רע"ב/רעב"ס 2475-24 רע"ב/רעב"ס 2475-24

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בעת"א 34702-11-23 מיום 25.2.2024 שניתן על ידי כב' השופט ע' כהן. במסגרת פסק הדין, נדחתה עתירת המבקש להורות למשיב להעבירו לתא מותאם ומונגש הנדרש לו בשל מצבו הרפואי.

הרקע לבקשה

1.ביום 16.11.2023 הגיש המבקש – אסיר פלילי המרצה מאסר עולם בכלא אשל – עתירה להורות על העברתו לתא מונגש ומותאם (להלן: העתירה). בעתירה נטען כי המשיב סובל מבעיות רפואיות קשות ובכלל זה בעיות אורתופדיות, המחייבות אותו להתנייד בכיסא גלגלים. נטען כי לאחר 16 חודשים בהם היה כלוא בכלא ניצן, הועבר המבקש ביום 5.9.2023 אל כלא צלמון. בהתייחס להחלטה על העברה זו, הגיש המבקש עתירה לבית משפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 3568-09-23, להלן: העתירה הקודמת). בדיונים בעתירה הקודמת נדונו צרכי ההנגשה של המבקש, ולטענת המבקש – היועץ המשפטי של המשיב הצהיר שכלא צלמון הוא הכלא המתאים להעברתו, עקב קיומם של מספר פרמטרים בתא שיועד לו שם.

המבקש טען כי ביום 19.10.2023 הודע לו כי עוד באותו יום הוא יעבור פעם נוספת לכלא אחר. המבקש אכן הועבר לכלא אשל (בו הוא מרצה כיום את עונשו). כאשר הגיע לשם, הוא נדהם לגלות כי תאו קטן באופן משמעותי, אינו מונגש ואינו מותאם למצבו הרפואי; כאשר אין מעקות בשירותים ובמקלחת, אין לחצן מצוקה ואין אינטרקום. לטענת המבקש, המשיב אינו עומד בהחלטות שיפוטיות באופן קבוע. כך בין היתר, בית המשפט הורה למשיב על הכנסת כיסא אורתופדי לתאו של מבקש, והמשיב לא עשה זאת משום שהכיסא לא נכנס לתא.

המבקש מתאר כי ביום 21.10.2023, הוא נפל בעת שניסה להתקלח בהיעדר מעקה במקלחת, והוא נותר במשך מספר דקות על הרצפה בשל העובדה שלא היה במקום לחצן מצוקה. הוא מוסיף כי גודל התא והעובדה שהוא מתנייד בכיסא גלגלים גורמים לו לחבלות, וכי הוא אף נחבל מסולם המוצב בקצה מיטתו. עוד נטען כי ביום 3.11.2023 נחבל המבקש ונפל על הרצפה – אך נמסר לו כי יש רק סוהר אחד ולכן עליו להמתין לשם יציאה למרפאה. בשל כך הוא נותר על הרצפה תוך שהוא סובל מכאבים במשך כשעתיים. כן טען ב"כ המבקש שרופאת מחוז דרום מסרה לו שהתא בכלא אשל אינו מותאם למצבו הרפואי וכי לכן היא לא אישרה את העברתו לשם.

2.המשיב טען מנגד כי נוצר צורך בהעברת המבקש מכלא צלמון בעקבות אירוע חמור בו איים המבקש על מפקד הכלא. לגישתו, ועדת ההעברות בשב"ס בחנה באופן מעמיק את מתקני הכליאה אליהם ניתן להעביר את המבקש, בהתחשב בעובדה שהוא אסיר המחוזק באגף שמור, שמצבו הרפואי מורכב והסובל ממגבלות שונות. לבסוף, הוחלט על העברתו לכלא אשל, תוך שהובאה בחשבון המלצת רופא מחוז צפון – שציין את המגבלות הרפואיות של המבקש שמקום המאסר שלו צריך להתאים להן.

לטענתו של המשיב, תאו של המבקש בכלא אשל מותאם לאסיר המתנייד בכיסא גלגלים; ויש בו "אסלה אירופית" ומעקה לתמיכה בשירותים ובמקלחת. המשיב תיאר כי הוא פועל לפינוי מקום בתאו של המבקש לצורך הכנסת כיסא מותאם; ולעמדתו אין מקום לבחון את יתר ההפרות הנטענות במסגרת העתירה הנוכחית.

לבסוף, התייחס המשיב לכך שהאגף השמור בכלא אשל הוא האגף השמור היחיד בו ניתן להחזיק את המבקש, שהועבר מהאגף השמור בכלא צלמון לאחר איום על מפקד הכלא.

