רע"א 4824/18 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים ע' הוד ע' טאהא

ו- ג' צפריר ) בע"א 3327-12-17 מיום 22.5.2018, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת א' הלר ) בת"א 3620-06-11 מיום 20.10.2017, בו נדחתה תביעת המבקשת שעניינה רשלנות רפואית.

2.

המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה, לטענתה, בשל התרשלות המשיבות בטיפול הרפואי שניתן לה על-ידן, ובין היתר בנוגע לאיחור באבחון מחלתה ובטיפול בה. המשיבות טענו כי יש לדחות את התביעה הן מחמת התיישנותה והשיהוי בהגשתה, והן, כך נטען, בשל כך שלא נפל כל דופי בטיפול הרפואי שניתן למבקשת. בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי הוא אינו נותן אמון בגרסת התובעת, וכי עדותה לקתה בסתירות ובאי אמירת אמת. כמו כן העדיף בית משפט השלום את חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם המשיבות ואת העדים מטעמן על פני חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המבקשת. בסופו של דבר, בפסק דין מקיף ומנומק היטב, קבע בית משפט השלום כי לא הוכחה רשלנות המשיבות ועל כן דחה את התביעה.

3.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בהתבסס על תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן, בהתאמה: תקנה 460(ב) ; התקנות ). בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי מסקנת בית משפט השלום באשר לחוסר אמינות המערערת מבוססת על ניתוח העדויות שנשמעו לפניו וכי לא נמצאה כל עילה להתערבות ערכאת הערעור בקביעה זו. עוד נקבע כי בית משפט השלום ניתח כראוי בפסק דינו את העדויות והראיות שהונחו לפניו, ועל סמך אלה הגיע למסקנה המשפטית כי לא הוכחה רשלנות של מי מהמשיבות, וכי אין מקום להתערב אף בכך.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

4.

בבקשתה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי מתקיימים בנסיבות העניין התנאים המנויים ביסוד תקנה 460(ב), המאפשרים אימוץ פסק דינה של הערכאה הדיונית. עוד נטען כי אילו בית המשפט המחוזי היה נכנס לעובי הקורה ומנתח בעצמו את כלל הראיות תוך התייחסות לטענות המבקשת, היה מגיע למסקנה לפיה המבקשת הוכיחה כי המשיבות התרשלו בטיפול הרפואי שהעניקו לה, וכי קיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין נזקיה של המבקשת. המבקשת מוסיפה וטוענת כי יש מקום להתערבות בית משפט זה בערעור "בגלגול שלישי" על מנת למנוע עיוות דין חמור שנגרם לה. לטענתה, היעדר הנמקה או התייחסות מצד ערכאת הערעור לטענותיה, יכולה להצמיח עילה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי".

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות. הבקשה דנן נוגעת לצדדים להליך זה בלבד והיא אינה מעוררת שאלה שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערעור "בגלגול שלישי" (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כמו כן, מצאתי כי דחיית הבקשה לא תגרום עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור. על כן, משלא מתקיימות במקרה זה אמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", דין הבקשה, כאמור, להידחות.

על תקנה 460

6.

למעלה מן הצורך אוסיף כי יש אף לדחות את טענת המבקשת כנגד יישום תקנה 460(ב) על-ידי בית המשפט המחוזי ומתן פסק דין לא מנומק.

תקנה 460 קובעת כדלקמן:

(א) פסק דינו של בית המשפט שלערעור יכיל את אלה: נ

(1)

השאלות הטעונות הכרעה;

(2)

ההכרעה;

(3)

נימוקי ההכרעה;

(4)

הסעד שהמערער זכאי לו, אם ההחלטה שעליה ערער בוטלה או שונתה.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) עד (3), בית המשפט שהחליט לדחות ערעור רשאי לכלול בפסק דינו רק את קביעתו בדבר דחיית הערעור, ובלבד שלדעתו מתקיימים כל אלה לגבי ההחלטה שעליה מערערים:

( 1 )

אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בה;

( 2 )

הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית; ( 3 )

אין לגלות בה טעות שבחוק.

(ג) ניתן פסק דין כאמור בתקנת משנה (ב), יראו לענין

הליכים נוספים בבית משפט את תוכן ההחלטה שעליה ערערו כחלק מפסק הדין של בית המשפט שלערעור.

