רע"א 31258-09-24 רע"א 31258-09-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שרביט) בת"א 29268-04-22 (להלן: ההליך העיקרי) מיום 27.6.2024, בה נדחו מספר בקשות מטעם המבקש לעיון חוזר בהחלטות מיום 16.11.2023 ומיום 4.2.2024. עניינן של החלטות אלה באישור הסכם מכר שנחתם בין המשיבה 1, תכיפות בע"מ (להלן: החברה) לבין המשיבה 7 שהיא חברה בבעלותה המלאה של המשיבה 6 (ושתיהן יכונו להלן יחד ולחוד: עמירון), מכוחו מכרה החברה לעמירון מקרקעין בבעלותה, כפי שיפורט להלן.

הרקע לבקשה

1.עניינו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא בתביעה שהגיש המבקש בשנת 2022 נגד החברה; המשיבים 2 ו-4, המכהנים כדירקטורים בחברה (להלן: הדירקטורים); והמשיבות 3 ו-5, שהן שתי חברות פרטיות בבעלות הדירקטורים, המחזיקות במניות החברה.

בתמצית, בכתב התביעה נטען כי בשנת 2015 העביר המבקש לידי החברה סכום של 25 מיליון ש"ח אשר נדרש לה להשלמת רכישת מקרקעין בעיר בני-ברק (להלן: המקרקעין). בתמורה, כך נטען, הובטח לו על ידי המשיב 2 לקבל 25% מרווחי החברה ובהמשך – 25% ממניות החברה. לפיכך, ביקש המבקש לרשום על שמו 25% ממניות החברה. בהמשך, תוקן כתב התביעה על ידי המבקש, והוא ביקש לרשום עוד מניות בשיעור כ-44% ממניות החברה על שמו. זאת מכוח טענות למרמה בביצוע עסקאות מקפחות על ידי הדירקטורים. משכך, עתר המבקש כי יועבר לידיו סך כולל כ-70% ממניות החברה.

2.במקביל לכך, ביום 1.9.2022 הגיש המבקש בקשה לפירוק החברה בפר"ק 2989-09-22 (להלן: תיק הפירוק), בשל טענות לסכסוך עסקי שהתגלע בין הצדדים בקשר לניהול החברה, לצד פעולות פסולות שנעשו לשיטתו בחברה על ידי הדירקטורים. במסגרת זו, הגיש המבקש בקשה למתן צו איסור דיספוזיציה במקרקעין, שהתקבלה. בהסכמת הצדדים, נקבע כי תיק הפירוק ייסגר; וכי צו איסור הדיספוזיציה ימשיך לחול בהליך העיקרי.

3.על רקע הסכמות אלה, הגיעו הצדדים להסכמות נוספות בבית משפט קמא בעניין צו איסור הדיספוזיציה, להן ניתן תוקף של החלטה ביום 5.1.2023 וביום 13.6.2023 (להלן: ההסכמות בהליך העיקרי). הצדדים הסכימו כי צו איסור הדיספוזיציה יבוטל; כי עד לסיום הדיון בהליך העיקרי ייחשב המבקש כמי שמחזיק ב-25% ממניות החברה; וכי כל עסקה למכירת המקרקעין תהיה כפופה לאישור בית המשפט. כמו כן, הוסכם כי בטרם מתן החלטה בדבר אישור עסקה במקרקעין, תינתן למבקש זכות תשובה. יובהר כי באותה העת עמדה על הפרק עסקת אופציה לרכישת המקרקעין על ידי צד שלישי, חברת "קדם מגורים י.ז בע"מ" (להלן: חברת קדם).

4.העסקה עם חברת קדם לא יצאה לפועל לבסוף. בהמשך לכך ובהתאם להסכמות בהליך העיקרי, הגישו המשיבים 3-1 בקשה לאישור הסכם למכירת המקרקעין לעמירון בתמורה ל-570 מיליון ש"ח (להלן: הסכם המכר או ההסכם). בבקשה הוסבר כי עובר להגשתה פנה בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק) לחברה בדרישה לפירעון חוב כלפיו (להלן: החוב). הבנק התריע שאם לא ייפרע החוב – הוא יהיה זכאי לממש את המקרקעין ששועבדו לטובתו. עוד עלה מהבקשה כי הבנק הסכים לדחות את מועד פירעון החוב, בין היתר בתנאי שיינתן אישור של בית המשפט למכירת המקרקעין.

