רע"א 5899-24 רע"א 5899-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת (השופט א' זגורי), מיום 23.5.2024, בת"ט 73316-01-24 ובת"ט 73370-01-24. בהחלטה נושא בקשה זו, קיבל בית המשפט המחוזי בקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים, ביחס לבקשות לביצוע שטר חוב שהגישה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל; אך דחה את בקשתם של המבקשים לבטל את צו העיקול הזמני שהוטל על נכסיהם על ידי רשמת ההוצאה לפועל, בהחלטתה מיום 22.1.2024.

רקע הדברים

1.ביום 28.3.2017 נחתם הסכם בין המשיבה, חברת אמבר מכון לתערובת בע"מ, לבין המבקשת 1, חברת א.י.מ. סלים הובלות בע"מ (להלן: המבקשת), במסגרתו נקבע כי המבקשת תרכוש מהמשיבה תערובת להאכלת בעלי חיים, כאשר כמויות התערובת שתירכשנה יסוכמו מעת לעת בין הצדדים (להלן: ההסכם). עוד נקבע בהסכם זה כי מועד התשלום עבור כל משלוח יהיה "שוטף+60", כאשר כל איחור בביצוע תשלום יגרור ריבית פיגורים. כמו כן, נקבע כי להבטחת התשלומים תשעבד המבקשת לטובת המשיבה מספר רכבים, ונקבע כי למשיבה נתונה זכות לעדכן את הבטוחות שיינתנו לה מעת לעת.

2.לאחר החתימה על ההסכם החלה המשיבה לספק למבקשת משלוחי תערובת כאמור בהסכם. ברם, במרוצת השנים צברה המבקשת כלפי המשיבה חובות בהיקף משמעותי. על רקע זה ביקשה המשיבה לשפר את הבטוחות להבטחת חובה של המבקשת כלפיה, ודרשה, בין היתר, כי המבקשת תחתום על שטר חוב כלפיה, עליו יחתום גם המבקש 2, מר יוסף עבדאללה (להלן: המבקש), שהינו בעליה ומנהלה של המבקשת, כערב בערבות אוואל (להלן: שטר החוב).

3.לטענת המשיבה, לאחר דין ודברים הסכימו המבקשים לדרישותיה, וביום 22.2.2021 העבירו המבקשים למשרדי באי כוחה של המשיבה את שטר החוב האמור, כאשר מצויות עליו שתי חתימות של המבקש – אחת בשם המבקשת כמנהלה (לצד חותמת המבקשת), ושנייה בשמו כערב. אולם, גם לאחר החתימה על שטר החוב, המשיך חובה של המבקשת כלפי המשיבה לתפוח. על כן, ביום 31.10.2023 החליטה המשיבה להפסיק לספק למבקשת את משלוחי התערובת.

4.ביום 2.11.2023 שלחה המשיבה למבקשת מכתב בו נמסר למבקשת שחובה כלפי המשיבה עומד על סך של 19.1 מיליון ש"ח, ומתוכו חוב בפיגור בסך של 6.8 מיליון ש"ח. המשיבה ציינה כי ככל שהמבקשת לא תפרע באופן מידי את החוב המצוי בפיגור, תפעל המשיבה להעמיד את החוב המלא לפירעון. משהמבקשת לא פרעה את החוב המצוי בפיגור, ביום 27.12.2023 שלחה המשיבה למבקשת מכתב נוסף ובו ציינה כי היא דורשת פירעון מידי של סכום בסך של 17,276,663 ש"ח מתוך חוב המבקשת כלפיה. המשיבה הוסיפה כי אם המבקשת לא תפרע חוב זה באופן מיידי, תפעל המשיבה לגבייתו בדרכים שונות, לרבות על ידי הגשת שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

5.על רקע האמור לעיל, ומשניסיונות הצדדים לגבש מתווה מוסכם לפירעון חובה של המבקשת לא צלח, הגישה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בחדרה, ביום 9.1.2024, בקשות לביצוע שטר החוב, כנגד המבקשת וכנגד המבקש. בד בבד עם בקשותיה לביצוע שטר החוב, הגישה המשיבה בקשה להטלת עיקול זמני, בטרם המצאת אזהרה, על נכסי המבקשים, בסכום החוב כולו, לרבות ריבית, הצמדה, מע"מ ושכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 18,527,923 ש"ח. ביום 22.1.2024 קיבלה רשמת ההוצאה לפועל את בקשתה האמורה של המשיבה.

