ת"א 49088-09-26 ת"א 49088-09-26

לפניי בקשה לסעד זמני שכותרתו "בקשה אישית לעזרה בהחזרת כלבתי שאנל", במסגרתה עותרת המבקשת להורות למשיבה להשיב לידי המבקשת את הכלבה מגזע מלטז העונה לשם "שאנל" (להלן: "שאנל"). פתח דבר נושא זכויות בעלי החיים במשפט עובר שינויים מרחיקי לכת. הגישה המתייחסת לבעל חיים כסוג של חפץ או קניין, שאך ראוי שלא לצערם, עברה מן העולם, וכיום נהירה לכל החובה להגן על בעלי החיים, להבדיל מתפיסה המשקפת חמלה בלבד. הגישה הגורסת שלאדם יש זכות להחזיק את בעלי החיים ולהשתמש בהם לשם מימוש רצונותיו וצרכיו עברה מהעולם, בעיקר בזכות ההתפתחות המדעית בנוגע למערכות גופם ונפשם של בעלי החיים. יש הגורסים כי לבעלי החיים יש אף זכויות משפטיות עצמאיות שהינן בנות הגנה, וכל שימוש בבעלי החיים כאמצעי לקידום רווחת האדם מוטל בספק גם מבחינה המוסרית (ראו: ת"א (חי') 41935-03-22 רוזצוויג נ' צער בעלי חיים, נבו 26.04.22 – להלן: "עניין רוזצוויג"). הגישה הרווחת הינה כי יש לחזק את ההגנה על בעלי החיים, על דרך מתן זכויות משפטיות (ראו: עפ"ג 23648-08-20 פלוני נ' מדינת ישראל (27.10.20); וראו גם: עמ"ת 43536-04-13 נאסר נ' מ"י (12.5.13). רקע בקצרה וטענות הצדדים המבקשת, כבדת ראיה, הייתה בעליה של שאנל משנת 2020, עד שביום 27.05.26 מסרה את שאנל למשיבה, משום שלטענתה באותם ימים הרגישה לא טוב וגם שאנל הרגישה לא טוב, והמבקשת סברה כי במצבה לא תוכל עוד לשאת בעול הטיפול בשאנל. לטענת המבקשת הוחתמה ע"י המשיבה על טופס מסירת בעלי חיים (להלן: "טופס המסירה"), במעמד מסירת שאנל, ולא הוסבר לה את תוכנו ובכלל זה לא הוסבר לה משמעות סעיף הוויתור המצוי בטופס המסירה. כבר למחרת, טענה המבקשת, כי התחרטה על המסירה, ופנתה למשיבה לשם קבלת שאנל חזרה. המבקשת הוסיפה כי פנתה מאז ועד היום וביקשה מהמשיבה מעת לעת להשיב את שאנל לידיה ואולם הושבה ריקם, ואף לדבריה פנתה אל המשיבה פיזית וסורבה. לטענת המשיבה, במהלך חודש מאי 2026 פנתה המבקשת למשיבה וסיפרה שברשותה כלבה מגזע מלטז ילידת 2019, אשר היא מבקשת למסור לחסות המשיבה, והוסיפה כי אינה יכולה להמשיך ולטפל בכלבה מאחר והיא עצמה מתמודדת עם מחלת ריאות וחיה בגפה ללא כל עזרה וכי הכלבה סובלת מבעיות בדרכי השתן. משהגיעה המבקשת עם שאנל למשיבה, התרשם צוות עובדי המשיבה ממצבה של שאנל והבחין כי הינה סובלת סבל ניכר וניסיונותיה להטיל שתן כשלו. כמו כן, הבחין צוות עובדי המשיבה כי שאנל הייתה נגועה בפרעושים, ועפ"י הרישום באתר השבבים חוסנה רק פעם אחת לפני שש שנים, בשנת 2020. לטענת המשיבה, משום ניסיונה בתחום, הקפיד צוות עובדיה ליתן הסברים לתובעת, הן בכתב כמודגש בטופס והן בעל פה, ובפרט בנוגע לכך שלאחר המסירה לא תהיינה למבקשת דרישות או תביעות כלפי המשיבה. לטענת המשיבה, הדגשה זו חשובה מאחר ולא אחת נתקלים עובדי המשיבה בתופעה שבה אנשים מוסרים בעל חיים שלא בתום לב, על-מנת שהמשיבה תממן הוצאות טיפול, שעה שהבעלים מעדיף שלא להשקיע באותו בעל חיים. במקרה של שאנל, ונוכח סבלה הניכר, נותחה שאנל עוד באותו יום בידי ווטרינרית, שהוציאה משלפוחית השתן שלה אבן מאוד גדולה. שאנל אושפזה לצורך החלמה בעקבות הניתוח וסיבוכיו. לטענת המשיבה, המבקשת אכן התקשרה למחרת למשיבה, ואולם לא על-מנת לבקש את שאנל חזרה אלא רק כדי לדרוש בשלומה. בהתאם להסכם, קיבלה על עצמה המשיבה אחריות על שאנל, והאחרונה הועברה לאימוץ אצל משפחה מסורה (להלן: "המשפחה המאמצת"), המוכרת למשיבה שנים רבות ונוהגת לאמץ מהמשיבה כלבים. בהחלטתי מיום 30.09.26 נדחתה הבקשה לסעד ארעי במעמד