בהסכם המכר שצורף לבקשה נקבע לוח זמנים תלת-שלבי לתשלום התמורה: בשלב הראשון, יופקד שיק בנקאי בחשבון החברה; ועמירון תהיה רשאית לרשום על שמה הערת אזהרה. בשלב השני, תעביר עמירון לידי הבנק את מלוא יתרת חוב החברה כלפיו, וכן תעביר לחשבון החברה 40 מיליון ש"ח נוספים (להלן: התשלום השני). בשלב האחרון – תועבר יתרת התמורה לחברה ועמירון תישא בסכום היטל ההשבחה. עוד נקבע כי עמירון – בשיתוף פעולה עם החברה – תהיה רשאית לנהל משא ומתן עם הבנק להארכת מועדי פירעון החוב, וכי עמירון תישא בכל תשלום שיידרש לכך (סעיף 6.9 להסכם). כמו כן הוסכם כי ככל שרישום המקרקעין על שם עמירון יידרש לצורך ביצוע התשלום השני – החברה תסייע בכך בתנאים שונים שנקבעו (סעיף 9.4 להסכם).

המבקש התנגד לבקשה, וטען כי אין לאשר הסכם למכירת המקרקעין לפני שיתבררו מלוא זכויותיו ביחס לחברה; כי עומדת לו זכות לרכוש את המקרקעין בעצמו ויש לאפשר לו להגיש הצעה לכך; וכי מספר תנאים שנקבעו בהסכם אינם סבירים, זאת בין היתר לאור ניגוד עניינים בו מצויים הדירקטורים.

ההחלטה מיום 16.11.2023

5.ביום 16.11.2023 קיבל בית המשפט את הבקשה לאישור הסכם המכר בתנאים. בית המשפט הבהיר כי התנגדות המבקש להסכם תיבחן לאור התנאים למתן סעד זמני, ובהתאם בחן את הסיכויים שטענות המבקש יתקבלו כמו גם שיקולים של מאזן הנוחות.

באשר לסיכויי טענות המבקש בהתנגדות – בית משפט קמא קבע כי לנוכח הסכמת המבקש במסגרת ההסכמות בהליך העיקרי כי לצורך הדיון הוא ייחשב כבעל 25% ממניות החברה בלבד, לצד הסכמתו העקרונית למכירת המקרקעין לצד שלישי – אין לו עילה למנוע את עצם מכירת המקרקעין על ידי החברה. כן נדחתה הטענה כי המבקש זכאי להגיש הצעה נגדית לרכישת המקרקעין. בית המשפט הוסיף כי יש לדחות את טענות המבקש בדבר תנאי ההסכם, שכן לא עלה בידיו להוכיח ניגוד עניינים; ואף לא שהתמורה המוצעת אינה ראויה או כי תנאי העסקה אינם סבירים באופן המצדיק שלא לאשר את ההסכם.

בבחינת מאזן הנוחות, נקבע כי הוא נוטה במובהק אל עבר קבלת הבקשה לאישור ההסכם. זאת מאחר שהנזק לו טען המבקש, הנובע מהאפשרות החלופית של מכירת המקרקעין במחיר גבוה יותר, הוא נזק כספי בר-פיצוי. כמו כן, נקבע כי גם אם ייקבע בסופו של דבר כי המבקש זכאי לשיעור מניות העולה על 25%, אישור ההסכם לא יפגע בו, שכן החברה תקבל תמורה כספית מכוח הסכם המכר. מנגד, דחיית הבקשה עשויה להוביל למכירה כפויה של המקרקעין על ידי הבנק באופן שיזיק לחברה.

לצד זאת, קבע בית המשפט תנאים לאישור הסכם המכר. בכלל זה נקבע כי מלבד ההסכם עצמו – אין עוד הסכמות נוספות, תמורות או טובות הנאה בין מי מהצדדים להסכם או בין עמירון לחברת קדם; וכי ככל שתעביר עמירון את המקרקעין על שמה לפני העברת מלוא התמורה (בהתאם לסעיף 9.4 להסכם), התשלומים שנקבעו בהסכם ישולמו מהונה העצמי ולא ממימון חיצוני (להלן: התנאים לאישור ההסכם).

הבקשות הראשונות לביטול הסכם המכר

6.ביום 15.12.2023 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה האמורה, ולאפשר לו לרכוש את המקרקעין בתנאי ההסכם. בבקשתו נטען כי המשיבים ממשיכים לקיים קשרים אסורים המעלים חשש להסכמה נסתרת בנוסף להסכם המכר; וכי הגם שחלף כחודש ממועד אישור הסכם המכר, הוא טרם נחתם. ביום 9.1.2024 הגיש המבקש בקשה נוספת, בה טען כי הסכם המכר טרם נחתם בשל ניסיון של עמירון לצרף לעסקה גורמים נוספים שלא כדין.

מתגובת המשיבים 3-1 לבקשות עלה כי הסכם המכר נחתם ביום 9.1.2024. יחד עם זאת – וחרף המלצת בית המשפט, הודיע המבקש כי הוא עומד על מתן החלטה בבקשותיו.