לאחר שבית המשפט הורה למבקש להשיב לתגובת המשיב ביחס לשאלת התאמת הנגישות של תאו, טען המבקש כי המשיב משקר ביודעין לגבי מצב תאו. הוא הפנה פעם נוספת לדברי רופאת מחוז דרום ואחראי המרפאה, שמסרו לטענתו כי כלא אשל אינו מותאם לצרכיו; וכן הפנה לדברי קצינת האסירים בכלא אשל לפיהם אין בכלא אשל תא מונגש. המבקש חזר וציין כי בתא אין לחצן מצוקה או אינטרקום, כי התא קטן וכי הוא סובל מפגיעות חוזרות ונשנות בשל גודל התא והתניידותו בכיסא גלגלים. כן טען המבקש כי הכיסא האורתופדי שהוכנס לתא – הוכנס לתא השירותים כך שאין ביכולתו של המבקש להשתמש בו.

3.בית המשפט הורה למשיב להגיש תשובה משלימה שתתייחס לעמדת רופאת מחוז דרום ואחראי המרפאה; לקיומם של לחצן מצוקה ואינטרקום בתא ולצורך בהם; לעמדת קצינת האסירים לפיה אין תא מונגש בכלא אשל; וכן כי יצורף המסמך הרפואי הנוגע למצבו של המשיב, אליו התייחס המשיב בתשובתו הראשונה.

המשיב הגיש את תגובתו המשלימה ביום 5.12.2023. הוא הפנה לעמדת מנהל מרפאת כלא אשל – לפיו הדברים המיוחסים לו לא נאמרו וכי אין זה מתפקידו לקבוע באילו תאים ניתן לשלב אסיר; וכן לעמדת רופאת מחוז דרום, שציינה בין היתר כי לא שוחחה מעולם עם גורם המייצג את המשיב, בניגוד לנטען.

באשר לאינטרקום ולחצן המצוקה, המשיב הפנה להתייחסותה של רופאת המחוז שעל פיה לא נרשמו בתיק הרפואי של המבקש אירועים של נפילה או איבוד הכרה פתאומי. לכן אין בשלב זה המלצה לשימוש באינטרקום או בלחצן מצוקה. לעמדת המשיב, העובדה שבכלא צלמון היה לחצן מצוקה, אינה מעידה על הצורך של המבקש בכך, שכן לחצן המצוקה היה שם ללא קשר להגעתו של המבקש לתא.

המשיב הפנה לדברי קצינת האסירים בכלא אשל, לפיהם תאו של המבקש עבר התאמות ושינויים לאחר התכתבות עם בא כוחו, על מנת להתאימו למגבלותיו. בהקשר זה צוין כי התא בו מוחזק המבקש הוא גדול יותר מיתר התאים באגף; וכי שטח המחייה בו הורחב באמצעות שולחן מתקפל, הסרת ארונות שהפריעו למבקש והתקנת כוורות בגובה. עוד צוין כי הכניסה לשירותים ולמקלחת היא רחבה; כי בשירותים ישנם שני מעקות; וכי הוסרה מסגרת המיטה אשר הפריעה למבקש.

המשיב הפנה לחילופי דברים בכתובים, בהם טען המבקש כי נפל בתאו ולא הייתה לו מעטפת הולמת, וכי בעקבות החלפת דלת המקלחת בווילון כחלק מהליך ההנגשה – נוצרת הצפה בתאו לאחר המקלחת. המשיב הכחיש את אירוע הנפילה לו טען המבקש; טען כי בכל אירוע חירום מגיע כוח סוהרים תוך מספר שניות (כולל צוות רפואה); וכן טען כי הרווח בין הווילון לרצפת התא היה קיים גם כאשר דלת המקלחת הייתה מותקנת.

ביני לביני הוגשה על ידי המבקש בקשה לפסילת שופט שנדחתה, וגם ערעור על החלטה זו נדחה (עע"א 8966/23 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (21.12.2023)).

4.ביום 1.1.2024 התקיים דיון בעתירה, בה החליט בית המשפט לערוך בעצמו ביקור בתאו של המבקש; וכי לאחר הביקור כל צד יהא רשאי להשלים את טיעוניו. כן המליץ בית המשפט למשיב לשקול להסכים להתקין לחצן מצוקה בתא המבקש. הביקור בתא התקיים באותו יום, ובו בחן בית המשפט את התא לרבות את הכיסא האורתופדי שנטען כי ניתן לעשות בו שימוש רק בחדר המקלחת; את גודל התא; את היכולת להסתובב בו עם כיסא גלגלים; ואת שאלת נזילת המים מהמקלחת.

