רע"ב/רעב"ס 4833-23 רע"ב/רעב"ס 4833-23

1.המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 246 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בכך שלא קיים צו שיפוטי שהורה לו להתאים בניית מבנה להיתר שניתן לו. על כן, נגזר עליו, בין היתר, עונש מאסר בפועל של שלושה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות, החל מיום 1.6.2022.

המבקש לא התייצב לביצוע עבודות השירות במועד שנקבע לו, ואף שהתחייב להתייצב למחרת היום – גם למועד זה לא הגיע. כמו כן, לא ניתן היה להשיגו טלפונית, והוא אף לא התייצב לשיחות בירור ולשימוע שנקבעו בעניינו. על רקע האמור, ביום 21.9.2022 הוחלט על הפסקת עבודות השירות של המבקש.

2.בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש נגד החלטה זו. נקבע כי המבקש נמנע מלהתייצב לנשיאת עבודות השירות במועד שנקבע מטעמים שלא הובהרו, ואף נמנע מליצור קשר עם המפקח מטעם המשיבה או להשיב לפניותיו. הודגש, כי ישנו קושי בטענת המבקש כי לא ידע על חובתו להתייצב, לנוכח שיחת הטלפון בה התחייב להתייצב וכן העובדה ששלח אישור מחלה ממנו נלמד כי ידע שעליו לבצע את עבודות השירות.

3.מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, החלטת בית משפט קמא ניתנה על סמך "תשתית עובדתית לקויה" כאשר המלצת הממונה על עבודות השירות הסתמכה על תרשומות שיחות טלפוניות, אשר אין תיעוד לגבי אמיתות תוכנן. עוד נטען כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך בעניינו, כאשר לא זכה להזדמנות נאותה להשמיע את דבריו.

4.דין הבקשה להידחות. מתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר תינתן רק במקרים המעוררים שאלה משפטית עקרונית (רע"ב 7734/22 כהן נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש דן, פסקה 9 (13.12.2022)). לצד זאת, ישנה גישה מקלה שלפיה במקרים בהם ההחלטה הראשונה בעניינו של אסיר התקבלה על ידי גוף מינהלי וההחלטה השנייה בלבד התקבלה על ידי גוף שיפוטי ניתן להקל בתנאים לקבלת רשות הערעור (רע"ב 4151/19 אבו מנה נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 9 (19.6.2019)). בין כה ובין כה, הבקשה שלפניי אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.

5.כפי שנקבע לא אחת, ריצוי עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות הינו "פריווילגיה שיפוטית". במקרים שבהם עובד השירות לא עומד בתנאים הנדרשים ממנו במסגרת עבודתו, תישלל ממנו פריווילגיה זו ויתרת עונשו תרוצה בדרך של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח (רע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבת בתי הסוהר, פסקה 23 (17.5.2018)).

בענייננו, המבקש לא התייצב לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות – אף לא יום אחד בלבד. תחילה, הסביר את היעדרותו בכך שלא ידע על מועד ההתייצבות, אולם גם לאחר שנמסר לו מידע זה, בכל זאת לא התייצב לריצוי עונשו. בכך לא תם זלזול המבקש, אשר לא ניתן היה להשיגו טלפונית ואף לא התייצב לשיחות בירור ולשימוע בעניינו. בנסיבות אלו, ברי כי אין עילה להתערב בהחלטה המתבקשת על הפסקת עבודות השירות.

כך גם אין ממש בטענותיו נגד השימוע שנערך בעניינו. המבקש בעצמו הודה כי הזימון לשימוע הומצא לו כדין, ומשכך בחירתו שלא לאסוף את הדואר הרשום, כלשון בית המשפט המחוזי, "רובצת לפתחו". משבחר המבקש להיעדר מהשימוע, משמעות הדבר כי בכך ויתר על זכותו לשימוע (רע"ב 1568/22 בשארה נ' הממונה על עבודות שירות, פסקה 15 (3.3.2022)).

הבקשה נדחית אפוא.