ההחלטה מיום 4.2.2024

7.ביום 4.2.2024 דחה בית המשפט את בקשות המבקש לביטול אישור הסכם המכר. נקבע כי אין בסיס לטענות המבקש; ומכל מקום – אף לו היה עולה בידיו להוכיח את טענותיו, לא היה בכך להצדיק היעתרות לבקשות. זאת מאחר שהמבקש לא התייחס לשיקולי מאזן הנוחות שקיבלו משקל משמעותי בהחלטה מיום 16.11.2023.

למעלה מן הצורך, דחה בית המשפט את טענות המבקש לגופן. הוא קבע כי לא הוכח שעמירון מפרה את התנאים לאישור ההסכם באמצעות קשר אסור עם חברת קדם; וכי אין בעיכוב בחתימת ההסכם כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק את ביטול ההחלטה, בעיקר כאשר בפועל ההסכם נחתם ביום 9.1.2024.

הבקשות הנוספות לביטול הסכם המכר

8.בחלוף מועד התשלום השני, הגיש המבקש ביום 15.3.2024 בקשה נוספת לביטול ההסכם. בבקשה זו נטען כי בניגוד לתנאי ההסכם, עמירון טרם שילמה את התשלום השני; וכי הבנק הסכים לדחיית פירעון יתרת החוב בלא שניתן אישור של בית המשפט לכך, ואף שמדובר בשינוי מועדי התשלום שנקבעו בהסכם. לנוכח האמור, ביקש המבקש להורות על הגשת עדכון ביחס לתשלום השני, כמו גם על ביטול ההסכם לנוכח הפרת תנאיו.

בהודעות שהגישו המשיבים הובהר כי התשלום בסך 40 מיליון ש"ח שולם על ידי עמירון לחברה במסגרת התשלום השני ובלוח זמנים שאינו מהווה הפרה של ההסכם. באשר לתשלום חוב החברה לבנק, הבהירה עמירון כי מכוח סעיף 6.9 להסכם עומדת לה הזכות לנהל משא ומתן עם הבנק בעניין מועד פירעונו.

9.ביום 2.4.2024 הגיש המבקש בקשה לביטול אישור הסכם המכר ולדרישת עדכון מהמשיבים. בבקשתו נטען כי המשיבים מפירים את החלטות בית המשפט מאחר שעמירון התקשרה בהסכם למכירת המקרקעין עם חברת "ריבוע כחול נדל"ן בע"מ" (להלן: ריבוע כחול). בהסכם זה התחייבה ריבוע כחול להעמיד הלוואה לעמירון על מנת להשלים את הונה העצמי. מכאן עולה – כך טען המבקש – כי אין לעמירון יכולת עצמאית לרכוש את המקרקעין. נטען בנוסף כי עמירון לא עמדה בתשלומים כנדרש ושהריביות הנצברות על תשלומים אלה מוטלות על החברה.

10.ביום 4.4.2024 הגיש המבקש בקשה נוספת, בה טען לקיומה של קנוניה בין המשיבים, שנעשתה תוך שינוי הסכם המכר בניגוד לתנאי אישורו. טענתו העיקרית של המבקש הייתה כי דחיית מועד פירעון החוב לבנק – פגעה בחברה ובנכסיה. זאת משום שהחברה נדרשה להעביר את התשלום השני שקיבלה מעמירון (סך של 40 מיליון ש"ח) לבנק לצורך פירעון החוב. בהתאם, התמורה שתצטרך עמירון לשלם לבנק – תקטן. לשיטת המבקש, מדובר בהפרה של תנאי אישור הסכם המכר – המצדיקים עיון מחדש בהחלטות מימים 16.11.2023 ו-4.2.2024.

המשיבים התנגדו לבקשות המבקש. לגישתם, הזכות להעלות טענות להפרת ההסכם שמורה לחברה. המבקש יוכל לכל היותר – לאחר שיירשם כבעל מניות בחברה – להגיש תביעה נגזרת בשמה בהקשר זה. עוד נטען כי המבקש חותר באופן עקבי לבטל עסקאות במקרקעין באמצעות ריבוי בקשות סרק; כי הצדדים פעלו בהתאם להסכם המכר; וכי אין הכרח שעמירון תשלם את התשלומים מהונה עצמי, כל עוד לא הופעל סעיף 9.4 להסכם.

בהמשך, ביום 6.5.2024, הורה בית המשפט למשיבים לעדכן אם עמירון פרעה את ההלוואה שנטלה החברה מהבנק; ואלה עדכנו כי ההלוואה האמורה טרם נפרעה, וכי בין עמירון לבין החברה מתקיימים מגעים בהקשר זה.