בהחלטה מיום 12.1.2024 פירט בית המשפט את רשמיו והמלצותיו בעקבות הביקור. בית המשפט התרשם כי אם המבקש סובל, הרי שהדבר נובע ממצבו הבריאותי ולא מתנאי כליאתו. זאת מאחר שגודל התא הוא סביר ואינו מגביל את תנועתו גם עם כיסא גלגלים. על מנת לפתור את הבעיות שעלו במסגרת העתירה, הציע בית המשפט כי המשיב יוסיף וילון נוסף אשר ימנע חדירת מים מהמקלחת לתא המבקש. בנוסף, בקשר לנפילותיו הנטענות של המבקש בתא – הציע בית המשפט כי יותקן בתאו של המבקש זמזם מצוקה, בכפוף לכך שהמבקש ישתמש בו באופן סביר. בית המשפט הורה למשיב להגיב להצעה זו; וקבע כי ככל שההצעה לא תתקבל על ידי המשיב, המבקש יהיה רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בסרטוני האבטחה של מצלמות הכלא.

המבקש התנגד להצעה. לעניין נזילת המים, הוא טען כי הצעה זו כבר מומשה בפועל, אך היא אינה מונעת הלכה למעשה את חדירת המים. המבקש התייחס לגיליון הרפואי שלו המוכיח את נפילותיו וממילא את הצורך בלחצן מצוקה. כן חלק המבקש על קביעות בית המשפט לפיהן גודל התא הוא מספק, אף שקצינת האסירים קבעה שלא מדובר בתא מונגש. הוא אף ציין כי בית המשפט התעלם ממיקום הכיסא האורתופדי בשירותים. לעניין המצלמות, טען המבקש כי הצורך בהן אינו כדי לאמת את הטענות על הנפילות, אלא לשם בחינת טענותיו בנוגע להגעת סוהרים לסיוע. בהמשך לתגובה זו, ניתנה ארכה למבקש להשלמת טענותיו; והמשיב התבקש להתייחס לזמזם המצוקה ולמספר הסוהרים.

5.ביום 23.1.2024 הודיע המבקש לבית המשפט כי נפל פעם נוספת (להלן: אירוע הנפילה האחרון), וכי הוא נותר על רצפת תאו במשך כ-30 דקות עד שהגיע סיוע. המבקש ציטט הודעת ווטסאפ של אסיר אחר המתאר את האירוע, וביקש כי בית המשפט יורה למשיב להמציא סרטונים שיעידו על דבריו.

6.המשיב הגיש את תגובתו המשלימה ביום 29.1.2024, ובה ביקש כי בית המשפט יורה על מחיקת העתירה. המשיב התייחס לרשמיו של השופט מהביקור בתא המבקש ביחס לגודל התא ולהמלצותיו על התקנת וילון וזמזם מצוקה.

באשר למספר הסוהרים באגף, טען המשיב כי שיקול הדעת בדבר הצבת סוהרים באגף נתונה לבית הסוהר, ואין למבקש לעתור להתערבות בשיקול דעת זה. הוא אף הפנה לנוהל 01-4012 המסדיר את הנחיות הביטחון הנדרשות באגפים השמורים, ממנו עולה לגישתו כי אין חובה שבכל רגע נתון יהיו נוכחים באגף שני סוהרים. כן טען המשיב כי בכל אירוע חירום – כגון נפילת אסיר בתאו – מגיע כוח סוהרים בתוך מספר שניות, כולל צוות רפואה; כאשר פתיחת התא תיעשה בתוך דקה לכל היותר מרגע שהסוהר לוחץ על לחצן המצוקה שברשותו.

המשיב התייחס לטענות המבקש לגבי אירוע הנפילה האחרון, וטען שמדובר בתלונה שקרית. עיון במצלמות האגף מעלה לגישתו כי המבקש לא דייק בתיאורו, ולא נמצא כל תיעוד או אינדיקציה להתרחשות האירוע. לפנים משורת הדין, ביקש המשיב כי בית המשפט יעיין במצלמות במעמד צד אחד, וייווכח כי הסוהרים נראים נינוחים ללא עדויות של צעקות של אסירים, וכן כי סוהר האגף הגיע לתאו של המבקש על מנת לקחת ממנו דבר מאכל להקפאה, בשעה בה נטען כי המבקש היה שרוע על הרצפה.

לעניין לחצן המצוקה, ציין המשיב כי לאחר בחינת עומק של הצעת בית המשפט, הוחלט שלא להתקין לחצן מצוקה בתא המבקש. זאת, מאחר שלפי ניסיון בית הסוהר, יינתן מענה מהיר וראוי יותר באמצעות הסוהר שנוכח בכל שעות היום באגף; עקב היעדר הצורך הרפואי בלחצן המצוקה; בשל דיווחי המבקש על נפילות שאינן מוכרות למשיב; אישור תאים כמונגשים אף ללא לחצן; וכן השלכות רוחב כלל מתקניות וארגוניות של היעתרות להצעה.