6.ביום 28.1.2024 הגישו המבקשת והמבקש, ללשכת ההוצאה לפועל, כל אחד בנפרד, התנגדות לביצוע שטר החוב. בעקבות זאת, רשמת ההוצאה לפועל הורתה על עיכוב ההליכים כנגד המבקשים ועל העברת הדיון בהתנגדויות לבית המשפט המחוזי, לצורך דיון בהן כבקשות למתן רשות להתגונן. לאחר שהדיון בבקשות למתן רשות להתגונן אוחד, הגישו המבקשים, ביום 12.2.2024, בקשה לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו על ידי רשמת ההוצאה לפועל.

7.בבקשות למתן רשות להתגונן ובבקשה לביטול העיקולים שהגישו המבקשים, נטענו מטעמם טענות דומות: המבקשים כפרו בחוב שהמשיבה טוענת כי הם חבים לה, תוך שטענו כי חלק מהתערובת שסיפקה המשיבה למבקשת היה פגום, דבר שהוביל רבים מלקוחותיה של המבקשת לסרב לשלם עבורה. כמו כן, המבקשים טענו, בהתבסס על כרטסת לקוח של המשיבה, כי ביום 9.1.2023 התקבלו אצל המשיבה שני שיקים (האחד על סך של 750,000 ש"ח והשני על סך של 500,000 ש"ח), אשר נפרעו לטובת המשיבה, לצורך פירעון חובה של המבקשת.

המבקשים הוסיפו וטענו כי שטר החוב נושא ההליכים דנן הינו מזויף. המבקש טוען כי הוא לא חתם על שטר החוב, וכי חתימתו עליו זויפה. בתוך כך, נטען כי בעוד שבשטר החוב צוין כי הוא נחתם על ידי המבקש ביישוב גרנות, ביום 9.1.2023, המבקש כלל לא נכח במקום זה באותו היום. עוד בהקשר זה נטען כי החתימה והחותמת על שטר החוב הינם בצבע בהיר, בעוד שיתר חלקי שטר החוב הינם בצבע כהה. נוסף לאמור, נטען כי המשיבה השלימה את התאריך ואת הסכום הנקובים בשטר החוב, מבלי שניתנה לה הרשאת המבקשים לכך.

לתמיכה בטענותיהם כי שטר החוב זויף, הגישו המבקשים חוות דעת של גרפולוגית משפטית ומומחית להשוואת כתבי יד וזיהוי זיופים. בחוות דעת זו ציינה המומחית מטעם המבקשים כי תחילה התקבל אצלה צילום שטר החוב כאשר הוא כולל את סכום החוב ותאריך החתימה, ולאחר מכן התקבל שטר החוב המקורי כאשר סכום החוב ותאריך החתימה אינם מופיעים בו. כמו כן, הגרפולוגית מטעם המבקשים ציינה בחוות דעתה כי מהשוואת חתימות המבקש על שטר החוב לחתימות קודמות שלו, ניתן לקבוע כי החתימות שעל שטר החוב אינן חתימותיו של המבקש.

לבסוף, במישור מאזן הנוחות, במסגרת בקשתם לביטול העיקולים, טענו המבקשים כי המבקשת מנהלת פעילות עסקית תקינה ועומדת בהתחייבויותיה כלפי לקוחותיה, כך שביטול צו העיקול אינו צפוי לפגוע ביכולתה של המשיבה להיפרע מהמבקשת אם תביעותיה של המשיבה תתקבלנה. מנגד, כך נטען, הטלת העיקול על חשבונות הבנק של המבקשת פוגעת בתזרים המבקשת ובדירוג האשראי שלה, דבר המקשה עליה לנהל את עסקיה.