11.ביום 12.5.2024 הגיש המבקש את הבקשה האחרונה הרלוונטית לענייננו. בבקשה נטען כי אין כל ודאות שעמירון תפרע את החוב לבנק; וכי עמירון לא העבירה לחברה את הסכום שהיה עליה להעביר מכוח הסכם המכר, ולכל היותר שולם סכום שהפחית את יתרת חוב החברה לבנק. לפיכך, התבקש להורות על ביטול ההסכם לנוכח הפרתו; וכן נטען כי אין לרשום הערת אזהרה במקרקעין לטובת ריבוע כחול (כל הבקשות האמורות יכונו יחד: הבקשות לעיון מחדש).

12.בעקבות דיון בבקשות לעיון מחדש, הציע בית המשפט למבקש שלא לעמוד עליהן – בכפוף לכך שהחברה תתנה את רישומן של הערות אזהרה ב"הגנות המקובלות", ולמצער בקבלת ייפוי כוח בלתי חוזר למחיקת הערות האזהרה שיירשמו לטובת הצד השלישי אם תהיה לחברה עילה למחיקת ההערות שנרשמו לטובת עמירון. המבקש דחה את הצעת בית המשפט.

ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור

13.בהחלטתו מיום 27.6.2024 (להלן: ההחלטה) דחה בית משפט קמא את הבקשות לעיון מחדש. הוא חזר וציין בתחילה כי טעמי מאזן הנוחות, הנוטים בבירור לטובת המשיבים – מחייבים כשלעצמם את הדחייה. זאת, בין היתר בשים לב לכך שלא עלה בידי המבקש להוכיח שישנה הצעה אחרת לרכישת המקרקעין שתאיין את החשש מפגיעה בחברה במקרה של ביטול ההסכם.

14.בית המשפט התייחס גם לטענות המבקש לגופן, והבהיר כי בניגוד לטענות המבקש, עמירון לא הפרה את התנאים לאישור הסכם המכר או את הסכם המכר עצמו.

ראשית, בית המשפט עמד על כך כי בהתאם לתנאים לאישור ההסכם שנקבעו בהחלטה מיום 16.11.2023 – הדרישה כי עמירון תשלם חלק מהתמורה מהונה העצמי ולא מגורם מימון חיצוני ותפקיד סכום כסף בנאמנות, חלה רק אם המקרקעין יירשמו על שם עמירון בטרם השלמת תשלום מלוא התמורה. מאחר שתנאי זה לא התקיים, ממילא אין לייחס לעמירון הפרה של ההסכם בשל המקור לתשלומים נושא ההסכם.

בית המשפט התייחס גם לטענות המבקש לגבי הפרת הסכם המכר עצמו (בניגוד להפרת התנאים לאישורו). בית המשפט הבהיר כי הפרה כזו – גם לו הייתה מוכחת, אינה מהווה עילה לביטול האישור שניתן להסכם. ראשית, המבקש אינו צד להסכם. לכן כל עוד לא הוכח שהופרו התנאים לאישור ההסכם (אלא רק ההסכם עצמו), אין למבקש מעמד להעלות טענות בהקשר זה. אם החברה סבורה שהופר ההסכם עמה, היא רשאית לפעול בהתאם; או לחלופין – המבקש, כבעל מניות, רשאי להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת. שנית, נקבע כי ממילא לא הוכחה הפרה של ההסכם. הובהר כי הארכת מועד פירעון החוב לבנק נעשתה בהתאם להסכם, ולכן האיחור בתשלום אינו מהווה הפרה שלו. כמו כן, נקבע כי המבקש לא הראה מדוע יש להתערב בשיקול דעת החברה ביחס להעברת הסכום שקיבלה מעמירון במסגרת השלב השני לבנק לשם קבלת אורכה לפירעון. זאת בשים לב לכך שמתשובת המשיבים עולה שהעברה זו לא תצמצם את סכום התמורה שתשלם עמירון לחברה.

לבסוף, צוין כי ההסכם לא הגביל את עמירון מלסחור בזכויותיה במקרקעין ולמכרן לצד שלישי. כמו כן, נקבע כי הבקשה למניעת רישום הערת אזהרה לצד שלישי היא בקשה תיאורטית – שכן החברה סירבה לבקשת עמירון לרישום הערת אזהרה לטובת ריבוע כחול ואין בפניה בקשות דומות נוספות. למעלה מן הצורך, צוין כי לא הוכח פוטנציאל נזק מרישום הערת אזהרה כאמור, כל עוד החברה תדאג לקיומן של הגנות מקובלות.

