רע"א 3786/14 בבלפור הורמוז נ. גבעת מרום בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' ואגו ) מיום 28.4.2014 בה"פ 2860-03-14, לפיה נדחתה בקשת המבקש לסעד זמני של "הקפאת" מרשם המניות של חברת פארק שעשועי מים בע"מ (להלן: החברה ).

עיקרי העובדות

2.

בשנת 1995 התקשרה גבעת מרום בע"מ (להלן: המשיבה ) בחוזה עם שמונה מבעלי המניות בחברה (להלן: הקבוצה

הפורשת ), ביניהם המבקש ובני משפחתו. לפי החוזה, התחייבה הקבוצה הפורשת למכור את אחזקותיה בחברה למשיבה בתמורה לסכום של 1,500,000 דולר. רכישת המניות נעשתה על-ידי הפיכת מניות הקבוצה הפורשת למניות נדחות והקצאת מניות למשיבה על-ידי החברה, אשר יקנו לה 2/3 מהון המניות ו-2/3 בשליטה בחברה. שטר שאמור היה להבטיח את העברת הכספים לקבוצה הפורשת הוגש בשנת 2003 להוצאה לפועל נגד המשיבה ואחרים, והפך בהמשך לתביעה שטרית וחוזית נגד הנתבעים בהליך קודם (ת.א. 7180/03, להלן: ההליך

הקודם ). בפסק הדין מיום 7.4.2013 דחה בית המשפט המחוזי את טענותיה של הקבוצה הפורשת וקבע כי החוזה בוטל כדין מחמת הטעייה ואי-התאמה, לאור מצגי שווא שהוצגו למשיבה באשר למקרקעין מסויימים בהם החזיקה החברה, ועל כן פטורה המשיבה מתשלום התמורה על-פי החוזה.

3.

כשנה לאחר מתן פסק הדין, ביום 2.3.2014, הגיש המבקש תובענה לסעד הצהרתי, על-פיו, עם ביטולו של החוזה, בהתאם לקביעה בהליך הקודם, יש להשיב את מצב אחזקת המניות בחברה לזה שהיה קיים עובר לחתימת החוזה, ונדרש לרשום את חברי הקבוצה הפורשת כבעלי המניות בחברה בהתאם לאחזקותיה אז. ביום 10.4.2014 הגיש המבקש בקשה לקבלת סעד זמני לפיו לא יבוצעו שינויים במרשם המניות בחברה עד להכרעה בהליך העיקרי.

עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן הסעד הזמני, בהתבסס על פועלם המצטבר של שלושה שיקולים. ראשית , צויין כי טרם ניתן מענה הולם לטענה המקדמית כבדת המשקל במישור מיהות בעלי הדין: " כיצד ומכח מה המבקש תובע בשם כל חברי קבוצתו, ומנגד, האם כל המשיבים הנכונים צורפו ". שנית , מכיוון שנקבע בהליך הקודם בבית המשפט המחוזי כי הקבוצה הפורשת הפרה את החוזה וכי המשיבה נמצאת בצד הנפגע, הרי שנתונה למשיבה הברירה אם לבצע השבה בעין או בשווה ערך כספי. מכיוון שהמשיבה בחרה בחלופה השנייה, הרי שהבטחת מימוש פסק הדין, אם ינתן לטובת המבקש, אינה תלויה בזמינות המניות והקצאתן. על כן, הסעד הזמני המבוקש אינו חיוני למימוש פסק הדין, וניתן יהיה להבטיחו בדרכים אחרות. שלישית , בית המשפט המחוזי עמד על כך שלא ניתן כל הסבר לשיהוי מצדו של המבקש בהגשת התובענה והבקשה לסעד הזמני, כשנה לאחר מתן פסק הדין בהליך הקודם.

עיקרי טענות המבקש

5.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי כשביסס את החלטתו על שלושת השיקולים שצויינו. באשר לשיקול הראשון, המבקש תובע בשמו ובשם משפחתו בלבד, בהיותו נציג המשפחה הן בתובענה זו, הן בהליך הקודם בין הצדדים, והוא אינו תובע בשם כל חברי הקבוצה הפורשת. החברה, שיהיה עליה לבצע את השינוי במרשם המניות במידה ותביעת המבקש תתקבל, צורפה לתובענה כמשיבה פורמאלית, ואילו באשר לבעלי המניות האחרים, הרי שלא היה על המבקש לצרפם כיוון שמצבם לא יגרע ממתן הסעד המבוקש. באשר לשיקול השני, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שהמשיבה בחרה בחלופת ההשבה בשווה ערך כספי. זאת ועוד, המשיבה מחוסרת אמצעי תשלום, כך שממילא היא נעדרת יכולת לבחור בהשבה כספית אם התביעה נגדה תתקבל. באשר לשיקול השיהוי, לטענת המבקש, החלטת החברה לבצע הקצאת מניות מיום 15.1.2014 היא שהביאה אותו להגיש את הבקשה לסעד זמני, כך שלא היה שיהוי בהגשתה.