8.בתשובתה לבקשות למתן רשות להתגונן ולבקשה לביטול העיקול, טענה המשיבה כי החתימות על גבי שטר החוב הן אותנטיות. לצורך תמיכה בטענה זו הגישה גם המשיבה חוות דעת של גרפולוגית משפטית ומומחית להשוואת כתבי יד וזיהוי זיופים, בה ציינה המומחית מטעמה כי להשקפתה ניתן לקבוע, ברמת סבירות גבוהה, כי החתימות על שטר החוב הן חתימות אותנטיות של המבקש. המשיבה הוסיפה כי היא אינה חולקת על כך ששטר החוב שעליו חתם המבקש לא כלל את סכום החוב ואת תאריך החתימה, אך כי הדבר נעשה על בסיס הסכמת הצדדים כי המשיבה תבצע השלמה של פרטים אלו.

אשר לטענת המבקשים כי ביטול העיקול לא יפגע ביכולתה של המשיבה להיפרע מהמבקשת אם תביעותיה של המשיבה תתקבלנה, המשיבה טענה כי המבקשת מצויה במצב כלכלי רעוע, וכי המבקשים פעלו להברחת נכסי החברה ובפרט כלי רכב אשר שועבדו לטובת המשיבה להבטחת חובה של המבקשת כלפיה. לכן, לשיטת המשיבה, התנהלות המבקשים מלמדת על חשש להכבדה על ביצועו של שטר החוב, כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתה.

9.ביום 23.5.2024 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי (השופט א' זגורי) בבקשות הנ"ל. אשר לבקשות למתן רשות להתגונן, בית המשפט המחוזי הטעים כי בהינתן הרף הנמוך בו צריך לעמוד מבקש רשות להתגונן, שעניינו בשאלה האם בהנחה שטענות המבקש הן אמת, יוכל הוא לזכות במשפט – יש לקבל את בקשות הרשות להתגונן. זאת, שכן אם תתקבל טענת המבקשים כי שטר החוב זויף, יהיה מקום להכריע במשפט לטובתם.

מנגד, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו על ידי רשמת ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי ציין כי נוכח העובדה שהמבקש כופר בטענה שחתם על שטר החוב, על המשיבה מוטל הנטל להוכיח כי החתימה על שטר החוב היא אכן חתימתו. עם זאת, להבדיל מהנטל המוטל עליה לצורך זכיה בתביעותיה, במסגרת הבקשה לביטול העיקולים הנטל המוטל על המשיבה בהקשר זה הוא קל יותר. זאת, שכן לצורך עמידה בתנאי סיכויי התביעה לצורך הטלת עיקול זמני (או לצורך הותרתו על כנו), די להוכיח כי התביעה איננה תביעת סרק. בית המשפט המחוזי קבע כי בנטל זה עומדת המשיבה, וזאת, בעיקרו של דבר, על בסיס שלושת הנימוקים שלהלן:

ראשית, בית המשפט המחוזי ציין כי אחת מהטענות העיקריות של המבקשים הינה כי שטר החוב שעליו מתבססות תביעות המשיבה הינו שטר "מהונדס גנטית", אשר מקורו אינו בנמצא. ברם, טענה זו מעוררת קושי, שכן בחוות הדעת שהגישו המבקשים ציינה המומחית מטעמם כי קיבלה לידיה את שטר החוב המקורי (אך טענה כי חסרים בו פרטים מהותיים וכי חתימות המבקש עליו זויפו). לכך הוסיף בית המשפט המחוזי כי לצורך פתיחת תיק הוצאה לפועל אין צורך בהגשת השטר המקורי, אלא די בהעתקו.

שנית, בית המשפט המחוזי ציין כי אף שבשלב זה אין הוא נדרש להכריע איזו מחוות הדעת הגרפולוגיות שהוגשו מטעם הצדדים עדיפה בעיניו, די באמור בחוות הדעת מטעם המשיבה, בהבאת המומחית מטעם המשיבה לעדות בפניו (שעה שהמומחית מטעם המבקשים טרם העידה בפני בית המשפט), וביתר הראיות שבידי המשיבה, כדי לקבוע כי תביעותיה השטריות אינן תביעות סרק.

