רע"א 3766/18 גלי הקטיפה בע"מ נ. י.מ. אמסלם בע"מ

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט

א' ואגו ) ברע"א

39468-10-17; רע"א 39676-10-17 מיום 10.4.2018 במסגרתו נדחו בקשות רשות ערעור שהוגשו על ידי שני הצדדים על פסק הבוררות של כב' השופטת בדימ '

א' אפעל-גבאי מיום 4.9.2017.

1.

בקליפת האגוז, הסכסוך הוא סביב זכויות הצדדים במרפסת בקומה הראשונה של בניין דו-קומתי המשמש למסחר, המצוי לחוף ימה של העיר אשדוד והמכונה "מתחם הקשתות" (להלן: הנכס ). זה בכֹה וזה אמר בכֹה, עד שפסקה הבוררת כי תביעתה של משיבה 1 (להלן: המשיבה ) על פיה יש לה 33% מכלל זכויות הבנייה העתידיות בנכס – ללא קשר למקום ניצולן, התקבלה ואילו תביעתה הנגדית של מבקשת 1 (להלן: המבקשת ), בה ביקשה להורות על סילוק ידם של המשיבים משטחים מסוימים בקומת הקרקע ומהמרתף של הנכס, נדחתה. הסכם הבוררות החיל את הוראת סעיף 29ב לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 על פיו היה על הבוררת לפסוק על פי הדין וניתנה הרשות לצדדים לפנות לבית המשפט בבקשה לערער על פסק הבוררות

2.

תוצאת פסק הבוררות לא הייתה לרוחם של שני הצדדים ושניהם בקשו לערער עליו לפני בית המשפט המחוזי ולהורות על ביטולו – כל אחד מטעמיו הוא. בפסק הדין, דחה בית המשפט את בקשות שני הצדדים והורה כי פסק הבוררות יוותר על כנו, אך זאת תוך מתן הבהרה על פיה, המשיבה אינה חסומה להגיש תביעה כספית או אחרת נגד המבקשים לסעדים

הנגזרים מההצהרה שניתנה בפסק הבוררות בדבר זכותה ל-33% בזכויות הבנייה עתידיות בנכס, ללא הגבלה לשטחי הגג בלבד וזאת בשל הבנייה שביצעה המבקשת על מרפסת הנכס בשנת 2004 (להלן: ההבהרה ). טעם דחיית הבקשות נעוץ היה בעיקר בשל כך שקביעות הבוררת היו קביעות עובדתיות המבוססות על הפרשנות המתבקשת מהמערך הסכמי המכירה הרלוונטיים שבין הצדדים לבין הבעלים המקוריים של הנכס ועל כך שתוצאת פסק הבוררות לא גרמה לעיוות דין למי מהצדדים. הטעם למתן ההבהרה היה בשל כך שעניין זה נטען על ידי המשיבה כתביעה חלופית על אודותיה לא ניתנה הכרעה במסגרת פסק הבוררות. לפיכך, קבע בית המשפט שהשגותיהם של הצדדים לפסק הבוררות אינן מצדיקות רשות ערעור לפי סעיף 29ב לחוק.

3.

הבקשה שלפנַי מופנית רק כלפי מתן ההבהרה משלושה טעמים: (א) מרגע שהתביעה בפסק הבוררות נדונה לגופו של עניין, מנוע היה בית המשפט לדון לתביעה הנוספת-החלופית של המשיבה מאחר וההכרעה השיפוטית אמורה הייתה להביא לסיום ההתדיינות שבין הצדדים; (ב) משעה שהמשיבים הגישו את תביעתם לפני הבוררת ולא ביקשו לפצל את סעדיהם , הם מושתקים מלבקש סעדים חדשים בגין אותה עילת תביעה; (ג) ההבהרה שניתנה על ידי בית המשפט לא נתבקש על ידי המשיבים וממילא לא ניתנה למבקשים הזדמנות להתגונן מפניה.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים, שכן אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור.

4.

המדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטות בענייני בוררות. בעל דין המבקש את התערבותו של בית משפט זה בכגון דא ניצב בפני משוכה גבוהה. הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו, למשל: רע"א 3313/18 אברמוביץ נ' גלית (16.5.2018); רע"א 2911/18 חביב נ' גרון (30.4.2018); רע"א 2790/18 אלפרוביץ נ' סימנא (29.4.2018)). מקרה זה אינו נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים.

5.

אכן במקרה זה טוענים המבקשים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי "רומסת זכויות דיוניות חשובות שעומדות לזכותם של המבקשים. היא פותחת פתח למשיבים להגיש תביעות חדשות בנושאים שכבר נדונו בשתי ערכאות ובעילות בפניהן כבר נאלצו להתגונן פעמיים" (סעיף 56 לבקשה). ברם, לא מיניה ולא מקצתיה.

6.

לא זו בלבד שעניין ההבהרה עלה בכתבי הטענות של שני הצדדים וזכה להתייחסות מפורשת בכתב ההגנה של המשיבים (סעיף 108 שבו), אלא שעיון בכתב התשובה שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור שהוגשה לשם ביטול פסק הבוררות במסגרת רע"א 39468-10-17 (כתב תשובה שלא צורף על ידי המבקשים לבקשתם זו, אך עיינתי בו במערכת "נט המשפט"), מלמד כי המבקשים טענו בעניין זה. כך, המשיבים טענו באופן מפורש לעניין הסעד החלופי שנתבקש על ידי המשיבים ואשר לדעתם הבוררת לא נתנה עליו את דעתה (בסעיפים 214-208), ולא נטען על ידי המבקשים דבר וחצי דבר על אודות רמיסת זכויותיהם הדיוניות בהעלאת הדרישה על ידי המשיבים. אדרבה, אף נטען (בסעיף 210) כי המבקשים טענו "בהרחבה" במסגרת סיכומיהם לעניין טענת המשיבים שהם זכאים לרווחי המבקשים כתוצאה מהשימוש במרפסת. מה להם למבקשים להלין אפוא כיום על הפגיעה בזכויותיהם הדיוניות בעניין זה. מכל מקום, בית המשפט המחוזי התייחס בכובד ראש לטיעונים אלו של המשיבים בשולי החלטתו, ודבריו מקובלים עלי בעניין זה לחלוטין.

כאמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.