רע"א 3770-10-26 רע"א 3770-10-26

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט העמית א' אברהם) מיום 9.9.2026 ברע"א 88635-07-26, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת (השופט ע' חיים שורק) מיום 29.7.2026 בת"א 36351-07-26, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני, שהוגשה במעמד צד אחד. בתמצית, ביום 31.3.2014 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת (ת"א 32367-05-11) (להלן: פסק הדין), שבו ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המשיבה, רשות מקרקעי ישראל, לבין המבקשים (להלן גם: הסכם הפשרה). שם הוסכם כי מבקש 1 יפנה ויסלק ידו מהמקרקעין הידועים כחלקה 6 בגוש 14149 בטובא זנגרייה, המהווים מקרקעי ציבור, ואשר בהם בנוי ביתו שבו הוא מתגורר עם משפחתו (להלן גם: המבנה). מבקש 1 לא פעל כפי שהוסכם ובעקבות כך נפתח תיק הוצאה לפועל לפינוי המקרקעין ולהריסת המבנה. ביום 13.7.2026 הגישו המבקשים תביעה לביטול פסק הדין לבית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת (ת"א 36351-07-26) בטענה כי הוא הושג במרמה תוך זיוף חתימותיהם בהסכם הפשרה, מבלי שהומצא להם כתב התביעה ומבלי שידעו על ההליך המשפטי. לצד התביעה הגישו המבקשים גם בקשה למתן צו מניעה להריסת המבנה, שהריסתו הייתה צפויה ליום למחרת, ולעיכוב הליכי הפינוי וההוצאה לפועל, במעמד צד אחד. עוד באותו היום ניתן צו זמני ונקבע דיון במעמד הצדדים. ביום 29.7.2026 התקיים הדיון ולאחריו ניתנה החלטה שדחתה את הבקשה. בהחלטה נקבע כי סיכויי התביעה אינם גבוהים, כי מכלול הראיות שהוצגו בצירוף ההתרשמות מהעדים לא הרימו את הנטל הראייתי הדרוש, וכי מנגד המשיבה הציגה שלל מסמכים הסותרים את טענת המבקשים לחוסר ידיעה מוחלט על ההליך או לזיוף גורף. לעניין מאזן הנוחות נקבע כי הוא נוטה באופן מובהק לעבר המשיבה והאינטרס הציבורי. בתוך כך הובהר כי אף שהנזק שייגרם למבקשים משמעותי, הוא בר פיצוי כספי ומנגד הנזק שייגרם למשיבה ולאינטרס הציבורי הוא כבד. כן נקבע כי התנהלות המבקשים הייתה נגועה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב. המבקשים לא השלימו עם ההחלטה והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה בהחלטה מושא הבקשה שלפנַי. צוין כי החלטת בית משפט השלום ניתנה לאחר שזה התרשם מהעדויות השונות, ונקבע כי בנסיבות המקרה לא נדרשת התערבות לשם מניעת עיוות דין או עוול. זאת במקום שבו מדובר בפינוי המבנה הנסמך על פסק דין חלוט שאישר הסכם פשרה, כאשר כל הראיות מצביעות על כך שההסכם אכן נחתם בהסכמה מודעת של שני המבקשים. עוד נקבע כי לא מדובר בנזק בלתי הפיך הבא בגדרי ההלכה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בהחלטה; כי בצדק קבע בית משפט השלום בנוגע לסיכויי התביעה שלא הורם הנטל לכאורה; וכי אף שאין להקל בהריסת בית מגורים, האינטרס הציבורי גובר. מכאן הבקשה שלפנַי בה נטען כי היא מעלה שאלה עקרונית אשר חורגת מעניינם של הצדדים בדבר האופן שבו יש להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי במקרים בהם דחיית מתן הסעד הזמני עלולה לייתר את ההליך העיקרי. זאת בנסיבות של פינוי והריסת מבנה מגורים כאשר המבקשים טוענים לזיוף ומרמה של פסק הדין מכוחו מבוצעת ההריסה ומגבים טענות אלה בחוות דעת גרפולוגית המעידה על זיוף חתימות, וכאשר המשיבה השתהתה בקיום פסק הדין המצוי במחלוקת. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לעבר המבקשים, אשר ייגרם להם נזק בלתי הפיך מאובדן בית מגוריהם שאף יסכל את התביעה העיקרית. מנגד, הרשות השתהתה באכיפת פסק הדין במשך 12 שנים ומכל מקום ניתן יהיה לשפותה בעד עיכוב נוסף. בהקשר זה נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק למציאות המעשית והמשפטית בקבעו כי הריסת בית המגורים אינה בבחינת נזק בלתי הפיך וכי ניתן יהיה לבנות אותו מחדש. גם סיכויי ההליך מצדיקים את קבלת הבקשה, שעה שהמבקשים עמדו בנטל של הבאת ראיות מספקות לכאורה, ובין היתר חוות דעת גרפולוגית שהציגו, לפיה החתימה על הסכם הפשרה אינה חתימתו של משיב 2. דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה למקרים חריגים בלבד בהם הבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר קבלתה נדרשת לשם מניעת עיוות דין (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 64647-07-26 לוי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 10 (24.8.2026); רע"א 75112-05-25 לוי נ' אילן חזני (נאמן) (4.6.2025)). לכך יש להוסיף, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות שעניינן סעדים זמניים וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות מעין אלה (רע"א 53238-09-26 מגנזי נ' אברות תעשיות בע"מ, פסקה 7 (6.10.2026); רע"א 22608-12-25 ברקת נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 16 (12.2.2026); רע"א 36271-11-24 עליאן נ' רם אדרת-סלעית בע"מ, פסקה 9 (19.11.2024)). זאת ביתר שאת במקרים שבהם הערכאה הדיונית קיימה דיון בנוכחות הצדדים והתרשמה באופן בלתי אמצעי ממכלול הראיות שהובא לפניה, כפי שהיה בענייננו בו המבקשים מסרו את גרסתם לפני בית המשפט השלום ונחקרו עליה (רע"א 72234-04-26 ננו דיימנשן בע"מ נ' Murchinson Ltd., Canadian Corp, פסקה 14 (14.7.2026); רע"א 68835-11-25 ברוק נ' חזן, פסקה 7 (25.1.2026)). לא מצאתי כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור. הגם שהמבקשים ניסו לשוות לבקשתם נופך עקרוני, היא נטועה כל כולה בנסיבות המקרה הקונקרטי. כמו כן, לא התרשמתי כי בנסיבות העניין מתעורר חשש כי למבקשים ייגרם עיוות דין. אמנם אין חולק כי הריסת בית מגורים היא תוצאה קשה, ברם בענייננו לא מצאתי הצדקה להתערב בתוצאה אליה הגיעו בתי המשפט ולקבל את הבקשה. זאת בשים לב לקביעות בית משפט השלום בנוגע להיעדרן של ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה; לקיומו של אינטרס ציבורי כבד משקל בנסיבות העניין; ולשיהוי ולחוסר תום ליבם של המבקשים. כל זאת בנסיבות שבהן פינוי המבנה נסמך על פסק דין חלוט שאישר הסכם פשרה, אשר בית המשפט המחוזי קבע כי הראיות מצביעות על כך שנחתם בהסכמה מודעת. הבקשה נדחית אפוא.