רע"א 3881/17 טיבי סימיון נ. ווי קון אינבסטמנטס לימיטד

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת נ' בן אור ) בת"א 16827-05-15 מיום 3.4.2017, בה נדחתה בקשת המבקשים להארכת מועד לצורך הגשת בקשה לביטול צו עיקול זמני; ובקשתם לעיין מחדש באותו הצו.

2.ביום 26.7.2016, לבקשת המשיבה, הטיל בית המשפט המחוזי צו עיקול זמני על נכסי המבקשים. כעבור כחצי שנה הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול צו העיקול הזמני; בבקשה זו נכללה גם בקשה חלופית, לעיין מחדש בצו העיקול הזמני.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להארכת מועד, מפני שמצא סתירות בטענות המבקשים באשר למודעותם לצו העיקול שניתן. אשר לבקשה לעיון מחדש, קבע בית המשפט כי אין בידי המבקשים עילה לכך, הם לא הצביעו על שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש, וטענותיהם באשר לצו העיקול הן 'ערעוריות' באופיין. לפיכך דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים.

3.על שתי קביעות אלו הוגשה הבקשה שלפני. אקדים ואומר, כי בכל הנוגע לדחיית הבקשה להארכת מועד, הרי שאין ניתן לבקש לערער על כך. סעיף 1(2) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, קובע כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק, למעט החלטה שמשמעותה שלילת האפשרות לפתוח בהליך" . משכך, לא אוכל להעתר לבקשה זו. יחד עם זאת, למען הזהירות, משום שהמשיבה לא טענה לתחולת הצו על ענייננו, עיינתי בטענות המבקשים בעניין זה לגופן; נחה דעתי כי הן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

4.אשר לבקשה לעיין מחדש, המבקשים טענו כי לפי תקנה 368(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין הכרח להתרחשות של שינוי בנסיבות על מנת לבקש עיון מחדש בצו זמני. לפי התקנה, בעל דין רשאי לבקש עיון מחדש בצו זמני גם כאשר "ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו" . על יסוד עילה זו הוגשה הבקשה החלופית לעיון מחדש, ושגה בית המשפט המחוזי משלא דן בה, רק בשל העדר שינוי נסיבות.

5.לנקודה זו השיבה המשיבה כי הלכה פסוקה היא שכאשר אין שינוי בנסיבות, עיון מחדש בהחלטת ביניים יֵעשה לעתים נדירות במיוחד, כאשר מתברר לבית המשפט שההחלטה שניתנה היא מוטעית; וכי על בית המשפט להקפיד שלא יֵעשה שימוש לרעה בבקשה לעיון חוזר מעין זו. על כן, צדק בית המשפט המחוזי כשלא דן בטענות המבקשים בהעדר שינוי בנסיבות, והסתפק בקביעה כי מדובר בטענות 'ערעוריות'.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות גם בהיבט זה. בשל החשש מפני שימוש לרעה במנגנון של בקשה לעיון חוזר – בענייננו, כמסלול עוקף לצורך בהארכת מועד – הרי שנדרשים טעמים כבדי משקל על מנת לשכנע שיש הצדקה לעשות כן מבלי שהשתנו הנסיבות. אכן, כדברי המשיבה, "אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית-המשפט כי נתן החלטה מוטעית"

(ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505, 507 (2002) והאסמכתאות שם). לבית המשפט נתון מרחב של שיקול דעת בעניין זה, ועליו לשים לב במיוחד לכך שלא מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט. "ברי כי בקשה לעיון חוזר איננה דרך המלך להשיג על החלטה שניתנה, וכי שינוי החלטה שלא באמצעות הליך ערעורי לא ייעשה כדבר שבשגרה. זאת נוכח האינטרס הציבורי והפרטי גם יחד, ליעילות ההליך השיפוטי, ליציבות החלטות שיפוטיות ולהגנה על ציפיות הצדדים המחזיקים בהחלטה שיפוטית שכבר ניתנה" (רע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ נ' אליעד , פסקה 3 (2.8.2010)). לא מצאתי מקום להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בהקשר זה: עיון בבקשה שהוגשה אינו מגלה בה טעמים כבדי משקל המצדיקים עיון מחדש. אכן, מדובר בטענות ערעוריות באופיין, שדרך המלך על השגתן היא בהגשת הליך ערעורי, ואין טעמים מיוחדים לסטות מדרך המלך אל דרכים צדדיות.

7.אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ₪.