רע"ב/רעב"ס 2140-24 רע"ב/רעב"ס 2140-24

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט י' בן חמו) בעת"א 49156-09-23, עת"א 13578-10-23 ועת"א 60795-09-23 מיום 7.2.2024, שבמסגרתה נדחו מספר עתירות שהגיש המבקש, כפי שיפורט להלן.

2.בעתירות שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי התבקשו הסעדים הבאים: כי אנשי שב"ס יחויבו לשאת מצלמות על גופם, וזאת על מנת שהמבקש יוכל להשתמש בצילומים על מנת להוכיח כי הוא סובל מיחס שאינו תקין בין כתלי הכלא (להלן: העתירה בעניין המצלמות); כי תינתן למבקש גישה למערכת "נט המשפט" באופן שיאפשר לו להגיש עתירות דחופות ולקיים שיחות זום לצורך חתימה על תצהירים (להלן: העתירה בעניין נט המשפט); וכי יועברו לו עותקים של החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו מאז שנת 2004 מתוך מערכת "צוהר" המשמשת את השב"ס, וכן כי יינתן לו סיוע בבישול וניקיון מידי יום למשך שעה וחצי על ידי אסיר אחר (להלן: העתירה בעניין ההחלטות ותנאי המחייה).

3.בית משפט קמא דחה את העתירות. באופן כללי, צוין כי זה שנים שהמבקש פונה בתלונות ובטענות בלתי מבוססות, וכי בית המשפט הדן בעתירות אסיר לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 אינו ערוך ככלל לנהל בירורים עובדתיים בסוגיות שאינן פרטניות. עוד צוין כי הנושאים שמעלה המבקש בעתירותיו נוגעים לאופן ניהול בית הכלא ומצויים בלב שיקול הדעת המינהלי. בכל הנוגע לעתירה בעניין המצלמות, נקבע שהמבקש אינו יכול להצטייד במצלמה שכן הדבר חורג מעקרון השוויון שבין האסירים. ביחס לאפשרות כי כלל הסוהרים יישאו מצלמות גוף, נקבע כי מדובר בסעד גורף שאין מקום לבררו במסגרת עתירת אסיר ומבלי שהונחה תשתית מקיפה באשר להשלכות התקציביות, הניהוליות והביטחוניות של העניין.

בכל הנוגע לעתירה בעניין נט המשפט, נקבע כי הגבלת חירותו של המבקש כורכת עמה בין היתר הגבלה על שימוש באמצעי התקשורת עם החוץ. ואולם, משמעותה של עתירת המבקש היא קיום קשר בלתי מבוקר עם החוץ, ומשכך העתירה מהווה ניסיון לעקוף את הנהלים השוללים זאת. עוד ציין בית המשפט שהנוהל מאפשר לחתום על תצהיר בפני סגן מפקד הכלא.

בכל הנוגע לעתירה בעניין ההחלטות ותנאי המחייה, נקבע כי המבקש עבר אך לאחרונה לכלא חדש, וככל שיש לו טענות בעניין התנאים בכלא החדש, עליו לפנות תחילה לשלטונות אותו כלא. עוד נקבע כי לא נמצא כל מקור חוקי שמכוחו ניתן להורות על הצמדתו של אסיר למבקש שיסייע בפעולות בישול וניקיון. בית המשפט הוסיף כי אם המבקש אינו מסוגל לבצע פעולות עקב מצבו הרפואי, עליו לפנות למפקד הכלא בבקשה מסודרת ומפורטת, וכי ככל שמצבו של המבקש מצריך העברתו לאגף סיעודי או למתקן מותאם קיימת האפשרות לכך.