בקשת רשות הערעור

15.המבקש טוען כי בקשת רשות הערעור שהגיש משקפת מקרה חריג המצדיק התערבות של בית המשפט בהחלטת ביניים. לטענתו, שאלת התערבותו של בית המשפט בהסכם מכר שאושר לאור מצג שווא – מצדיקה מתן רשות ערעור; וכך גם עיוות הדין החמור העלול להיגרם לו מדחיית בקשתו. זאת, שכן ההחלטה יכולה לשיטתו להותיר את החברה ללא המקרקעין, ללא תמורה ראויה, ואף עם חובות משמעותיים לבנק. הוא מוסיף כי אם ההחלטה תיוותר על כנה, הדבר יסרבל את ההליך ויגרום להתארכותו – שכן ההחלטה תחייב פתיחה של הליך נוסף של תביעה נגזרת תוך התעלמות מחוסר תום לבם של המשיבים.

16.לגופו של עניין, נטען כי שגה בית משפט קמא במספר מישורים עיקריים. ראשית, נטען כי משמעות ההסכמות בהליך העיקרי היא שכל שינוי בהסכם המכר מחייב אישור מחדש של בית המשפט. כך, כפי שהסכם המכר היה טעון אישור של בית המשפט בכפוף למתן זכות תשובה למבקש; הוא זכאי גם לבקש לבטל את ההסכם בטענות של הפרה יסודית ומצגי שווא. לשיטתו בית המשפט מוסמך לדון בכך גם ללא פתיחת הליך עצמאי של תביעה נגזרת.

שנית, נטען כי שגה בית המשפט משקבע כי סעיף 6.9 להסכם "גובר" על מועדי התשלום שנקבעו בהסכם, כך שניתן בכל עת להאריך את מועד פירעון החוב מול הבנק. לעמדת המבקש, מדובר בקביעה המנוגדת ללשון ההסכם ולאומד דעת הצדדים. לטענתו, אישור הסכם המכר נעשה על בסיס מצגי שווא ביחס ליכולתה הפיננסית של עמירון לפרוע את חוב החברה לבנק. ואולם כתוצאה מפרשנות בית המשפט והקשיים הכלכליים של עמירון – החוב לבנק לא נפרע גם בחלוף חודשים מחתימת ההסכם, באופן המחייב את החברה לשאת בריביות הפיגורים שנצברות בניגוד להסכם.

עוד נטען כי בהתאם להסכם – עמירון היא שצריכה לשאת בתשלומים הנדרשים לדחיית מועד הפירעון. לכן החברה פעלה שלא כדין כשהעבירה לבנק בעצמה את הסכום שקיבלה מעמירון בתשלום השני לשם אישור הדחייה על ידי הבנק. כמו כן נטען כי הסכם המכר התגלה כחוזה פסול המסכן את החברה ונוגד את תקנת הציבור, מאחר שהוא נותן לעמירון אופציה לרכישת המקרקעין ללא הגבלת זמן וללא תנאים ברורים.

שלישית, המבקש טוען כי ההכרעה לעניין מאזן הנוחות שגויה. זאת משום שהיא ניתנה עובר לדיון בטענות המבקש לגופן, כאשר טענות אלה לא נלקחו בחשבון במסגרת ההכרעה. לו היה בית המשפט מתייחס לטענות בעניין הפרת הסכם המכר גם במסגרת הדיון בשיקולי מאזן הנוחות – הוא היה מגיע למסקנה כי הסיכון לפגיעה במבקש גדל. זאת מאחר שבהתאם לטענות אלה, לא ניתן להניח שכתוצאה ממכירת המקרקעין תיוותר בידי החברה תמורה כספית כדי לפצותו. מסקנה זו נובעת ממתן האפשרות לדחות ללא הגבלת זמן את פירעון החוב לבנק, תוך כדי שעל החוב הזה מוסיפות להצטבר ריביות.

מנגד, המבקש סבור כי נוכח ההפרות היסודיות של ההסכם על ידי עמירון והפיצוי המוסכם הנגזר מכך – הנזק שייגרם לחברה מביטולו אינו כה משמעותי. זאת בשים לב לכך שישנם רוכשים פוטנציאליים נוספים רבים, ושאף אם המקרקעין יימכרו בהליך מימוש – הדבר ייעשה באופן מבוקר על ידי בעל מקצוע באופן שיקטין את הסיכון לחברה.

רביעית, נטען כי ההחלטה חוטאת לתכלית הסעד הזמני, שכן משמעותה היא סיכול הסעד העיקרי שהתבקש בתביעת המבקש להשבת כספים שונים. לשיטת המבקש, תביעתו תהפוך לתיאורטית בעקבות ההחלטה, שכן לא מן הנמנע שבתום ההליך תיוותר החברה ללא יכולת פירעון, אך עם חובות משמעותיים כלפי הבנק.

17.למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 16.10.2024 וביום 21.11.2024 הגיש המבקש שתי בקשות לצירוף ראיה (דיווח שהוגש לבורסה לניירות ערך מטעם ריבוע כחול; ורישום משכנתא והערת אזהרה לטובת ריבוע כחול) ולמתן החלטה בבקשתו.