שלישית, בית המשפט המחוזי הדגיש כי הן בתצהיר שנמסר מטעמו והן בחקירתו על האמור בו, המבקש לא הכחיש את דבר קיומו של חוב משמעותי של המבקשת כלפי המשיבה, וכי נוכח תפיחתו נדרשה המבקשת לשעבד מספר משאיות לטובת המשיבה; אלא העיד כי הצדדים "התחשבנו" על בסיס שוטף ומשכך החוב הנטען אינו משקף את החוב האמתי. כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין, כי המבקש, בתשובותיו במסגרת החקירה הנגדית, לא הכחיש כי נדרש למסור למשיבה שטר חוב עם ערבות אישית. בית המשפט המחוזי עמד על כך שאמנם המבקש העיד כי סירב לחתום על שטר חוב בדצמבר, אולם לא שלל את האפשרות שהסכים לחתום על שטר חוב לאחר מועד זה. בית המשפט מצא את העדות הנ"ל כבלתי קוהרנטית וככזו שלא ניתן להתבסס עליה כדי לשלול את חתימתו של המבקש על שטר החוב.

לעניין עצם קיומו של שטר חוב מקורי, הפנה בית המשפט לכך שמחוות דעתה של המומחית מטעם המבקשים עולה כי הומצא לידיה שטר חוב מקורי כאמור, הכולל חתימות מקוריות.

בית המשפט המחוזי ציין כי יתר טענות המבקשים, כבדות משקל ככל שתהיינה, מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי. על כן, לצורך הרף הנדרש לעניין הטלת עיקול זמני (או הותרתו על כנו), די באמור לעיל כדי לקבוע, כי עומדת למשיבה, לכל הפחות, עילת תביעה הראויה להתברר.

אשר ליסוד ההכבדה, בית המשפט המחוזי ציין כי מחקירתו של המבקש לא נסתרה טענת המשיבה כי המבקשים פועלים להברחת נכסי המבקשת, אלא להפך מכך. כך, למשל, במענה לטענת בא כוח המשיבה כי המבקשת מכרה שמונה מתוך עשרת רכבי המבקשת ששועבדו לטובת המשיבה, השיב המבקש, בציניות, כי הוא "הבריח את המשאיות לסעודיה", ולא היה מוכן להשיב תשובות קונקרטיות לשאלות בנושא.

על רקע זה, בית המשפט המחוזי קבע כי הבקשה לביטול העיקולים הזמניים נדחית, וכי ההליך יוסב לתובענה אזרחית. כמו כן, בית המשפט הוסיף וקבע כי בהינתן שהמשיבה למעשה הסכימה למתן רשות להתגונן, ואילו הבקשה לביטול העיקולים זמניים נדונה לגופה ונדחתה; ובשים לב לזמן השיפוטי הרב שהוקדש לטיפול בהליכים אלו, המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 7,500 ש"ח.

על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל את העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסי המבקשים, הוגשה הבקשה שבפניי.

טענות המבקשים

10.בבקשתם, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי עת שהותיר את העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיהם על כנם. כך, במישור סיכויי התביעה, המבקשים טוענים כי חרף כפירת המבקש בחתימתו של שטר החוב, וטענתו שחתימתו זויפה, בית המשפט ביסס מסקנתו כי עומדת בידי המשיבה עילת תביעה על ראיות המבקשים. לשיטת המבקשים, בכך יש משום "היפוך היוצרות", נוכח ההלכה לפיה מקום בו כופר צד בחתימתו על מסמך, נטל ההוכחה לעניין אותנטיות החתימה מוטל על הטוען לכך. כמו כן, המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי התעלם ולא דן בטענתם כי ההשלמות שבוצעו בשטר החוב בוצעו שלא בהסכמתם ובחריגה מהרשאה, וכן מטענתם כי אף אם למבקשת ישנו חוב מסוים כלפי המשיבה, היקפו נמוך בהרבה מזה הנקוב בשטר החוב. לטענת המבקשים, התעלמות בית המשפט המחוזי מטענות אלו צריכה להוביל למסקנה כי המשיבה לא הוכיחה כי בידיה עילת תביעה, או למצער כי יש מקום לצמצם את היקף העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיהם.