צד אחד, תוך שנקבע דיון בטענות הצדדים ליום 13.10.26. באותה החלטה אף הוריתי למשיבה להמציא ההחלטה למשפחה המאמצת, ואפשרתי למשפחה המאמצת להגיש תגובה מטעמה. ביום 04.10.26 הוגשה תגובת המשפחה המאמצת, אשר הבהירה כי הינה משפחה האוהבת בעלי חיים, ומגדלת שישה כלבים בבית, וכי שאנל הפכה לבת בית אצלה. המשפחה המאמצת הדגישה כי "עבורנו, אימוץ אינו מעשה זמני, אימוץ הוא התחייבות לכל החיים". עוד הדגישה המשפחה המאמצת, כי בין שאנל לבנם בן ה-10 נרקם קשר עמוק, ושאנל הפכה לחלק מחייו ולחלק בלתי נפרד מעולמו הרגשי, והוסיפה, כי מאז שנודע לה על הדרישה לקבל אותה בחזרה, הילד מרוסק, ומדובר בחוויה קשה של אובדן מצדו, ככל ותרחיש זה יתממש. בתגובתה היטיבה המשפחה המאמצת לתאר את הבית שבו חיה שאנל, ההטבה במצבה הרפואי והמשך הטיפולים והמעקב הרפואי שמוענק לשאנל מצד המשפחה, תוך שהוסיפה כי "שאנל אינה חפץ. היא ייצור חי. היא נקשרה אלינו ואנחנו נקשרנו אליה.". סיכומו של דבר - המשפחה המאמצת מבקשת להותיר את שאנל אצלה, שהרי זו אומצה כדין ובתום לב, ומעבר לכך, מדובר בכלבה שהגיעה ללא טיפול ראוי, וקיבלה הזדמנות חדשה, תוך שעברה טיפול רפואי שהיה נחוץ, נקלטה בבית חם ומשפחה חמה, ובמיוחד לילד המשפחה שאוהב אותה בכל ליבו. ביום 05.10.26 הגישה המבקשת עותק מצילומי מסך ממכשיר הטלפון שלה, שבכוחן ללמד על שיחות שבוצעו למשיבה. ביום 13.10.26 התקיים דיון בבקשה לסעד הזמני, כאשר העידו בפניי המבקשת, נציג המשיבה – מר שאול לפיד, ונציג המשפחה המאמצת – מר אייל פרידמן. דיון והכרעה להלן יובא נוסח תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות "): "...(ב) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה. ... (ד) בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, היקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה: (1) הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי; (2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני; (3) תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני." כידוע, מטרתו המרכזית של הסעד הזמני, כאמור בתקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט 2018 (להלן: "התקנות"), "היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין". כפועל יוצא מכך, על בית המשפט להידרש לשני שיקולים עיקריים – סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. שני אלה יש לשקלל כמעין "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שעוצמתו של האחד גדולה כך ניתן יהיה להסתפק בעוצמה פחותה של השיקול השני. לצד זאת, על בית המשפט לשקול גם שיקולי צדק ויושר, וביניהם תום הלב של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני ואם נפל שיהוי בהגשת הבקשה (ראו; רע"א 215/22 פלינטשטיין נ' לוין (נבו, 7.2.2022); רע"א 9368-11-24 גלובל ריטייל קי.י (ע.ר) נ' א.ב. פסגות טבריה בע"מ (נבו, 28.1.2025)). בעת בחינת שיקולי מאזן הנוחות, על בית המשפט ליתן דעתו מחד גיסא לנזקים בלתי-הפיכים שעלולים להיגרם למבקשת, ומאידך גיסא, את נזקים אלו יש לאזן עם הנזק שעלול להיגרם למשיבה ממתן הסעד הזמני, לא כל שכן שעה שעלולות להיפגע זכויות צד שלישי שאיננו צד להליך. כמו כן, במסגרת בחינת מאזן הנוחות על בית המשפט אף להידרש לשיקולי צדק ויושר, בהם תום ליבם של בעלי הדין, וכן להתחשב בשיהוי שנפל, ככל שנפל, בהגשת הבקשה או התביעה (תקנה 95(ד) לתקנות). יישום שיקולים אלה בענייננו - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתבי