פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4265/14
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1. ניר אלמסי
2. אושרית אלמסי
נ ג ד
המשיב:
דוד שוקרון
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 10.05.2014 בהפ"ב 4761-12-13 שניתן על ידי כבוד
השופטת ר' ברקאי
בשם המבקשים:
עו"ד לירון קמפו
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי ) בהפ"ב 47599-07-13 ובהפ"ב 4761-12-13 מיום 10.4.2014, במסגרתו התקבלה בקשת המשיב לאישור פסק הבוררות מיום 24.4.2012 (להלן: פסק הבוררות ), ומנגד, נדחתה בקשת המבקשים לביטולו.
תמצית הרקע העובדתי
1.
המבקשים, בני הזוג אלמסי (להלן: אלמסי ), כרתו במהלך שנת 2009 הסכם עם המשיב, דוד שוקרון (להלן: שוקרון ), לביצוע עבודות בניה בביתם שבמושב שיבולים. מערכת היחסים שבין אלמסי ובין שוקרון עלתה על שרטון, בין השאר, עקב עיכובים שנגרמו בביצוע העבודות. ביום 21.7.2011 חתמו אלמסי ושוקרון על שטר בוררות (להלן: שטר הבוררות ) המסמיך את בית הדין לממונות "עוז לציון" שבנתיבות (להלן: בית הדין לממונות ), להכריע בתביעות ההדדיות שביניהם. בשטר הבוררות הצדדים הסמיכו את בית הדין כאמור:
"א.
בית הדין יפסוק בנידון, בין לדין בין לפשרה בהתאם לשיקול דעתו.
ב.
בית הדין רשאי להוציא צווים, פסקי דין ביניים וחלקיים.
ג.
בית הדין אינו חייב לנמק את פסקי הדין.
...
י.
בית הדין לא מחויב למסור פרוטוקולים לבעלי הדין."
2.
ביום 24.4.2012 ניתן פסק הבוררות הנושא את הכותרת "פסק דין ביניים", אשר חייב את המבקשים לשלם למשיב 15,000 ש"ח בגין העבודות שביצע בביתם. ביום 24.7.2013 המשיב הגיש בקשה לאישור פסק הבוררות. הבקשה נמסרה לידי המבקשים ביום 21.10.2013. ביום 2.12.2013 המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות מכח העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). בבקשה נטען כי לא ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם לפני בית הדין לממונות (סעיף 24(4) לחוק הבוררות); כי פסק הבוררות לא הכריע בתביעתם (סעיף 24(5) לחוק הבוררות); כי פסק הבוררות חסר הנמקה (סעיף 24(6) לחוק הבוררות); וכי קיימת הצדקה לביטול פסק הבוררות מכח סעיף 24(10) לחוק הבוררות, מהטעם שהמבקשים הוחתמו על שטר הבוררות בחטף ומבלי שניתן בידיהם העתק ממנו, תוך שהוטעו על-ידי בית הדין לממונות כי יתאפשר להם להגיש ערעור על פסק הבוררות.
עיקרי פסק דינו של בית המשפט המחוזי
3.
בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב לאישור פסק הבוררות ודחה את בקשת המבקשים לביטולו. בית המשפט קבע כי הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה על-ידי המבקשים באיחור, בחלוף המועד הקבוע בתקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968 (להלן: תקנות סדרי הדין בענייני בוררות ). משכך, נקבע כי אין אלא לקבל את הבקשה לאישור פסק הבוררות. לגופו של עניין, בית המשפט קמא קבע כי לא הונחה לפניו התשתית הראייתית לביסוס טענות בטלות פסק הבוררות. נקבע כי שטר הבוררות הסמיך את בית הדין לממונות שלא למסור לצדדים פרוטוקולים של הדיון ושלא לנמק את פסק הבוררות. כמו כן, נקבע, כממצא עובדתי, כי המבקשים פרסו את טענותיהם באריכות, בסיכומיהם בכתב, ובכך ניתנה להם ההזדמנות להשמיע את טענותיהם. בנוסף, נקבע כי המקרה דנן והתוצאה שהתקבלה אינם מצדיקים את השימוש בהוראת סעיף 24(10) לחוק הבוררות, שהשימוש בה יעשה במקרים חריגים ובמשורה.
תמצית נימוקי הבקשה
4.
בבקשה שלפני המבקשים חוזרים על עיקרי הטענות שנטענו לפני בית המשפט המחוזי. עוד טוענים המבקשים כי פסק דינו של בית המשפט קמא התעלם מן העובדה שהמבקשים הוחתמו על שטר הבוררות תוך הטעיה ומרמה. המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע כי אין לעשות שימוש בהוראת סעיף 24(10) לחוק הבוררות במקרה דנן. בנוסף, המבקשים טוענים כי בית המשפט התעלם מהעובדה שפסק הבוררות נושא את הכותרת "פסק דין ביניים". משכך, לשיטתם, טרם חלף המועד להגשת בקשה לביטולו.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי להזקק לתשובת המשיב.
6.
כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים ומצומצמים, המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 675/14 אלפי נ' עמותת חוט של חסד
(2.4.2014), פסקה 8; רע"א 6257/13 דלויה מרכז הבניה בע"מ נ' סלע עבודות איטום שיפוץ וצבע בע"מ
(14.10.2013), פסקה 7; רע"א 1157/13 ארלנגר נ' עמותת בית הכנסת הגדול
(14.4.2013), פסקה 8; רע"א 1857/13 טנוס נ' טנוס
(2.4.2013), פסקה 6].
