רע"א 36271-11-24 רע"א 36271-11-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בר-אשר), מיום 13.11.2024, ברע"א 5923-11-24, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת י' ענתבי-שרון), מיום 31.10.2024, בת"א 33972-10-24. בצד הבקשה דנן, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

2.רקע הדברים, בתמצית, הוא כדלקמן: המשיבה, חברת רם אדרת-סלעית בע"מ, שהינה חברה יזמית הפועלת בתחום הנדל"ן, זכתה בשנת 2021 במכרז של רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) לבניית 93 יחידות דיור בגבעת המטוס בירושלים, במקרקעין המורכבים מתתי-חלקות בגוש 30387 (להלן: המקרקעין). על המקרקעין חלה תכנית מפורטת מק/14295 (להלן: התכנית המפורטת) הכוללת הוראות בדבר איחוד וחלוקה, אך החלוקה טרם נרשמה. המחלוקת נושא הבקשה דנן נוגעת לתת-חלקה 4 הידועה כחלק ממגרש 37, כפי שהיא מופיעה בתכנית המפורטת (להלן, בהתאמה: תת-חלקה 4 ו-מגרש 37).

3.בחודש דצמבר 2023 ניתן למשיבה היתר חפירה ודיפון לצורך ביצוע העבודות נשוא המכרז. בקשה להיתר בנייה שהוגשה מטעמה של המשיבה נדונה אך ההיתר טרם ניתן.

4.ביום 15.10.2024 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בירושלים, בקשה למתן סעד זמני כנגד המבקש אשר יורה למבקש או מי מטעמו להימנע מלהיכנס למגרש 37 ולהימנע מלהפריע בכל צורה לעבודות המשיבה במקרקעין. בבקשה נטען כי ביום 6.2.2024 נמסרו המקרקעין למשיבה והסתבר לה כי משפחתו של המבקש, המתגורר במבנה הסמוך לתת-חלקה 4, פלשה למקרקעין, בין היתר, בכך שהקימה על מגרש 37 מבנה עשוי בלוקים ועץ. נטען כי רק בחודש יוני 2024 התאפשר למשיבה להתחיל לעבוד במקרקעין, לאחר שהמבקש ובני משפחתו הפריעו לעבודתה באופנים שונים. המשיבה טענה כי פעילות המבקש ובני משפחתו מעכבת את ביצוע העבודות נשוא המכרז ומסבות לה נזקים כבדים, כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתה. כמו כן, נטען כי בתביעה העיקרית שתוגש על ידה (שאכן הוגשה ביום 28.10.2024), בכוונתה לעתור לסעד של פינוי וסילוק יד, כמו גם פיצוי כספי בשל הנזקים שפעילות המבקש ובני משפחתו הסבו לה. בתוך כך, נטען כי בהתאם להסכם החכירה שחתמה עם רמ"י ועל פי היתר החפירה והדיפון, המשיבה היא בעלת הזכויות במקרקעין, ודי בכך לצורך ביסוס עילת תביעה לצורך קבלת בקשה למתן סעד זמני.

בתשובתו לבקשת המשיבה, טען המבקש כי אין מקום למתן הסעד הזמני לו עתרה המשיבה, שכן הוא זהה לסעד העיקרי המבוקש בתביעתה. כמו כן, נטען כי בקשת המשיבה הוגשה בשיהוי, וכי משלא צורפה לבקשה מפת מדידה, הסעד שהתבקש הינו סעד ערטילאי ובלתי מוגדר. נוסף לאמור, המבקש טען כי סיכויי התביעה נמוכים, מאחר שעל פי טענתו הוא בעל הזכויות בתת-חלקה 4. לבסוף, נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, שכן למשיבה טרם ניתן היתר בנייה, ומשום שביצוע החפירות שהמשיבה מבקשת לבצען תעמיד את ביתו הסמוך של המבקש בסכנה.

5.ביום 31.10.2024 ניתן החלטת בית משפט השלום (השופטת י' ענתבי-שרון), במסגרתה נתקבלה בקשת המשיבה. בתמצית שבתמצית, בית משפט השלום קבע כי טענות המבקש כי הוא ובני משפחתו הינם בעלי הזכויות בתת-חלקה 4, נדונו במספר הליכים קודמים (עש"א 23869-09-23 ורע"א 9002/23), בהם נדחו כלל טענותיהם. על כן, אף אם גם זכויותיה הקנייניות של רמ"י במקרקעין (וכפועל יוצא מכך גם של המשיבה) אינן חפות מקשיים (נוכח העובדה שזכויותיה טרם נרשמו) בשלב זה ניתן לקבוע כי כפות המאזניים בשאלת הזכויות הקנייניות נוטות לטובת מבקשת הצו הזמני (היא המשיבה בבקשה דנן).