על פי תקנה 460(ב) בית המשפט רשאי לכלול בפסק דינו רק את קביעתו בדבר דחיית הערעור ללא כל הנמקה , תוך אימוץ הממצאים והמסקנות המשפטיות של הערכאה עליה מערערים. זאת, אם מצא כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין שנגדו מופנה הערעור, כי הממצאים תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. אומנם, מושכלות יסוד הן כי פסק דינו של בית המשפט, הן של הערכאה הדיונית והן של ערכאת הערעור, חייב להיות מנומק (ראו: תקנות 192 ו-460(א)(3) לתקנות), ואולם, כפי שאבהיר להלן, אין בהוראת תקנה 460(ב) כדי לסטות מכלל זה.

תקנה 460(ג) קובעת כי פסק הדין של הערכאה הדיונית עליה הוגש הערעור, מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין של ערכאת הערעור. משמעות הדבר היא כי ההנמקה של הערכאה הדיונית בפסק דינה "על קרבה וכרעיה", היא היא ההנמקה של ערכאת הערעור בפסק דינה ( ראו: רע"א 2946/09 בעק נ' פולק ,

פסקה 9 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (28.6.2009) ) . ממילא, אין לראות בפסק דין שניתן על פי תקנה 460(ב) כפסק דין שאינו מנומק (ראו: ע"א 668/89 פאר נ' חברת בית פרישמן פ"ד מד(4) 693, 696 (1990) (להלן: עניין פאר ) ).

7.

לא ניתן להפריז בחשיבותה של תקנה 460(ב), אשר נועדה להקל, ולו במעט, על העומס הרב המוטל על בתי המשפט. אמר על כך השופט א' רובינשטיין

בדונו בתכלית תקנה 460(ב): "גישה זו נובעת, כך נותנת הדעת, מהצורך במבט כולל על ההליך השיפוטי ומניסיון לייעלו כנחוץ תוך חיסכון בזמן שיפוטי, בעומס – לעתים בלתי נסבל – שבו בתי - משפט פועלים תדיר" (רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף , פ"ד נט(4) 17, 25 (2004) ). לפיכך, במקרים בהם מתקיימים התנאים שנקבעו בתקנה 460(ב) , וכאשר אין לערכאת הערעור דבר להוסיף על נימוקי הערכאה הדיונית,

אין כל תוחלת בכך שערכאת הערעור תשוב ותחזור, בלשונה היא על נימוקי הערכאה הדיונית המקובלים עליה, ותשחית בכך זמן ומשאבים יקרים. בעניין זה, ראו דבריו של הנשיא (כתוארו דאז) מ' שמגר :

"דעת מתקין התקנות היא – ודעתי היא, עם כל הכבוד, כדעתו – כי אין כל הכרח בכך שבית-משפט, החייב לשרת את כל המתדיינים שלפניו, ישוב וינסח במלותיו הוא את אשר כבר הוסבר לפני כן בפרוטרוט על-ידי ערכאה שיפוטית אחרת, אם הוא מסכים עמה באותה מידה ובאותם גבולות שהותוו בפיסקאות (1) עד (3) [לתקנה 460(ב)]" ( רע"א 478/88 בקר נ' שטרן

פ"ד מב (3) 679, 681-680 (1988) ).

8.

טענה נוספת בפי המבקשת היא כי בית המשפט המחוזי לא נכנס לעובי הקורה ולא בחן כדבעי את טענות המבקשת ואת הראיות במסגרת פסק דינו.

יש להצר על העלאת טענה זו. חזקה על ערכאת הערעור כי תקנה 460(ב) משמשת בידה אך כלי "טכני" שנועד לחסוך זמן כתיבה. אין ללמוד מן היישום של תקנה 460(ב) במקרה פרטני, כאילו בית המשפט לא נכנס לעובי הקורה ולא בחן את הראיות ואת טענות הצדדים. ראוי שכל בעל דין ידע כי פסק דין שניתן לפי תקנה 460(ב) אינו ניתן בחלל ריק, וכי מאחורי פסק הדין עומדים בדיקה וניתוח ענייני של העובדות ושל מכלול הראיות. השימוש בתקנה 460(ב) לא נועד לחסוך זמן ומשאבים בשלב הכנת התיק ולמידתו, אלא אך בשלב כתיבת פסק הדין. כפי שכבר צוין על-ידי בית משפט זה: "אין כאן איפוא

זניחה של תהליך בדיקת נימוקי הערעור, אלא אך הימנעות ממלל חוזר ומיותר, מקום בו רואות שתי הערכאות עין בעין ." (עניין פאר , פסקה 5(ג)).

9.

סוף דבר: טוב עשה בית המשפט המחוזי שלא שיחת משאבים שיפוטיים ונתן את פסק דינו על יסוד הוראות תקנה 460(ב) לאחר שמצא, ובצדק, כי מתקיימים במקרה זה כל התנאים המנויים בה.

10.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.