11.אשר למאזן הנוחות ולשאלת קיומו של יסוד ההכבדה, המבקשים טוענים כי הותרת העיקולים על כנם ממיטה על המבקשת "אסון כלכלי", שכן העיקולים פוגעים במוניטין העסקי של המבקשת ומביאים לצמצום פעילותה העסקית עד לכדי הפסקתה. לעומת זאת, כך טוענים המבקשים, אם יוסרו העיקולים לא יקשה על המשיבה לבצע את פסק הדין אם יתקבלו תביעותיה, שכן המבקשת היא חברה עסקית מתפקדת שאיננה מצויה בקשיים כלכליים.

כמו כן, המבקשים טוענים כי את קביעתו כי מתקיים יסוד ההכבדה, ביסס בית המשפט המחוזי על טענת המשיבה לפיה המבקשים פעלו להברחת נכסי המבקשת, לרבות רכבים ששועבדו לטובת המשיבה. אולם, לטענת המבקשים, המשיבה היא שהסירה את השעבודים שהוטלו על הרכבים ששועבדו לטובתה, ולמעשה למבקשים לא הייתה כל אפשרות "להבריח" את המשאיות בלא שהמשיבה תסיר את השעבוד לטובתה.

12.עוד טוענים המבקשים כי יש מקום להסיר את העיקולים הזמניים משום שהמשיבה הגישה את תביעותיה ללשכת ההוצאה לפועל ואת הבקשה להטלת העיקולים הזמניים בחוסר תום לב. בתוך כך, המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בהבנת טענותיהם. כך, נטען כי המבקשים מעולם לא טענו כי לא ניתן להגיש תביעה שטרית על בסיס העתק של השטר, אלא כי העתק שטר החוב שהוגש בבקשות לביצועו בלשכת ההוצאה לפועל, אינו זהה לשטר החוב המקורי. זאת, בניגוד להצהרת בא כוחה של המשיבה אשר ציין בתביעות שהגיש ללשכת ההוצאה לפועל כי השטר שהוגש הוא מקורי/מאושר כדין, וכי השטר המקורי מצוי ברשותו. על כן, כך נטען, הבקשות לביצוע שטר שהגישה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל התבססו על מצג שווא, ומטעם זה היה מקום לסלקן על הסף.

13.לבסוף, המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי הטיל עליהם הוצאות בשיעור מופרז. זאת, לטענתם, נוכח "אכזבתו" של בית המשפט המחוזי מכך שהמבקשים דחו את הצעתו, לפיה יינתן על ידו פסק דין בתביעות המשיבה על יסוד החומר הראייתי שהוצג בפניו במסגרת הדיון בבקשות הנזכרות לעיל.

דיון והכרעה

14.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתשובה.

15.כפי שציינתי לעיל, הבקשה דנן מכוונת אך כלפי דחייתה של בקשת המבקשים לביטול העיקולים שהוטלו על ידי רשמת ההוצאה לפועל. הלכה היא כי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בכל הנוגע להחלטות שעניינן מתן סעד זמני, הוא רחב. משכך, התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין צווים זמניים שמורה למקרים חריגים בלבד (רע"א 8353/23 זלצמן נ' קרלינסקי, פסקה 10 (29.1.2024) (להלן: עניין זלצמן); רע"א 4074/23 חברת נוף מגדל בנייה בע"מ נ' חדד (31.5.2023); רע"א 8387/21 זיו נ' בני, פסקה 8 (21.12.2021)). כפי שאפרט להלן, אינני סבור כי מקרה זה מהווה אחד מאותם מקרים חריגים.

16.כידוע, בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לשקול את סיכויי התביעה ואת מאזן הנוחות. בין שני שיקולים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר מקובל לראות בשיקול של מאזן הנוחות כבעל מעמד הבכורה (ראו, מיני רבים: עניין זלצמן, פסקה 10; רע"א 6625/23 חברת אלתעמיר בע"מ נ' חוסיני, פסקה 5 (13.9.2023) (להלן: עניין חוסיני); רע"א 3970/22 סרי נ' אגודה שיתופית קיבוץ אושה, פסקה 15 (16.6.2022)). לצד שיקולים אלו, נדרש בית המשפט להתחשב גם בשיקולי יושר, ובפרט בתום ליבו של מבקש הסעד הזמני (עניין חוסיני, פסקה 5; רע"א 7018/22 ארלנגר נ' ועקנין, פסקה 13 (18.12.2022)). כמו כן, כאשר עסקינן בבקשה למתן צו עיקול זמני, על בית המשפט לבחון אם קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין (תקנה 103(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות); עניין חוסיני, פסקה 5; עניין זלצמן, בפסקה 10; רע"א 7640/22 אליאס נ' סלייח, פסקה 7 (15.11.2022)).