להערכת המשיב, הבקשות החוזרות של המבקש לא נועדו להיטיב את תנאיו אלא לגרום להעברתו מכלא אשל. זאת חרף העובדה כי אסירים בעלי מוגבלות אינם זקוקים בהכרח לתא עם לחצן מצוקה; כי המשיב ערוך היטב לאירועי חירום; וכי התקנה של לחצן מצוקה לא בהכרח תסייע למבקש, אם מקום נפילתו מרוחק ממיקומו של הלחצן בתא.

7.המבקש התנגד לטענותיו של המשיב ובפרט להצעתו כי בית המשפט יצפה בסרטוני האבטחה במעמד צד אחד. בהתאם, ביקש כי ייקבע דיון להשלמת טיעונים. בית המשפט דחה בקשה זו ואיפשר למבקש להגיש תגובה בכתב שתתייחס גם להצעת בית המשפט כי יצפה במעמד צד אחד בצילומי האגף מיום 23.1.2024, המועד הנטען של אירוע הנפילה האחרון.

בתגובתו שבכתב טען המבקש כי בניגוד לעמדת המשיב, ישנו תיעוד מאירוע הנפילה האחרון בגיליון הרפואי שלו; וכן כי טענת המשיב לפיה ישנם באגף שני סוהרים בשעות מסוימות שצוינו – אינה נכונה. הוא ביקש כי בית המשפט יבחן זאת באמצעות הסרטונים. המבקש הטעים כי היעדרם של שני סוהרים משמעו כי לא ניתן להכניסו לתא אם הוא נמצא בחצר ומבקש להגיע לשירותים בדחיפות, מה שמאלץ אותו להטיל את צרכיו על עצמו במקרים כאלה. בהתייחס לסרטונים ממצלמות האבטחה, טען המבקש כי במקרים דומים, צפו הוא וכן עורכי דין בסרטוני אבטחה בלא שנטען כי הם סודיים, וכי הוא מבקש לכן לקבל לידיו את הסרטונים.

המשיב התייחס בתגובתו מיום 19.2.2024 לאפשרות של צפייה בסרטונים והתנגד לה. בהחלטה מאותו היום, נקבע כי על המבקש לשוב ולהתייחס לאפשרות כי בית המשפט יצפה בסרטונים במעמד צד אחד. בית המשפט הבהיר כי התנגדות של המבקש לצפייה במעמד צד אחד בסרטונים, משמעה כי בית המשפט יחיל את חזקת תקינות פעולות הרשות המנהלית, לפיה הסרטונים תומכים בטענות המשיב.

ביום 22.2.2024 הגיש המבקש את תגובתו, בה מסר שהוא מתנגד לכך שבית המשפט יצפה בסרטונים במעמד צד אחד.

פסק דינו של בית משפט קמא

8.בפסק דין מפורט שניתן ביום 25.2.2024, התייחס בית משפט קמא לטענות השונות שהועלו על ידי הצדדים ולהתרשמותו מהביקור שערך בתא המבקש.

בפתח הדברים צוין כי לאחר עיון בפרוטוקולי הדיונים בעתירה הקודמת, נדחית טענת המבקש לפיה המשיב התחייב בעתירה זו לתנאים מסוימים בתא המונגש.

ביחס לאירוע הנפילה האחרון, נקבע כי טענת המבקש לגביו אינה מדויקת; כי הוא לא נפל בשעה שטען; וכי הוא אף לא נשאר שכוב על הרצפה במשך כחצי שעה. זאת משום שהמבקש סירב שבית המשפט יעיין בסרטוני האבטחה במעמד צד אחד. מאחר שמקובלים על בית המשפט נימוקי המשיב לעניין היעדר האפשרות לאפשר למבקש לצפות בסרטוני האבטחה, ומאחר שהמבקש לא הכחיש את טענות המשיב לגבי אירוע הנפילה האחרון אלא רק ביקש לצפות בסרטונים לשם בחינת מספר הסוהרים באגף – עומדת למשיב חזקת תקינות המנהל.

לצד זאת, הורה בית המשפט לגורמים הרפואיים לבחון מעת לעת את הצורך בזמזם מצוקה בתא המבקש. זאת תוך הדגשה כי אם גורמים אלה לא ימליצו על התקנת זמזם, יהא רשאי המבקש לחזור ולעתור בעניין זה תוך פירוט מועדים בהם נפל ולא קיבל טיפול תוך זמן סביר.

