רע"ב/רעב"ס 2409-23 רע"ב/רעב"ס 2409-23

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן) בעת"א 12233-10-22 מיום 17.3.2023. במסגרת פסק הדין נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת נציב בתי הסוהר שהורתה על הפסקת עבודות השירות שריצה המבקש, ונשיאת יתרת עונשו בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.

הרקע לבקשה

1.המבקש הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של סיוע ליצוא, יבוא, מסחר והספקה של סמים מסוכנים, ובעבירה של אי-מניעת פשע. בגין עבירות אלה הושת על המבקש, ביום 22.3.2021, עונש של שבעה וחצי חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, ועונשים נלווים אחרים.

2.ביום 7.6.2021 שובץ המבקש על ידי הממונה על עבודות שירות (להלן: הממונה) לעבודות שירות בעיר מגוריו באותה עת, אילת. זמן קצר לאחר מכן, הפסיק המבקש להתייצב לעבודות השירות בטענה שאופי העבודה קשה לו, ובהמשך העביר לממונה מסמכים לגבי מצבו הרפואי. בחודש מרץ 2022 לערך, עדכן המבקש כי עזב את העיר אילת ועבר להתגורר במעלה אדומים, והתבקש להעביר מסמכים המאשרים זאת. החל מנקודה זו, המבקש ניתק קשר עם גורמי המשיב למשך כשלושה חודשים, כאשר בתוך כך זומן לשתי שיחות בירור, שאליהן לא התייצב. לאור התנהלות זו, זומן המבקש לשימוע לפני הפסקה מנהלית של עבודות שירות, ביום 3.8.2022.

3.ביום 25.7.2022, משנוצר לבסוף קשר טלפוני עם המבקש, הוא זומן לשיחת בירור נוספת – תוך דחיית מועד השימוע – שגם אליה לא התייצב. לאחר הזדמנות נוספת שניתנה לו, התייצב המבקש ביום 31.7.2022 לשיחת בירור, במסגרתה הוחלט לשבצו לעבודות שירות בגן הבוטני בירושלים, ולדחות את מועד השימוע ליום 20.9.2022 לצורך בחינת תפקודו. לאחר מספר שבועות בעבודה בגן הבוטני, הופסקה העסקתו בשל חשד המעסיק לגניבה ממקום העבודה. המבקש נתבקש להגיע לשיחת בירור ושיבוץ מחדש, ואולם סירב בטענה שאין לו כסף לנסיעות. בהמשך, שובץ לעבודה ב"מפעל חיים" בירושלים, אך סירב לעבוד במקום בטענה ששעות העבודה אינן מתאימות לו.

4.ביום 20.9.2022 נערך למבקש שימוע, שגם אליו לא התייצב. לאחר השימוע, שנערך בהיעדרו, הומלץ על הפסקה מנהלית של עבודות השירות. ביום 3.10.2022 החליט נציב בתי הסוהר, מתוקף סמכותו לפי סעיף 51ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), כי תופסק עבודתו של המבקש בעבודות שירות; וכי הוא יישא את יתרת עונשו, 74 ימים, במאסר מאחורי סורג ובריח.

5.על החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי. בעתירה נטען כי המעבר מביצוע עבודות שירות בגן הבוטני, למקום עבודה חדש, פגע במבקש שכן שעות העבודה בגן הבוטני היו בין 07:00-13:30, באופן שאפשר לו לעבוד בעבודה נוספת על מנת להתפרנס כמוקדן טלפוני; בעוד שבמקום עבודת השירות החדש שעות העבודה הן בין 09:00-16:00, כך שלא מתאפשר לו לעבוד במקביל בעבודתו כמוקדן. נטען, כי בשל האמור ביקש המבקש מן הממונה לשוב למקום העבודה הקודם אך סורב, ועל כן, הדבר "לא הותיר לו ברירה" אלא שלא להגיע לעבודות השירות. לטענת המבקש, חוסר ההתחשבות מצד הממונה בהקשר זה הוא לא סביר, ונוגד את אינטרס ההסתמכות והציפייה של המבקש. כן נטען כי שליחת המבקש למאסר מאחורי סורג ובריח תפגע במאמציו להשתקם.

6.המשיב טען מנגד כי אין הצדקה להתערב בהחלטה בעניינו של המבקש, שהינה ראויה וסבירה בנסיבות המקרה. נטען, כי למבקש ניתנו מספר רב של הזדמנויות כדי לאפשר לו לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות – אשר כללו, בין היתר, ניסיונות איתור רבים, שיחת בירור במסגרתה הוזהר המבקש, ושינוי מקום העסקה. המבקש לא השכיל לנצל הזדמנויות אלה, ניתק קשר עם גורמי המשיב למשך תקופות ארוכות, ולא ביצע את עבודות השירות כנדרש וברציפות, כאשר בסך הכול נעדר המבקש ללא אישור מ-191 ימי עבודה, והתייצב ל-114 ימי עבודה בלבד. לעניין טענתו לגבי שעות העבודה, צוין כי סעיף 51ו(ב) לחוק העונשין קובע כי מספר שעות העבודה ביום עבודה של עובד שירות יהיה, ככלל, שמונה שעות וחצי ברציפות. כן נטען, כי הפסקת עבודתו של המבקש בגן הבוטני נבעה מחשד לא מבוסס של המעסיק לפיו המבקש גונב ממקום העבודה – וכי למדינה אין דרך לכפות על מעסיקים להעסיק עובד שירות כזה או אחר.