דיון והכרעה

18.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

האם היה מקום להיעתר לבקשות המבקש לעיון חוזר?

19.ההחלטה נושא הבקשה שלפניי היא החלטה הדוחה מספר בקשות לעיון חוזר. השאלה הראשונה שיש לבחון אותה היא אפוא האם היה מקום לעיון חוזר בהחלטה. כידוע, ככלל בית המשפט יקבל בקשות לעיון חוזר רק כאשר אירע שינוי נסיבות מהותי, או כשההחלטה בה מבוקש לעיין התקבלה מחמת טעות (רע"א 7616/23 אוריון נ' גולדפינגר, פסקה 7 (5.11.2023); רע"א 5332/24 בעלי הדירות בבניין ברחוב ניסנבוים 36, בת-ים נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 13 (1.9.2024)).

טענתו העיקרית של המבקש בהקשר זה היא כי הנסיבות השתנו מאחר שהסכם המכר הופר לאחר מתן ההחלטה לאישורו. לגרסת המבקש, ההפרה האמורה מתבטאת בקנוניה בין הצדדים שדחו את המועד לפירעון החוב נושא ההסכם בניגוד ללוח התשלומים שהוסכם בו, תוך השתת עלויות על החברה. הפרה זו היא "שינוי נסיבות" המצדיק עיון מחדש. המבקש טוען כי בית המשפט שגה כשקבע כי אין די בהפרת הסכם המכר כדי לבסס "שינוי נסיבות" המצדיק עיון מחדש בהחלטותיו; בשונה מהפרה של התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט לאישורו של ההסכם בהחלטתו מיום 16.11.2023.

אינני סבורה כי יש הכרח להידרש לטענה זו של המבקש – לאור קביעתו של בית משפט קמא כי לצורך הדיון לפניו, לא הוכח שהסכם המכר הופר. זאת שכן המבקש לא הוכיח שהאורכות שניתנו לעמירון לפירעון החוב – ניתנו בניגוד למוסכם בסעיף 6.9 להסכם המכר. כפי שיפורט להלן, אינני סבורה כי יש מקום להתערב בקביעה זו. משכך מתייתר הצורך בבחינת השאלה האם הפרת ההסכם – לו הייתה מוכחת, הייתה מהווה שינוי נסיבות שהיה מצדיק בחינה מחדש של ההחלטה לאשרו.

20.מאחר שטענת ההפרה נוגעת למועדי התשלום של עמירון על פי הסכם המכר, השאלה האם הוא הופר נגזרת מהשאלה האם ניתן היה להאריך את המועדים הללו מכוח סעיף 6.9 להסכם (שעליו התבססו האורכות שניתנו לעמירון). סעיף זה היה חלק מהסכם המכר המקורי, וככזה הוא אושר – יחד עם הסכם המכר בכללותו – על ידי בית המשפט עוד בהחלטה מיום 16.11.2023. המבקש מעלה בבקשה דנן טענות ביחס לאופן יישומו של הסעיף האמור על ידי הצדדים להסכם. בניגוד לטענותיו, אינני סבורה כי הוא הוכיח – ודאי לא נכון לשלב הדיון בו התקבלה ההחלטה – כי יישום הסעיף על ידי הצדדים הוא הפרה של הסכם המכר.

בית משפט קמא קבע לצורך החלטתו כי הסעיף נועד לאפשר דחיה של מועד פירעון החוב תוך חריגה מלוח התשלומים שנקבע בהסכם מלכתחילה. מסקנה זו נתמכת בלשון הסעיף (בו נקבע מפורשות כי עמירון תהיה רשאית "לנהל משא ומתן עם [הבנק] על הארכת מועדי פירעון החוב כלפי[ו]", וזאת בכפוף לכך שעמירון תצטרך להזרים לבנק את הכספים שיידרשו על ידיו עבור הסכמתו); ובתכליתו. לכן אינני סבורה כי יש מקום להתערב בה.

זאת ועוד. לאור האמור בסעיף 6.9 הנ"ל, היה על המבקש להעלות הסתייגויות לגביו – אילו היו לו כאלה, כבר בתגובתו לבקשה לאישור ההסכם, כפי שעשה ביחס לסעיפים אחרים בו. משהוא לא עשה כן ביחס לסעיף זה, אין מקום עתה, בחלוף כמעט שנה, לאפשר לו לערוך מקצה שיפורים ולהעלות השגות שלא הועלו על ידיו לפני אישור הסכם המכר (השוו: רע"א 707/20 בן עזרא נ' כונס הנכסים הרשמי (18.10.2020)). באופן דומה, גם אין מקום לאפשר לו "לרפא" את החריגה ממסגרת הזמנים להשגה על אישור ההסכם באמצעות בקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשות לעיון חוזר (ראו: רע"א 35658-09-24 נמדר נ' סואן, פסקה 15 (14.10.2024), והאסמכתאות שם).