לעניין גודל התא – קבע בית המשפט כי התא מונגש ומותאם למצבו הרפואי של המבקש, וכי מתאפשר למבקש להתנייע בו בכיסא גלגלים מבלי להיחבל מהמיטה ומחפצים שבו. זאת, לאור התרשמות בית המשפט מהביקור בתא, לאחר ההתאמות שביצע המשיב בתא ולאור המתואר במסמכים הרפואיים שהוגשו.

גם לעניין מספר הסוהרים, דחה בית המשפט את טענות המבקש. בית המשפט עמד על כך שנושא זה לא עלה בעתירה. לגופו של עניין, לא מצא בית המשפט בפקודות ובנהלים השונים הוראה בקשר למספר הסוהרים שצריכים להיות נוכחים בכל רגע באגף. כן קיבל בית המשפט את טענת המשיב לפיה אין מקום שבית המשפט יתערב בשיקול דעתו המקצועי בשאלת מספר הסוהרים באגף. מכל מקום, מדובר בשאלת רוחב הנוגעת להתנהלות המשיב שאינה מיוחדת לעניינו של המבקש, ומשכך אין מקום שתידון במסגרת עתירת אסיר.

בית המשפט דחה את טענות המבקש גם בשאלת הכיסא האורתופדי, מאחר שלא מדובר בנושא שהועלה בעתירה. בית המשפט הורה למשיב לבחון את טענות המבקש ולמסור את תשובתו בנושא, כאשר אם למשיב יעמדו טענות בעניין – רשאי הוא להגיש עתירה מתאימה.

לבסוף, לעניין חדירת המים מתא המקלחת – קבע בית המשפט שהנושא טופל. זאת, משום שההתאמות שביצע המשיב בהקשר זה לא השפיעו על חדירת המים; ומאחר שהמשיב הוסיף וילון נוסף במקום ששיפר את המצב ביחס למצב המקורי.

אשר על כן, דחה בית משפט קמא את עתירת המבקש. על פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפניי.

טענות המבקש

9.המבקש טוען כי טעה בית משפט קמא כאשר קבע שתאו מונגש. נטען כי בית המשפט לא קיבל הסברים לגבי הרכיבים בתא הנדרשים בכדי לתת מענה למצבו הרפואי, וכן כי היו החלטות שיפוטיות בתיקים אחרים שהתייחסו לרכיבים אחרים בתא (כגון הכיסא האורתופדי). כן טוען המבקש כי בעתירה הקודמת ניתנה החלטה שיפוטית המתייחסת לרכיבים הנחוצים בתא המונגש למבקש.

לעמדת המבקש, פסק דינו של בית משפט קמא מעלה מספר שאלות עקרונית – מה משקל ההצהרה של ב"כ המשיב בעתירה הקודמת על העתירה בענייננו; אילו תנאים נדרשים על מנת שתא ייחשב מונגש ומדוע אין פירוט כזה בפקודת הנציבות; והאם בית המשפט נדרש להתייחס להפרה הנטענת של המשיב של החלטה שיפוטית אחרת.

המבקש טוען שבארבעת החודשים מאז שהגיע לכלא אשל, הוא אינו יכול לשטוף פנים כי אין לו גישה לכיור; וכי התא שלו מוצף בעקבות השינויים שנעשו בו, באופן הגורם לסכנת נפילה. לטענתו, הפתרון שניתן על ידי בית משפט קמא אינו פותר את הבעיה. בנוסף, הוא טוען לפסול במותב, בשלו הוא אף הגיש בקשה לפסילתו; וכן כי המשיב נמנע מלמסור לו את החלטותיו של בית המשפט.

המבקש מתייחס גם למספר הסוהרים באגף. הוא מדגיש כי אין לו עניין במספר הסוהרים כשלעצמו, אלא להשלכה של העובדה שישנם פחות משני סוהרים על האפשרות שיכניסו אותו לשירותים ושיעזרו לו במקרה של נפילה. לטענתו, קרה בעבר שנאלץ לעשות צרכים על עצמו מאחר שהסוהרים לא הכניסו אותו לתא; וכן שנפל ונותר על הרצפה במשך עשרים דקות לאחר נפילה. המבקש התייחס גם לשינוי הגרסה של המשיב לגבי השעות בהן יש שני סוהרים.

באשר לסרטונים טען המבקש כי בית המשפט לא נעתר לבקשתו לצפות בהם אף שהם אינם חסויים או סודיים. דחיית בקשת המבקש הביאה לכך שבית המשפט לא התייחס לראיה האובייקטיבית היחידה שהייתה יכולה לתמוך בטענותיו.