4.בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש ופורט את הסעדים שנדחו על ידי בית משפט קמא. בכל הנוגע לנשיאת מצלמות הגוף, המבקש טוען כי הדבר יאפשר להוכיח מקרים שבהם התנהלות הסוהרים מונעת ממנו קבלת טיפול רפואי דחוף. כך, לטענתו, היה מקרה שבו חרף הוראת המרפאה לפנות אותו לבית החולים, הוא הוחזק במשך שש שעות עקב הוראה של מפקד בשב"ס. לטענתו, בסופו של דבר התברר כי הוא חווה התקף לב ולפיכך העיכוב עשוי היה להביא לפגיעה בלתי הפיכה בו. דוגמה אחרת היא החלטה שניתנה להסיע את המבקש, המתנייד באמצעות כיסא גלגלים, ברכב שאינו מותאם לכיסא גלגלים. לטענת המבקש הצבת מצלמות בגני ילדים ובתי אבות הצילה חיי אדם, ומן הראוי להציב מצלמות שיתעדו גם את יחס הסוהרים כלפיו. בכל הנוגע לגישה לנט המשפט, נטען כי אסירים שאינם מיוצגים מתקשים להגיש עתירות דחופות, וכי שב"ס אינו מעביר מסמכים הנוגעים לתיק בית המשפט מהאסירים לבית המשפט ומבית המשפט אליהם. כך, נטען שאת ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור קיבל המבקש רק לאחר שפנה בבקשה מיוחדת לבית המשפט. כמו כן, המבקש מציין כי במסגרת פרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מיום 9.1.2024, נציג המדינה מסר כי יתכן שחלק מהמסמכים לא הועברו בגלל מעברו של המבקש בין מתקני כליאה, וכי הנהלים בעניין יחודדו. בכל הנוגע להמצאת החלטות בעניינו של המבקש לידיו, נטען כי מדובר בהחלטות אשר נוגעות למצבו הבריאותי ולתנאי המחייה בכלא, וכי הן נחוצות לו על מנת להמציאן לשב"ס ולעמוד על כך שהן יקוימו. המבקש סבור כי הסוגיות שהוא מעלה רלוונטיות לאסירים רבים, וכי הן נוגעות לזכותו החוקתית לגישה לערכאות ולמצבו הבריאותי.

5.דין הבקשה להידחות.

הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצומצמות שבהתקיימן תינתן רשות ערעור בעתירות אסירים. כך, לא מצאתי כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית; ואף לא כי נגרם למבקש עיוות דין או חוסר צדק מהותי (ראו, למשל, רע"ב 2479/21 דנה נ' שירות בתי הסוהר (13.5.2021); רע"ב 6630/19 סואעד נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (26.11.2019)). זאת, גם אם נאמץ את הגישה שלפיה יש להחיל מבחן מרחיב יותר בבקשות מסוג זה, שהן למעשה בבחינת "גלגול שני" (ראו רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסקאות 4-2 לפסק דינו של השופט גרוניס (11.3.2009)).

6.בית המשפט המחוזי התייחס באופן מפורט לסעדים השונים שהתבקשו על ידי המבקש, ונימק מדוע לא קמה לו הזכות לקבלם. כך, גישה ישירה למערכת נט המשפט ול"זום" מהווה עקיפה של הנהלים הקשיחים הנוגעים לתקשורת עם החוץ; התקנת מצלמות גוף על סוהרים, או על המבקש עצמו, מהווה צעד מרחיק לכת ובלתי שוויוני, ועתירת אסיר אינה המסגרת הדיונית המתאימה לבירור השיקולים כבדי המשקל שהסוגיה מעוררת. אני סבור כי בדין נדחו טענות המבקש בעניינים אלה.

בכל הנוגע להמצאת ההחלטות השיפוטיות בעניינו של המבקש, הרי שאף בעניין זה לא מתקיימים המבחנים המחמירים לקבלת בקשות רשות ערעור על החלטות הדוחות עתירות אסיר. על פי הציטוט שהמבקש עצמו הציג בבקשתו, עולה כי נציג המדינה הכיר בצורך לוודא כי המבקש מקבל את ההחלטות השיפוטיות שניתנות בעניינו, וזאת על דרך של וידוא חתימה של המבקש על ההחלטות ומצופה כי השב"ס ינהג בהתאם למתווה שהוצג על ידו. בכל אופן, מובן כי השב"ס נדרש להעביר למבקש החלטות שיפוטיות שניתנות בעניינו באותם מקרים בהם אין הוא מיוצג, וכי על השב"ס למלא אחר הוראות שיפוטיות שניתנות בעניינו של המבקש. ככל שהמבקש סבור כי החלטות מסוימות בעניינו אינן מיושמות, פתוחה לו הדרך לפנות לבית משפט קמא באופן פרטני ביחס אליהן.

7.סוף דבר, שהבקשה נדחית.

למען הסר ספק, המשיב יעביר עותק מן ההחלטה למבקש.