לאור האמור – המבקש לא הוכיח כי הסכם המכר הופר; ומאחר שטענתו אודות הצורך בעיון חוזר מבוססת על טענת ההפרה המאוחרת להחלטה מיום 16.11.2023 – אין מקום לקבוע כי היה מקום לעיון חוזר בהחלטה. משלא הוכח כי נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא לפיה המבקש לא עמד בתנאים לעיון חוזר – די בכך כדי להצדיק את דחיית בקשת רשות הערעור.

האם היה מקום לבטל את האישור שניתן להסכם המכר?

21.למעלה מן הצורך, ואף שלא חל כאמור שינוי נסיבות המצדיק בחינה נוספת של ההחלטה מיום 16.11.2023 – היא ההחלטה שאישרה את הסכם המכר חרף התנגדות המבקש, אני סבורה כי גם לגופו של עניין המבקש לא הצביע על פגם בהחלטה האמורה המצדיק התערבות בה במסגרת בקשת רשות ערעור.

כזכור, בית המשפט דן והכריע בבקשה זו כבקשה למתן סעד זמני. שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות בבקשות לסעדים זמנים הוא רחב; ובהתאם, התערבות ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה שמורה למקרים חריגים בלבד (רע"א 2842/24 ביטון נ' פסגות נופי אריאל בע"מ, פסקה 22 (11.7.2024); רע"א 3121/24 בריגע נ' קוואלטי קרדיט פאנד 2 שותפות מוגבלת, פסקה 11 (14.4.2024)). כפי שיובהר, אינני סבורה כי מקרה זה הוא מסוג המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

כידוע, וכפי שהבהיר גם בית משפט קמא, לצורך הכרעה בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לבחון שני שיקולים עיקריים: סיכויי ההליך – במסגרת שיקול זה יש לבחון אם המבקש הציג ראיות לכאורה המבססות את עילת תביעתו; ומאזן הנוחות – שיקול במסגרתו יש לבחון האם דחיית הבקשה לסעד זמני עלולה לגרום למבקש נזק גדול יותר מהנזק שעשוי להיגרם למשיבים אם תתקבל הבקשה לסעד זמני. בין שיקולים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות" – כאשר מקובל לראות בשיקול של מאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה (רע"א 1380/24 דלויה נ' קציר, פסקה 11 (10.4.2024); רע"א 5602/24 זיו נ' קסטנבאום, כונס נכסים, פסקה 17 (28.7.2024)).

המבקש מעלה טענות כנגד הכרעת בית משפט קמא באשר ל"מאזן הנוחות". לעמדתו, טענותיו בעניין הסכנה הנשקפת לחברה כתוצאה ממועד פירעון החוב ותנאיו לא נלקחו בחשבון בבחינת מאזן הנוחות. הוא מוסיף כי אילו היה בית משפט קמא דן בטענות אלה, החלטתו הייתה משתנה. זאת, נוכח האפשרות שניתנה לעמירון לדחות את ללא הגבלה את מועד תשלום התמורה; לאור תשלומי הריבית המוטלים על החברה כתוצאה מדחיית מועד פירעון החוב; וכן בשל הקטנת התמורה שתתקבל על ידי עמירון, לאחר שהחברה העבירה את הסכום של 40 מיליון ש"ח שקיבלה מעמירון במסגרת התשלום השני – לטובת פירעון מוקדם של חוב החברה לבנק. זהו גם הבסיס לטענת המבקש לפיה ההחלטה עשויה לסכל את הסעד המבוקש בהליך העיקרי – שכן לעמדתו משמעות ההחלטה היא שהחברה עשויה להיוותר חסרת כל.

22.אינני סבורה כי יש להתערב במסקנתו של בית משפט קמא גם בהקשר זה, שכן לא עלה בידי המבקש להוכיח כי נשקפת סכנה לחברה כתוצאה ממועד פירעון החוב ותנאיו. כפי שצוין לעיל, סעיף 6.9 להסכם המכר קובע כי עמירון, בשיתוף פעולה עם החברה, תהיה רשאית לנהל משא ומתן עם הבנק לשם הארכת המועד לפירעון החוב; וכי עמירון היא זו שתישא בכל תשלום שידרוש הבנק עבור דחייה זו.