הטענות ובמסגרת הדיון שהתקיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות. ואנמק. אקדים ואציין, כי ההכרעה במקרה דנן, במישור האנושי לא הייתה קלה, אינני מקל ראש בכאבה וצערה של המבקשת, ואל מול זאת נדרש אני לבחון שיקולים משפטיים טהורים, ובכלל זאת את שינוי המצב מאז מסירת שאנל ואף שיקולים שעניינם בטובת הכלב – טובתה של שאנל. סיכויי התביעה א. גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 401 מציין : "מבקש הסעד הזמני חייב להוכיח עילת תביעה של ממש, המתבססת על זכות הקנויה לו לכאורה. המבקש סעד ארעי אינו חייב להוכיח את תביעתו , אולם מותר לבית המשפט לבדוק, אם התובענה שבגינה מתבקש הסעד הזמני, אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים. השאלה הראשונה שיש לדון בה בבקשה לסעד זמני, נוגעת לטיב התביעה ולסיכויה. לעניין זה, די בכך שהוכח שהתביעה אינה טרדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים". בשלב זה של ההליך, מבקש הסעד הזמני אינו נדרש להציג ראיות במידה ובטיב שדרושים לצורך קבלת פסק דין. עליו להציג ראיות המצביעות לכאורה על כך שאין המדובר בתביעת סרק, וכי מדובר בתביעה המעלה על פניו שאלה רצינית הראויה להתברר (ראו; רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר (נבו, 30.04.2001); רע"א 5899/24 א.י.מ סלים הובלות בע"מ נ' אמבר מכון לתערובת בע"מ (נבו, 27.8.2024)). המבקשת תולה יהבה בטענה כי מחמת כבדות ראייתה לא הייתה ערה לפרטים שבטופס המסירה, ואולם ברי כי טענה זו כשלעצמה אין בה כדי להביא לביטול תוקפו של טופס המסירה. לא שוכנעתי בשלב הזה, כי המבקשת לא הבינה את משמעות טופס המסירה, שהרי המבקשת עצמה העידה כי התקיימה שיחה עם המשיבה – "שיחת טרום מסירה" כיומיים לפני המסירה (ראו: עמ' 11 לתמלול, שורות 18-36). ללמדנו, כי המבקשת גמרה בדעתה למסור את שאנל ולא מדובר במסירה שנעשתה בעידנא דריתחא. חתימתה של המבקשת על גבי טופס ההסכמה מקימה חזקה לפיה המבקשת הבינה את תוכנו והסכימה למכלול ההתחייבויות הגלומות בו (ראו: ע"א 1319/06 משה שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ (נבו 20.3.2007) ; ע"א 413/79 אדלר חברה לבניין בע"מ נ' מנסור, פ"ד לד(4) 29, 38.( על המבקשת להציג ראיות פוזיטיביות, ברורות ומשכנעות, ולא להסתפק בעדות כללית שלא ראתה את המסמך. עליה להוכיח, במצטבר, כי לא הבינה את תוכן ההתחייבות או את מהות הוויתור, וכי לא התרשלה כאשר חתמה עליה. במצב דברים זה, בשלב הנוכחי, הראיות שבידי המבקשת מלמדות על סיכויי תביעה נמוכים. מאזן הנוחות והשיהוי שבהגשת הבקשה השאלה השנייה אותה יש לבחון היא "מאזן הנוחות" – עו"ד משה קשת, בספרו "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה" מהדורה 15, ע"מ 816, מציין: "...בית המשפט יבדוק "להיכן תהא הכף נוטה אם נשקול זו כנגד זו: אי נוחות שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו, ואי נוחות שתיגרם לנתבע או לאחרים אם יינתן." שקילת מאזן הנוחות היא למעשה שקילת הנזקים הצפויים לכל צד, בייחוד אם הנזק הצפוי הוא נזק שאי אפשר לתקנו. במאזן הנוחות יש לבחון לא רק את הנזק למבקשת, אלא גם את הנזק לשאנל, למשפחה המאמצת, ולעיתים גם לאינטרס הציבורי. לפי הנתונים, בנה של המשפחה המאמצת נקשר מאוד לשאנל. נתון זה אינו מכריע לבדו, אך הוא רלוונטי לבחינת הנזק הצפוי מהשבת שאנל לאחר תקופה שבה נקלטה בבית המשפחה המאמצת. בעניין רוזצוויג הודגש כי יש להעדיף, ככל שניתן, בית חם וקבוע לשאנל, ולא להותירה במצב של אי־ודאות במשך ניהול ההליך. גם