רע"א 3841/21 דפנה יפרח נ. עו"ד משה אלון

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא א' כהן ) בע"א 8799-11-20 מיום 19.4.2021, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בבת-ים (כב' השופטת ר' אופיר ) בת"א 44853-04-17 ובתא"מ 33081-06-16 מיום 23.8.2020. בפסק דינו של בית משפט השלום נדחתה תביעת המבקשים נגד המשיב בגין רשלנות מקצועית שייחסו לו, ונתקבלה בחלקה תביעת המשיב לתשלום שכר טרחת עורך דין.

2.

דין הבקשה להידחות מבלי לקבל תשובה.

עיון בפסקי דינן של הערכאות קמא, מעלה כי קביעותיהן נטועות עמוק בנסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות של המקרה דנן והן אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבורה כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו דרוש על מנת למנוע עיוות דין.

3.

בשולי הדברים, ובהתייחס לטענת המבקשים כי בית המשפט המחוזי לא נימק את פסק דינו, אציין כי על פי תקנה 460(ב)

לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), בית המשפט רשאי לכלול בפסק דינו רק את קביעתו בדבר דחיית הערעור, תוך אימוץ הממצאים והמסקנות המשפטיות של הערכאה הדיונית. זאת, אם מצא כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין שנגדו מופנה הערעור, כי הממצאים תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. עוד יש לציין כי בהתאם לתקנה 460(ג) לתקנות "יראו לענין הליכים נוספים בבית משפט את תוכן ההחלטה שעליה ערערו כחלק מפסק הדין של בית המשפט שלערעור " (ההדגשה אינה במקור, י.ו.). משמעות הדבר היא כי ההנמקה של הערכאה הדיונית בפסק דינה

מהווה, הלכה למעשה, הנמקה של ערכאת הערעור בפסק דינה (על ההצדקות לכך ראו דברים שכתבתי ב רע"א 4824/18 פלונית נ' מדינת ישראל (16.9.2018)) .

4.סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשע"ט-2018.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.