איני סבור כי במקרה דנא מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה. במקרה שלפני מדובר בטענות פרטניות הנוגעות למצגים והבטחות שניתנו כביכול למבקשים על-ידי בית הדין לממונות עובר לחתימת שטר הבוררות. טענות אלה אינן מעלות שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מדל"ת אמותיו של הסכסוך הפרטני. כמו כן, לא מצאתי כי התקיים במקרה זה עיוות דין המצדיק את התערבותה של ערכאה זו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. סבורני כי מדובר בטענות זהות לאלה שנדונו בבית המשפט המחוזי, ונדחו על-ידו. משכך, מדובר בטענות "ערעוריות" באופיין, שאינן מצדיקות כשלעצמן מתן רשות ערעור. די בכך כדי לדחות את הבקשה.
7.
בבחינת למעלה מן הצורך, ולגופו של עניין, לא מצאתי פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ככלל, על המבקש לבטל את פסק הבוררות להגיש את בקשתו תוך 45 ימים מיום מתן פסק הבוררות, אם נמסר בפני המבקש או מהיום בו נמסר למבקש, לפי סעיף 27(א) לחוק הבוררות. ואולם, אם הוגשה בקשה לאישור פסק הבוררות, כבענייננו, על המבקש לבטל את הפסק להגיש את בקשתו תוך 15 ימים מהיום בו הומצאה לו הבקשה לאישורו, ובלבד שלא יאוחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות, לפי תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות [רע"א 7280/12 לייבוביץ נ' עו"ד אברהם פסי
(22.10.2012), פסקה 8; ע"א 3253/02
שירותי בריאות כללית נ' עו"ד חניתה מייטלס
(7.4.2003), פסקה 6]. במקרה דנא הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה באיחור, ודי היה בטעם זה בכדי להצדיק דחייתה. גם הטענה כי מדובר בפסק דין חלקי ולכן טרם עבר המועד להגשת בקשה לביטולו, אין לה על מה שתסמוך. ראשית, בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 9.1.2014, הסכימו באי כוח הצדדים כי "פסק הבורר נשוא התובענות הוא פסק דין סופי" (עמ' 1, ש' 10). שנית, בשונה מההבחנה שבין פסק דין חלקי ובין החלטה אחרת, שהיא סבוכה ונודעת לה חשיבות רבה בתחום הבוררות [רע"א 1249/12 לידר ניהול ופיתוח בע"מ נ' שרבט מלכיאל ובניו בניה לעם בע"מ
(5.4.2012), פסקה 13], אין נפקה מינה, לעניין המועד הקובע להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות, כי מדובר, לכאורה, בפסק דין חלקי או בפסק דין סופי. "מאחר שהביטוי פסק בוררות כולל גם פסק ביניים, הרי שכל הוראות החוק, לרבות אלו הדנות באישור הפסק או בביטולו, תחולה גם על פסק הביניים" [השוו: רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (5.12.2010), פסקה 87. כן ראו: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב 766 (מהדורה רביעית, 2005) (להלן: אוטולנגי )].
8.
לא מצאתי ממש גם בטענותיהם הנוספות של המבקשים. בית המשפט המחוזי קבע, כממצא שבעובדה, כי למבקשים ניתנה ההזדמנות לשטוח את טענותיהם בהרחבה בסיכומיהם לפני בית הדין לממונות. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים וקיצוניים, בהם נפל פגם היורד לשורש העניין או כשהדברים אינם מבוססים על-פניהם. אינני מוצא כי מדובר באחד מאותם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית. משכך, דין טענה זו להדחות [ראו למשל: ע"א 7456/11 בר נוי נ' אמנון
(11.4.2013), פסקה 12; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי
1108 (מהדורה 11, 2013)]. בנוסף, כמובא לעיל, שטר הבוררות קובע במפורש כי לא חלה על בית הדין לממונות חובת הנמקת פסק הבוררות. משכך, גם בעניין זה דין טענת המבקשים להדחות ומוטב היה אלמלא נטענה. אין לדרוש מבורר, אשר הסכם הבוררות פוטר אותו מפורשות מחובת הנמקה, לנמק את החלטתו [ראו למשל: רע"א 8135/06 לוי נ' דקל כפר שיתופי להתיישבות חקלאית
(11.4.2007), פסקה 7]. כך גם בקשר עם הטענה כי בית הדין לממונות לא הכריע בטענות המבקשים, הרי שאין הבורר חייב לפסוק בכל טענה וטענה שבעל דין שוטח לפניו, ורשאי הוא להתייחס לטענות הצריכות הכרעה, לדעתו. הדברים נכונים במיוחד כאשר לא היתה מוטלת על בית הדין לממונות החובה לנמק את פסק הבוררות [רע"א 1006/07 עומרי עאהד חברה לבניין בע"מ נ' קרקעות עמק במרחב (1998) בע"מ (7.2.2008), פסקה 21]. גם הטענה כי קיימת הצדקה לביטול פסק הבוררות מכח הוראת סעיף 24(10) לחוק הבוררות, דינה להדחות. כידוע, השימוש בעילת ביטול זו יעשה במקרים חריגים ובמשורה, כמו למשל, אם נפגעו עקרונות הצדק הטבעי, התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקש בשעת הבוררות, ואשר אי-גילויין במועד לא היה תלוי במבקש או התגלתה תרמית שהשפיעה על מתן פסק הבוררות [רע"א 3469/10
חברת מוניות איילון רמלה בע"מ נ' ששון
(27.10.2010); רע"א 5991/02 גרויצמן נ' פריד , פ"ד נט(5) 1, 14 (2004); אוטולנגי , 1100-1113]. לא נטען בבקשה כי התקיימה אחת מן הנסיבות לעיל, ולא מצאתי כי מתקיימת נסיבה אחרת המצדיקה את ביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24(10) לחוק הבוררות.
9.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשוב ה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג באב התשע"ד (19.8.2014).
ש ו פ ט