקשר להשלכות שיהיו להתנהלות זו. שורת התירוצים שהעלה, חלקם לפני הממונה ובבית המשפט המחוזי (מצבו הרפואי והכלכלי), וחלקם בבקשה שלפנַי (היותו בן יחיד לאם מבוגרת) – אינה משנה ממסקנה זו. כפי שצוין כבר במסמכי השימוע, אין במסמכים הרפואיים שהציג (ואלה שצורפו גם לבקשה שלפנַי) כדי להצדיק את היעדרויותיו הרבות. בנסיבות האמורות, שעה שהמבקש לא עמד ולוּ בקירוב בתנאים שנדרשו ממנו, התוצאה אליה הגיע הממונה, על שלילת הפריווילגיה של ביצוע עבודות שירות, רחוקה מלהצדיק כל התערבות (וראו למשל מיני רבים: רע"ב 7868/12 אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי נצרת, פסקה 9 (10.11.2013); רע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבת בתי הסוהר, פסקה 23 (17.5.2018); רע"ב 7734/22 כהן נ' הממונה על עבודות שירות – מפקדת גוש דן, פסקה 10 (13.12.2022); רע"ב 2409/23 באז נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 12 (7.5.2023)).

הבקשה נדחית אפוא.