אשר למאזן הנוחות, בית המשפט השלום קבע כי לא נמצאו ראיות לכאורה בדבר חזקה בפועל של מי מהצדדים במקרקעין עובר לאירועים נשוא המקרקעין. לפיכך, הנזק שעלול להיגרם למשיבה אם הסעד הזמני לא יינתן, עולה על הנזק שעלול להיגרם למבקש עקב נתינתו. זאת, שכן עיכוב בביצוע עבודות החפירה עלול לעכב את השלמת הפרויקט נשוא המכרז, ואילו בהיעדר כל ראיה לחזקה של המבקש ומשפחתו במקרקעין, ככל שייגרם למבקש נזק מעצם החפירה, יהיה זה נזק בר פיצוי. כמו כן, וביחס לטענת המבקש כי החפירה עלולה לפגוע בביתו, נקבע כי טענת המבקש בעניין זה לא נתמכה בדבר.

גם טענת המבקש כי הבקשה הוגשה בשיהוי וטענתו כי הסעד הזמני שנתבקש זהה לסעד העיקרי שנתבע על ידי המשיבה, נדחו על ידי בית משפט השלום. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, אין במשך הזמן שחלף ממועד תחילת ההפרעה לעבודות עד למועד הגשת הבקשה כדי להצדיק את דחייתה; וכי אין זהות מוחלטת בין הסעד הזמני שנתבקש לסעד העיקרי שנתבע (שבו פועלו של הצו הזמני הינו עד להכרעה בתביעה ואילו הסעד בתביעה הוא לצו קבוע), וממילא מדובר בשיקול בלבד, אשר אין בו, בנסיבות דנן, כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

לבסוף, נקבע כי גם שיקולי צדק ויושר תומכים בקבלת הבקשה. זאת, שכן בטענותיו ניסה המבקש להסתמך על הרישום במרשם המקרקעין אף שידע כי אינו מדויק, וכן הסתיר מבית המשפט את ההליכים שניהל ביחס לטענותיו לזכויות בתת-חלקה 4.

בית המשפט קמא הוסיף והעיר כי התנגדות לצו זמני בעניין חזקה אינה ההליך המתאים לבירור טיעוניו של המבקש במישור הקנייני וכי על המבקש, אם רצונו בכך, לנקוט בהליך המתאים.

6.המבקש מיאן להשלים עם החלטת בית משפט השלום, והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים; אך בקשתו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ת' בר אשר) מיום 13.11.202. בהחלטתו, עמד בית המשפט המחוזי על ההלכה לפיה בנושא סעדים זמניים נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, וקבע כי המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעת זה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שלשיטתו לא נפל כל פגם באופן שבו בחן בית משפט השלום את בקשתה של המשיבה למתן סעד זמני, ואימץ את כלל קביעותיו בהקשר זה. עם זאת, בית המשפט המחוזי ציין, בשולי הדברים, כי בשל היקפה של תת-חלקה 4, ייתכן כי נכון היה להגדיר באופן מדויק את השטח שאליו נאסר על המבקש ובני משפחתו להיכנס, והנחה את הצדדים להגיש בקשה מתאימה בהקשר זה לבית משפט השלום.

7.על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שבפניי, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו בפניי הערכאות קמא. כך, המבקש עומד על כך שלו ולבני משפחתו נתונות הזכויות בתת-חלקה 4; כי בקשת המשיבה למתן סעד זמני הוגשה בשיהוי; כי הסעד הזמני שהמשיבה עתרה לו זהה לסעד העיקרי הנתבע על ידה; וכי ביצוע עבודת החפירה עלול לפגוע בבית מגוריו הסמוך. כמו כן, המבקש טוען כי הסעד הזמני שניתן מונע ממנו כניסה לתת-חלקה 4 בכללותה, בעוד שהמשיבה מבצעת עבודות רק בחלק קטן מתת-חלקה 4.

8.לאחר שקראתי את הבקשה, על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, וזאת אף מבלי צורך בהגשת תשובה מטעם המשיבה.

