רע"ב/רעב"ס 7687-23 רע"ב/רעב"ס 7687-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' סלע) בעת"א 36279-08-23 מיום 24.08.2023. במסגרתה, נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה), המורה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שנגזרו על המבקש, ועל ריצוי יתרת עונשו בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.

2.ביום 14.06.2022 נדון המבקש בבית המשפט לתעבורה מחוז מרכז (כבוד השופטת א' וישקין) בתת"ע 6019-09-20, לעונש שכלל 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית.

3.משהמבקש התייצב ל-113 ימי עבודה אך נעדר ללא אישור מ-95 ימים, זומן המבקש ביום 16.05.2023 להליך שימוע. יוער כבר עתה, כי בסעיף 5 לטופס הזימון, נרשם כי: "הנך רשאי להיות מיוצג ע"י עו"ד מטעמך או להסתייע ע"י הסנגוריה הציבורית בהליך זה". בהמשך, ביום 13.06.2023 התייצב המבקש לשימוע ללא עורך דין. כעולה מגיליון השימוע, המבקש היה מודע לזכותו לעורך הדין ואף על-פי כן פעל כשפעל, ולגופו של עניין נימק את היעדרותו האמורה בכך שהוא מתקשה להגיע למקום ההעסקה. לבסוף, ביום 19.07.2023, הודיע הממונה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות.

4.המבקש עתר על החלטת הממונה, וטען כי ביום 29.06.2023 נפצע בתאונת דרכים ונגרמו לו חבלות בגוף, וכי השימוע שבוצע לו נעשה מבלי שהוא היה מיוצג על-ידי עורך דין, ובכך נפגעה זכותו החוקתית ויש לקבוע, אפוא, כי לא התקיים לו שימוע כדין.

5.בית משפט קמא דחה את עתירתו של המבקש בקבעו כי החלטתו של הממונה מנומקת ומעוגנת היטב בעובדות. הוטעם, כי בפני הממונה עמדו הנתונים הרלוונטיים לקבלת ההחלטה, וכי אכן לא היו בנימוקים שהעלה המבקש בשימוע כדי להניח את הדעת. בנוסף, נקבע כי זכותו של המבקש לייצוג בשימוע הייתה ידועה לו הן בזימון הן במהלכו – וכי אין בהיעדרו של ייצוג על-ידי עורך-דין כדי לבטל את השימוע מניה וביה.

6.ביום 28.09.2023 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר ולעיכוב ביצוע ריצוי יתרת עונש המאסר שנגזר עליו. בקשה זו נדחתה ביום 04.10.2023, והמבקש התייצב לריצוי יתרת המאסר מאחורי סורג ובריח ביום 08.10.2023.

7.מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה חוזר המבקש על טענותיו כפי שהועלו במסגרת ההליך קמא. טענתו העיקרית של המבקש היא שעניינו מעלה שאלה עקרונית בעלת השלכה רחבה, היא שאלת הזכות לייצוג בהליכי שימוע להפסקת עבודות שירות. לצד זאת, טוען המבקש ל"חוסר צדק מהותי כאשר הממונה לא קיבל את טענת המבקש בנוגע להעדרו מעבודות השירות, המבקש נעדר מעבודות כאמור מהסיבה כי נפגע בתאונת דרכים וכן בנו של המבקש חולה מאוד".

8.לאחר עיון, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסירים, לרבות בעתירות שעניינן החלטה על הפסקה מינהלית של צו עבודות שירות, תינתן במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או אם קיים חשש לעיוות דין או לחוסר צדק מהותי כלפי המבקש (רע"ב 2409/23 ברז נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 11 (07.05.2023)). בנוסף, קיימת בפסיקה גישה לפיה במקרים בהם ההחלטה הראשונה בעניינו של אסיר התקבלה על-ידי גוף מינהלי, ורק ההחלטה השנייה התקבלה על-ידי גוף שיפוטי, כמו בענייננו – אזי שניתן להקל באמות המידה לבחינת בקשת רשות ערעור (ראו למשל: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסקה 3 לחוות שעתו של השופט גרוניס (11.03.2009)). אולם, לא מצאתי כי הבקשה שלפניי עומדת באמות המידה האמורות. ואבאר.

זוהי אינה הפעם הראשונה במסגרתה מגיעה לבית משפט זה בקשה כגון דא, בה נטען כי נגרם עיוות דין וחוסר צדק עקב אי נוכחות עורך-דין בהליך השימוע בטרם הפסקת עבודות השירות; זה גם אינו המקרה הראשון, בו נטענה 'הטענה העקרונית' אותה ניסה המבקש להציג (ראו: רע"ב 5242/22 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (15.08.2022); רע"ב 849/20 אבו זבארגה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (19.02.2020); רע"ב 2699/18 קובי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 13 (30.04.2018)). המבקש, כבמקרי עבר דומים, בחר לוותר על זכותו לייצוג, על אף שזו הייתה ידועה לו היטב ובכך, בוודאי שאין כדי לבסס טענה ל'פגיעה בזכות', ולבטח שאין בכך כדי לבטל את הליך השימוע. יתרה מכך, התרשמתי כי היעדר הייצוג לא פגע במבקש, שעה שטענותיו נטענו באופן מנומק, ולבסוף – על בסיס מכלול הנתונים הרלוונטי, נקבע כי אין בהן די.

9.הבקשה נדחית אפוא.