10.המבקש מוסיף וטוען כי עניינו מעורר חשש ממשי לעיוות דין ופגיעה אנושה בשיקולי הצדק. לגישתו, הותרת פסק דינו של בית משפט על כנו משמעה נזק רפואי ותנאים לא אנושיים למי שמתנייד בכיסא גלגלים, ושלילת זכותו החוקתית של המבקש לגישה לערכאות. זאת כאשר המשיב מפר באופן סדרתי החלטות שיפוטיות. כן הפנה המבקש לפסיקה לפיה בבקשת רשות על עתירות אסיר לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, יש לנהוג באופן ליברלי יותר מאשר בערעורי אסיר הדומים במהותם לדיון ב"גלגול שלישי".

דיון והכרעה

11.הארכנו מאוד בתיאור ההליכים הקודמים ופסק דינו של בית משפט קמא, כדי להעמיד את התמונה המלאה על כל פרטיה ביחס לכל אחד ואחד מהנושאים שהעלה המבקש בעתירתו.

בהתאם להלכה הפסוקה בהתייחס לבקשות רשות ערעור, בית המשפט ייעתר להן כאשר מדובר בבקשה המעלה שאלות עקרוניות החורגות מעניינו של המבקש; או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין או חוסר צדק מהותי (רע"ב 347/24 ימיני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 8 (1.2.2024); רע"ב 1096/24 שיר נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 2 (5.3.2024); רע"ב 2140/24 זוזיאשוילי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (28.3.2024) (להלן: עניין זוזיאשווילי)). בפסיקה הובעה גם עמדה לפיה הגישה למתן רשות ערעור בעתירות אסיר לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר (להבדיל מעתירה על החלטותיה של ועדת השחרורים), היא מרחיבה יותר (רע"ב 1400/16 מדינת ישראל נ' רוזנשטיין, פסקה 17 (13.3.2016); עניין זוזיאשווילי, בפסקה 5).

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתיק ב"נט המשפט", הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב, גם בהינתן אמות המידה המקלות של בקשות מסוג זה. זאת מאחר שהבקשה, הגם שהיא עוסקת בנושא חשוב מאין כמותו – התאמת תנאי כליאה לצרכיהם של אסירים בעלי מוגבלות, אינה מעלה שאלות עקרוניות החורגות מעניינו של המבקש; ואינה מעוררת חשש לעיוות דין או חוסר צדק מהותי.

12.כזכור, עתירתו המקורית של המבקש עסקה בנושא אחד בלבד – העברתו לתא מונגש ומותאם. בקשת המבקש נוגעת לעניינו הפרטי על מכלול נסיבותיו הרפואיות וההתאמות הנדרשות לאורן בתא בו הוא שוהה, ולכן היא אינה מעלה שאלות עקרוניות החורגות מעניינו.

פסק הדין אף אינו מעלה חשש לעיוות דין או חוסר צדק ביחס לכל הנושאים שלגביהם הוגשה העתירה. בעתירה העלה המבקש מספר טענות – הוא טען כי יש להעבירו לתא גדול די הצורך עבור אדם המתנייד בכיסא גלגלים; הוא טען כי על התא לכלול אינטרקום ולחצן מצוקה; וכי נדרש שיהיו בו תא שירותים ומקלחת גדולים שיש בהם מעקה תמיכה המתאימים להתניידותו של המבקש בכיסא גלגלים (פסקה 30 לעתירה). כפי שיפורט להלן, בית המשפט דן באופן מקיף ומפורט בכל הנושאים הללו בפסק הדין נושא הבקשה הנוכחית, תוך שהוא בחן בעצמו את התא בו שוהה המבקש בביקור שלו במקום; והתייחס לכלל הנושאים הטעונים בחינה והסדרה בקשר לטענות המבקש בעתירה. לכן, אין מקום לקבוע כי הותרת פסק הדין על כנו מעוררת חשש לעיוות דין.

13.באשר לגודל התא – בית המשפט סייר כאמור בתא, והתרשם כי הוא גדול די הצורך כדי להתאים לצורכי המבקש. זאת מאחר שמדובר בתא המיועד לשני אסירים שהוקצה לשימושו הבלעדי של המבקש, ומאחר שבוצעו בתא התאמות נוספות על ידי המשיב כדי להקל על המבקש.

14.בנוגע ללחצן המצוקה ולאינטרקום – המשיב שב ובחן את הנושא והגיע למסקנה לפיה אין צורך בהתקנת לחצן מצוקה בתאו של המבקש. זאת לאור חוות דעת רופאת המחוז ולאחר ישיבה של גורמי המקצוע מבית הכלא אשל. מסקנת המשיב מבוססת על שורת נימוקים מקצועיים, ובכלל זה העובדה שלגישתו ניתן מענה מספק לצרכי המבקש באמצעות הסוהרים השוהים באגף.

