פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3791/05
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
חזן סימון [שמעון]
נ ג ד
המשיב:
קצין תגמולים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה בע"ש 1099/04 מיום 21.3.05 שניתן על-ידי סגן הנשיא
ברלינר
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ברלינר) מיום 21.3.05 בתיק ע"ש 1099/04, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתה של הועדה הרפואית העליונה בעניינו.
ב.(1) ביום 1.11.04 קבעה הועדה הרפואית העליונה למבקש 65% נכות בגין פגימות שונות מחמת שירותו הצבאי לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב]. בכלל זה נקבעו לו 25% נכות בגין החמרה במחלת לב כלילית - 5% מהם על-חשבון השירות.
(2) להלן הרקע לכך: (א) ביום 25.12.01, בעת ששהה בטבריה לצורך טיפולי פיזיותרפיה בשל מצבו, שבר המבקש את פיקת ברכו ונותח. למחרת הניתוח אובחן אצלו אירוע לבבי שהצריך צנתור.
(ב) הועדה הרפואית העליונה דחתה את טענת המבקש כי יש לייחס את האירוע הלבבי לניתוח ולפיכך לשירותו הצבאי. הוועדה קבעה כי קיימים גורמי סיכון משמעותיים אחרים אצל המבקש שעלולים היו לגרום לאירוע. בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו מיום 4.3.03 בע"ש 917/02 (סגן הנשיא שוילי-יעקבי) קיבל את ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה, במובן זה שהורה לוועדה הרפואית העליונה לקבוע אילו מתוך אחוזי הנכות בגין הפגימה שבלב יש לייחס לניתוח.
(ג) ביום 26.7.04 החליטה הוועדה להעריך את הנזק ב-20% על-חשבון השירות, ולפיכך לזקוף 5% נכות על-חשבון השירות.
(ד) ביום 21.3.05 דחה בית-המשפט המחוזי בע"ש 1099/04 (סגן הנשיא ברלינר) את ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה, ופסק כי העניין מצוי בסמכות הוועדה, וכי ההחלטה לגופה סבירה נוכח הנתונים הרפואיים לפיהם המבקש סובל מן המחלה הכלילית ללא קשר לנכותו המוכרת ואף קודם לה.
(ה) על פסק-דין זה הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית. נטען בה, כי בפסק-הדין קמא נפלו שגיאות משפטיות לעניין משמעות סעיף 28(ג) לחוק הנכים, לעניין קיום קשר סיבתי בין החמרת המחלה הכלילית לבין השירות, ולעניין המבחנים לקביעת דרגת הנכות לפי דין.
ג.(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, אין המדובר בנושא משפטי החורג ממחלוקת הצדדים, אשר בשכמותו נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי ( בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123). שנית, כפי שציין בית המשפט המחוזי, המדובר בקביעה רפואית. קביעה כזאת מצויה בסמכותה של הועדה הרפואית העליונה (החלטתה לא צורפה). זו לשונו של פסק הדין בעניין ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' חריטן , פ"ד מה(5) 374, 379 (הנשיא שמגר): "קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות (המוכרת והחדשה – א"ר) הוא שאלה רפואית מובהקת ... על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הועדה הרפואית". לענייננו, הוחזר התיק בשעתו לועדה הרפואית העליונה על-ידי סגן הנשיא יעקבי-שוילי כדי לבדוק "אם אכן הניתוח תרם תרומה (כמצוטט על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה נשוא הבקשה הנוכחית), לפגימה הלבבית – בנוסף לתרומת הגורמים האחרים שנמנו". זאת עשתה הועדה הרפואית העליונה; ראו גם רע"א 726/05 פלוני נ' מדינת ישראל, משרד הבטחון והאסמכתאות דשם. בעניין שברפואה עסקינן איפוא, ואין מקום למתן רשות לערעור נוסף.
(2) על כן לא אוכל, עם כל הצער על חוליו של המבקש, להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, ד' בחשון תשס"ו
(6.11.05).
ש
ו פ ט