7.ביום 1.3.2023 התקיים דיון בעתירה, במסגרתו טען המבקש, בין היתר, כי הוא הציג אישורים על ימי מחלה עבור כלל הימים בהם נעדר מעבודות השירות ללא אישור. בהסכמת הצדדים, נקבע כי המבקש יגיש את אישורי המחלה לבית המשפט בתוך 7 ימים, ובהמשך לכך תינתן החלטה בעתירה ללא דיון נוסף. משלא הוגש דבר מטעם המבקש עד למועד שנקבע, נתן בית המשפט המחוזי ביום 17.3.2023 פסק דין הדוחה את העתירה, והורה למבקש להתייצב לריצוי יתרת המאסר ביום 26.3.2023. כך נקבע, מן הטעם שהעותר לא ביצע את עבודות השירות כנדרש ונעדר מ-191 ימי עבודה ללא אישור, ומשלא הציג אישורי מחלה גם לפני בית המשפט המחוזי. כן הודגש, כי אין המבקש זכאי לעבוד רק 6.5 שעות ביום, בניגוד להוראת סעיף 51ו(ב) לחוק העונשין, ולפיכך לא היה רשאי להחליט על דעת עצמו להפסיק את ריצוי עבודות השירות כאשר נדרש לעבוד 8 שעות ביום.

8.על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי, בגדרה התבקש גם עיכוב ביצוע של הוראת ההתייצבות למאסר. בהחלטתי מיום 23.3.2023, הוריתי כי התייצבותו של המבקש לריצוי מאסרו תעוכב עד למתן החלטה אחרת.

טענות המבקש

9.המבקש שב וטען בבקשתו לחוסר התחשבות מצד הממונה על עבודות השירות שעה שזה סירב להעבירו ממקום עבודת השירות החדש ולשבצו בעבודה אחרת, בשל התנגשות של שעות העבודה עם עבודתו האחרת. נטען כי המבקש הועבר ממקום עבודת השירות הקודם בגן הבוטני על לא עוול בכפו, בשל חשד של המעסיק לגניבה, שאינו מבוסס. עוד טען המבקש, כי בתקופה הנדונה מצבו הרפואי והנפשי היה קשה, כאשר לבקשה צירף, לדבריו, "את כל ההליכים הרפואיים שעברתי בשנתיים האחרונות מאז התחיל להתנהל מולי ההליך המשפטי". לאור האמור, טען המבקש כי יש לאפשר לו להשלים את 53 הימים שנותרו לו לריצוי בעבודות שירות, ואין הצדקה לחייבו לרצות מספר רב יותר של ימים במאסר מאחורי סורג ובריח.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.הלכה ידועה היא, כי בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי שדן בעתירות אסירים, אלא במקרים חריגים אשר מעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר, או אם קיים חשש לעיוות דין או לחוסר צדק מהותי כלפי המבקש (רע"ב 2699/18 קובי נ' שירות בתי הסוהר – הממונה על עבודות השירות, פסקה 10 (30.4.2018); רע"ב 7452/20 רול נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (12.11.2020)). יוער, כי קיימת בפסיקה גישה לפיה במקרים בהם ההחלטה הראשונה בעניינו של אסיר התקבלה על-ידי גוף מינהלי, ורק ההחלטה השנייה התקבלה על-ידי גוף שיפוטי – כמו בענייננו – ניתן להקל באמות המידה לבחינת בקשת רשות ערעור (ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסקה 3 לחוות דעתו של השופט גרוניס; רע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבת בתי הסוהר, פסקה 21 (17.5.2018)). עם זאת, גם בגדרו של מבחן רחב כזה, איני סבורה כי המקרה דנן מצדיק מתן רשות ערעור. הבקשה בענייננו נטועה כל כולה בעניינו הפרטני של המבקש, וממוקדת בשאלה האם בנסיבות העניין היה מוצדק להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שהוטלו עליו. לא מתעוררת כל שאלה משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור, ואף לא מצאתי כי קיים בענייננו חשש לעיוות דין (רע"ב 4187/19 חדד נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (9.7.2019); רע"ב 7441/19 גוטמן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (11.11.2019)).