מעיון בשני התצהירים שהגיש בעל השליטה בעמירון מר מנדי רייך לבית משפט קמא ביום 3.4.2024 וביום 20.5.2024, עולה כי עמירון פעלה בהתאם לסעיף האמור. ואכן, בתום משא ומתן שהתנהל אל מול הבנק, היא קיבלה שתי אורכות לצורך פירעון החוב – אחת בת 60 ימים; והשנייה בת 30 ימים. עוד עולה מהתצהירים האמורים, כי יישום הסעיף נעשה תוך שעמירון היא זו ה"נושאת... בתוצאות הארכה האמורה" (סעיף 3 לתצהיר מיום 20.5.2024).

מהאמור לעיל עולה אפוא, כי על פני הדברים עמירון היא שהתחייבה לשאת בתוצאות הארכה שהתבקשה מהבנק, כפי שהוסכם בסעיף 6.9 להסכם המכר. בהתאם לכך עמירון היא גם זו שתישא בתשלומי הריביות על החוב שיצטברו בשל דחיות התשלומים. בנסיבות אלה, אינני סבורה כי המבקש הוכיח – נכון לשלב זה של הדיון – חשש לנזק משמעותי לחברה כתוצאה מההסכמות בין עמירון לבין הבנק. המבקש אף לא הציג תימוכין לטענתו – שהועלתה בעלמא – לפיה תשלומי הריבית יוטלו על החברה, טענה שמכוחה נטען לחשש כי קופת החברה תתרוקן.

דברים אלה יפים גם בכל הנוגע לטענות המבקש לפיהן התשלום של החברה לבנק תוך שימוש בסכום ששולם לה על ידי עמירון במסגרת התשלום השני, יביא להפחתת התמורה שתקבל החברה מעמירון מכוח הסכם המכר. בית משפט קמא נדרש בהחלטתו לטענה זו. הוא קיבל את הבהרת המשיבים, כפי שבאה לידי ביטוי הן בכתב והן בעל פה, לפיה הסכום של 40 מיליון ש"ח שהעבירה החברה לבנק לא יפחית מסכום התמורה שנקבע בהסכם המכר (ראו פסקאות 78.4-78.3 להחלטה). בבקשתו, המבקש לא הצביע על טעמים להתערב בקביעת בית משפט קמא במישור זה.

זאת ועוד, בשים לב לכך שעמירון קיבלה בשלב זה מהבנק אורכה זמנית באורך מצטבר של שלושה חודשים בלבד – אף לא מצאתי לנכון להידרש לטענה על אודות אפשרות לקבל ארכות "עד אין קץ" להשלמת התחייבויותיה. על כל פנים, ככל שאכן יתבקשו דחיות ואורכות נוספות – וככל שהמבקש יהיה סבור כי יש בהן כדי להצביע על סכנה ממשית לחברה – הוא יוכל לשוב ולשקול את עמדתו, ולפנות בהתאם לצורך פעם נוספת לבית המשפט.

23.לאור כל האמור לעיל, אינני סבורה כי יש מקום להתערבות חריגה של ערכאת הערעור בהחלטתו של בית משפט קמא. כפי שבית משפט קמא הבהיר, מדובר בהחלטה בסעד ביניים, בה יש חשיבות לשאלת מאזן הנוחות. מאחר שהמבקש לא הוכיח נכון למועד מתן ההחלטה כי החברה תיאלץ לשאת בריביות הנובעות מדחיית מועד הפירעון; ואף לא ששיעור התמורה יצטמצם בעקבות ההסכמות עם הבנק, הרי שהחשש מפני הנזק לחברה וריקון קופתה אינו מבוסס די הצורך. אלה הם פני הדברים גם ביחס לחשש שהעלה המבקש כי ההחלטה תוביל לריקון קופת החברה וסיכול הסעד המבוקש בהליך העיקרי.

מנגד, כפי שציין בית משפט קמא, ישנו חשש שאם הסכם המכר יבוטל – הבנק ידרוש פירעון מידי של החוב ומימוש של המקרקעין לצורך כך. בבקשת רשות הערעור שלפניי טוען המבקש כי מימוש כזה יסב פחות נזק לחברה מאשר עמידה על הסכם המכר. זאת בין היתר מאחר שישנם מציעים נוספים שנכונים לרכוש את המקרקעין במקום עמירון. ואולם, המבקש לא הציג כל הצעה קונקרטית ומחייבת לרכישת המקרקעין, ומשכך אין מקום לסטות מקביעת בית משפט קמא לפיה אין די בהצגת הצעות בלתי מחייבות כדי להצדיק את ביטול הסכם המכר (פסקאות 65-64 להחלטה).

לכן, לא עלה בידי המבקש להצביע על פגם משמעותי גם לגופה של ההחלטה עליה מבוקש לעיין מחדש – לא כל שכן פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

24.בשולי הדברים, יוער כי לא מצאתי כי יש בראיות שאותן מבוקש לצרף כדי להשפיע על תוצאות הערעור – ודי בכך כדי לדחות את הבקשות לצירופן.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.