רע"א 3822/97 צאלח מאיר נ. מבורך ארז

1.בית משפט השלום בבת ים- חולון, שדן בתביעת פינוי וסילוק יד של המשיבים נגד המבקש, חייב אותו לפנות את המושכר שבו הוא מחזיק; אולם העניק לו סעד מן הצדק לפיו לא יוצא הפינוי אל הפועל אם המבקש ישלם להם 20,000 ש"ח, וסכום נוסף של 3,352 ש"ח, במועדים שקבע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. המבקש והמשיבים ערערו על פסק הדין.

בעקבות מחלוקת שנתעוררה בין בעלי הדין בשאלה אם שילם המבקש את הסכום במועד שנקבע העלה המבקש לפני ראש ההוצאה לפועל בתל אביב יפו טענת "פרעתי". שורש המחלוקת היה בשאלה אם מונים את המועדים שנקבעו מיום שימוע פסק הדין או מהיום בו הותר לפרסום. ראש ההוצאה לפועל דחתה את הטענה וחייבה אותו לקיים את פסק הדין "ככתבו וכלשונו". עם זאת עכבה את הליכי הפינוי על מנת לאפשר למבקש לערער על החלטתה. בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו דחה את הערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל והאריך את עיכוב ההליכים על מנת לאפשר לבא כוח המבקש לבקש עיכוב בבית המשפט האמור לדון בערעור שהגיש על פסק דינו של בית משפט השלום. לפי הודעת בא כוח המבקש מיום 8.7.97 הוגשה בקשה כזאת ונתבקשה תגובתו של בא כוח המשיבים.

בא כוח המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדחה כאמור את ערעורו על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, וכן ביקש להעניק לו סעד זמני של עיכוב ביצוע במסגרת הדיון בבקשה.

2.אין ממש בבקשה.

בא כוח המבקש מעלה השגות מהשגות שונות נגד החלטתה של ראש ההוצאה לפועל בטענת ה"פרעתי" שהעלה המבקש לפניה. אין בהשגותיו דבר החורג מדלת אמותיה של ההתדיינות הנדונה ואין הן מעוררות שאלות עקרוניות בעלות חשיבות כללית המצדיקות דיון בערכאה שלישית. לעצם הענין אעיר שלא מצאתי ממש גם בהשגותיו לגופן.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

בנסיבות הענין לא ייפסקו הוצאות.