9.הבקשה דנן הינה בקשה למתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", על החלטה בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת הערכאה הדיונית בעניין סעדים זמניים. כפי שנזדמן לי לציין בעבר, כאשר עסקינן בבקשות מסוג זה, על המבקש לעמוד הן באמת המידה החלה על בקשות למתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" – קרי, להראות כי בקשתו מעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כי דחייתה תוביל לעיוות דין; ובנוסף לעמוד באמת המידה החלה ביחס לערעור על החלטות בעניין סעדים זמניים, אשר לפיה ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 5033/24 אליהו שיווק בע"מ נ'JIN NOU INTERNATIONAL TRADING COMPANY LIMITED, פסקה 20 והאסמכתאות שם (15.8.2024)). בקשה זו אינה עומדת באמות המידה האמורות.

10.ראשית, אשר לטענת המבקש כי הוא ובני משפחתו הם בעלי הזכויות בתת-חלקה 4 – כפי שציין בית משפט השלום, טענותיו של המבקש בעניין זה נדחו בהליכים הקודמים שנוהלו על ידו. יתר על כן, לצורך מתן סעד זמני די בכך שבית המשפט ישתכנע בדבר קיומה לכאורה של עילת תביעה וכי מדובר בתובענה שאיננה תביעת סרק (רע"א 5899/24 א.י.מ. סלים הובלות בע"מ נ' אמבר מכון לתערובת בע"מ, פסקה 17 (27.8.2024)), טענותיו של המבקש בוודאי שאין בהן כדי לשכנע כי התביעה שהגישה המשיבה אינה עומדת ברף זה, לעניין הזכויות הקנייניות במקרקעין.

כפי שצוין גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ככל שסבור המבקש שדרכו לטעון לזכות קניינית במקרקעין (תוך כפירה בזכויותיה של רמ"י, שהן המקור לזכויותיה של המשיבה) לא נחסמה בהחלטות שיפוטיות שכבר ניתנו בהליכים אחרים, בידו האפשרות לנקוט בהליך המתאים.

11.שנית, גם במישור מאזן הנוחות לא מצאתי כי נפלה כל שגגה בהחלטות הערכאות קמא. כאמור לעיל, טענתו העיקרית של המבקש בהקשר זה הינה כי ביצוע עבודות החפירה שמבקשת המשיבה לקיימן, עלולות לפגוע בביתו. ברם, אף אם חששו של המבקש בהקשר זה מבוסס (וכמתואר לעיל, הערכאות קמא קבעו כי המבקש לא הצביע על כל ראיה התומכת בכך), מדובר בנזק שאינו קשור לתביעתה של המשיבה או לסעד הזמני שנתבקש על ידה – מניעת כניסתם של המבקש ומשפחתו לתת-חלקה 4 ומניעת הפרעתם לעבודות שהיא מבקשת לבצען. על כן, ככל שהמבקש חושש מנזק כאמור, וסובר כי יש בידו ראיות לביסוס חששו, שמורה לו האפשרות לנקוט בהליך מתאים בנושא.

יתר טענותיו של המבקש במישור מאזן הנוחות, מתמקדות בכך שטרם התקבל בידי המשיבה היתר בניה. אולם, משיש בידי המשיבה היתר חפירה ודיפון, סבורני כי לא נפל פגם במסקנת הערכאות קמא כי עיכוב ביצוע העובדות על פיו עלול להסב למשיבה נזק המטה את מאזן הנוחות לטובתה.

12.שלישית, גם בטענת המבקש כי הסעד הזמני שנתבקש על ידי המשיבה זהה לסעד הזמני הנתבע על ידה לא מצאתי ממש. כפי שציין בית משפט השלום, אף שככלל יש לנקוט משנה זהירות שעה שמבוקש סעד זמני המשנה את המצב הקיים אשר מתלכד עם הסעד המבוקש בהליך העיקרי, מדובר בשיקול בלבד, אשר כוחו נחלש שעה ששיקולי מאזן הנוחות וסיכויי ההליך נוטים לטובתו של המבקש (ראו: רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, פסקה 11(25.2.2013)). לא מצאתי כי בנסיבות העניין דנן נפל פגם בהחלטת הערכאות קמא להעדיף את יתר השיקולים הנזכרים לעיל, על פני שיקול זה.

13.רביעית, לא מצאתי ממש גם בטענת השיהוי שטוען המבקש. פרק הזמן שחלף מהמועד בו החל המבקש להפריע לביצוע העבודות על ידי המשיבה ועד שהוגשה הבקשה למתן סעד זמני אינו משמעותי דיו עד כדי שיש בו בלבד כדי להצדיק את דחיית הבקשה, וממילא התנהלות המשיבה אשר המתינה לראות עם הפרעות המבקש ובני משפחתו חוזרות על עצמן, הינה סבירה בנסיבות העניין דנן.

14.סיכומו של דבר: מהנימוקים המפורטים לעיל דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, ועמה נדחית ממילא גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.