נימוק עובדתי זה שנוי במחלוקת בין המבקש – הטוען כי קרה לא אחת שהוא נפל וכי הסוהרים לא הגיעו לסייע לו במשך פרקי זמן ארוכים; לבין המשיב – שטוען כי לא נרשמו אירועי נפילות, וכי באירועי חירום מגיעים סוהרים לתא תוך פחות מדקה. יצוין בהקשר זה כי בניגוד לטענות המבקש, עיון בגיליון הרפואי אותו צירף המשיב כאסמכתא אינו מעיד על הנפילות להן טען המבקש, אלא עולה ממנו רק כי המבקש תיאר נפילות כאלה גם באוזני גורמי הרפואה.

אין ספק כי אם המבקש אכן נופל בתאו, יש לוודא כי הוא יקבל סיוע בהקדם האפשרי. אולם, השאלה מהו פרק הזמן שנדרש לסוהרים להגיע לתאו של המבקש במקרה בו הוא נופל, איננה קשורה בהכרח לשאלה האם מותקן בתאו לחצן מצוקה. הלחצן נועד להתריע על הצורך של המבקש בעזרה, ואינו יכול כמובן להבטיח את קיומו של סיוע תוך פרק זמן קצר. הלחצן רק מיידע אודות המצוקה אך אינו פותר אותה.

המבקש לא טען כי העיכוב בהגעת הסיוע של הסוהרים נובע מכך שלא היה ידוע להם כי הוא נפל וזקוק לעזרה. נראה כי טענתו העיקרית הייתה כי הוא לא קיבל סיוע במועד מאחר שאין די סוהרים באגף. המבקש אף לא הבהיר איפה לגישתו היה צריך להתקין את לחצן המצוקה, והאם התקנתו במיקום כזה או אחר הייתה מסייעת באירועי הנפילה הנטענים ומקצרת את זמן ההמתנה שלו לסיוע (כאמור, לחצן שאינו ממוקם קרוב למקום הנפילה ממילא אינו יכול להועיל). משכך, ספק אם לחצן מצוקה יכול היה להועיל למבקש אף לו היה מותקן בתאו.

מעבר לאמור, המשיב ביקש לברר את המחלוקת בשאלה האם אכן אירעו מקרים בהם הוא נפל בתאו באמצעות צפייה בסרטוני האבטחה מהאגף, שבית המשפט התבקש לצפות בהם במעמד צד אחד. המבקש התנגד לצפייה במעמד צד אחד בסרטונים ובית המשפט זקף זאת לחובתו, וקבע כי לזכות המשיב עומדת חזקת תקינות המנהל.

אינני סבורה כי הצפייה בסרטוני האבטחה הייתה עשויה להועיל לדיון בטענת המבקש ביחס ללחצן המצוקה. לא היה מקום לצפות בסרטונים גם אם המבקש עתר כי בית המשפט יצפה בהם לצורך סתירת גרסת המשיב לפיה ישנם באגף שני סוהרים בשעות מסוימות שצוינו (וכך עולה מעמדת המבקש - ראו פסקה 13 לתגובה מיום 22.2.2024 – התגובה האחרונה של המבקש). השאלה כמה סוהרים מצויים בכל רגע נתון בבית הסוהר וכמה סוהרים צריכים להיות נוכחים בו, חורגת מהשאלה האם יותקן לחצן מצוקה בתאו של המבקש אם לאו. לכן הצפייה בסרטונים לא הייתה יכולה לקדם את ההכרעה בשאלת לחצן המצוקה.

על כל האמור לעיל יש להוסיף את הוראת בית המשפט כי נושא התקנת הלחצן ייבחן מעת לעת על ידי צוותי הרפואה. לכן, אינני סבורה כי המבקש הוכיח כי פסק הדין גרם לו לעיוות דין בנושא היעדרו של לחצן מצוקה בתאו.

15.יוער בשולי הדברים כי המבקש אף טען שכתוצאה מהעובדה שאין באגף שני סוהרים, קורה שלא ניתן להכניסו לתא כאשר הוא נמצא בחצר הכלא, ונדרש להגיע בדחיפות לשירותים. אולם עניין זה לא עלה בעתירת המבקש, המשיב לא קיבל הזדמנות להתייחס אליו ואין מקום להכריע בו במסגרת הבקשה הנוכחית.