הוא הדין גם לגבי בקשה לביטול עיקולים שהוטלו במסגרת הליכי הוצאה לפועל, בטרם הוגשה התנגדות, כאשר בעקבות הגשת התנגדות עוכבו הליכי ההוצאה לפועל, והדיון בהליך הועבר לבית המשפט, כבענייננו (ראו: רע"א 6861/17 בשותי זאהר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 15 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (8.2.2018); רע"א 8858/13 צרפתי נ' אולמר אפאל תנורי חימום בע"מ, פסקאות ז-ח (21.1.2014); רע"א 7815/09 דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ, פסקה י לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (3.11.2009)).

17.כאמור לעיל, במישור סיכויי התביעה, טוענים המבקשים, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט המחוזי ביסס את קביעתו בעניין זה על הראיות שהובאו מטעמם, בעוד שהנטל לעניין זה מוטל על המשיבה. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נדרש לכל טענותיהם של המבקשים, ובהן טענתם כי המשיבה השלימה פרטים מהותיים בשטר החוב תוך חריגה מהרשאה, וטענתם כי אף אם קיים חוב של המבקשת למשיבה, חוב זה נמוך משמעותית מזה הנקוב בשטר החוב.

לא מצאתי כי יש בטענות אלו כדי להצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. כפי שציין בית המשפט המחוזי, במסגרת בקשה לביטול צו עיקול זמני אין מקום להכריע במחלוקות העובדתיות שבין הצדדים, אלא די בכך שבית המשפט ישתכנע בדבר קיומה לכאורה של עילת תביעה וכי מדובר בתובענה שאיננה תביעת סרק (ראו, למשל: רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 14 (22.10.2017)). על כן, לא נפל כל פגם בכך שבית המשפט המחוזי לא נדרש לכל טענות המבקשים לגופו של עניין. זאת, שכן בהינתן שמדובר בתביעות שטריות, די, בנסיבות העניין דנן, בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי הראיות שהוצגו מטעם המשיבה מבססות, ברמה הלכאורית, כי חתימותיו של המבקש על שטר החוב הן חתימות אותנטיות, כדי לקבוע שהמשיבה עמדה בנטל המוטל עליה לצורך הותרת העיקולים על כנם.

ויודגש: כאשר נטענת טענת זיוף, אכן עובר הנטל לתובע, אוחז השטר, להוכיח את אמיתות החתימה. עם זאת, נטל ההוכחה המוטל על תובע המבקש סעד זמני, לעניין אמיתות החתימה, אינו זהה לנטל המוטל עליו בהליך העיקרי, וגם לעניין זה די להראות עילה לכאורית. בנטל זה, כפי שקבע בית המשפט קמא (ואיני מוצא כל טעם להתערב בהחלטה זו), עמדה המשיבה.

18.אף בטענות המבקשים בעניין מאזן הנוחות והתקיימותו של יסוד ההכבדה לא מצאתי ממש. אל מול טענת המבקשים כי העיקולים שהוטלו על נכסיהם פוגעים ביכולת המבקשת לתפקד, עומדות קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי לא נסתרה טענת המשיבה כי המבקשים פעלו להברחת נכסי החברה, כי המבקשים הודו בקיומו של חלק מהחוב וכי המשיבה פנתה לתבוע את מימוש שטר החוב לאחר שהתרשמה כי אין בידיה לגבות את החוב בדרך אחרת.