המבקש הוסיף כי סיכויי תביעתו להתקבל טובים המה, שכן לאור הקביעה בהליך הקודם כי החוזה בוטל כדין, ברור כי יש להשיב את מצב מרשם המניות בחברה לקדמותו, עובר למועד החתימה על החוזה. כמו כן, לטענתו, מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הקצאת מניות תוביל לכך שאם תביעתו תתקבל, המניות יושבו מהמשיבה כאשר הן מדוללות, ויש בכך כדי לסכל את ההליך העיקרי. מאידך, למשיבה לא יגרם

נזק ממתן הצו, וקיימות חלופות אחרות בהן יכולה החברה לנקוט לצורך גיוס הון

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתשובת המשיבה. כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, וערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעת זה אלא במצבים חריגים בלבד (רע"א 3237/13 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' החברה הכלכלית אשקלון בע"מ , פסקה 8 (12.5.2013) (להלן: עניין עזריה

בע"מ ); רע"א 5711/12

נ.מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ , פסקה 10 (25.2.2013)). טענות המבקש אינן מצדיקות סטייה מהלכה זו בעניין דנן.

7.

כידוע, במסגרת ההחלטה על מתן סעד זמני, על בית המשפט לתת דעתו לשאלת סיכויי התביעה להתקבל ולשיקולי מאזן הנוחות. בין שני השיקולים קיימת "מקבילית כוחות" במובן זה שחוזקו של האחד יכול לפצות על חולשתו של האחר (עניין עזריה

בע"מ , בפסקה 9 והאסמכתאות שם). כפי שאראה להלן, שני השיקולים, אשר המבקש לא התמודד עימם ברצינות וטענותיו לגביהן היו כלליות ביותר, מובילים לדחיית הבקשה.

8.

מאזן הנוחות נוטה בבירור נגד הענקת הסעד הזמני. אין הצדקה למנוע אפשרות לגיטימית לחברה לגייס הון. החברה זקוקה להשקעה זו לצורך תפעולה השוטף ולמניעת קריסתה. הסעד המבוקש עלול לפגוע בחברה בכלל, שהיא כזכור אינה הנתבעת בהליך העיקרי, ובכך לפגוע אף בצדדים שלישיים שאינם קשורים להליך, כבעלי המניות בחברה מלבד המשיבה, וכנושיה של החברה. לכך ודאי שאין לתת יד. לא מצאתי ממש בטענת המבקש לפיה קיימות חלופות לגיוס הון מצד החברה, כהלוואת בעלים והנפקת אג"ח, באופן שהחברה יכולה לעשות בהן שימוש מבלי שיגרם לה נזק. אין מקום להתערב בעניין דנן בשיקול דעתה העסקי של החברה באשר לבחירתה בחלופת גיוס ההון המתאימה לה, על היתרונות והחסרונות הגלומים בה. הדבר נכון בפרט כאשר ההחלטה על הקצאת מניות התקבלה על-ידי החברה, להבדיל מהמשיבה, כבר בשנת 2012, עוד בטרם נפתח ההליך דנן. מן העבר השני, נראה שדחיית הבקשה לסעד הזמני לא תגרום לפגיעה קשה ובלתי הפיכה במבקש. במידה ובית המשפט המחוזי יפסוק נגד המשיבה בהליך העיקרי, תעמוד בידיה הבחירה אם לבצע את ההשבה בעין או בשווה ערך כספי, בהיותה הנפגעת מהפרת החוזה (סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). לפיכך, הסעד הזמני המבוקש אינו חיוני למימוש פסק הדין ולהבטחת האינטרסים של המבקש.

9.

בשולי הדברים אציין כי לא מתחייב שמהלך הקצאת המניות החדשות, אם יבוצע, יגרום בהכרח לפיחות בשווי המניות שבבעלות המשיבה, שכן כנגד הקצאת המניות מוזרם הון חדש לחברה המעלה את שוויה בהתאם. עובדה זו מפחיתה מהחשש שהועלה על-ידי המבקש לפיו נעדרת המשיבה אמצעי תשלום ולא תוכל לבחור בהשבה כספית. אציין גם כי במידה וייפסק סעד זמני שימנע מהחברה לגייס כספים, הדבר עלול להוביל לפגיעה קשה בחברה ובכך, בעקיפין, גם במבקש עצמו במידה ויוחלט על סעד לטובתו בדמות השבת מניותיו.

10.

מבלי לטעת מסמרות בעניין, נראה שגם אין בסיכויי התביעה לגופה כדי לגבור על מאזן הנוחות שנוטה כאמור נגד הענקת הסעד. המבקש ציין, בעלמא, כי עילת תביעתו טובה, מבלי שביסס טענתו ברצינות, מבלי שהתמודד עם טענות שהעלתה המשיבה בעניין זה בתשובתה לבקשה לסעד הזמני לפני בית המשפט המחוזי, כטענות בדבר השקעות כספים שכבר השקיעה בחברה כנגד המניות שקיבלה, ואף כתבי הטענות בהליך העיקרי לא צורפו על מנת להראות כי סיכויי התביעה הם טובים. לא עלה בידי המבקש להשיב כדבעי לטענה המקדמית בדבר מיהות בעלי הדין, כאשר יתר בעלי המניות מהקבוצה הפורשת לא צורפו להליך, על אף שהסעד המבוקש נוגע גם להם. כמו כן, יש בשיהוי בהגשת בקשת הסעד הזמני, כשנה לאחר מתן פסק הדין הקודם בדבר ביטול החוזה, וכשנתיים לאחר שנודע למשיב על כך שהחברה החליטה על גיוס הון דרך הקצאת מניות למשקיעים, כדי להטות את הכף נגד הענקת הסעד הזמני.

10.

לפיכך הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.