רע"א 3747/13 איתן פרנקפורט נ. עו"ד יניב אינסל - הנאמן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי-חיאט ) בפש"ר 9764-02-12 מיום 21.4.2013 ומיום 1.5.2013, במסגרתן נדחו בין היתר בקשותיו של המבקש לזמן עדים בקשר עם בקשת הנאמן לביטול הענקת נכס מגורים (להלן: הנכס ) לבת זוגו לשעבר (להלן: פלונית ) ולקיים את הדיון בעניינו בדלתיים סגורות.

2.

ביום 5.2.2012 הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה מאת המבקש לפשיטת רגל. ביום 14.11.2012 הוגשה על-ידי הנאמן בקשה למתן הוראות שמטרתה ביטול הענקת הנכס לפלונית. המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה האם הנכס נמכר בתמורה, קרי – האם הועברו כספים מפלונית למבקש או שמא מדובר בהעברה ללא כל תמורה המהווה הקנייה לפי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל, וככזו היא מבוטלת.

3.

ביום 8.4.2012 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "בקשה להורות לכנ"ר למסור את עמדתו לצורך קיום דיון בדלתיים סגורות" . בו ביום הורה בית המשפט המחוזי כי "בקשת החייב לקיים את הדיון בדלתיים סגורות, תידון בפתח הדיון הקרוב" . ביום 21.4.2013 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "בקשה לזימון עדים, בקשה לקביעת סדר שמיעת העדים ומועדי דיון לשמיעתם, בקשה לחיוב המנהל המיוחד בהוצאותיהם של עדים אלו, בקשה להתיר את חקירת המנהל המיוחד, בקשה להורות למנהל המיוחד לתמוך את בקשותיו בתצהיר". בו ביום קבע בית המשפט המחוזי כך: "נראה כי החייב אינו מבין את מהות ההליך, ואין מקום להזמנת כל העדים שהוא מבקש להזמין. בשלב זה אני דוחה את הבקשה. החייב יתייעץ לעניין נושא ביטול ההענקה. אין לבזבז באורח סתמי את זמנו של בית המשפט וגם לא את זמנם של הצדדים בזימון סתמי של עדים כה רבים, כשמטרת הזימון כלל אינה ברורה, בוודאי לא תתנהל לפני בית משפט של פש"ר תובענה שמקומה בבית משפט אזרחי רגיל".

4.

ביום 1.5.2013 התקיים הדיון בעניינו של המבקש לפני בית המשפט המחוזי. במהלך הדיון ניתנו 11 החלטות ביניים, מרביתן עוסקות בעניינים דיוניים ואשר בחלקן אינן רלוונטיות למבקש. על ההחלטות האמורות הוגשה ביום 26.5.2013 בקשת רשות ערעור כוללנית וגורפת ולצדה בקשה לעיכוב הליכים בתיק פש"ר 9764-02-12. לבקשת רשות הערעור צורפה "בקשה לניהול ההליך בדלתיים סגורות ואיסור פרסום" . בו ביום קבעתי כי אין עילה פורמלית או מהותית לעכב את בירור ההליכים המתנהלים לפני בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש, והמלצתי למבקש לחזור בו מבקשת רשות הערעור, או לחלופין למקדהּ ביחס להחלטות הביניים שניתנו במסגרת הדיון שהתקיים ביום 1.5.2013. ביום 30.5.2013 הגיש ב"כ המבקש "הבהרה ובקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 26.5.2013" , במסגרתה חידד את מצוקתו שלכאורה לדידו מחייבת את קיום הדיון בעניינו בדלתיים סגורות ו"מיקד" את בקשתו ביחס להחלטות הביניים מיום 1.5.2013 אשר עליהן הוא מבקש להשיג בהליך שלפניי.

5.

המבקש מצביע על שלוש החלטות ביניים עיקריות שלגביהן ברצונו להשיג. ההשגה ביחס לכל אחת מהחלטות הביניים שתפורטנה להלן מתבססת על נימוק זהה: העובדה כי מצוקתו האישית של המבקש, אשר פורטה לראשונה כאן, לא הובאה לידיעת בית המשפט המחוזי במועד הדיון ביום 1.5.2013:

(א) החלטה בעמ' 2 לפרוטוקול: "הגם שהחייב סבר כי בעת הזאת אין להכריזו פושט רגל... ראיתי לדחות את העמדה הזו... ובהמשך לבקשת החייב שנקט הליכי פש"ר ביוזמתו... וזאת לאור... בקשתו [של המנהל המיוחד – נ.ס.] לביטול הענקה, בקשה לה הניח תשתית עובדתית לכאורית". המבקש טוען כי החלטה זו התקבלה לאחר שנפגעה זכות הטיעון שלו, קרי – משום שהדיון בעניינו לא התקיים בדלתיים סגורות, עובדה שמנעה ממנו להעיד באופן חופשי ומרצון וליידע את בית המשפט על נסיבותיו האישיות. מכאן טוען המבקש כי דין ההחלטה להתבטל;