בבקשה דנן מתמקדים המבקשים בקביעה בעניין הברחת הנכסים, תוך שהם טוענים כי המשיבה היא ששחרה את הרכבים ששועבדו לטובתה. ברם, טענה זו נטענה גם בפני בית המשפט המחוזי, אשר מצא, לאחר שנחשף לראיות הצדדים ושמע את חקירתו של המבקש בעניין זה, כי אין בהן כדי לסתור את טענת המשיבה בעניין. בעיקר עמד בית המשפט על התייחסותו הבלתי עניינית והמזלזלת של המבקש לטענות המשיבה בעניין זה. על כן, סבורני כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי גם בעניין זה.

19.בבקשה שבפניי נטען, בין היתר, כי שטר חוב הינו "במדרג הנמוך ביותר של השטרות", כך שלמעשה "הוא קרוב יותר במהותו לחוזה על כל התניותיו ותנאיו מאשר לשטר חלוט". עוד נטען כי נוכח העובדה כי בדנן שטר החוב היה טעון השלמה, הוא איננו עונה על הגדרת "שטר" בפקודת השטרות [נוסח חדש]. בטענות אלו אין כל ממש בהיותן חסרות כל אחיזה בדין.

20.אשר לטענות המבקשים בעניין תום ליבה של המשיבה – כאמור לעיל, טענת המבקשים בעניין זה הינה כי בטופס התביעות שהוגשו על ידה ללשכת ההוצאה לפועל, הצהירה המשיבה, בהתאם לנוסח הקבוע בטופס התביעה לביצוע שטר, כי:

"ככל שהתיק לא נפתח על בסיס פלט לפי חוק סליקה אלקטרונית של שיקים, התשע"ו-2018, הרי שאני מצהיר בזאת כי השטרות או השיקים שנסרקו הם מקוריים/מאושרים כדין. השטר/השיק המקורי נמצא ברשותי ואני מתחייב להציגו על פי דרישה ככל שהדבר יעלה בדיון בהתנגדות או במסגרת בירור התביעה, ככל שתתקבל ההתנגדות".

אינני מוצא כי ניתן לקבוע, בשלב זה, שבהצהרה זו היה משום חוסר תום לב, שכן היא עולה בקנה אחד עם גרסת המשיבה בתביעותיה. כזכור, המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל העתק של שטר החוב המקורי כאשר תאריך החתימה עליו וסכום החוב הושלמו על ידה, ולטענתה – בהרשאת המבקשים. בהמשך, לאחר הגשת ההתנגדויות והעברת ההליך לבית המשפט המחוזי, הציגה המשיבה גם את שטר החוב המקורי שהיה בידיה. על כן, אין דבר בהצהרתה דלעיל, הסותר את גרסתה, או שיש בו משום חוסר תום לב.

ככל שהמבקשים טוענים להעדר זהות בין מה שהם מכנים השטר המקורי לבין השטר ששימש לפתיחת הליכי ההוצאה לפועל, בשל השלמות שנעשו בו, ברי כי טענה זו אינה יכולה להתקבל: הוספת תאריך הוצאה וסכום, אכן יכולה לעורר שאלה האם ההשלמה נעשתה בהרשאה או בחריגה ממנה, אולם אינה הופכת את השטר, לאחר השלמתו, לשטר שאינו מקורי.

21.לבסוף, גם בטענות המבקשים בעניין שיעור ההוצאות שנפסקו לחובתם לא מצאתי להתערב. הלכה מושרשת היא כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית לעניין הוצאות משפט, תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו, מיני רבים: רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, פסקה 8 (28.12.2020)). המקרה דנן איננו נמנה על אותם מקרים חריגים: בית המשפט המחוזי פירט את הנימוקים שעמדו בבסיס שיעור ההוצאות שפסק, ובהם העובדה כי ההכרעה בבקשה לביטול העיקולים הזמניים הצריכה זמן שיפוטי רב. לא מצאתי כי בהנמקה זו נפלה טעות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, ולמעשה היא עולה בקנה אחד עם הוראות תקנות סדר הדין האזרחי (ראו: תקנה 153(ג) לתקנות).

22.סיכומו של דבר: על בסיס הנימוקים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית בזאת. משלא נתבקשה תשובה לבקשה, אין צו להוצאות.