16.באשר לגודל המקלחת והשירותים והתקנת המעקות בהם – גם בהיבט זה חיווה בית המשפט את דעתו ביחס לתקינות התא בעקבות התרשמותו הבלתי אמצעית בביקור בתאו של המבקש. זאת לאחר התאמות שערך המשיב בתא, שכללו הסרה של דלת והחלפתו בווילון וכן התקנת מעקות. כן עלה במסגרת ההליך כי בעיית חלחול המים מהמקלחת אינה קשורה להתאמות הנגישות שבוצעו, ובהוראת בית המשפט – ננקטו צעדים על מנת למזער גם את הבעיה הזו. אף נושא זה אינו מצדיק התערבות של בית משפט זה במסגרת בקשת רשות ערעור.

17.על כן, בכלל ההיבטים הללו שאליהם התייחס המבקש בעתירה, אין מקום למתן רשות ערעור – שכן הבקשה אינה מעלה חשש לעיוות דין חמור, והיא אינה מעוררת סוגיה החורגת מעניינו של המבקש.

18.אינני סבורה כי יש לתת רשות ערעור גם ביחס לטענת המבקש לפיה התנאים בהם הוא שוהה מפרים הצהרה מפורשת של המשיב בעתירה הקודמת באשר לתנאים הנחוצים בתאו. בית משפט קמא קבע בהקשר זה כי עיון בפרוטוקול הדיון מיום 4.9.2023 מעלה שרשימת "תנאים נחוצים" אלה איננה התחייבות או הערכה מקצועית. גם במסקנה זו אינני סבורה כי יש להתערב במסגרת הבקשה דנן.

19.למעלה מן הצורך, התייחס בית משפט קמא גם למספר סוגיות שלא עלו במסגרת העתירה ובכלל זה מיקום הכיסא האורתופדי בתא. גם בנושא זה לא ראיתי מקום להתערב שכן המבקש לא העלה גם ביחס אליו חשש ממשי לעיוות דין או נושא החורג מעניינם של הצדדים, וזאת מעבר לעובדה שכאמור המבקש לא התייחס לנושא בעתירתו.

בהתייחס לטענות המבקש ביחס למספר הסוהרים באגף – הרי גם נושא זה לא עלה בעתירה המקורית, והמבקש התייחס אליו במהלך הדיון רק בהקשר של משך הזמן שנדרש עד מתן סיוע למבקש במקרים שונים. מטעם זה אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור גם לגביו.

למעלה מן הצורך יובהר כי ככל שהמבקש מבקש כי בית המשפט יקבע כללים ביחס למספר הסוהרים שעל שב"ס להקצות לכל אגף או למצער לאגף בו הוא שוהה, הרי ספק אם מדובר בנושא המתאים לדיון במסגרת עתירת אסיר. עתירות אסיר מתמקדות בדרך כלל בהחלטה מנהלית שניתנה בעניינו של אסיר ספציפי ובהתאם לנסיבותיו הייחודיות, והיא אינה "הדרך המתאימה לתקיפת מדיניות המשיב או החלטה גורפת שניתנה על ידו" (רע"ב 6850/17 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (2.11.2017); רע"ב 5898/10 מג'אדבה נ' שרות בתי הסוהר (23.11.2010); בש"מ 46/19 אבו מוסא נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 4 (5.2.2019)). אכן, ייתכנו מקרים בהם באמצעות עתירה מנהלית הנוגעת לעניינו של אסיר אחד, מוצפת בעיה מערכתית הנוגעת לזכויותיהם של אסירים רבים. אולם, אינני סבורה כי ניתן במסגרת עתירת האסיר הנוכחית לקבוע מסמרות בשאלה הנכבדה של כוח האדם שעל שב"ס להקצות בכל אגף באופן שיאפשר לו לקיים את החובות כלפי האסירים תוך שמירה על זכויות היסוד שלהם. מובן כי זכויותיו של המבקש בהקשר זה שמורות לפעול כפי שימצא לנכון.

כך גם בכל הנוגע לטענות המבקש כנגד המותב שדן בתיק – נושא שאינו מתאים לעתירת אסיר אלא לבקשה לפסילת שופט שהמבקש אכן הגיש (ואף הגיש ערעור על ההחלטה בה).

20.המבקש העלה גם טענות לפיהן המשיב לא המציא לו החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו; וכי הוא אף מנע ממנו להגיש הודעה לבית המשפט. אינני מחווה דעה ביחס לטענות אלה, כאשר אין חולק שבסופו של דבר ההחלטות הגיעו לידיעת המבקש והוא אף פנה לבית המשפט בעתירה ובבקשה דנן. מובן כי המבקש זכאי – כמו כל אסיר – לזכות גישה לבית המשפט ולכן על המשיב לאפשר לו לפנות לבית המשפט כל אימת שהמבקש ימצא לנכון.

לכן, לאור כל האמור, הבקשה נדחית.