(ב) החלטה בעמ' 27 לפרוטוקול: "החייב נמצא באמצע חקירה נגדית, ומנסה לטעון טענות שאינן רלוונטיות לדיון, כמו למשל שהדיון היה צריך היום להיות בדלתיים סגורות" . לפי עמדת המבקש, דין ההחלטה להתבטל לנוכח העובדה כי מצוקתו הייתה ידועה לנאמן, אך הוסתרה מבית המשפט המחוזי ומהכנ"ר במועד מתן ההחלטה האמורה;

(ג) החלטה בעמ' 36 לפרוטוקול: "[ל]א מצאתי לאפשר הצגת מסמכים. מקובלים עלי דברי נציגת הכנ"ר ואין צורך לשוב עליהם בהחלטה זו, לאחר שהחייב והמשיבה נחקרו היום, תם דיון ההוכחות בסוגית ביטול הענקה". גם לגבי החלטה זו טוען המבקש כי דינה להתבטל לנוכח העובדה כי הנאמן הייה מודע למצבו ולנסיבותיו האישיות שמנעו ממנו להביא במועד את ראיותיו ולהגיש מסמכים נוספים. החלטה זו יש לקרוא לפי עמדת המבקש יחד עם החלטת בית המשפט מיום 21.4.2013, שתמציתה הובאה לעיל.

6.

למקרא בקשת רשות הערעור על נספחיה וכן לאחר עיון בהבהרה שהוגשה על-ידי ב"כ המבקש ביום 30.5.2013, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. שוכנעתי כי התשתית העובדתית המלאה, ובפרט נסיבותיו האישיות של המבקש שפורטו לראשונה כאן, לא עמדו לפני בית המשפט המחוזי במועד הדיון שהתקיים ביום 1.5.2013, זולת הטענה הכללית בדבר מצוקה קשה שלגביה המבקש לא נתן פירוט כלשהו. די לטעמי בנימוק זה כדי להביא לדחיית בקשת רשות הערעור.

7.

על המבקש היה להגיש בקשה מנומקת לבית המשפט המחוזי ולהצביע על אחת מהעילות המפורטות בסעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט בגינן רשאי בית המשפט להורות על קיום הדיון בדלתיים סגורות. לא שוכנעתי כי המבקש הצליח להוכיח התקיימותם של טעמים מיוחדים המצדיקים הליך ערעורי בדמות בקשת רשות ערעור חלף הגשת בקשה מפורטת כנדרש בדין לבית המשפט המחוזי בשעה שאת הנסיבות שהיו קיימות עוד במועד מתן ההחלטה המקורית מיום 1.5.2013 בחר המבקש לפרט לראשונה כאן. על המבקש היה להגיש בקשה מלאה ומפורטת לערכאה הדיונית, הפורשת תשתית עובדתית רחבה ומלאה ככל האפשר בדבר מצבו, בזיקה למחלוקת שמצויה לפניו. אולם, משבחר המבקש שלא לעשות כן, אין לו להלין אלא על עצמו. באשר להחלטה מיום 21.4.2013 שעל פני הדברים "נבלעת" בהחלטה מיום 1.5.2013 ( החלטה (ג) לעיל), אוסיף ואציין כי הנטל להראות את התרומה שתצמח מזימון העדים ביחס לחומר הראייתי הקיים מוטל על כתפי המבקש. המבקש לא עמד בנטל זה.

8.

התלבטתי באשר לאפשרות להנחות את המבקש להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, אך דומני כי התשובה לכך שלילית. הלכה ידועה היא כי בקשה לעיון חוזר אינה מיועדת לעריכת "מקצה שיפורים" לבקשה המקורית וכי על בעל דין לטעון את מלוא טענותיו ולהציג את מלוא האסמכתאות הנדרשות במסגרת בקשתו המקורית (ראו למשל: רע"א 982/08 פיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי (1.4.2008): "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין מקום להטריח את בית המשפט ואת הצד שכנגד בבקשה לעיון חוזר, שכל כולה נועדה להשלמת פרטים אשר מן הדין היה להכלילם במסגרת הבקשה המקורית. כך במיוחד בשעה שמדובר בבעל דין מיוצג..." . דברים אלה יפים גם לענייננו.

9.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.