בפסיקה העוסקת בסעדים זמניים בענייני בעלי חיים הודגש כי טובת בעל החיים עשויה להיבחן לצד הטענות הקנייניות והרגשיות של הצדדים. טענת השיהוי לשיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני יש משמעות לצורך בחינת השאלה אם מתן הסעד הזמני צודק וראוי בנסיבות העניין. שיהוי עשוי להשפיע על שיקולי היושר והצדק, וכן להשליך על שיקולי מאזן הנוחות מאחר שמטבע הדברים, התנהלות הנגועה בשיהוי חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד וסותרת את הטענה בדבר חיוניותו ונחיצותו המידית של הסעד הזמני במטרה למנוע נזקים ממבקש הסעד (ראו: רע"א 1162/23 עצמאות ניהול מלונות בע"מ נ' פלטרין השקעות בע"מ (נבו, 26.3.2023); רע"א 5841/11 אקסלרוד איטה נ' בנק מזרחי, (נבו, 20.9.2022)). בעניין רע"א 1815/24 יעקב חן נ' לייבל אפשטיין (נבו, 28.5.2024) נקבע כי המועד ממנו נבדקת ההשתהות בהגשת בקשה למתן סעד זמני הוא המועד בו קם הצורך בסעד זמני, כי גם אם הבקשה מעלה עילת תביעה לכאורה, יש בשיהוי שנפל בהגשתה להביא לדחיית הבקשה. בענייננו, חלוף כחמישה חודשים ממועד מסירתה של שאנל ועד הגשת הבקשה פועל לחובת המבקשת. סעד זמני נועד למצבים שבהם קיימת דחיפות המצדיקה התערבות לפני בירור התביעה. השתהות ממושכת מקשה לטעון לדחיפות, ובענייננו היא גם אפשרה שינוי ממשי במצב: ביצוע הניתוח, העברת שאנל למשפחה מאמצת והיווצרות קשר בינה לבין שאנל. דברים אלו מקבלים משנה חשיבות שעה שמר לפיד הבהיר למבקשת עם פניותיה הראשונות, כי משום ששאנל כבר נמסרה הרי שאין בידי המשיבה סמכות לעשות דבר, ועל המבקשת לפנות לבית המשפט, דבר שלא נעשה כאמור. זהות הסעד הזמני לעיקרי הלכה פסוקה היא כי הענקת סעד זמני המביא לשינוי המצב הקיים בטרם ניתנה ההכרעה הסופית בתובענה, שמורה למקרים חריגים בהם ההתערבות דרושה כדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר צפוי להיגרם למבקש הצו נזק משמעותי שאינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי. כך, במיוחד כאשר הסעד הזמני חופף לסעד העיקרי (רעא 4091/22 אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (18.7.2022), רעא 7396/16 גרין נט מחזור וטיפול בפסולת בע"מ נ' עיריית ירושלים (22.11.2016)). הצו המבוקש הוא צו עשה המשנה את המצב הקיים וחופף למעשה לסעד העיקרי. לא מדובר בסעד שנועד רק לשמר את המצב הקיים, אלא צו המורה על שינויו: שאנל כבר נמסרה לעמותה, עברה טיפול רפואי, הועברה למשפחה מאמצת ונוצרה אליה התקשרות חדשה. בנוסף, השבתה למבקשת היא למעשה הסעד העיקרי שהתביעה מבקשת להשיג. במצב כזה נדרשת זהירות מוגברת, והצו יינתן רק אם קיימות נסיבות חריגות והתערבות מידית חיונית למניעת תוצאה קשה או בלתי הפיכה. סוף דבר לפני סיום, ראוי לציין כי המשיבה כעמותת צער בעלי חיים ממלאת לדעתי תפקיד חברתי מן המעלה הראשונה. ובעניין זה אפנה לספרו של מילן קונדורה, "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" בו נכתב כי "המבחן המוסרי האמיתי של האנושות, מבחנה היסודי ביותר (הטבוע בנו כה עמוק עד שהוא נעלם מעינינו) הוא ביחסה כלפי אלה הנתונים בידיה לשבט או לחסד: בעלי-החיים" (ראו גם: ת"ק (י-ם) 1497/10 אבנר פלק נ' האגודה לצער בעלי חיים ירושלים, (3.8.10)). ליבי עם המבקשת ואינני מקל ראש לרגע בצער שהינו מנת חלקה בעקבות מסירת שאנל, כפי שהתרשמתי במהלך הדיון, ועם זאת בשלב הזה לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שלעיל, אין מנוס מדחיית הבקשה וכך אני מורה. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.