12.למעלה מן הצורך יוער, כי אף לגופם של דברים, לא ראיתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כפי שנקבע לא אחת, ריצוי עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות הינו משום פריווילגיה לה זוכה המורשע בדין, בעיקר מטעמי שיקום, כאשר תנאי לכך הוא כי זה יעמוד בחובות המוטלות עליו במסגרת עבודות השירות. במקרים בהם עובד השירות מפר חובות אלה, ובתוך כך, למשל, נעדר באופן חוזר ונשנה ממקום העבודה ללא אישור כדין – תישלל ממנו הפריווילגיה האמורה, ויתרת עונשו תרוצה במאסר מאחורי סורג ובריח (ראו: רע"ב 7868/12 אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי בנצרת, פסקה 9 (10.11.2013); רע"ב 7734/22 כהן נ' הממונה על עבודות שירות – מפקדת גוש דן, פסקה 10 (13.12.2022); רע"ב 849/20 אבו זבארגה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (19.2.2020); סעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין).

13.בענייננו, כפי שעולה מהשתלשלות האירועים שפורטה לעיל, הפר המבקש את חובותיו במסגרת עבודות השירות פעם אחר פעם, וזאת חרף הזדמנויות רבות שניתנו לו. כך, נעדר המבקש ללא אישור מימי עבודה רבים, בכל שלושת מקומות העבודה בהם ביצע עבודות שירות; בין לבין, ניתק המבקש קשר עם גורמי המשיב, לעיתים למשך חודשים ארוכים, תוך שהוא אינו עונה לכל ניסיונות ההתקשרות עמו; אינו מתייצב לשיחות בירור שנקבעו לו, וגם לא לשימוע שנערך בעניינו. אף במסגרת העתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי, לא טרח המבקש להמציא את האישורים הרפואיים שהתחייב להמציאם. בנסיבות אלה, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין להתערב בהחלטה המינהלית בדבר הפסקת עבודות השירות של המבקש, ואיני מוצאת כל עילה להתערב בקביעה זו.

14.בהתייחס לטענתו של המבקש בקשר להשמתו במקום עבודה חדש, אוסיף ואציין כי כפי שאין למורשע בדין זכות קנויה לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בדרך של עבודות שירות, כך, על אחת כמה וכמה, אין מוקנית לו זכות לבצע את עבודות השירות בתנאים ובשעות לפי בחירתו, משל היו עבודות השירות 'תכנית כבקשתך'. הדברים נכונים ביתר שאת במקרה הנדון, לנוכח טענת המבקש לפיה יש לאפשר לו לעבוד רק שש וחצי שעות ביום, בעוד שהוראת סעיף 51ו(ב) לחוק העונשין מורה, כאמור, כי להוציא מקרים חריגים בהם ניתן אישור על-ידי בית המשפט או הממונה, "מספר שעות העבודה ביום עבודה של עובד שירות יהיה שמונה שעות וחצי רצופות". בהקשר זה יוער, כי העובדה שהמבקש הועסק במקום עבודת השירות הקודם בשעות עבודה מסוימות, אינה מקימה לו זכות ואינה מהווה הבטחה מצד הממונה, לבצע עבודות שירות בשעות דומות גם במקום העבודה הבא. אף אין ממש בטענת המבקש בעתירתו לפיה לא היה מקום לשנות את שעות עבודתו "מהיום להיום", בעוד סעיף 51ז(א) לחוק קובע כי "נסתיימה העבודה במקום עבודת השירות, יעביר הממונה או רכז עבודת שירות מחוזי את עובד השירות ללא שיהוי לעבודת שירות במקום עבודה אחר" (ההדגשה הוספה).

15.גם במסמכים הרפואיים שצירף המבקש לבקשתו, אין כדי להועיל לעניינו. סעיף 51ז(ב) לחוק העונשין קובע כי "עובד השירות יודיע לממונה, ללא שיהוי, על כל הפסקה בעבודה או העדרות ממנה". ביחס להיעדרות מטעמי בריאות, קובעת תקנה 6 לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשע"ב-2011, בין היתר, כי "עובד שירות ימציא אישור ימי מחלה לא יאוחר משבוע ימים מתחילת ההיעדרות". המבקש לא המציא אישורים רפואיים כאמור, בפרק הזמן שנקבע לכך בחוק ובתקנות. כפי שצוין, גם כאשר ניתנה למבקש הזדמנות להגיש אישורי מחלה, לבקשתו, במסגרת הדיון בעתירה, הוא בחר שלא לעשות כן. בנסיבות אלה, אין להידרש למסמכים שהוגשו על-ידו במסגרת הליך זה לראשונה. גם לגופו של עניין יוער, כי עיון במסמכים הנדונים, שהוגשו בערבוביה וכוללים תיעוד רב שאינו רלוונטי – מעלה כי אין בהם כדי לספק הסבר להיעדרותו של המבקש לכלל התקופה, הממושכת, שבמהלכה לא התייצב לעבודות שירות.

16.הבקשה נדחית אפוא.

המבקש יתייצב לריצוי יתרת המאסר בפועל שהוטל עליו, ביום 28.5.2023 ביס"ר דקל, עד לשעה 10:00 או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, בטלפונים: 074-7831077, 07-7831078.